פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
שואל ומשיב/ה/עח
"
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}} {{הועלה אוטומטית}}</noinclude> בענין נערה וקטנה אם יש להם יד לקבל הגט. הנה מה שהארכת בענין קבלת הגט לקטנה ונערה ע"י עצמם ובקשת ממני להעתיק לך מה שחדשתי בזה. הנה אעתיק לך אפס קצהו הנה בהא דאבעיא לן בש"ס קידושין דף מ"ז ע"ב נערה מה שתעשה שליח לקבל גיטה מיד בעלה כיד אביה דמיא או כחצר אביה דמיא כיד אביה דמיא ומה אביה משוי שליח אף היא נמי משוי שליח או דלמא כחצר אביה דמיא ועד דמטי גיטא לידה לא מגרשה. והקשיתי לפי מה דמבואר ב[[טור/אבן העזר/קמא#|טור]] וש"ע אהע"ז [[שולחן ערוך/אבן העזר/קמא#יג|סי' קמ"א סעיף י"ג]] דש"ק א"י לעשות שליח אחר אף בנאנס משום דהוה מילי ומילי לא ממסרי לשליח וא"כ כאן היאך תוכל לעשות שליח הא גם היא מתורת שליחות דאב קאתינן והו"ל מילי דל"מ לשליח ואף אם נדחה דיד דידה אינו מתורת שליחות דאב רק מתורת יד דל"ש בזה מילי לא ממסרי לשליח וכן מצאתי בישועת יעקב לדו"ז הגאון זלה"ה [[ישועות יעקב/אבן העזר/קמא#|סי' קמ"א]] שכתב כן אכתי קשה בהא דאמרו או דלמא כחצר אבי' דמיא ועד דמטי גיטא לידה לא מגרשה הא כיון דל"מ שליחות והרי חצר דגברא משום שליחות אתרבאי וא"כ מה שנעשית חצירו הוא דהוה כשלוחו והרי הש"ק א"י לעשות שליח אחר וא"כ יקשה בעשתה שליח מהראוי שלא יהי' מועיל דהו"ל כטלי גיטך מע"ג קרקע כיון דזה השני לא נעשה שלוחה וא"כ הוה כאילו קבלתה מע"ג קרקע ודוחק לומר דכיון דבאמת אם נימא כחצירו דמיא ל"מ השליחות א"כ שוב באמת הש"ק שלה נעשה שליח הולכה עד דמטי לידה דז"א דא"כ נפלנו ברבוותא דהא היא עשאתו ש"ק והבעל אמר כמו שאמרה היא ואיך יהי' מועיל שיהי' שליח הולכה ובטל השליחות וע' סי' ק"מ והיא קושיא נפלאה לפענ"ד. אמנם נרא' לפמ"ש הב"ש ס"ק מ"ט דדוקא ש"ק הוה מילי אבל שליח הובאה שלה לא הוה מילי דהרי לא נגמר השליחות עד שיגיע ליד השליח ואז הא אית לה גט ול"מ מילי ע"ש ולפ"ז ל"מ אם נימא כחצר דמיא וא"כ עד דמטי לידה לא מגרשא וא"כ לא נגמר השליחות עד שיבא לידה וא"כ אז חל השליחות השני ואז ל"מ מילי אלא אף אם נימא דכיד' דמיא הא עיקר מה שיש לה יד הוא כיון דמכנסת עצמה לרשות האב הוה לה ידו וכמ"ש הרמב"ן במלחמות פ"ו דגיטין ע"ש ולפ"ז הא עיקר השליחות נגמר בעת שניתן הגט ותוכל להכניס עצמה לרשות האב ואז שוב לא הוה מילי וז"ב מאד לדעתי: ובזה יש ליישב הא דאמר הש"ס בו ובשלוחו אין בה ובשלוחה לא ותמה המהרש"א דשלוחה לאו דוקא כדאמר ר"נ לקמן דא"י לעשות שליח בגירושין. ולפמ"ש י"ל דשם באמת י"ל דממנ"פ אם כידה דמיא א"כ יש לה יד בפ"ע ושייך שליחות וכמ"ש וא"נ כחצר דמיא מ"מ באמת אינה מקודשת עד שיבא לידה ול"ש לומר דהוה כטלי גיטך מע"ג קרקע דבקידושין לא בעינן שיבא לידה ואף אם נימא דבשטר פסול אבל קידושי כסף לכ"ע לא איכפת לן בטלי קידושיך מע"ג קרקע כמ"ש המהריב"ל ומהרשד"ם וע' מלמ"ל [[משנה למלך/אישות/ג|פ"ג מאישות]] ודו"ק. ולכאורה רציתי לומר בישוב הקושיא הנ"ל דבאמת כיון דהוה זכות להאב במה שמכנסת עצמה לרשותו א"כ השליח השני נעשה שליח של האב דזכייה מטעם שליחות וא"כ בשליח ראשון ל"ש מילי ושפיר נעשה ש"ק. אך ז"א דהא ש"ק צריך עדים במנויו וא"כ כל שהאב לא עשהו שליח בעדים ל"מ מטעם זכייה וז"ב ולפ"ז יש ליישב קושית המהרש"א הנ"ל דבקידושין שפיר מועיל אף דהוה מילי משום דהוא מתורת זכייה ובקידושין א"צ עדים במנויו לשיטת הרא"ש כמ"ש סי' ל"ה באהע"ז והא דהוה זכייה אף שמפקעת עצמה מרשותו היינו דעכ"פ זכי לי' הכסף הקידושין וכבר כתב הר"ן לענין פרוזבול דאף שע"י הזכייה מסתעף חוב אפ"ה מקרי זכייה ועיין נקודות הכסף סי' קס"ב ודו"ק. ובזה י"ל טעם רש"י קודם חזרה דס"ל דקטנה א"י לקבל גיטה דלית לה יד היינו משום דצריכה עדים על ש"ק ואין מעידין על הקטן וכ"כ הרמב"ם [[רמב"ם/גירושין/ו|פ"ו מגירושין]] טעם זה. ובזה יש ליישב קושית התוס' מקטנה אמרה התקבל לי גיטי דמגורשת. ולפמ"ש א"ש דשם דנעשה שליח להולכה וזה א"צ עדים על מיניו וגם דהא הבעל הוא גדול ושפיר מעידין עליו ואם כן שפיר מגורשת בהגיע לה הגט וז"ב: והנה הראב"ד פירש הא דקטנה מתגרשת בהגיע גט לידה דמיירי שאביה הסכים שתקבל הגירושין ומגורשת בהסכמת אביה ותמה הרשב"א דא"כ איך יפרנס הא דדייק הש"ס דנערה יכולה לעשות שליח הא מיירי בהסכמת אביה ע"ש. ולפענד"נ דבאמת גם ע"י הסכמת אביה ל"מ כיון דצריך עדים בעת השליחות לקבלה וניהו דאביה הסכים שתעשה שליח אבל הוא לא מינה העדים וצ"ל דהא דמועיל בקטנה משום דקטנה כיון דלית לה יד ל"ש שאין מעידין על הקטן הא היא מתגרשת בע"כ ולא בעי דעתה וא"כ מה מעידין עליה ואי שמעידין שמינתה ש"ק הא אין לה יד וע"כ שהעדים מעידין שהאב הסכים שתמנה שליח והיא אינה רק כקוף בעלמא ולכך מועיל אבל בנערה שפיר ל"מ דניהו דהסכים האב אבל הוא לא מינה: והנה בגוף האיבעיא אי יכולה לעשות שליח לקבל גיטה נלפענ"ד דבר חדש דהנה בירושלמי בגיטין פ' האומר אמרו שאין אדם יכול לעשות שליח לקבל מתנה מיד חבירו ופריך מגט שעושית שליח לקבלה ומשני שאני גט דהתורה זכתה לה והו"ל דבר שלה ע"ש והובאו דבריו להלכה במחנה אפרים הלכות שלוחין [[מחנה אפרים/שלוחין/ו|סי' ו']]. ולפ"ז נרא' דזה כוונת הש"ס בהאבעיא דאם נימא דכיד אביה דמיא א"כ התורה זכתה לה יד יתירא ושוב שייך לומר שהתורה זכתה לה שתעשה ש"ק אבל אם נימא דכחצירה דאביה דמיא והיינו שאינה רק שליח של האב וכיון שהתורה לא זכתה לה שתקבל הגט מצד עצמה רק מתורת שליחות דאב א"כ שוב איך יכולה לעשות שליח לקבל דבר שא"ש וז"ב מאד. ובזה י"ל דזה דוקא בגירושין אבל בקידושין ל"ש שמקבלת דבר שא"ש שהרי עי"ז נקנית לבעל והו"ל כמקח ושפיר יכולה לעשות שליח לקבלה והירושלמי לא הקשה רק מגט ולא מקידושין ובזה מיושב קושית המהרש"א הנ"ל דבקידושין שפיר נעשית שליח וז"ב: ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ן פ' התקבל שכתב הטעם דאין הנערה יכולה לעשות שליח משום דאין לה יד בעצמה רק דהתורה ירדה לסוף דעת האב שניחא ליה שתעשה שליחו להיות מכנסת עצמה לרשות האב לכך א"י לעשות שליח ע"ש במלחמות ותמהו האחרונים דסוף סוף למה לא תוכל לעשות שליח ורצו לחדש דמשום דמילי לא ממסרי לשליח הוא ע"ש ולפמ"ש הדבר פשוט דכיון דהתורה לא זכתה לה שוב א"י לעשות שליח שתקבל דבר שא"ש וז"ב מאד. ובזה י"ל טעמו של רש"י דקטנה א"י לקבל הגט והיינו כיון דאין לה יד שוב לא נעשה הקטנה שליח של אביה דאיך יכול' לעשות שליח שיקבל דבר שא"ש ואף דאביה יש לו זכות אבל לא שהקטנה תקבל והו"ל כגט מע"ג קרקע. ובזה מיושב קושית התוס' דשם דהבעל עשה שליח להולכה שפיר דמי ודו"ק ועדיין צ"ע בזה אבל גוף טעמו של האבעיא הדבר נכון כמ"ש בטעמו ועיין מהרי"ט בשניות חלק אהע"ז סי' ז' ודו"ק: והנה הפנ"י הקשה בהא דפריך הש"ס מקטנה שאמרה התקבל לי גיטי ודייקינן הא נערה הרי זה גט והקשה לפי מה שנסתפקו התוס' בקידושין דף י' אם בקטנה נשואה יכול האב לקבל גיטה וא"כ יש לאוקמא בנשואה ולכך בנערה שפיר הוה גט דנערה ודאי משנשאת אין לאביה רשות בה אבל בקטנה כיון דיש לאביה ג"כ רשות א"כ א"ש הרישא והסיפא דאביה יכול לעשות ש"ק ולא היא. ולכך ברישא אינה מגורשת עד שיגיע גט לידה והיא קושיא גדולה. ולפענד"נ בפשיטות דהנה בגיטין דף ס"ג פריך הש"ס למה תהיה מגורשת כשיגיע הגט לידה והא לאו שליח להולכה שוויא ומשני דאדם יודע שאין שליחות לקטן וגמר ונתן לשם הולכה ולפ"ז זהו דוקא בארוסה אבל בנשואה שפיר יקשה דאפשר דטעה בזה כיון דנשאת שוב יש לה יד לעצמה ושפיר לא תתגרש אף משהגיע גט לידה וז"ב. וראיתי במים חיים להפר"ח שהקש' בהא דקאמר הש"ס דאדם יודע שאין שליחות לקטן וגמר ונתן לשם הולכה וקשה הא בסיפא קתני אם אמר אביה צא וקבל גט לבתי לא יחזור הבעל וא"כ דלמא טעה הבעל וסבר שאביה עשה הש"ק. ולפענ"ד לא קשה כיון דבא השליח בשם הבת מה"ת יטעה הבעל ויחשוב כי האב עשה הש"ק ובפרט כי ש"ק צריך עדים ואין מעידין על הקטן וא"כ בלי ספק חזקה על העדים שעשו כהוגן ולא רצו להיות עדים וא"כ השליח בא בלא עדים וידע הבעל שלא עשה האב ש"ק דא"כ היה אומר השליח שנתמנה בעדים כמשפט ש"ק וז"ב: ובזה מיושב הא דהקשו האחרונים מ"פ הא נערה הרי זה גט דלמא נערה בודאי אינו גט כיון דבנערה משכחת לה שתוכל לקבל הגט בעצמה דהיינו כשיתן לה האב רשות או כשאין לה אב וא"כ לא שייך לומר דידע הבעל דאין שליחות לקטן דהא באמת נערה יש לה רשות וחשב שאין לה אב או שנתן לה רשות. ולפמ"ש א"ש דא"כ הי' לה לעשות ש"ק בעדים ואם באמת מיירי שעשתה בעדים ע"כ דיכולה לעשות שליח דאל"כ לא היו העדים בעת המינוי דחזקה על העדים שעשו כהוגן וז"ב. ובזה מיושב דברי הראב"ד שפירש המשנה דקטנה דמיירי שהיתה בהסכמת אביה ותמה הרשב"א דא"כ בנערה ודאי דמועיל. ולפמ"ש א"ש דא"כ היו העדים והשליח יודעים שהי' בהסכמת האב ודו"ק ויש לפקפק קצת. עוד נ"ל בטעם דלא תוכל הנערה לעשות שליח לקבלה אף דבאמת ירדה תורה לסוף דעת האב דניחא ליה שתכניס עצמה לרשות האב משום דהרי שיטת רש"י והרי"ף דבאומר תן גט שחרור לעבדי אם רצה לחזור לא יחזור בעבד ואפ"ה אינו משוחרר עד שיגיע גט לידו והטעם דניהו דזכות הוא לו היינו לענין זה שא"י לחזור אבל לא שיהי' משוחרר עד שיגיע הגט לידו ע"ש ולפ"ז ה"ה כאן י"ל דעכ"פ ניהו דזכות היא לו לאב וניחא לי' שתכניס עצמה לרשותו אבל שליח לקבלה לא הוה שיהי' מגורשת בקבלתו של השליח דזה לא אכפת לי' להאב דכל שא"י לחזור בו ממילא היא ברשות עצמה ומעשה ידיה לאביה ולא אכפת לי' להאב שתהי' מגורשת תיכף ולכך א"י לעשות ש"ק וז"ב מאד בטעמו. ובזה מיושב היטב הא דקאמר הש"ס בה ובשלוחה לא ותמה המהרש"א דהא שלוחה לא מהני בקידושין כמו בגירושין ולפמ"ש א"ש דשם לענין קידושין שפיר י"ל כיון דירדה תורה לסוף דעתו של אב דניחא לי' בשליחות ממילא יכולה לעשות שליח דא"ל דניהו דא"י לחזור אבל מקודשת לא הוה בקבלת השליח דזה אינו דכל שאינה מקודשת ממילא יכול לחזור בו היא והוא דשאני גט דמגרשה שלא מדעתה אבל בקידושין דעשתה ש"ק ואם לא רצה האיש ממילא לא הוה קידושין כלל ויכולין שניהם לחזור בהם וא"כ ע"כ מקודשת תיכף וז"ב מאד. והנה לכאור' י"ל דבקידושין ל"מ לעשות שליח משום דבאמת אם נימא כמ"ש הרמב"ן במלחמות דהיא אין לה יד רק שהתורה ירדה לסוף דעתו של אב דניחא לי' שתהי' שלוחו דזכות היא לו ולפ"ז הא כבר נודע מ"ש הש"ך בחו"מ סי' קפ"ה דשליח הנותן ושליח המקבל אינו מועיל משום דלא חזרה שליחות אצל המשלח וא"כ גם כאן היאך תעשה שליח האב הא עי"ז מפקעת עצמה מרשות האב ומכנסת עצמה לרשות הבעל וא"כ לא חזרה שליחות אצל האב וז"ב מאד. ובזה י"ל דזה טעמו של ר"י דמחלק בין גירושין לקידושין משום דבקידושין מפקעת עצמה מרשות האב. ולכאור' מה נ"מ בזה סוף סוף נעשית שלוחו ולפמ"ש א"ש ודו"ק. איברא דלפ"ז צ"ב מ"ט דר"ל וצ"ל דהא באמת בקידושין ל"ש לומר זכייה מטעם שליחות דאדרבא חוב הוא לו שמפקעת עצמה מרשותו וע"כ צ"ל דהזכות היא שמזכית לו הכסף הקידושין ולפ"ז לענין כסף הקידושין השליחות חזרה לבעליו והכסף של אביה. ובזה מיושב מה שהקש' הפנ"י ריש קידושין דלר"ל למה לא תהי' כסף קידושין שלה כמו דיכולה לקדש עצמה וכעין קושית הש"ס השתא היא מקדשה נפשה אביה שקיל כספה וכמ"ש בתוס' דף ג' ולפמ"ש א"ש דאם אביה לא מקבל כסף הקידושין שוב לא תחזור שליחות אצל האב וגם ר"ל מודה דא"י לקדש עצמה וז"ב ודו"ק וע' שעה"מ פ"ב מגירושין: והנה הרמב"ם כתב בפ"ו מגירושין ה"ט דקטנה א"י לעשות ש"ק משום שאין מעידין על הקטן שאין לה דעה שלימה ונתקשה בזה הנוב"י מהדו"ב חלק אהע"ז סי' נ"ג נ"ד דא"כ היאך יתומה קטנה מקבלת קידושיה דהא אין מעידין על הקטנה ובתשובה אחרת לענין קטנה שזינתה דנאסרת הקשיתי בזה דהיאך מעידין על הקטנה והארכתי בזה בדברים חדשים. וכעת נלפענ"ד דהנה באמת צ"ב הך קטנה דעושית ש"ק במה מיירי דהא כל שיש לה אב האב מקבל גיטה ולא היא וצ"ל דמיירי כשמת האב וכשמבחנת בין גיטה לדבר אחר דאז היא מתגרשת כשיגיע לידה הגט ולכך כ' רבינו דשליח לקבלה אינה יכולה לעשות ולפ"ז נ"ל דבר ברור דלפמ"ש לעיל בשם הירושלמי דא"י לעשות שליח לקבל מתנה ודבר שאינו שלו וגט שאני דהתור' זכתה לו ולפ"ז בקטנה דבאמת אין לה יד לקבל גיטה כל שיש לה אב ובאין לה אב משתוכל להבחין בין גטה לד"א והוא שיעור משתגיע לעונת הפעוטות או בשיעור שתקבל צרור ותזרקנו אגוז ונוטלתו כמבואר בש"ע אהע"ז [[שולחן ערוך/אבן העזר/סו|ס"ו]] וזהו בודאי אינו רק מדרבנן והיינו משום דבגט לא בעי דעתה או דבדעת אחרת מקנה קונה בשתגיע לעונת הפעוטות וא"כ עכ"פ מה"ת אין לה יד לקבל גיטה ואיך תעשה שליח וז"ש רבינו דכיון דאין לה דעה שלימה וא"כ אינה זוכית רק מדרבנן כשתבחין וא"כ איך יכולה לעשות שליח. אך לפ"ז צ"ב דלמה לי' הטעם דאין מעידין על הקטן. אך נרא' דבאמת כיון שצריכה להבחין ואם לא הבחינה אינה מגורשת כמ"ש רבינו בפ"ב מגירושין הלכה י"ח י"ט והנה זה נודע דמי שאין לו דיעה שלימה אין העתים שוות אליו לפעמים יבין וישכיל ולפעמים לא ידע וכמו שהוא נהוג במי שאין לו דיעה שלימה וא"כ איך יוכלו להעיד על הקטנה דלמא בעת שיגיע הגט לידה לא תהי' מבחנת ולא תהי' מגורשת כיון דבהבחנה תליא מלתא והיא אין לה דיעה שלימה ודלמא אז לא תהי' מבחנת ובשלמא על הגדול מן הסתם מוקמינן על חזקתו דיהי' תמיד בדיעה שלימה כמו שהוא כעת אבל בקטנה דאין הדיעה שלימה לא גרעה מעתים חלים ועתים שוטה דכתבו התוס' ביבמות דף נ"א ובכתובות דף כ' דל"ש חזקה ומכ"ש בקטנה דתמיד לא נשלם הדיעה שלימה ולפעמים לא תדע להבחין וז"ב מאד. ובזה מיושב היטב מה שהקשיתי בתשובה הנ"ל דאיך משכחת לה מ"ש רבינו דקטנה שזינתה נאסרת על בעלה ומפסדת הכתובה דהא אין מעידין על הקטן ולפמ"ש א"ש דשם אנו דנין על אותו העת שזינתה אם הי' ברצונה וזה יוכלו להבחין דעכ"פ אז ידעה ועשתה ברצונה שהרי התרו בה וקבלה ואמרה ע"מ כן וז"ב ודו"ק. ובזה מיושב קושית הנוב"י הנ"ל דשם בעת שקדשה היתה ברצון והעידו על אותו העת ושפיר העידו: ובזה מיושב היטב קושית אבי מורי הרב הגאון מו"ה ארי' ליבוש נ"י שהקש' בהא דאמרו אלא אשה חבירה דמקטלא איך משכחת לה דהא יכלו לומר לאסרה על בעלה באנו והקשה דלפמ"ש התומים בסי' ל"ח דקושית הש"ס קאי על הא דאמרו בדף ח' בסוגיא דחוששין ללעז דפליגי במוש"ר ובאשה חבירה וא"כ היו יכולין לומר דקטנה היתה בעת שזינתה דאז נאסרת ומפסדת כתובת' ולא נהרגת והארכתי בזה בתשוב' בסוגיא זו. ולפמ"ש א"ש דאם לא התרו בה רק דאשה חבירה מסתמא ידעה וא"צ התראה להבחין בין שוגג למזיד ולפ"ז שוב א"א שתאסר על בעלה דהא אין לה דיעה שלימה וכל שלא קבלה התראה היאך מעידין על הקטנ' ובשלמא כל שקבלה התרא' יודעין העדים שבעת הלז היה דעתה שלימה משא"כ בזה. עכ"פ דברי רבינו בטעמו שאין מעידין על הקטן נכונים: ובזה נלפענ"ד כוונה בדברי רבינו במ"ש בפ"ב הי"ט קדשה אביה כשהיא קטנה ומת אם מבחנת בין גיטה לדבר אחר הרי זו מתגרשת משיגיע הגט לידה ואם לאו אינה מתגרשת עד שתבחין ואם גרשה אינה מגורשת ולכאורה דברי רבינו כפולים שהתחיל באם מבחנת מגורשת ואם לאו אינה מגורשת ומה זה שכפל אינה מגורשת עד שתבחין וגם מה שהוסיף ואם גרשה אינה מגורשת לא נודע ואין זה דרכו של רבינו וצוף דבש תחת לשונו כנודע. ולפמ"ש בא לשלול דלא מועיל שליח לקבלה רק עד שיגיע גט לידה כי גם חצירה מתורת ידה כדאמרו בב"מ דף י' ודף י"א ע"ש אבל שליח לקבלה אינו מועיל כי לא נודע אם מבחנת אז בעת הגעתו ליד שליח וז"ש ואם לאו אינה מגורשת עד שתבחין אז מגורשת ולכך אם גרשה אינה מגורשת דכל דלא נעשה שלוחה אף שמבחנת אז הא הוה טלי גיטך מע"ג קרקע כיון דלא נעשה שלוחה כנלפענ"ד בכוונת רבינו ואם כוון רבינו לזה מה טוב ואם לאו עכ"פ לפענ"ד הדין אמת ונכון כמ"ש ודו"ק: והנה בהא דאמרו או דלמא כחצר אביה דמיא כי מטא גיטא לידה נמי לא תתגרש דהו"ל חצר המשתמרת שלא לדעת אביה הקש' אותי תלמידי המופלג כמר סענדר דלמה לא יהי' מועיל הא כל הטעם דבעי בגט חצר המשתמרת לדעתה משום דאל"כ הו"ל חוב לה וכאן לענין אב הוה זכות כדאמרו שם דמכנסת עצמה לרשות אביה. ולק"מ דמ"מ חצר המשתמרת בעינן רק דלא בעי שתעמוד בצד חצרה אם הוה זכות וגם לפמ"ש הנימוק"י גבי ראה אותן רצין דמה דמהני במתנה הוא משום דהו"ל יד אריכא דכל מה שיש לאדם בחצירו מניח לה וכאן באמת עד שעה שמקבלת הגט לא היתה ברשות אב דכבר יצאת מרשותו וא"כ שוב ל"מ דלא הוה חצר המשתמרת לדעת אביה וצ"ע כעת כי לא השקפתי בזה בעיון: ובגוף ענין שכ' הרמב"ם דאין מעידין על הקטן ראיתי בפ"י שהקש' בגיטין דף ס"ה דא"כ איך קטנה מתגרשת בע"ח או ע"מ והא אין מעידין על הקטן. ולפענ"ד לק"מ דבגירושין דמתגרשת בע"כ א"כ אין מעידין עליה כלל ועל כוונתה רק על הקבלה סתם ולזה יכולין להעיד אבל אם הקטנה עושית ש"ק צריכין העדים להעיד על כוונתה ואין מעידין על הקטן. ובזה יש ליישב כמה קושיות של הלח"מ וע' קצה"ח [[קצות החושן/חושן משפט/קפח|סי' קפ"ח]]: והנה דברי רש"י בגיטין בסוגיא שם במשנה מבואר דיתומ' היא מהווה את עצמה ומבואר דלא כשיטת הר"ן בסוגיא דב"פ דהאשה אינה עושית עצמה רק כהפקר והקידושין באו מצד הבעל וכאן אינו מבואר כן ברש"י וע' בכתובות דף מ' ע"ב במהווה עצמה הכתוב מדבר וע' ברש"י שם ובתשובה אחרת כתבתי ליישב הך דכתובות דדוקא באנוסה היא כן אבל באמת מדברי רש"י נרא' מבואר שהיא מהווה עצמה תמיד וגם מכחה באו הקידושין וע' בתוס' קידושין דף מ"ג ע"ב ד"ה וכל שכתבו אף ע"ג דאמרו שם דמשום גרירה אסור ה"מ גדולה והיא שוטה לפי שיש לה תאוה. ולכאורה תמוה דגדולה אין אביה יכול לקבל גיטה וא"כ משום משלחה וחוזרת שייך בזה. וצ"ל דגדולה שכתבו התוס' לאו דוקא רק נערה ג"כ קרוי גדולה כל שאינה קטנה ממש. ולכאורה י"ל דכל שיש לה אב ויכול לשמרה שלא תחזיר אף שאינה ברשות אביה לגמרי מ"מ מקרי משלחה ואינה חוזרת וכן נרא' מלשון הירושלמי דאמר יש לה בן ואב ואח דמגורשת אלמא אף שאינה ברשות אביה לענין קבלת גט מ"מ מקרי משלחה ואינה חוזרת. אבל מדברי התוס' ביבמות דף קי"ג לא משמע כן וע' בב"י אהע"ז [[בית יוסף/אבן העזר/קיט#|סי' קי"ט]] במ"ש בשם ר"ש והוא פירש דיש לה אב היינו בקטנה והיא ארוסה משמע דכל שאין אביה יכול לקבל גיטה אינה מגורשת אף למ"ד דמשלחה ואינה חוזרת וגם לא הבנתי מה נ"מ בין קטנה שאינה בת תאוה הא מ"מ בני אדם להוטים אחריה. ואולי כיון שאין לה תאוה לא תתפתית להם אבל גדולה בת תאוה וכל שבני אדם להוטים אחריה חיישי' שתתפתית להם ובקטנה ל"ש שתתרצה להם ולאנוסה ל"ח. ועכ"פ מבואר מזה דשוטה שייך חשש פיתוי וע' מלמ"ל [[משנה למלך/אישות/יא|פי"א מאישות]] ובכנסת יחזקאל [[כנסת יחזקאל/עח|סי' ע"ח]]. מיהו אין ראיה דאף דחיישי' שתתפתה להם אבל מ"מ הוא אונס כמו פיתוי קטנה דאונס מקרי אף שנתרצית וה"ה בשוטה חיישינן שתתרצה דבאמת יש לה תאוה ותתרצית אך אין לה דעת שלימה ודו"ק אך מה שאני תמה בזה על התוס' שכתבו דבקטנה ל"ש גרירה והרי ריש החרש אמרו והרי קטנה דאתיא לכלל דעת ותקנו לה רבנן נשואין ומשני כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר הרי דחשו בקטנה ג"כ לחשש זנות ונתקשיתי בזה מאד ומצאתי במקנה שנתעורר בזה ונהניתי. ולכאורה רציתי לומר דשם חשו שאם לא תהי' לאיש בקטנותה שמא ינהגו בה מנהג הפקר גם בגדלות' דמי יחוש לה להשיאה תיכף כשתגדל אך שלפ"ז גם בגרירה שייך בקטנה דלמא תגרר בגדלותה. אמנם העיקר נלפענ"ד דכבר נודע מ"ש הקדמונים דתקנ' שהתקינו חז"ל אף על המיעוט תקנו שגם המיעוט ישנו בעולם אבל חשש על הפרט ל"ח ואמרינן שהוא מן הרוב. ולפ"ז ניהו דקטנה לאו בת תאוה היינו שאין לחוש למיעוט שיש להו תאוה או שיאנסו אותה דל"ש אבל שם דתקנו רבנן נשואין לכל הקטנות שפיר חשו שלא ינהגו בה הפקר ודו"ק היטב. אמנם באמת לא מצינו זאת להדי' וכן ראיתי ביש"ש פרק חרש סי' ד' שכתב בהדיא דאם השוטה קטנה או נערה ולא נשאת מתגרשת ע"י אביה בדיעבד דלמ"ד מפני גרירה בדיעבד מותרת ע"ש וגם בנערה מותרת בשוטה ע"י אביה א"כ אין מקום לחלוקו של התוס' בין קטנה שאינה בת תאוה לגדול'. הן אמת דדברי התוס' עצמם במה שהביאו ראי' דיש לה אב מגורשת ע"י אביה מהירושלמי תמוה לפענ"ד דגם אם בבן ואח מגורשת דאינה משלחה וחוזרת ומה ענינה לקבלת האב הגט ועיין בשו"ת מהרי"ו [[שו"ת מהר"י וייל/נב|סי' נ"ב]] שכתב שאין לחלק בגזירת חז"ל אף במקום דל"ש גרירה והמתירין הביאו ראי' מר"ת שהתיר קטנה שלא שייך בה גרירה שכתב בספרים שלהם דלאו בת תשמיש היא הא טעמא לא מצאתי בכל הספרים שבידי והט"ז [[ט"ז/אורח חיים/קיט|סי' קי"ט]] הביא דבריו והבין שמהרי"ו לא ראה דברי ר"ת וע"כ כתב שדברי ר"ת הם בתוס' קידושין ונפלאתי על דבריו דהא המהרי"ו כתב שסמכו על דברי ר"ת הרי ראה דברי המתיר אבל כוונת המהרי"ו שבש"ס לפני ר"ת הי' כתוב כן דהטעם דגרירה הוא מפני שהיא בת תשמיש ולכך בקטנה דלאו בת תשמיש היא ל"ש זאת אבל בספרים שלפנינו לא כתוב כן. ובלא"ה קשה על התוס' בקידושין דהרי התוס' ביבמות ד"ה יצתה כתבו דטעם דגרירה דבירושלמי היינו משלחה וחוזרת ולפ"ז אף ביש לה אב אינה מגורשת דמשלחה וחוזרת והתוס' דחו זאת דמפני גרירה היינו הפקר דאל"כ למה למ"ד מפני גרירה מותרת בעבר וגרש כיון דהוא דאורייתא ועכ"פ אי אפשר לומר דבקטנה לא שייך גרירה דהא באמת מפני גרירה אינו מבורר הפירוש ולזה כוון המהרי"ו דאם הי' כתוב קטנה דלאו בת תשמיש והיינו דגרירה הוה הפקר אז הי' שייך זאת משא"כ כיון דלא כתוב בספרים אין לנו לסמוך על ר"ת בזה: ובאמת בגוף דברי התוס' שדחו דברי הי"מ דגרירה היינו שמשלחה וחוזרת מתרי טעמי דא"כ למה בעבר וגרש מותר בדיעבד והא שייך טעמא דגרירה וגם למה בעתים שוטה אינה מגורשת הא באותה שעה משלחה ואינה חוזרת. הנה בקושיא הראשונה באמת לפי מה דגרס הראבי' דעבר וגרש הוא להיפך דלמ"ד משום גרירה אסור וכמ"ש הגאון מוהרא"וו ז"ל ביבמות שם בשם הראבי' והרשב"א והנה ברשב"א מצאתי להיפך אבל בראבי' נאמנה עדותו והוא מפרש דהטעם דעשאוהו כשל תורה אבל לפמ"ש הי"מ א"ש בפשיטות דמטעם שהיא משלחה וחוזרת לכך אסור אף בדיעבד והקושיא השני' דסוף סוף כעת היא משלחה ואינה חוזרת לפענ"ד תלוי בשני טעמי' דאם נימא כדר' ינאי דדריש מונתן בידה דבעי שיהי' לה יד וא"כ ממילא כל שהיא כעת חלומה הרי יש לה יד לעצמה אבל אם נימא כר' ישמעאל דבעי שלא תהי' משלחה וחוזרת א"כ מה נ"מ שהיא כעת חלומה הא סוף סוף עתידה שתהיה שוטית ובפרט להט"ז דמיירי שיש לה ווסת קבוע וא"כ שוב אסורה ואטו משלחה וחוזרת בעינן דוקא שחוזרת תיכף זה לא מצינו שתהי' תיכף חוזרת רק כל שעתידה לחזור הרי היא אסורה וא"כ למ"ד מפני גרירה אסורה דהיינו שמשלחה וחוזרת אבל למ"ד מפני שא"י לשמור גיטה והיינו שאין לה יד כר' ינאי וא"כ הרי בעתי' שוטה ועתי' חלומה הרי בחלימתה יכולה לשמור גיטה בעצמה וא"כ מסתבר דדברי ראבי' הן לפי הפירוש של הי"מ דמפני גרירה היינו שמשלחה וחוזרת. ובזה נראה לפענ"ד מ"ש המהרש"ל בתשובה [[שו"ת מהרש"ל/סד|סי' ס"ד]] בשם הראבי"ה הגדול שכל הגדולי' אסרו וכ"כ בתשובות רש"ל [[שו"ת מהרש"ל/סח|סי' ס"ח]] בשם ראבי' לפענ"ד הראבי' מכלל המפרשי' דגרירה היינו משלחה וחוזרת והיא איסור תורה ולכך אסר אף בדיעבד אבל לדידן דגרירה אינו משלחה וחוזרת רק חשש הפקר פשיטא דבדיעבד מותרת ואף שברש"ל משמע דראבי' מפרש דמשום הפקר היינו גרירה היינו לפי שלא עלה בדעתו פירוש אחר בגרירה רק הפקר כמ"ש התוס' והי"מ שבתוס' דחו התוס'. אבל לפענ"ד דדברי הי"מ יש להם יסוד והם מפרשים דר' ינאי ור' ישמעאל חולקים אבל לפמ"ש באמת בירושלמי גרירה היינו משלחה וחוזרת ודבית ר' ינאי שבירושלמי חולקין על ר' ינאי בש"ס דילן כמ"ש התוס' לשיטתם וס"ל דמשלחה וחוזרת וא"כ לדידן פשיטא דמותר בדיעבד עכ"פ: ובזה עמדתי לפענ"ד על דברי הר"ש שמביא הב"י שאין להם שום פירוש והנודע ביהודה [[נודע ביהודה/קמא/אבן העזר/פג|מהד"ק חלק אהע"ז סי' פ"ג]] ביאר אותם ועכ"ז המעיין יראה שנדחק מאד. ולפענ"ד הדברים מבוארים לפמ"ש דהנה לפי גירסת הראבי' שעבר וגירש אסור למ"ד משום גרירה א"כ השלשה דברים הם עבר וגרש דלמ"ד משום גרירה אסור ולמ"ד שא"י לשמור הוא מותר ויש לה אב למ"ד משום גרירה דמשלחה וחוזרת וא"כ ל"מ אב דמ"מ א"י לשמרה וכמו למ"ד משום הפקר דאסור אף ביש לה אב למ"ד משום גרירה ה"ה להפירוש משלחה וחוזרת מ"מ א"י לשמרה האב וחוזרת אל הבעל ובפרט הבעל שמכרת ברמיזותיו ולמ"ד שיכולה לשמור גיטה הרי יכולה לשמור גיטה ע"י האב ועתים שוטה ועתים חלומה למ"ד שמשלחה וחוזרת אסורה דמ"מ תחזור כשיגיע עת שטותה ולמ"ד שא"י לשמור גיטה כאן יכולה לשמור כמ"ש ולפ"ז מה דסיים בירושלמי עתים חלומה ועתים שוטה ויכולה לשמור גיטה זה מיותר דהרי בעת חלימותה ודאי יכולה לשמור גיטה וגם עצמה יכולה לשמור ורק ביש לה אב שם שייך לומר זאת דהיינו דיכולה לשמור גיטה ע"י אביה ולכך סיים גם כאן זאת וע"כ כתב הר"ש דהוא אינו רגיל להפך הגירסא והיינו בעבר וגירש דראב"י המהפך הגירסא וכתב דלמ"ד גרירה אסור וכמ"ש אבל הוא אינו מהפך הגירסא ולמ"ד מפני גרירה היינו הפקר וא"כ בדיעבד מותר למ"ד משום גרירה והשלשה נ"מ היינו מה שחשב ביכולה לשמור גיטה וא"י לשמור עצמה דלמ"ד משום גרירה אסור דשייך הפקר ולמ"ד שישמור גיטה מותרת וגם אם א"י לשמור גיטה ולא את עצמה רק שיש לה אב דאז ג"כ למ"ד מפני גרירה אסור דא"י לשמור עצמה וגם האב א"י לשמרה מזנות ולמ"ד דיכולה לשמור גיטה הרי אביה משמר את גיטה ועתים חלומה ועתים שוטה למ"ד מפני גרירא אסור דדינו כשוטית ממש ולמ"ד שיכולה לשמור גיטה הרי שומרת גיטה. ומעתה כל דברי הר"ש מבוארים שכתב אני איני רגיל להפוך הגירסא אלא שדילג הסופר יכולה לשמור גיטה שראה ב' פעמים כתוב לפניו ויכולה לשמור גיטה וחשב בלבו שאחד מהם טעות ודלגו וכך היא הגירסא מ"ד מפני גרירא אסור מ"ד מפני שא"י לשמור עתים חלומה ויכולה לשמור את גיטה וכל הנך תרתי מילי מפני גרירה אינו גט וכוונתו למ"ש דלדברי ראבי' וגירסתו א"כ מה שסיים ויכולה לשמור את גיטה בעתים חלומה זה מיותר דפשיטא רק לפי שביש לה אב היא רבותא דאף שהיא א"י לשמור גיטה מ"מ אביה יודע לשמור גיטה וסגי בזה ע"כ נשתרבב גם בעתים חלומה אבל לפי הגירסא דעבר ונשאת בדיעבד מגורשת א"כ א"ש דא"כ הנ"מ הם לענין א"י לשמור עצמה הוא אחת וא"י לשמור גיטה ולא עצמה רק שיש לה אב זה שתים ועתים חלומה הם שלשה כמו שחשב אח"כ וא"כ מה שסיים הירושלמי יכולה לשמור גיטה הוא נ"מ אחרת דהיינו ביכולה לשמור גיטה וא"י לשמור עצמה ובזה אינו גט לכתחלה אבל בדיעבד מגורשת דעבר ונשאת בדיעבד מגורשת ובט"ז העתיק בשם הב"י שכתב בר"ש דהני תרתי מילי אפילו בדיעבד אינו גט וע"ז תמה דהא עבר ונשאת מגורשת אבל לפמ"ש לפנינו לא כתב רק בהני תרתי אינו גט וכוונתו דיכולה לשמור גיטה היא נ"מ אחרת ואינו קאי על עתים חלומה והמעיין בירושלמי ובר"ש ובתוס' בכל המקומות ימצא שכוונתי האמת בס"ד ברוך הפוקח עורים והיינו דבכל הני תלתא בעבר וגירש מותרת רק הנ"מ לכתחלה דלמ"ד מפני גרירה אסור לגרש וכ"כ בהגהות הגאון מוהר"א ז"ל למעיין היטב ובזה יתישבו דברי הגאון ותבין באר היטב. ובזה נראה לבאר דברי הרמ"א שכתב די"א דאפילו בדיעבד אינה מגורשת אבל אם הי' נראה שתשאר כך מגורשת אם גרשה בעת חלימתה. והנה הב"ח והח"מ והב"ש כלם הבינו דהר"ש שמביא הב"י זה מחמיר אפילו בדיעבד ואינו כן לפמ"ש דהוא גרס בעבר וגירש מותר למ"ד מפני גרירה רק שזה ראבי' שגרס עבר וגרש למ"ד מפני גרירה אסור וגם הב"ח כתב כן רק שלא ידע טעמם ולפמ"ש מבואר שהם פירשו דמפני גרירה היינו שמשלח' וחוזרת ולכך אף בדיעבד אינה מגורשת דזה דבר תורה וגם בעתים שוטה ועתים חלומה אם נודע שתשיב לשטותה אז אינה מגורשת דעתידה לחזור אבל אם גרשה בחלימתה והיה נראה שתשאר כך חלומה א"כ בשעת הגירושין היה מגרשה ואינה חוזרת אף שקרה שחזרה אח"כ מ"מ מגורשת והמהרי"ו שהחמיר הוא לפי שיטת ראבי' אבל רק באם היתה עתידה לחזור בבירור דהיינו שקבעת ווסת לחלימתה ולשטותה אבל לא באופן אחר. ולפענ"ד עוד להוסיף בזה דבאמת כשהיא חלומה מהראוי לאוקמא בחזקתה שתשאר כך רק שהתוס' כתבו בכתובות דף כ' דבעתים חלים ועתים שוטה ל"ש לאוקמא אחזקתה וכתבתי בתשובה אחת דהיינו כמו מקוה שדרכה להתחסר שכתב הר"ן דהוה חזקה העשויה להשתנות ולפ"ז זהו דוקא באם נתחזקה כך אבל באם אין עשוי להיות שטיא אח"כ שוב מוקמינן אחזקתו ודו"ק היטב כי ת"ל נתברר הענין היטב ועיין סי' קכ"א ס"ג ולפמ"ש במגרש ל"ש כלל עתים חלים כמ"ש הב"ש והח"מ שם וגם לפמ"ש אין ענינו לכאן ומכ"ש באם לא אתחזיק. ולפ"ז יפה כתבו בספר אור הישר דאין לחוש כשהי' חלים דלפמ"ש הרי לא אתחזיק כלל בעתים חלים ועתים שוטה דשייך לאוקמה אחזקה שהי' חלים וכמ"ש ודו"ק ובתשובה ביארתי הדברים ואכ"מ ובטור וש"ע פסק דבקטנה ל"ש חשש גרירא והיינו כהתוס' בקידושין הנ"ל ומהרי"ו שכתב שאין ראיה מהמתירין שלא נמצא כתוב בספרים והיינו כמ"ש למעלה דל"ש גרירה הכוונה למשלחת וחוזרת ולא תלוי בתשמיש כלל וא"כ גם קטנה אסור דעכ"פ משלחה וחוזרת וכמ"ש ואנן לא קי"ל כן ודו"ק היטב כי הוא ענין נכבד ת"ל ברוך הפוקח עיני עורים לדרוך דרך סלולה: שוב זכיתי לראות בספר התרומה סי' קל"א בהלכות גיטין ושם מבואר באר היטב שני הגירסות דאית דגרס מ"ד מפני גרירה אסור בעבר וגירש והביא שם שי"מ דגרירה היינו משלחה וחוזרת רק שדחה שם דאיך אפשר דלא תהיה מגורשת בעתים חלומה. ולפמ"ש אתי שפיר הדבר בטעמו וזה הי' גירסא של ראבי"ה ור"ש רוצה לשלול הגירסא וכמ"ש והמעיין שם ימצא דהדברי' שמחים לפמ"ש ועיין בחידושי הרשב"א בגיטין ס"ד ולזה כוון הגאון מוהרא"וו ז"ל: והנה לפענ"ד ראיה ברורה להגירסא דאם עבר וגירש (דאסור') [דמותרת] דבאמת יקשה טובא דאמאי יהיה מותר בעבר וגירש דהא קי"ל דאף בדרבנן אי עביד ל"מ ואמאי מהני כאן וע"כ דאסור. מיהו אכתי קשה דא"כ מ"ט דמאן דמתיר ובפרט לפי פירוש שנחלקו אי הטעם משום משלחה וחוזרת או משום שאין לה יד וא"כ הם מה"ת נחלקו וא"כ מ"ט דמאן דמתיר ואדרבא נראה לפענ"ד דעיקר הגירסא דעבר וגירש דמותר והטעם הוא מפני גרירה משום חשש הפקר וס"ל דע"כ לא נחלק רבא רק בדבר דאסורו בהחלט אבל אם אינו רק משום חשש בעלמא כל שעבר ועשה מותר וא"כ א"ש. וזה לפענ"ד ראיה ברורה לפירוש זה וגירסא זו ודו"ק שוב מצאתי סברא שכתבתי למעלה דבעתים חלומה כיון שעתידה לחזור לשטותה שייך משלחה והיא חוזרת וישבתי קושית התוס' על י"מ מצאתי בבית מאיר בסי' קי"ט שכ"כ והבליע בנעימות דבריו ונהניתי מאד: והנה במ"ש הט"ז דבעינן שתתחזק בעתים שוות לפענ"ד לא משמע כן הלשון דעתים חלים ועתים שוטה דהרי גם באם הבעל עתים חלים ועתים שוטה מוזכר הדין ושם ודאי לא בעי שיהיו עתים שוות ועיין בספר אור הישר שכלם לא הזכירו שיהיה דוקא בעתים שוות ושם לא הי' עתים שוות ואפילו הכי התירו ואדרבא נראה לפענ"ד להיפך דבאמת התוס' בכתובות דף פ' גבי בר שטיא כתבו דלכך לא אזלינן בתר חזקה משום דהוי עתים חלים ועתים שוטה והיינו משום דהוה חזקה העשוי' להשתנות ואם איתא אם הי' לו ווסת קבוע לחלימתו ולשטותו א"כ אדרבא בעת חלימותו אינו עשוי להשתנות באותו עת וכן להיפך וע"כ דמיירי שאין לו ווסת קבוע ודו"ק היטב ודברי הט"ז צ"ע ועיין בשעה"מ וטעם המלך פ"ב מגירושין הי"ט ואין הזמן מסכים כעת לעיין בזה ועיין תוס' קידושין דף יו"ד ד"ה ומקבל את גיטה שפשטו מירושלמי פ"ח דתרומות דאמרו גרשה מי לא ידעה ולמה לא מוקי כשנשאת כשהיא קטנה ואביה מקבל גיטה ע"כ דמשנשאת אין לאביה רשות בה וקשה לי אם מיירי בקטנה איך שייך קרן וחומש וכי חיובא לקטנה ובפרט דבר שהוא כפרה כמו חומש ועיין סי' שמ"ג באו"ח בט"ז ומ"א שם דאף לכשתגדל אינו רק מדת חסידות וגם קשה לי דאמאי לא אוקמא בשנתן לה גט שעה אחת לפני מיתתו ואסורה לאכול תרומה מיד דלשמא ימות חיישינן וכדאמרו בגיטין דף כ"ט וא"כ ממילא היא לא ידעה אבל ז"א דכל שלא קבלה הגט אינה נאסרת ומשקבלה הלא ידעה וז"פ. אבל הקושיא הראשונה קשה. אמנם אחר העיון עדן קשה דהא במזכה לאשתו במקום יבם נסתפקו הש"ס ביבמות [[בבלי/יבמות/קיח/ב|דף קי"ח ע"ב]] אי הוה זכות וכן במקום גיטה וא"כ משכחת לה בכה"ג וצע"ג: ומצאתי בישועת יעקב אהע"ז [[ישועות יעקב/אבן העזר/קמ#ב|סי' ק"מ ס"ק ב']] שהעיר בזה והביא מזה ראיה לשיטת הרי"ף דאף דזכות הוא לה מ"מ גט לא הוה עד דמטי גיטא לידה וע"ז הקשה דא"כ בעבד היאך משכחת לה דשחררו והא אף דזכות הוא לו מ"מ גט לא הוה עד דימטי גיטא לידי' כמ"ש הרי"ף ע"ש. ובאמת שלפענ"ד היה נראה דלענין תרומה כיון שעכ"פ הוא א"י לחזור בו וניהו דלא הוה גט עד דמטי לידי' והדבר דומה לפענ"ד למה דאמרו בגיטין [[בבלי/גיטין/פב/ב|דף פ"ב ע"ב]] דאף אם לא נתגרשה רק מאישה בלבד פסולה לכהונה ואף רבנן מודו וא"כ כאן כיון דהיא א"י לחזור הוה עכ"פ כאילו נתגרשה מאישה וא"כ ממילא נפסלה מתרומה דעכ"פ אם ירצה הבעל לשאנה צריך לחזור ולקדשה והרי נתגרשה ממנו ולפ"ז גם בעבד עכ"פ הוה נשתחרר ממנו ועכ"פ פקע קנין כספו שהוא א"י לחזור. ובאמת מ"ש הוא להקשות מעבד באמת לא זכר שהר"ן בגיטין פ"ק דחה דברי הרי"ף והביא הך דעבד ובשו"ת פנים מאירות [[פנים מאירות/א/מג|ח"א סי' מ"ג]] דחה ראיות הר"ן דעכ"פ כשיגיע גט לידו למפרע נשתחרר ואסור לאכול בתרומה ולפ"ז נסתר גם דברי הישוע"י לענין אשה דגם להרי"ף עכ"פ למפרע נתגרשה ואסורה לאכול בתרומה. ולכאורה הי' נ"ל ליישב דברי הר"ן מקושית הפ"מ הנ"ל דבאמת יד עבד כיד רבו רק דגיטו וידו באין כאחת וא"כ כ"ז שלא הגיע גט לידו של עבד אף דזכות הוא לו עכ"פ אז הי' מחוסר יד לקנות מיהו י"ל כיון דהוא עכ"פ א"י לחזור חזרה ידו לעבד עצמו ועכ"פ באשה ודאי קשה וגם דעכ"פ הרי נפסלה מתרומה כמ"ש דעכ"פ נתגרשה ממנו אך לפענ"ד נראה דבר חדש דהרי הר"ן כתב לענין פרוזבול דכל שיש זכות אף שנמשך חוב מזה מ"מ זכין לאדם ובנקה"כ סי' קס"ב כתב דדוקא אם הזכות בא מיד והחוב נמשך אח"כ ע"ש ולפ"ז כאן להיפך דהחוב הוא מיד שאכלה התרומה בשוגג ועברה על איסור וחייבת קרן וחומש וגם הזכות אינו ברור דזימנין דרחמא לי' וגם שמא יהיה לה עוד בנים או שימות היבם בכה"ג לא מועיל ולא מצי לאוקמא בכה"ג דכה"ג לא הוה זכות עוד יש לי לומר דבר חדש דהרי אנן קיי"ל לענין חומש דבעינן זר מעיקרא ולפ"ז בכה"ג דעכ"פ בעת שאכלה לא היתה זרה ניהו דלמפרע נתגרשה מ"מ זה ג"כ לא מקרי זרה מעיקרא דבשעת אכילה לא הוה זרה וגם זה בכלל לאו זרה מעיקרא מקריא. ובזה מיושב גם קושית הפ"מ על הר"ן הנ"ל דעכ"פ זרה מעיקרא לא מקריא ודו"ק היטב כי המה דברים חריפים ונחמדים ת"ל: והנה בשנת תרח"י ט' מרחשוון הגיעני תשובה מר' מנלי קרעמניר מבראד באשה שנשתטית פעמים רבות סמוך ללידתה ופעמים בעתים שונות סמוך ללידתה ובעבור כן לא יכול בעלה לדור עמה כי בעלה נפשו בהול ובעת חלימתה בקש לפטרה בג"פ וליתן לה כתובתה והיא אמרה כי לא תאבה בשום אופן ושאל אם מותר לגרשה בע"כ או להתיר לו לישא אשה אחרת עליה והעלה מעלתו דאין לגרשה אף בעת חלימתה רק שנוכל להתיר לו שישא אשה אחרת עליה וכן עיקר לפענ"ד. ומה שהאריך בענין גרירה ובדברי הירושלמי כבר כתבתי למעלה בזה. אבל מה שנסתפק אם צריך להשליש הכתובה כיון דהוחזקה לעתים שוטה א"י לגרשה שוב ל"ש טעם של הצ"ץ סי' ס"ז. יפה כתב מעלתו דודאי יש לומר שמא תתרפא אח"כ באופן שלא תחזור לשטותה דאז יהיה יכול לגרשה ושוב צריך להשליש הכתובה דשייך טעמו של הצ"ץ ואם חרגמ"ה שלא לישא אשה על אשתו חמור מחרגמ"ה שלא לגרש בע"כ כבר הארכתי בתשובה ודו"ק: <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:אות למספר
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:גופן
(
עריכה
)
תבנית:דף הבא
(
עריכה
)
תבנית:דף קודם
(
עריכה
)
תבנית:הועלה אוטומטית
(
עריכה
)
תבנית:היררכיה 2-3
(
עריכה
)
תבנית:זי
(
עריכה
)
תבנית:חלונית
(
עריכה
)
תבנית:חץ משולש
(
עריכה
)
תבנית:כ
(
עריכה
)
תבנית:מסגרת2
(
עריכה
)
תבנית:מספר לאות
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:מרכז
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי עליון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי עליון/שואל ומשיב
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי תחתון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:סרגל כללי
(
עריכה
)
תבנית:סרגל כללי/פנים
(
עריכה
)
תבנית:עוגן
(
עריכה
)
תבנית:פורסם בנחלת הכלל
(
עריכה
)
תבנית:רווח קל
(
עריכה
)
תבנית:רווח קשיח
(
עריכה
)
תבנית:ש
(
עריכה
)
תבנית:תנאי מסכתות תחתון
(
עריכה
)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית