עריכת הדף "כף החיים/אורח חיים/רנב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


== א ==

א) '''[סעיף א'] מותר להתחיל במלאכה בע"ש וכו'.''' כל זה הוא לסברת ב"ה דשרו. ועיקר טעמא משום דלית להו לב"ה שביתת כלים ולית להו נמי גזירה ע"ש עם חשיכה אטו חשיכה. ב"ח:

== ב ==

ב) '''שם. כגון לשרות דיו וכו'.''' ובשבת אסור משום מגבל. עו"ש או' א' תו"ש או' א':

== ג ==

ג) '''שם. ולתת אונין של פשתן וכו'.''' ג' פירושים נאמרו בו רש"י פירוש אגודות של פשתן ונותנין אותן בקדירה תוך התנור כדי שיתחממו ויתלבנו. ובהגמ"ר כתוב בשם ריב"א פשתן שהעלו מן המשרה ונתנו לאור ליבשו ויש בו משום בישול. ובערוך פירש אוני מטוה. ב"ח. שכנה"ג בהגה"ט או' א':

== ד ==

ד) '''שם.''' ולתת אונין של פשתן לתנור וכו' ולא גזרינן שמא יחתה דכיון דהרוח קשה להם לא יגלה התנור. גמ' מ"א סק"א:

== ה ==

ה) '''שם. והיא טוחה בטיט וכו'.''' דכולי האי לא טרח ומידכר. ב"ח. אבל רי"ו רס"ד כתב שטחוי בענין דליכא למיגזר שמא יגיס וכ"מ בתו' שבת דף ח"י. א"ר או' ב':

== ו ==

ו) '''שם. שמא יגיס בה וכו'.''' ואפי' נתבשלו הסממנים ועדיין לא קלט הצמר את הצבע אפ"ה אסור להגיס משום צובע והש"ע דנקט משום מבשל מיירי בשעדיין לא נתבשלו הסממנין. עו"ש או' א':

== ז ==

ז) '''שם. אפי' אינה על האש חייב וכו'.''' דכלי ראשון אפי' לאחר שהעבירוהו מעל האש מבשל כל זמן שהיד סולדת בו כמ"ש לקמן סי' שי"ח סעי' ט' יעו"ש:

== ח ==

ח) '''שם. ומותר לפרוס מצודות וכו'.''' ולא מיבעיא בלחי וקוקרי והם מצודות שאינם עושים שום מעשה שאין הכלי זז ממקומו פשיטא דמותר אלא אפי' היכא דהכלי עושה מעשה של צידה מותר דאין אנו מצווים על שביתת כלים. עו"ש או' א' וכן לפרוש מצודה לעכברים מע"ש שרי. פסקי תו' שבת י"ז ע"ב:

== ט ==

ט) '''שם. והם ניצודים בשבת וכו'.''' פי' כשהוא פורס במקום דלא שכיחי חיות שיבואו למצודות מיד מבעוד יום כגון בשדות ומש"כ ביער דמצויים חיות ותלינן שיבואו לשם מבעוד יום. עו"ש שם:

== י ==

י) '''שם. והם ניצודים בשבת וכו'.''' ובשבת אסור משום גזרה דאיכא למגזר דפעמים אתי לידי חיוב חטאת כגון שבשעת פריסתי ילכוד מיד. עו"ש שם. תו"ש או' ה':

== יא ==

יא) '''שם. ובלבד שיצא מפתח ביתו וכו'.''' והטעם כתב הרמב"ם פ"ו דכשיוצא הכותי מביתו בשבת וחפץ ישראל בידו יראה כמו שהלוהו לכותי או משכנו או פסק עמו או מכר לו בשבת. ט"ז סק"ב:

== יב ==

יב) '''שם בהגה. אם ייחד לו הכותי מקום וכו'.''' דאז הוי כחפצו של כותי. מ"א סק"ג:

== יג ==

יג) '''שם בהגה. ויש להחמיר.''' דהא מ"מ הרואה סובר שישראל צוהו להוציא. מ"א סק"ד. וכתב הרא"ש דבאשכנז ראיתי מורין לאיסור אף בחפץ של כותים והביאו הב"ח וכתב דכן יש להחמיר ועיין לקמן סי, שכ"ה סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד:

== יד ==

יד) '''שם בהגה. ויש להחמיר.''' ואם השכיר החדר לכותי בפרוטה במשך יום השבת כתב העו"ש או' א' דאין להחמיר כלל אבל הא"ר או' ד' כתב דהשכיר החדר דינו כיחוד מקום וכתב דכ"מ בב"ח ובאחרונים ודלא כהעו"ש יע"ש:

== טו ==

טו) '''שם בהגה. ויש להחמיר.''' ובכותי אלם יש להקל כשיחד לו מקום. מ"א סק"ד. אבל הט"ז סק"ג כתב דבכותי אלם יש להתיר אפי' בלא ייחד לו מקום יעו"ש. ולצורך גדול והפסד יש להקל אפי' באינו אלם. א"ר או' ד':

== טז ==

טז) '''שם בהגה. ויש להחמיר.''' ובשאלה יש להקל בעיר המוקפת חומה אבל במכירה יש להחמיר אפי' בעיר המוקפת חומה והכותי דר בעיר דהא כשיודע שהוא מוכרו לו יאמרו שמכרו לו בשבת משא"כ בשאלה ובפרט בסחורות כגון בגד פשתן וכיוצא בו דאין דרך להשאילם כלל פשיטא דאסור. מ"א סק"ד. ועיין עוד בדברינו לעיל סי' רמ"ו או' טו"ב:

== יז ==

טוב) '''מקום''' שנהגו גדולי העיר לאצור בביתם בעת האסיף תבואת הערבים ובעת זריעה מוציאין אותם לזריעה ומשתתפין בהם בזרע לזרוע בתורת הלואה ומכר או שותפות ופעמים מודדים אותם באמתחותיהם מע"ש מה שצריכין ומוציאין אותם ביום השבת יש לצדד להתיר כיון שאין האיסור רק משום חשד שלא יראה כמוכר או מודד בשבת וכיון שהדבר כ"כ מורגל וכל העם יודעים שלא עשה הישראל שום איסור בשבת ה"ז דומה למשכיר שדהו לעכו"ם כדאיתא בב"ק דע"ז. תשב"ץ ח"א סי' קס"ג. עיקרי הד"ט סי' י"ד או' פ"א:

== יח ==

חי) '''[סעיף ב'] אם קצץ לו דמים וכו'.''' וטעמא דבעינן קצץ משום דכשלא קצץ מיחזי כאלו הוא שלוחו של ישראל וכשנותנו לו ע"ש נראה כנותנו לו על מנת שיעשה לו מלאכה בשבת וכי קצץ העכו"ם כי עביד בדנפשיה קא עביד ליטול שכרו ולא מיחזי כשלוחו של ישראל. ב"י. ובלבד שיצא מפתח ביתו מבעוד יום כמ"ש בסעי' הקודם:

== יט ==

יט) '''שם. אם קצץ לו דמים וכו'.''' וה"ה אם התנה עמו שיתן לו שכרו נמי שרי אף שלא היה אומר לו כמה יתן כדלעיל סי' רמ"ו סעי' ב' עט"ז או' א' ועיין בדברינו לשם או' י"ד:

== כ ==

כ) '''שם. אם קצץ וכו'.''' נראה דבזה"ז כלים לכובס מסתמא היינו קציצה דקצבתו ידוע דאטו בכל פעם יקצוץ עמו ולכן המנהג פשוט ליתנם ע"ש סמוך לחשיכה. מ"א סק"ו. א"ר או' ה' ר"ז או' ו':

== כא ==

כא) '''שם. אם קצץ וכו'.''' אבל אם לא קצץ אסור אלא א"כ ביום ד' או ביום ה' טור. אבל הב"י כתב דאין דעת הרי"ף והרמב"ם כן אלא דאפי' בד' ובה' בעינן קצץ יעו"ש. ומיהו אם יכול לגומרה קודם השבת לכ"ע שרי. מ"א סק"ח:

== כב ==

כב) '''שם. בטובת הנאה וכו'.''' אבל אם מצפה לתשלום שכר ולא התנה עמו אסור דאדעתא דישראל קעביד כמ"ש סי' רמ"ז. מ"א סק"ז. ועיין בדברינו לשם או' ט"ו:

== כג ==

כג) '''שם. והוא שלא יאמר לו וכו'.''' פי' אפי' בקצץ ומכ"ש כשאינו עושה רק בשביל טובת הנאה. עו"ש או' ב' ואם נותן הכלים סמוך לשבת ואמר לו ראה שאני צריך להם במו"ש הו"ל כאומר בפי' שיכבס בשבת. ט"ז סי' ש"ז סק"ג. ר"ז או' ד' ח"א כלל ג' או' א וכ"כ בתשו' פמ"א סי' ל"ח. וכ"כ לעיל סי' רמ"ז או' ז' יעו"ש:

== כד ==

כד) '''שם. וגם שיעשה העכו"ם וכו'.''' אבל בבית ישראל והוא בתוך התחום אסור מפני הרואין שיאמרו שהפועלים שכירי יום נינהו ונותן שכר לעשות מלאכתו בשבת. עו"ש שם. ואפי' בדברים שידוע שמנהג כל בני העיר ליתן בקבלנות אפ"ה בביתו של ישראל הכל אסור. ח"א שם או' יו"ד. ועיין לעיל סי' רמ"ד או' ג':

== כה ==

כה) '''שם הגה. ואם לא קצץ אסור בע"ש.''' משמע אבל בד' וה' מותר. וזהו דעת הטור אבל דעת מרן ז"ל בב"י להחמיר כמ"ש לעיל או' כא יעו"ש:

== כו ==

כו) '''שם בהגה. ועיין לעיל סי' רמ"ז דיש חולקין וכו'.''' ר"ל דשם בסי' רמ"ז סעי' ד' בהגה כתב דיש חולקין וסבירא להו דכל שהוא עושה בחנם אסור אלא א"כ שהעכו"ם מתחיל לומר לישראל שיעשה לו בחנם יעו"ש ובדברינו לשם או' י"ט:

== כז ==

כז) '''שם. אם היה עושה בטובת וכו'.''' לאפוקי אם העכו"ם עושה מלאכתו בקבלנות דא"צ למחות בידו אבל אם הוא שכיר יום ודאי דצריך למחות בידו מלעשות מלאכתו אפי' עושה העכו"ם בביתו בצנעה. עו"ש או' ב':

== כח ==

כח) '''שם. אם היה עושה בטובת וכו'.''' ואם עושה בשכר אפי' לא קצץ א"צ למחות כ"כ המ"א סק"ט בשם ב"י וב"ח אלא שהוא ז"ל הקשה על דבריהם וכתב דדוקא בקצץ א"צ למחות. יעו"ש. אבל התו"ש או' י"ג כתב דכוונת ב"י וב"ח היינו דהתנה לתת לו שכר אלא שלא פי' כמה יתן לו דזה דינו כקצץ כמ"ש סי' רמ"ז סעי' ב' יעו"ש:

== כט ==

כט) '''שם. צריך לומר שלא יעשה וכו'.''' ודוקא כה"ג שנותן בגדים לכובס אבל כשצוה לעכו"ם לעשות לו מנעלים וראהו עושה בשבת א"צ למחות בידו דהא עדין לא נקרא שם הישראל עליו ואי בעי עכו"ם מזבין אותם המנעלים לאחר ויעשה לו אחרים. מ"א סק"ט. א"ר או' ז' תו"ש או' יג. ר"ז או' ט' ח"א כלל ג' או' יו"ד:

== ל ==

ל) '''וכתב''' עו"ש המ"א בשם הגמר' דאפי' בקצץ לא אמרינן אדעתא דנפשיה קעביד אלא בעכו"ם העושה מלאכה בשלו וא"צ ליקח איזה דבר בשבת משל ישראל אבל כשנוטל בשבת עצים מישראל לצורך המלאכה דזה ודאי צריך ליטול רשות מבעל העצים וכשרואה בעל העצים שנוטל העכו"ם ושותק ודאי ניחא ליה בהכי וא"כ אדעתא דישראל קעביר ואפי' כשעושה העכו"ם המלאכה כולה לצורך עצמו נמי אסור ואם העכו"ם עושה בעל כרחו חייב לגרשו מביתו. תו"ש שם:

== לא ==

לא) '''[סעיף ג'] ואם היתה מלאכה מפורסמת וכו'.''' וכל שידעו בדבר ג' בני אדם זה נקרא מפורסם כמ"ש רש"י בשבועות כ"ה ע"ב ד"ה והוא שנכר. נשמת אדם כלל ג' או' ג':

== לב ==

לב) '''שם. טוב להחמיר וכו'.''' פי' שאם רואהו עושה בשבת צריך למחות בידו אפי' קצץ אבל לכתחלה רשאי ליתן לו ולא חיישינן פיעשה בשבת. מ"א סק"י. א"ר או' ח':

== לג ==

לג) '''שם. טוב להחמיר וכו'.''' וא"כ הני חלוקים שידועים שהם של ישראל והעכו"ם מכבסן ע"ג הנהר צריך למחות בידו כשרואהו עושה בשבת. מ"א שם. וכ"כ בס' נתיב חיים דנכון להחמיר שלא ללבוש הני חלוקים שידועים שהם של ישראל אם כבשם הנכרי בשבת בפרהסיא. והביאו מחב"ר או' א' שע"ת או' ה' אבל התו"ש או' י"ד כתב על דברי המ"א הנז' דיש לחלק דאף שידועים שהם של ישראל מ"מ לא נודע של מי הם ולא שייך חשדא בזה ע"כ. וכ"כ נשמת אדם כלל ג' או' ג' יעו"ש. מיהו בתשו' משיבת נפש סי' ו' חלק על המ"א ומתיר' בחלוקים מטעם אחר משום שידוע לכל שנותנים אותם בקבלנות יעו"ש. והביאו פ"ת. ועיין לקמן או' לה':

== לד ==

לד) '''שם טוב להחמיר וכו'.''' ודוקא בדבר שאין שם הישראל נקרא עליה רק שיצא הקול שעשאו לצורך ישראל כמ"ש סס"י תרס"ד אבל בדבר ששם ישראל נקרא עליה מדינא אסור כמ"ש סי' רמ"ד סעי' ד' יעו"ש. מ"א שם. תו"ש שם:

== לה ==

לה) '''שם. טוב להחמיר וכו'.''' ואמנם נראה דבדברים שידוע שמנהג כל בני העיר ליתן בקבלנות כמו כלים לכובס וכלי עגלה וכיוצא בו אעפ"י שהוא ידוע שהוא של ישראל והעכו"ם עושה במקום מפורסם כגון ברחוב מותר. ח"א כלל ג' או' יו"ד:

== לו ==

לו) '''שם. טוב להחמיר וכו'.''' ואפי' נתנו לו כמה ימים לפני השבת כדי שלא יאמרו ששלוחו הוא וצוהו לעשותו בשבת. לבוש:

== לז ==

לז) '''[סעיף ד'] כל שקצץ אעפ"י שיעשה העכו"ם מלאכה בשבת מותר וכו'.''' זהו דעת הר"ן שהביא בב"י וכתב ב"י דלדעת הר"ן מותר להביא הכלים נמי מבית האומן בשבת דלצורך שבת ויו"ט שרי ולא קיישינן למראית העין יעו"ש. אבל הב"ח חלק עליו וכתב דהר"ן לא התיר אלא ללובשן בשבת משום דעכו"ם אדעתא דנפשיה קעביד כיון שקצץ אבל להביאו מבית האומן בשבת פשיטא דאסור אפי' נגמרו מערב יו"ט ושבת מפני מראית העין וגם מפני עובדין דחול אלא מיירי דשיגרן עכו"ם לביתו של ישראל והתיר הר"ן ללובשן בשבת יעו"ש. וכ"כ הא"ר או' י"ב בשם אגודה פ"ק דביצה ותמה על מרן ב"י יעו"ש. וכ"כ חמד משה או' ד' ועיין לקמן או' מ"ד.

== לח ==

לח) '''שם הגה. ויש אוסרין ללובשו וכו'.''' וכ"כ הלבוש, ר"ז או' י"א. ועיין לקמן או' מ"ב:

== לט ==

טל) '''שם שם בהגה. כל שידוע שהעכו"ם גמרו בשבת.''' משמע דסתמא שיש ספק ואפשר שהיה נגמר בע"ש מותר וכמ"ש אח"כ בהגה ואם יש לתלות שנגמר בע"ש מותר בכל ענין ודלא כמו שאסר הרוקח בסתם. ט"ז סק"ד. וכ"פ הב"ח. וכ"כ העו"ת או' ג' ר"ז שם:

== מ ==

מ) '''שם בהגה. וצריך להמתין במו"ש בכדי שיעשה.''' דהיינו כשיעור שהות ששהה הגוי בעסק עשית הכלי בשבת ר"ז שם:

== מא ==

מא) '''שם בהגה. בכדי שיעשה.''' כדי שלא יהנה ממלאכת שבת ב"ח. וא"כ בב' יו"ט של גליות אם נעשה בראשון מותר בשני בכדי שיעשו ואין חילוק בין מי שנעשה בשבילו בין לאחרים. מ"א ס"ק י"ב. תו"ש או' ט"ז. ר"ז שם. מיהו הא"ר או' יו"ד כתב דיש להקל לאחרים בקצץ יעו"ש:

== מב ==

מב) '''שם בהגה. אם לא שצריך אליו בשבת''' והיינו שצריך אליו ביותר שאין לו אחרת. חמד משה או' ד' אבל הב"ח כתב דאפי' לצורך שבת נמי אסור כיון שנגמרה בשבת ועו"ש. מיהו הכנה"ג בהגב"י כתב דהעולם נוהגין היתר אפי' בשתפרו בשבת שסומכין אהר"ן ואאגור ז"ל שמתירין וכ"כ בשכנה ג' הגב"י או' ה' יעו"ש. וע"כ נראה כיון דיש פלוגתא בזה לענין דינא יש לפסוק כדברי מור"ם ז"ל דאין להקל כ"א שצריך אליו בשבת והמחמיר כהב"ח תע"ב:

== מג ==

מג) '''שם בהגה. ואם יש לתלות וכו'.''' דהא יש מתירין בכל ענין. ונראה דאם היה המנעל מתיקן מע"ש רק שתקנו והחליקו בשבת שרי דהא יכול ללובשו בלאו הכי. מ"א ס"ק י"ג. א"ר או' י"א. תו"ש או' י"ז. ר"ז שם. וה"ה כלי פשתן שנחן הנכרי תחת המכבש בשבת שרי דהא יכול ללבשו בלא זה. הרב נתיב חיים. מחב"ר או' ב' שע"ת או' ו' ומשמע הא אם אין דרך ללובשו בכך וגמרו העכו"ם בשבת אסור. וכ"כ א"א או' י"ג דאם אין הולכין בלא זה דביוש הוא הוה מלאכה דבר תורה עכ"ל מיהו אם צריך לו בשבת שאין לו אחר יש להקל כמ"ש מור"ם ז"ל:

== מד ==

מד) '''שם בהגה. אבל אסור ליקח כלים וכו'.''' אפי' שצריך להם בשבת. עי"ש או' ג' מ"א ס"ק י"ד. תו"ש או' ח"י. ר"ז או' י"ג. ואפי' אם נגמרו מע"ש אסור. א"א או' י"ד. ר"ז שם. ומשמע שם מדברי העו"ש דע"י נכרי מותר להביאם. וכ"כ חמד משה סוף או' ד' וכ"נ דעת הא"ר או' י"ב. אבל המ"א שם כתב אפשר דאפי' ע"י נכרי אסור להביאם ודלא כהעו"ש יעו"ש. וכ"כ התו"ש שם. ר"ז שם. ונראה כיון דיש פלוגתא בזה אם נגמרו בע"ש וצריך להם בשבת יש להקל לומר לעכו"ם שהם אצלו שהוא ישלחם לו ע"י עכו"ם:

== מה ==

מה) '''שם בהגה. אבל אסור ליקח כלים וכו'.''' ואפי' אם ילבשנו בבית האומן וילך בו כך לבוש לביתו אסור. לבוש:

== מו ==

מו) '''שם בהגה. אבל עכו"ם שעושה מנעלים על המקח וכו'.''' ואע"ג דאין מביאין כלים מבית האומן ביו"ט י"ל דשאני מנעלים דאין דרך בני אדם לתת לו מלאכה לעשות אלא הוא עושה משלו ומוכר הילכך אפי' עשאם ביו"ט לית לן בה דבדידיה קטרח. כ"כ ב"י ועפ"ז כתב מור"ם ז"ל בהגה להתיר. אבל המ"א ס"ק ט"ו פליג וכתב דבעכו"ם שעושה על המקח דוקא אם הוא הביא לישראל שרי ליהנות אפי' עשאו בשבת דהא לה עשאו אדעתא דישראל ובעיר שרובה עכו"ם מותר {{ממ|כצ"ל}} אבל לכתחלה אסור לילך וליקח ממנו אם לא בעכו"ם חנוני שאינו אומן כלל אפשר דמותר יעו"ש. והתו"ש או' י"ט כתב דגם בחנוני יש לאסור משום עובדא דחול יעו"ש. וכ"כ א"א או' ט"ו. מיהו דעת הא"ר או' י"ג נראה להתיר כדברי מור"ם ז"ל אפי' לקחת מן האומן וכ"נ דעת החמד משה או' ה' יעו"ש. אבל הר"ז או' י"ג פסק כדברי המ"א. וכ"כ החס"ל או' ג' קיצור ש"ע סי' ע"ג או' ט':

== מז ==

מז) '''ודע''' דהא דלא אסרינן משום נולד היינו משום דעשה אותו מעור שלו והוי גמרו בידי אדם אבל כשעשאה מעור של ישראל איכא משום נולד. תו"ש שם. אבל הא"א שם כתב דאף אם נתן ישראל עור שלו לעכו"ם לפני שבת וקצץ. ועשה בשבת לא מוקצה מדעתו דיודע דעכו"ם יכול לעשות בשבת יעו"ש. ומיהו בעיקר דין זה עיין סי' שכ"ה סעי' ד' ובמ"א שם דיש פלוגתא אם יש מוקצה ונולד בדבר שגמרו בידי אדם וכתב א"א שם למאן דאוסר משום נולד גם כאן ראוי להחמיר אם לא כשכבר היו כלים רק נגמרו עתה דלאו נולד רק מקצה שלא היה באפשר ללבוש כך שרי יעו"ש. ועיין מ"א סי' תקפ"ו ס"ק כ"ה. ועוד עיין בדברינו לסי' ש"ח או' נ"ט ואו' ס' ודוק:

== מח ==

מח) '''שם בהגה. ובלבד שלא יקצץ וכו'.''' היינו שלא יזכיר לו סכום דמים משום דהוי בכלל מקח וממכר:

== מט ==

מט) '''[סעיף ה'] ומותר לפתוח מים לגנה וכו'.''' פי' עושין נגר קטן משפת המעיין לגנה. רש"י וב"ח והיינו בע"ש סמוך לחשיכה. ומשמע דאפי' המום הולכין דרך רשות הרבים מותר. עו"ש או' ד':

== נ ==

נ) '''שם. ולהניח קילור עבה על העין אעפ"י שאסור להניח בשבת.''' משום ממרח. אבל קילור רך וצלול אפי' בשבת מותר להניחה ע"ג העין. טור. כללא דמלתא בעבה בשבת אסור אפי' לא עביד אלא לתענוג. ותחת העין משום ממרח וא"צ לומר ע"ג העין או בתוך העין לרפואה דאסור ג"כ משום שחיקת סממנים אבל בע"ש שרי אפי' בעבה ואפי' בתוך העין ואפי' לרפואה. אבל בצלול לדעת הפו' שרי ע"ג העין בדלא עמיץ ופתח אפי' בשבת ואפי' עביד לרפואה ולדעת הת"ו אסור אי עביד לרפואה והדעת מכרעת כדעת הפו' המתירין וכ"פ בש"ע סי' שכ"ח סעי' ד' אלא שאינו מתיר אלא ע"י שרייה מע"ש יעו"ש. ב"ח. שכנה"ג בהגב"י או' ח' עו"ש שם:

== נא ==

אנ) '''שם. ולתת מוגמר וכו'.''' לא שנא אם הם בעצים או בפחמים. הרדב"ז ח"ב סי' תרל"ז. י"א מ"ב בהגה"ט או' א' ברכ"י או' ב':

== נב ==

בנ) '''שם. ולתת מוגמר תחת הכלים וכו'.''' פי' דהבגדים הם תלוייה ביתד או על כלונסאות וקולטין ריח טוב של בשמים שהם למטה על הגחלים מע"ש ומתגמרין והולכין כל השבת מאליהן. ואעפ"י דאי עביד הכי בשבת חייב משום מבעיר. ולא חיישינן נמי שמא יחתה בגחלים דאי מחתה סליק בהו קוטרא ומשחיר הבגדים ומפסיד להו. ב"ח.

== נג ==

גנ) '''שם. דאין אדם מצווה וכו'.''' אפי' מדרבנן ואפי' הכלי עושה מעשה ב"י לבוש וב"ח. אבל למ"ד דמצוה אסור. מ"א ס"ק ט"ז. א"ר או' ט"ו ועי"ש:

== נד ==

דנ) '''וכן''' מותר לתת גחלים בכלי והם דולקים והולכין כל השבת או כגון נר הדולק שאעפ"י דמשתמש בכלי מותר דק"ל שביתת כלים לאו דאוריתא ואפי' אם הכלי עושה מעשה בשבת. טור וב"ח:

== נה ==

הנ) '''שם. ולתת שעורים בגיגית וכו'.''' פי' גינית שהשכר בתוכו וא"א לשופכו לארץ והשעורים נשורין כל השבת ואף יותר מח' ימים והשבת בכלל שאעפ"י שמשתמש בגיגית מותר. ב"ח:

== נו ==

ונ) '''שם. ולתת שעורים בגיגית וכו'.''' ושרייתן מיקרי גיבול דהוי לישא כמ"ש סי' שכ"א. תו"ש או' כ"א. ונראה דהיינו אם הם כתושים אבל אם הם שלימים חייב משום זורע כמ"ש לקמן סי' של"ו סעי' י"א יעו"ש:

== נז ==

זנ) '''שם. בגיגית לשרותן.''' ולתת צימוקים במים ולעשות שירב"ט בשבת עצמו מהריט"ץ סי' ס"ט התיר והרב נסים רוזליו אסר והב"ד בס' בני חיי סי' זה ושקיל וטרי לענין דינא והסכים כמהריט"ץ יעו"ש. אך המו"ק סי' ש"ך אסר כוותיה דהרב נסים רוזליו ולא מטעמיה יעו"ש. והב"ד המחב"ר סי' ש"ך או' א' וע"כ יש להחמיר ולשרותן מע"ש. ולענין ברכה עיין לעיל סי' ר"ב סעי' י"א ובדברינו לשם בס"ד. ולענין הסינון בשבת עיין לקמן סי' שי"ט ובדברינו לשם בס"ד:

== נח ==

נח) '''שם. וטוענין בקורת בית הבד והגת וכו'.''' מקום שמוציאין שמן זית קרוי בד ומקום שמוציאין יין קרוי גת:

== נט ==

נט) '''שם. מבעוד יום וכו'.''' ודוקא כשטמן מבעוד היום גדול דנתרסקו הענבים קודם שבת בטעינת הקורה וא"כ אפי' סחיט להו בידים אח"כ ליכא חיוב חטאת ולכן המשקין היוצאין מהם מותרין אבל באמת מותר להטעינו סמוך לחשיכה אך המשקים היוצאים מהם אסורין דגזרינן שמא יסחוט. מ"א ס"ק ח"י. א"א או' ח"י ר"ז או' י"ד. וכ"כ הט"ז סק"ו לדעת הש"ע דדי אם נתרסקו בטעינת הקורה אבל לדעת הטור כתב דאין היתר להיין והשמן היוצא מהן אלא בנתרסקו תחלה ואח"כ הטעינם בקורה בע"ש עד שנדוכו היטב יעו"ש. וכ"כ הער"ה או' ד' יעו"ש:

== ס ==

ס) '''שם. והשמן והיין היוצא מהן מותר.''' פי' אף מה שיוצא בשבת. ט"ז שם. ועיין לקמן סי' ש"כ סעי' ב':

== סא ==

סא) '''שם. וכן בוסר ומלילות וכו'.''' ומלילות שבלים שלא נתבשלו כל צרכן. רש"י. פרישה או' ח' ואם לא נתרסקו מבעוד יום אסורים המשקין היוצאים מהם גזרה שמה יסחוט ויתחייב חטאת. תו"ש או' כ"ג:

== סב ==

סב) '''שם. שריסקן מבעוד יום וכו'.''' קדירה של דייסא שמשהין אותה ע"ג כירה בשבת למחר כשמורידין אותה מותר להכניס בה עץ הפרור ולהגיס בה הרבה ולערב אותה ולהכות בעץ הפרור על צדדי הקדירה או בתוך הקדירה עד שיתערב הבשר והמים ותסמך ותיעשה כולה גוף אחד. אגרות הרמב"ם סי' ח"י. כנה"ג בהגה"ט. א"ר סס"י רנ"ג ונראה דהיינו דוקא לאחר שתתקרר בענין שאין היד סולדת בו אבל קודם לכן אסור משום דאיכא למ"ד דהמגיס בקדירה רותחת ואפי' בתבשיל שנתבשל כל צרכו אסור כמו שיתבאר בדברינו לקמן על סי' שי"ח סעי' ח"י יעו"ש:

== סג ==

סג) '''שם. ומותר לתת חטים וכו'.''' סמוך לחשיכה. ובענין יורה שמוציאין ממנה מי ורדים על האש בע"ש מבע"י נתעכב סמוך לחשיכה ולא נגמרה מעשה דידה עיין בס' זכור ליצחק סי' ע"ג שכתב דאיכא איסורא בזה אליבא דכ"ע משום גזירה שמא יחתה כיון דהאש מגולה ומדינא צריך להורידה מעל האש אבל אם אירע האי מילתא בערב יו"ט א"צ להורידה מאחר דאין איסורא אלא משום. שמא יחתה וביו"ט ליכא יעו"ש:

== סד ==

סד) '''ובענין''' שורפי י"ש מתבואה וסמוך לשבת לא נגמר הי"ש אי חייב לעקור הכסוי מהיורה ולהפסיד ממונו או כיון שהי"ש הולך ממילא ואינו עושה שום מעשה אין כאן חשש איסור כתב בתשו' פמ"א ח"א סי' פ' דאין כאן חשש איסור שמא מגיס דהא הכסוי של יורה טוחה בבצק ולשמא יחתה בגחלים נמי ליכא דהא אין האור מגולה כלל דפי התנור סותמין אותו ושורקין אותו בטיט היטב כידוע לעושי מלאכת הי"ש ועוד אי פותחין סתימת פי התנור מקלקל הי"ש וא"כ לכ"ע שרי יעו"ש. והביאו זכור ליצחק שם. שע"ת או' א' ועיין בתשו' ח"ס סי' ס"ד שכתב שלא התיר הפמ"א אלא דוקא בטעה בשיעורו שסבר שיגמור בישולו קודם שבת יעו"ש. והביאו פ"ת וא"ח או' א':

== סה ==

סה) '''ובענין''' עושי שכר כתב שם בזכור ליצחק דאסור משום דהאור מגולה וחיישינן שמא יחתה דמעשה שכר לחוד וי"ש לחוד יעו"ש:

== סו ==

סו) '''שם הגה. ויש אוסרים ברחיים וכו'.''' וכ"פ ר"י הזק והכלבו והרוקח סי' מ"ב. והרמב"ן במלחמות כתב דהרי"פ חשש לזה. וכ"כ בה"ג והראב"ד יעו"ש. וכ"כ רי"ו דהרי"פ פסק כרבה יעו"ש. ער"ה או' ה' ועיין לקמן או' ס"ט:

== סז ==

סז) '''שם בהגה. ויש אוסרים ברחיים ובכ"מ שיש לחוש להשמעת קול וכו'.''' דאיכא זילותא דשבתא. ואם הרחיים של עכו"ם פשיטא דשרי ליתן לתוכה מבע"י אם הישראל נותן לעכו"ם החטים מע"ש ואפי' העכו"ם טוחנן בשבת שרי כמ"ש סעי' ב' ובלבד שלא יעמוד הישראל אצלו דאז מיחזי כשלוחו וכמ"ש סס"י ש"ז. אבל אם השעה צריכה לכך כגון סמוך לפסח רשאי הישראל לשמור הרחיים שלא יתחמץ. מ"א סק"כ. ר"ז או' ט"ו. ח"א כלל ג' או' כ"ו. חס"ל או' ר' נזר ישראל סי' מ' או' ט' ועיין עוד מזה בענין חטי דפסחא בשו"ת אהל יוסף סי' ד' ומ"ש הפתה"ד בסי' זה או' ב' יעו"ש. ומיהו מ"ש הא"ר או' ח"י וא"א סוף. או' כ' בשם הט"ז דמותר לשמור בשבת אף שלא במקום מצוה כבר כתבנו לעיל בסי' רמ"ד או' ס"ט דיש להחמיר יעו"ש:

== סח ==

סח) '''שם בהגה. והכי נהוג לכתחלה.''' ובשל בהמה לכ"ע אסור שהרי אדם מצווה על שביתת בהמתו. ב"י ולבוש:

== סט ==

סט) '''שם בהגה. מיהו במקום פסידה וכו'.''' וכ"כ הלבוש דבמקום פסידא יש להקל. וכ"כ האחרונים. אבל העו"ש כתב דאפי' אי איכא הפסד מרובה יש להחמיר יעו"ש, ועיין לעיל או' ס"ו:

== ע ==

ע) '''שם בהגה. יש להקל. או להשכירה לעכו"ם.''' מ"א ס"ק כ"ב. ועיין לעיל סי' רמ"ג סעי' א' ובדברינו לשם או' יו"ד:

== עא ==

עא) '''שם בהגה. ומותר להעמיד כלי המשקולת וכו'.''' ולא דמי לקול הרחים כי לשם יסברו שנתנו החטים לריחים בשבת אבל בכלי המשקולת הכל יודעים שרגילים לתקנו בכל יום על יום שלאחריו וביום שהוא מקשקש ומשמיע אין מתקנין אותי ד"מ או' ז' ומשמע דלהעמידו בשבת אסור אבל בטלטול מותר וכן אותן זכוכית שמניח בתוכו חול וקורין שעה מותר להפכו בשבת להוריק מזה לזה דלאו מידי עביד ומקצה לא הוי דיחדו לכך והוי כלי לצורך גופו ומקומו מש"ז או' ז' ומיהו עיין לקמן סי' ש"ח או' רע"א שכתבנו שם דעת האוסרים בזה יעו"ש:

== עב ==

עב) '''שם בהגה. ומותר להעמיד וכו'.''' ואם מותר לומר לעכו"ם להעמיד בשבת אפשר דיש בו מלאכה דאורייתא ודוחא שבות דשבות התירו במקום מצוה לידע זמן ק"ש ותפלה אבל לא איסור תורה. ואם תיקן איתו עכו"ם בשבת בשביל ישראל אפשר דאסור ליהנות לשמוע ולידע השעה כמו נר שהודלק בשביל ישראל אע"ג דלית ממש בשמיעת קול. מש"ז שם. ויתבאר עוד מזה לקמן סי' ש"ח סעי' נ"א וסי' של"ח סעי' ג' יעו"ש:

== עג ==

עג) '''נתחדשו''' מעשה ידי אומן זייגר שקורין וועקאוהר שנעשה באופן שקול דופק לעורר השחר ומדליק ג"כ מעצמו נר להאיר לכתחלה אסור בע"ש להעמידו שידליק בשבת דאם מעמידו בשבת חייב חטאת. תשו' בן יהודה סי' קנ"א, פת"ע או' ל"ג:

== עד ==

עד) '''[סעיף ו'] לא יצא אדם ע"ש סמוך לחשיכה וכו'.''' אבל עם חשיכה גזרו אף גזירה לגזירה. ביאור הגר"א ועיין לקמן או' פ"ה:

== עה ==

עה) '''שם. במחטו בידו וכו'.''' אבל בבגדו שרי ואין חילוק בין חייט לכל אדם דאפי' חייט שרי לצאת אם תחובה בבגדו דכיון דאפי' אי נפיק בה הכי בשבת לא מחייב חטאת כמ"ש לקמן סי' ש"א סעי' י"ב לא גזרינן בה ע"ש דגזירה לגזירה לא גזרינן. ב"י וכ"ה הסכמת הפו' כמ"ש א"ר או' י"ט. וכ"כ האחרונים מיהו הב"ח כתב דלמצוה מן המובחר לא יצא אפי' אם תחובה בבגדו ע"ש סמוך לחשיכה יעו"ש. ועוד עיין סי' ש"א סעי' ח' וסעי' י"ב ובדברינו לשם בס"ד דיש פעמים שהוא חייב בשבת אפי' תחובה בבגדו והוא אם הוציא כדרך המוציאין יעו"ש וא"כ ה"ה ע"ש סמוך לחשיכה דאין לצאת כה"ג:

== עו ==

עו) '''שם. במחטו בידו וכו'.''' לא אסרו אלא לרה"ר דאי לכרמלית אפי' בידו מותר לצאת דכיון דאיסור כרמלית אינו אלא גזירה גזירה לגזירה לא גזרינן. שה"ג פ"ק דשבת. כנה"ג בהגב"י. א"ר או' כ"ג:

== עז ==

עז) '''כתב''' מ"א ס"ק כ"ג האידנא ליכא רה"ר ושרי סמוך לחשיכה אבל התו"ש או' כ"ו כתב דלדעת הרבה פו' והמחבר עמהם גם בזה"ז איכא רה"ר כמ"ש סי' שמ"ה יעו"ש:

== עח ==

עח) '''שם. במחטו בידו וכו'.''' ואם צרורה בידו י"א דאינו חייב חטאת אם יצא בה בשבת. א"ר או' ך' ולפ"ז בע"ש סמוך לחשיכה מותר לצאת כה"ג:

== עט ==

עט) '''שם. אבל מותר לצאת בתפילין וכו'.''' ובכיס של מעות אסור לצאת עם חשיכה דלא דמי לתפילין. הלק"ט ח"א סי' פ"א. י"א בהגה"ט:

== פ ==

פ) '''שם. אבל מותר לצאת בתפילין וכו'.''' משמע דאפי' בידו מותר לצאת וכ"כ בב"י. אבל האחרונים חלקו על מרן ז"ל בזה וכתבו דאם נקיט להו בכיסו בידיה אסור ולא שרי אלא א"כ לביש להו בראשיה. ב"ח ט"ז סק"ח. שכנה"ג בהגב"י או' י"ד. מ"א ס"ק כ"ד א"ר או' כ"ב. ר"ז או י"ט. ער"ה או' ז':

== פא ==

פא) '''ואם''' צרורין בכנף בגדו שרי לצאת עם חשיכה. ב"ח. שכנה"ג שם:

== פב ==

פב) '''שם. לפי שאינו שוכחן.''' ואע"ג דלא מקרי היסח הדעת אלא קלות ראש כמ"ש סי' א"ד מ"מ הואיל ואסור לנהוג בין קלות ראש מדכר דכיר ומסלקן קודם שבת. ד"מ או' ט' מ"א ס"ק כ"ה. ועיין בדברינו לסי' מ"ד או' ג':

== פג ==

פג) '''[סעיף ז'] מצוה למשמש וכו'.''' ואין חילוק בין איש לאשה וכ"כ הרוקח סי' ט"ל צריך אדם למשמש בכיסו או בחגורו פן יהיה תלוי בו כיס או סכין או בחגור שבמכנסים והאשה בכיסה או בבתי זרועותיה או בכפה שבראשה עכ"ל. ב"ח. א"ר או' כ"ד:

== פד ==

פד) '''שם. מצוה למשמש וכו'.''' ונראה דאפי' לדידן דליכא רה ר מצוה למשמש דשמא יש אצלו דבר המוקצה. מ"א ס"ק כ"ו. א"ר שם. ולפ"ז דגם בעיר שמערבין ומשתפין אותה מצוה למשמש בע"ש בבגדיו ובבית יד שבבגדיו דשמא יש בהם דבר מקצה שאסור לטלטל בשבת. וה"ה ביום שבת כשרוצה לצאת חוץ לעירוב צריך לעיין בבגדיו שמא יש בהם איזה דבר ואפי' אה הוא מותר בטלטול משום דאסור לצאת בו חוץ לעירוב. ומיהו מ"ש המ"א לדידן ליכא רה"ר כבר כתבנו ע"ז לעיל או' ע"ז יעו"ש:

== פה ==

פה) '''שם. סמוך לחשיכה וכו'.''' ונראה דבמתני' דלא יצא החייט דוקא גרסי' סמוך לחשיכה דהיינו חצי שעה קודם כמו סמוך למנחה דהכי תקנו רבנן אבל בהא דחייב למשמש א"צ אלא עם כניסת שבת ממש. וכן בההיא דמותר לצאת בתפילין עם חשיכה עד שתחשך מותר ומשתחשך אסור. נה"ש או' ו':


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:כף החיים: אורח חיים]]