עריכת הדף "שפת אמת/פרשת תולדות/תרסב"

<noinclude>{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרס"ב'''}}}}===

ב"ה

בענין יעקב ועשו עשו איש יודע ציד איש שדה ויעקב כו' יושב אהלים. דאיתא בזוה"ק על פסוק הכן בחוץ מלאכתך ועתדה בשדה שהם תקונים לתקן גרמי' אח"כ ובנית ביתך דא נשמתא כו' ע"ש קמ"א. ובודאי מוכן הי' עשו להיות איש שדה להכין התקונים שבחוץ ושדה. ויעקב לבחי' הנשמה בלבד כמ"ש יושב אהלים. כי אהל ובית אין שם מגע נכרי. וחוץ ושדה הוא מקום התערובות שצריך בירור. וכמו שקודם החטא הי' אדם בג"ע ואח"כ וישלחהו לעבוד את האדמה כו'. וכמו כן בחי' ימי המעשה הוא תיקון הגוף ובירור התערובות. ועשו הי' מוכן לתקן זאת יודע ציד גי' בחוץ איש שדה ב' אלו ההכנות בחוץ ועתדה בשדה ונקרא עשו ע"ש תיקון העשיי' וימי המעשה. ויעקב בחי' שבת נחלה בלי מצרים שאין בו מגע נכרי. וכן איתא כי צדיק נק' שבת אפילו בימות החול. אבל כאשר קלקל עשו ולא זכה לבחי' התקונים הנ"ל הוצרך יעקב לצאת לחו"ל על ידו. ולתקן בעצמו אלה התקונים. ולכן בדין ירש ברכת עשו כמ"ש זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע. ובאמת האדם יש לו חלק בשמים ובארץ הנשמה והגוף. ויעקב עיקרו הנשמה והגוף במקרה. ולכן כתיב בי' ויתן לך מטל השמים מקודם אח"כ משמני הארץ. ובעשו להיפך משמני הארץ ואח"כ מטל השמים כי עיקרו הגוף:

בפסוק וירח את ריח בגדיו כו' שנכנס עמו ריח ג"ע. כי מג"ע יוצא הברכה לכל העולם שם צוה ה' את הברכה כדכתיב ונהר יוצא כו' ומשם יפרד כו'. והוא שורש כל הברכות. וכן בבית המקדש מעין זה וכמו כן בנפשות שאדה"ר הי' כלי להמשיך הברכה לכל הנפשות. לכן כתיב וישם שם את האדם. ואחר החטא כתיב וישלחהו. ונפשט ממנו אותו המלבוש הראשון. ויעקב שתיקן חטא האדם זכה לזה הריח. וכמו כן בשבת קודש יש ריח ג"ע. ולכן ויברך את יום השביעי ריח בני כריח שדה כמו דכתיב בקרבנות ריח ניחוחי תשמרו כו' שעולה הריח מן הקרבנות למעלה. ומתעורר ריח ג"ע. וכמו כן בנפשות בנ"י. וזה עצמו הברכה שבירך יצחק ראה ריח בני שיהי' חשוב ריח נפשות בנ"י כמו ריח הקרבנות. וכמו דאיתא תפלות במקום תמידין איתקין שיכולים להעלות ריח ניחוח בתפלה כמו ע"י הקרבנות. ועי"ז הריח נמשך כל השפע והברכות מן השמים. כמ"ש ויתן לך יתן ויחזור ויתן שימשכו השפע מן השמים בכל יום ויום:

והנה כתיב והריחו ביראת ה' דרשו חז"ל על מלך המשיח דמורח ודאין. ויצחק שהוא שרש היראה ראה מהריח מי שראוי לברכו. והריח הוא מבחי' הנשמה כמ"ש חז"ל איזהו דבר שהנפש נהנה בו ולא הגוף זה הריח דכתיב כל הנשמה תהלל. כי הנשמה כ' בה ויפח באפיו נשמת חיים. ואיתא בגמרא על פ' שפתותיו שושנים כל דיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם בשמים. ומעין זה הנשמה יש בה מזה הריח. וע"ז חל הברכה. וכמו כן שבת יומא דנשמתין. והנשמה יתירה הבאה בשבת מג"ע ממנה בא הריח. ולכן שורה בו ברכה ולכן מריחין בבשמים מוצ"ש לפי שנחסר זה הרית אחר השבת:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>