עריכת הדף "משנה ברורה/אורח חיים/תקמה"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן תקמה'''{{ש}}דיני כתיבה בחול המועד}}
({{עוגן1|א}}) '''ואפילו להגיה וכו'.''' לפי שאין זה צורך המועד ולא מקרי צרכי רבים {{שהצ|א}} כיון שיש להם ספר אחר לקרות בו. ואפילו מצא טעות במועד {{שהצ|ב}} אסור:

({{עוגן1|ב}}) '''אות אחת.''' כגון לעשות מרי"ש דלי"ת וכה"ג {{שהצ|ג}} אבל להפריד תיבות דבוקים או אות שהיה רישומו ניכר שרי להעביר עליו קולמוס. וס"ת שהיה חסר תפירה בעמודים {{שהצ|ד}} יבקשו איש שאין לו מה יאכל ויתפרנו:

({{עוגן1|ג}}) '''ולצורך רבים וכו'.''' לא קאי אהגהת ספרים הנ"ל דשם בודאי הוא מעשה אומן ואסור לכו"ע אף שהוא צורך רבים כל שאינו לצורך המועד {{שהצ|ה}} אלא קאי אסתם כתיבה {{שהצ|ו}} שהוא לצורך רבים:

({{עוגן1|ד}}) '''יש אוסרים.''' ס"ל דסתם כתיבה מעשה אומן הוא והיש מתירין ס"ל דכל כתיבה זולת ספרים {{עוגן|טז.}}תו"מ אפילו כתיבה {{שהצ|ז}} מרובע הוי כמעשה הדיוט שאין אדם מקפיד לכתוב אותן כתיקונן כ"כ:

({{עוגן1|ה}}) '''בכתב שלנו וכו'.''' היינו בכתב {{שהצ|ח}} משיט"א דנקטינן לדינא שזה הכתב אינו מעשה אומן ועיין ס"ה דמבואר שם דאף בזה הכתב נהגו להחמיר לשנות מ"מ בענינינו שהוא צרכי רבים א"צ לשנות:

({{עוגן1|ו}}) '''לקרות בו בצבור.''' דצורך המועד הוא ואפילו מעשה אומן שרי וכמו שנתבאר ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תקמד#ב|סימן תקמ"ד ס"ב]]:

({{עוגן1|ז}}) '''מותר להגיהו.''' וה"ה אם חסר איזה אות או תיבה מותר לכתוב:

({{עוגן1|ח}}) '''וכן בספרי מקרא וכו'.''' תמוה הא יכול ללמוד בהם אפילו אינם מוגהים רק יעשה רושם במקום הטעות ואחר המועד יתקנם וצ"ל דמיירי שמגיה מתוך השכל ולא מתוך ספר אחר ואפשר שאחר יו"ט ישכח עיון הזה והוי דבר האבד [ט"ז] ומ"א תירץ דמיירי שאינו יכול ללמוד מתוכו ע"י הרבה טעיותיו אם אינו מגיה מתחלה וזה נחשב דבר האבד מה שאינו לומד:

({{עוגן1|ט}}) '''שאר ספרים ללמוד בהם.''' ר"ל שצריך ללמוד בהם במועד מותר להעתיקם כדי ללמוד בהם. ועיין בב"י דמשמע שם דוקא אם הוא צורך רבים אבל מדברי {{שהצ|ט}} המ"א והגר"א משמע דאפילו צורך עצמו מותר:

({{עוגן1|י}}) '''לעצמו.''' אפילו {{שהצ|י}} להניחן אחר המועד דאלו להניחן בתוך המועד [במקומות שנוהגין להניח בחוה"מ] אפילו לאחרים שרי וכדלקמן בהג"ה:

({{עוגן1|יא}}) '''על יריכו.''' לאו דוקא {{שהצ|יא}} דאפילו בפלך שרי ולא אתי לאפוקי {{שהצ|יב}} אלא בגלגל דאוושא מילתא טובא:

({{עוגן1|יב}}) '''לבגדו.''' אפי' {{שהצ|יג}} להניחן בבגדו {{עוגן|טז:}}וללובשו אחר המועד וכנ"ל:

({{עוגן1|יג}}) '''ומוכר לאחרים וכו'.''' היינו {{שהצ|יד}} אפילו האחרים אינם לוקחים אלא להניחן אחר המועד שרי דלא גרע משאר מלאכות דשרי לבעה"ב לשכור לזה פועל שאין לו מה לאכול וכדלעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תקמב#ב|סימן תקמ"ב ס"ב]]:

({{עוגן1|יד}}) '''או שיהיו לו וכו'.''' ר"ל אפילו יש לו מה יאכל דבעלמא אסור לעשות מלאכה {{שהצ|טו}} הכא דהוא מצוה הקילו כדי שיהיה לו יותר וכו' {{שהצ|טז}} אבל אופן זה אין להקל רק היכא דהקונה לוקחו כדי לקיים מצות תפילין בחוה"מ גופא אבל לא כשלוקחו בשביל אחר המועד ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]:

({{עוגן1|טו}}) '''יותר בריוח לשמחת יו"ט.''' אבל כשאין צריך גם לזה שהוא עשיר {{שהצ|יז}} אסור לכתוב וליקח שכר אבל לכתוב בחנם בשביל חבירו כדי שיהיה יוכל לקיים בחוה"מ מצות תפילין דעת הטור דשרי {{שהצ|יח}} ואלאחר המועד לכו"ע אסור:

({{עוגן1|טז}}) '''ואם כתבן כדי להניחן במועד.''' אף דמתחלה מיירי ג"כ דכתבן כדי להניחן במועד זה קאי {{שהצ|יט}} אדברי המחבר שכתב בריש הסעיף כותב אדם תו"מ לעצמו משמע מזה דלאחרים לא יצוייר שום היתר אם לא שאין לו מה יאכל ע"ז כתב דזהו דוקא כשכותב בשביל אחר המועד אבל כשכותב לאחר {{שהצ|כ}} כדי להניחן במועד גופא מותר אף בשכר בין יש לו מה לאכול בין אין לו מה לאכול {{שהצ|כא}} וזהו מה שסיים בכל ענין שרי:

({{עוגן1|יז}}) '''ואינו אסור וכו'.''' קאי {{שהצ|כב}} לכותב כדי להניחם אחר המועד דאסור בשכר אא"כ אין לו מה יאכל ואהא קאמר דאינו אסור רק הכתיבה אבל עשייתן שרי והטעם דכיון דצורך מצוה הוא לא גזרו:

({{עוגן1|יח}}) '''מותר לכתוב חשבונותיו.''' דהוי דבר האבד {{שהצ|כג}} שמא ישכח ואם אינו דבר האבד אסור אא"כ הוא לצורך המועד שצריך לחשוב מה שמוציא על המועד אבל אז אינו שרי לכו"ע כ"א מעשה הדיוט כמ"ש [[שולחן ערוך/אורח חיים/תקמד#|סימן תקמ"ד]] ועיין [[#ד|לעיל סק"ד]] וע"כ יראה לכתוב אותן בכתב משיט"א ואם חשבונותיו כתובים כבר רק שרוצה לסדרם אסור במועד. ואפילו בשאינם כתובים מכבר יראה עכ"פ שלא לכוין אותם במועד [א"ר]:

({{עוגן1|יט}}) '''וה"ה הכתבים שכותבים וכו'.''' דהוי דבר האבד שמא ישכח ופשוט דה"ה הסחורות שמותר למוכרן בחוה"מ כגון שהם לצורך המועד וכנ"ל בסימן תקל"ט ס"י וי"א מותר החנוני לכתוב ההקפות שמקיף כדי שלא ישכח:

({{עוגן1|כ}}) '''מותר לכתוב וכו'.''' הטעם בכל זה י"א משום {{שהצ|כד}} דכל דבר המזדמן תדיר אע"פ שבכל פעם ופעם הוא דבר פרטי כצרכי רבים חשיבא {{שהצ|כה}} ואפשר דמקרי צורך המועד הואיל שדבר זה צריכין להם במועד וי"א משום {{שהצ|כו}} דהוי דבר האבד פן ימותו העדים או ילכו למדינת הים או ימות הנותן או הב"ד:

({{עוגן1|כא}}) '''פסיקתא.''' הוא כמו כתיבת תנאים {{עוגן|יז.}}בזמנינו [אחרונים]:

({{עוגן1|כב}}) '''דייתיקי מתנות.''' דייתיקי הוא צוואת שכיב מרע ומתנות הוא מתנות בריא:

({{עוגן1|כג}}) '''שלא יאבד ממונו.''' ע"י שמיטה:

({{עוגן1|כד}}) '''ומיאונין.''' היינו שטרי מיאונין והוא לקטנה יתומה שהשיאוה אחיה או אמה לדעתה ויוצאת ממנו במיאון בעלמא שתאמר אי אפשי בו וכותבין ע"ז שטר מיאון:

({{עוגן1|כה}}) '''ברורין.''' שכותבין זה בורר לו פלוני לדיין וזה פלוני או שטרי טענתא {{שהצ|כז}} מי שברח בממון אחרים מותר לכתוב עליו גזירות הדיינים והרשאה אבל אם הדבר בטוח שיחזור לעירו אסור:

({{עוגן1|כו}}) '''ופסקי דינין.''' מה שפוסקים הדיינין:

({{עוגן1|כז}}) '''ומותר לכתוב וכו'.''' ומיירי שנשא ערב הרגל דהא אין נושאין נשים במועד ואף דאסור להתייחד עם אשתו בלי כתובה צ"ל שהיה שעת הדחק שאז רשאי לסמוך להתייחד על עידי קנין [מחה"ש]:

({{עוגן1|כח}}) '''כתובה במועד.''' מטעם דבר האבד שמא יבואו לידי ערעור בהסכמת תנאיהם וא"כ במדינתינו שכותבין כל הכתובות בשוה אסור לכתוב לכו"ע אבל תוספת כתובה מה שמוסיף הבעל מרצונו שרי [מ"א] ועיין בפמ"ג דבכתב משיט"א יש להקל אף בזמנינו:

({{עוגן1|כט}}) '''ויש אוסרים.''' טעמם דהוי כשט"ח. והלכה {{שהצ|כח}} כדעה א' ועיין לעיל דבמדינתינו אין להקל כי אם בכתב משיט"א:

({{עוגן1|ל}}) '''ואגרות שאלת שלום.''' הטעם {{שהצ|כט}} מפני שאין אדם נזהר מאד בכתיבתו בתיקונן וכמעשה הדיוט הוא {{שהצ|ל}} ומקרי צורך המועד קצת מה ששואל בשלום חבירו דאל"כ אסור אף מעשה הדיוט כדלעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תקמא#|סימן תקמ"א]]:

({{עוגן1|לא}}) '''שאינה אבודה.''' וכ"ש אם יוכל להגיע לו הפסד כשלא יכתוב דבודאי מותר. וכ"ז מותר להמחבר לכתוב אפילו בלא שינוי {{שהצ|לא}} ומ"מ בכל גווני אין להקל כ"א בשלא כיון מלאכתו במועד:

({{עוגן1|לב}}) '''ויש אוסרין.''' טעמם דכל כתיבה מעשה אומן הוא:

({{עוגן1|לג}}) '''בשאלות שלום.''' וכ"ש לענין {{שהצ|לב}} פרקמטיא:

({{עוגן1|לד}}) '''ונהגו להחמיר.''' ונהגו להחמיר {{שהצ|לג}} לשנות אפילו וכו' כצ"ל. והשינוי הוא שכותבים באלכסון {{שהצ|לד}} כל השורות ואף דמבואר בס"ז דכל האסור לכתוב אסור אפילו בשינוי [אם לא שהאותיות חתוכות ושבורות באמצעיתן] מ"מ כיון שמדינא מותר לכתוב אגרת {{עוגן|יז:}}שלום בלא שינוי כמ"ש הרב"י אלא שנהגו לשנות די בשינוי זה:

({{עוגן1|לה}}) '''שהיא כתיבה משיט"א.''' וכמה אחרונים כתבו {{שהצ|לה}} דבמדינתינו נהגו להקל בכתב משיט"א וכן בכתב שלנו דאינו מעשה אומן ויש להם על מה שיסמוכו והמחמיר יחמיר לעצמו {{שהצ|לו}} ונוהגין לשנות קצת לעשות שורה עליונה עקומה ועיין ב[[ביאור הלכה/{{כאן}}#|בה"ל]]. ודע דבפרקמטיא אבודה לכו"ע יכול לכתוב אפילו בכתב שהוא מעשה אומן וא"צ לשנות כלל:

({{עוגן1|לו}}) '''שטר חוב במועד.''' דיכול להמתין לכתוב את השטר אחר המועד ואם כבר נתן לו המעות {{שהצ|לז}} אפילו בפני עדים וקנין מותר לכתוב דיש לחוש שמא ימותו העדים ויכפור אח"כ וכמ"ש ס"ה גבי מתנות [מ"א וכן הוא בירושלמי]:

({{עוגן1|לז}}) '''והלוה צריך למעות.''' בחוה"מ {{שהצ|לח}} אפילו שאינו לצורך המועד אבל כשלוה לצורך אחר המועד אסור ואם לא ימצא אחר המועד מעות ללות {{שהצ|לט}} מותר לכתוב דהו"ל דבר האבד:

({{עוגן1|לח}}) '''או שאין לו לסופר מה יאכל.''' לדעת המ"א לעיל ב[[מגן אברהם/אורח חיים/תקמב#|סימן תקמ"ב]] {{שהצ|מ}} היינו דוקא שאין לו כלל אפילו לחם ומים ולהי"א שם היינו שאין לו כדי צרכו לשמחת יו"ט:

({{עוגן1|לט}}) '''לכתוב שטר מכירה במועד.''' כגון שמכר לו קרקע {{שהצ|מא}} לצורך המועד (כגון שהיה צריך לחפור שם טיט לתקן תנורו לצורך המועד וכנ"ל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תקמ#|סימן תק"מ]] וכה"ג) וכנ"ל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תקלט#יב|סימן תקל"ט בסי"ב]] אבל כשמכר {{שהצ|מב}} קודם מועד אסור לכתוב במועד אע"פ שיש לחוש שיחזור בהן כמו שטר אריסות דאסור לקמיה [אם לא {{שהצ|מג}} דהיה לו אונס {{שהצ|מד}} או שלא היה לו פנאי לכתוב {{שהצ|מה}} קודם מועד] והטעם דאף שיחזור המוכר או בעל השדה ליכא פסידא ללוקח או להאריס {{שהצ|מו}} דיכול לקנות שדה או לקבל באריסות במקום אחר. ואם המוכר צריך למעות ואין הלוקח רוצה ליתן לו כל זמן שאין כותב לו שטר מכירה נראה דמותר וכנ"ל לענין הלואה:

({{עוגן1|מ}}) '''אבל אין לכתוב שטר אריסות וכו'.''' באמת ה"ה בשטר מכירה אם מכר לו קודם המועד ג"כ אסור וכנ"ל אלא משום דלענין שטר מכירה יכול לצייר היתר כתיבה כגון שמכרו במועד לצורך המועד משא"כ באריסות וקבלנות לא שייך לומר שיקבל השדה לצורך המועד ולהכי שייך תיבת אבל:

({{עוגן1|מא}}) '''שקבל קודם המועד.''' ולא אמרינן בזה דהוי דבר האבד וכנ"ל. מיהו אם נאנס או לא היה לו פנאי לכתוב קודם המועד {{שהצ|מז}} מותר אף לענין חכירות וקבלנות. אם שלח שלוחו ליריד מותר למשלח לכתוב לו אגרת בענין סחורתו דכל זה הוי דבר האבד [ח"א] והיינו כשלא כיון מלאכתו במועד:

({{עוגן1|מב}}) '''כל הדברים וכו'.''' היינו המבוארים לעיל בס"ה או שהוא דבר האבד:

({{עוגן1|מג}}) '''אפילו ע"י שינוי אסור.''' פי' שעושה שינוי בידו {{שהצ|מח}} בשעת הכתיבה כגון שאוחז הקולמוס {{שהצ|מט}} בין גודל לאצבע או שעושה שורות עגולות או עקומות והכתב עצמו אין בו שינוי זה אסור אבל אם יש שינוי בכתב עצמו כגון שעושה האותיות חתוכות ושבורות באמצעיתן והיו"ד עושה אותו כעין עיגול קטן זהו מותר. וזהו לענין כתיבה מרובע אבל לענין {{עוגן|יח.}}כתב משיט"א או כתב שלנו עיין לעיל ב[[#לה|ס"ק ל"ה]]:

({{עוגן1|מד}}) '''של שעוה.''' ואפשר {{שהצ|נ}} דה"ה בלוחות שלנו כתב הפמ"ג מה שכותבין בקנה עופרת על הלוחות מעופצות בסיד וכדומה אפשר דשרי ע"ש עוד:

({{עוגן1|מה}}) '''מותר לכתבה.''' אפילו אם היא שלא לצורך המועד {{שהצ|נא}} פן לא ימצא אח"כ ע"י מי לשלחה:

({{עוגן1|מו}}) '''מותר להעתיקה.''' שישאר אצלו העתקה כדי שלא ישכחנה:

({{עוגן1|מז}}) '''ואם שמע דבר חידוש.''' וה"ה דמותר לשמוע לכתחלה כדי לכותבו. גם אין חלוק בין אם שמע החדוש מאחר או חידשו הוא עצמו דהרבה זימנין מצוי שאדם שוכח מה שחידש כבר ואינו יכול לחדשו אח"כ. ואפילו בלא טעם שכחה כיון שבכל עת ורגע מוטל על האדם לעמול בתורה ולחדש בה כפי יכולתו אין שייך לומר ימתין עד אחר יו"ט ואז יכתוב החידוש דאותו זמן יהיה עליו חיוב אחר דהיינו שיחדש אח"כ חידושים אחרים ואם יתעכב בכתיבת החידושים שלמד בתוך המועד יצטרך ללמוד שנית מה שלמד כבר ולהזכיר מה שחידש מכבר וזה יבטלנו מלימוד חידושים אחרים באותה שעה ואין לך דבר האבד גדול מזה {{שהצ|נב}} והעידו על הב"ח ז"ל שכתב חיבוריו בחוה"מ [אחרונים] ומ"מ יזהר {{שהצ|נג}} בכתיבת חידושיו שיכתוב כתיבת משיט"א ואם יצטרך לכתוב איזה אות מרובע יכתוב אות שבור וכנ"ל:

({{עוגן1|מח}}) '''מותר לכתבו וכו'.''' וחשבון התקופות {{שהצ|נד}} אסור לכתוב דאין זה מוציא מלבו כלום ולא ישכחם {{שהצ|נה}} ספר הצריך לו במועד ללימוד מותר לתקן ולכרוך בעצמו וכ"ש ע"י עכו"מ דהוי דבר האבד {{שהצ|נו}} אבל אסור לתקן קונטרס כדי לכתוב עליו אחר המועד.

כתבו האחרונים כל מה שמותר לכתוב מותר לעשות קולמוס ודיו הצריך לזה. ולשרטט לצורך דברים המותרים נסתפק בא"ר ובלקט הקמח אוסר בזה מפני שהשרטוט בא רק ליפוי הכתיבה ורק בתפילין ומזוזות שא"א בלא"ה דאסור בלא זה שרי:

({{עוגן1|מט}}) '''בין דיני ממונות.''' ר"ל דמועד לא הוי כמו שבת ויו"ט דאסור לדון בם אפילו נתרצו שניהם {{שהצ|נז}} ובזה שרי אם נתרצו הבע"ד לדון בם דאלו לכפות לפעמים אין יכול לכוף לבע"ד שיבוא בניסן ותשרי כדאיתא בחו"מ [[שולחן ערוך/חושן משפט/ה|סימן ה']] ע"ש:

({{עוגן1|נ}}) '''דיני נפשות.''' המחבר העתיק לשון הברייתא ומיירי בזמן הבית דהיה מוטל עליהם לקיים ובערת הרע מקרבך:

({{עוגן1|נא}}) '''לקבול וכו'.''' היינו בביהכ"נ ועיין לעיל [[שולחן ערוך/אורח חיים/תקלט#ג|סימן תקל"ט ס"ג]] בהג"ה:


{{ניווט כללי תחתון}}