פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
תורה תמימה/במדבר/ה
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== יב == '''דבר אל בני ישראל וגו׳. ''' אמר ר' יוחנן, למה נסמכה פרשת סוטה לפרשת תרומות ומעשרות לומר לך כל שיש לו תרומות ומעשרות ואינו נותנן לכהן סוף נצרך לכהן ע"י אשתו {{תוספת|מג|שנעשית סוטה, וכמש"כ בפרשה והביא האיש את אשתו אל הכהן. וצ"ע למה זה יתחייב שמפני הנהגתו הוא עם הכהן תחטא אשתו, וי"ל משום דכיון שהוא כילי ורע עין מסתמא ימנע גם מאשתו את חפצה ויודעת מחסור היא ועי"ז תוכל לשטות מעליו. וגם י"ל עפ"י מ"ד בסוטה ב' א' אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, ופירש"י צנועה לצדיק ופרוצה לרשע, וא"כ לאיש כזה ראויה אשתו לו. ובזה יתבאר מ"ש בגמ' סוטה שם כד הוי פתח ר"ל בסוטה היה אומר אין מזווגין לאדם אשה אלא לפי מעשיו, ולא נתבאר למה דרש כן דוקא כשפתח בפרשה סוטה, ולפי מש"כ י"ל דכשפתח בפרשה היה קשה לו למה נסמכה פרשה סוטה לפרשת תרומות ומעשרות, וידע הדרש שמי שאינו נותן תרומה ומעשר לכהן סוף נצרך לכהן ע"י אשתו. והיה קשה לו למה תתחייב שתחטא היא בשביל מעשיו שלו, ועל זה אמר אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו, וראויה היא אליו, וכמבואר.}}. (שם שם). '''ואמרת אליהם. ''' לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי {{תוספת|מד|שהארוס או היבם מקנא להן שלא תסתרנה. מיהו זה רק לענין שנאסרות וגם מפסידות כתובתן אם נסתרו, אבל אינן שותות מי סוטה, משום דכתיב לקמן בשתיה (פסוק כ"ט) אשר תשטה אשה תחת אישה, ודרשינן שם פרט לארוסה ושומרת יבם כפי שיתבאר שם. ולא נתבאר לי טעם רבוי ארוסה ושומרת יבם מלשון ואמרת אליהם, ואיפה מרומז זה בלשון זה, ונראה דקיצור לשון הוא וצ"ל וגו', וכונת הראיה מסוף הפסוק דכתיב איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל, ולא כתיב כי תשטה אשתו תחתיו, כמו שכתוב לקמן בפסוק כ"ט, דרק לשון כזה מוציא ארוסה ושומרת יבם, כמש"כ בפסוק הנזכר, אבל אשתו סתם נקראת גם ארוסה, וכמ"ש יעקב ללבן הבה את אשתי ועדיין ארוסה הואי, וכן בפ' תצא בענין נערה המאורסה כתיב על דבר אשר ענה את אשת רעהו, וכן דרשו בסנהדרין פ"א א' הפסוק דיחזקאל י"ח את אשת רעהו טימא, זו נערה המאורסה, וכן בדחז"ל יבמות פ"ט ב' אשתו ארוסה לא אונן וכו'. [ויתכן שעל יסוד זה כתב רבינו ירוחם שאם כתב בגט ארוסה אנת אנתתי ולא ארוסתי כשר], וכן שומרת יבם היא בערך ארוסה שעומדת להתייבם, ושוב כתיב כאן וקנא את אשתו, והוי גם ארוסה בכלל. וראיה נאמנה לפי' זה ממה דדרשו בירושלמי סוטה פ"ב ה"ה ופ"ד ה"א וקנא את אשתו אפילו מקצת אשתו, לרבות ארוסה ושומרת יבם, והרי מבואר דס"ל לירושלמי דמלשון אשתו מרבינן ארוסה ושומרת יבם, וגם דעת הבבלי לדרוש מזה. ובזה יתיישב מה שהקשו התוס' בסוטה כ"ו א' על דרשה זו והא איצטריך הרבוי ואמרת אליהם לרבות גרים כפי שיובא בדרשה הבאה, ונשארו בתימה. ולפי מש"כ הנה כאן לא הוי הרבוי כלל מלשון ואמרת אליהם רק מהמשך לשון הכתוב כמבואר.}}. (סוטה כ"ד א׳). '''ואמרת אליהם. ''' לרבות את הגרים {{תוספת|מה|נראה דבגמ' חסר תיבת וכו', וצ"ל ואת העבדים, כפי שיתבאר למעיין בסוגיא דדרש זה מוסב גם על עבדים, וכן בכ"מ שבאה דרשה זו בתו"כ בס' ויקרא באה בלשון זה לרבות את הגרים ואת העבדים. והנה לא נתבאר טעם דרשה זו מלשון ואמרת אליהם, ואיך מרומז זה בלשון זה, ואפשר לומר עפ"י המבואר בכ"מ בתלמוד ומדרשים דדבור הוא לשון קשה ואמירה לשון רכה [עיין מכות י"א א']. והנה בעוד שעם ישראל אפשר לדבר רכות וקשות, אבל עם גרים ועבדים צריך לדבר ולהורות רק בלשון רכה, הראשונים מפני שאך זה באו להסתפח אל קהל ישראל וצריך שיקבלו עליהם דיני התורה באהבה, והאחרונים מפני שהרגשתם בכלל פשוטה וצריך להסביר ולבאר להם הדברים, עד שיבינו ויקבלו, ולכן דריש מדהוסיף על לשון דבר אל בני ישראל [שהוא לשון קשה] עוד כפל לשון ואמרת אליהם [רכות] שבא לרבות גרים ועבדים, ודו"ק.}}. (סוטה כ"ו א׳). '''איש איש. ''' ת"ר, מה ת"ל איש איש, לרבות אשת חרש ואשת שוטה ואשת שעמום ושהלך בעלה למדינת הים ושהיה חבוש בבית האסורים שבית דין מקנאין להן לפוסלן מכתובתן {{תוספת|מו|ר"ל כשרואין אותן ב"ד שמתנהגות בפריצות מתרין אותן שלא תסתתרנה עם פלוני, ואם באו עדים שנסתרו ושהו כדי טומאה אוסרים אותן על בעליהן לעולם וקורעין כתובתן, ולכשיבאו בעליהן נותנין להן גט, אבל אין ב"ד משקין אותן משום דבהשקאה כתיב (בסמוך פ' ט"ו) והביא האיש את אשתו. ועיין בירושלמי פ"ד ה"ה דסוטה סמכו הא דב"ד מקנין להן מפסוק דבר אל בני ישראל, ופירשן המפרשים, פעמים שבני ישראל, דהיינו הב"ד, מקנין. אבל קבענו דרשה זו שבבבלי להיותה פשוטה יותר, וגם כמדומה לי שלא נמצא דוגמת דרשה זו בכ"מ שיהא במובן דבר אל בני ישראל – בית דין. ובאמת לולא דברי המפרשים הו"א דצ"ל בירושלמי דבר אל בני ישראל וגו', והכונה דסמיך אהמשך לשון הפסוק איש איש, וכמו בבבלי כדרשה שלפנינו, ודו"ק. – ודע דמ"ש לרבות אשת חרש ואשת שוטה צ"ל דאיירי שנתחרש או נשתטה אחר נשואין, דאל"ה הלא אין להם קדושין מה"ת, ובזה ניחא מה דלא כייל אשת קטן, כמו בעלמא דחשיב חרש שוטה וקטן, משום דקטן אין לו קדושין.}}. (שם כ"ז א׳). '''כי תשטה אשתו. ''' אמר ריש לקיש, אין אדם עובר עבירה אלא א"כ נכנס בו רוח שטות, שנאמר איש איש כי תשטה אשתו – תשטה כתיב {{תוספת|מז|דריש כן ע"ד אסמכתא מדלא כתיב כי תטה, דהיינו שתטה מדרך הישר כמו ויטו משפט (ש"א ח') וכדומה, או מדלא כתיב תסטה בסמ"ך, אחרי דגם השי"ן כאן הוא שמאלי ונקרא כמו סמ"ך, וא"כ הו"ל לכתוב ישר בסמ"ך, וכמו דכתיב בתהלים ק"א עשה סטים שנאתי, ולכן דריש המלה תשטה מלשון שטות, שמפני תאות העבירה זמנית תכסל לחטוא לנצח. ובמ"ר פרשה זו איתא בסמיכות על לשון הפסוק במשלי ו' נואף אשה חסר לב, מכאן שאין אדם הולך אצל אשת איש עד שיצא מדעתו, וכשם שהוא נקרא פתי כך הזונה נקראת פתיה, וכן רמז משה בתורה איש איש כי תשטה אשתו לומר שאינה מזנה עד שיכנס בה רוח שטות, ע"כ. ומסגנון לשון זה משמע דקאי רק על עבירה דזנות, אבל מלשון הגמרא שלפנינו משמע דבכל עבירות איירי, וכן מסתבר לפי ההסבר שכתבנו.}}. (שם ג' א׳). '''כי תשטה אשתו. ''' בראויה לאישות הכתוב מדבר, להוציא אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט {{תוספת|מח|וכן שאר הפסולין אין שותות מי סוטה אלא נאסרות ויוצאות בלא כתובה, ודרשה זו הובאה ברש"י סוטה כ"ד א', אבל הרמב"ם פ"ב ה"ט מסוטה סמך דין זה על הדרשה בפסוק דלקמן (ל"א) ונקה האיש מעון בזמן שהאיש מנוקה מעון המים בודקין את אשתו בזמן שאינו מנוקה מעון [וכגון נשואי עבירה] אין המים בודקין, ועיי"ש במל"מ בארוכה.}} [ספרי]. '''ומעלה בו מעל. ''' מכאן שאין מעל אלא שינוי, וכן הוא אומר (ד"ה א' ה׳) וימעלו באלהי אבותיהם ויזנו אחרי אלהי עמי הארץ {{תוספת|מט|נראה הכונה, דבא להשמיענו שהמעילה המבוארת כאן וכל דיני הפרשה הם רק במעל בעניני אישות ולא בשארי דברים כגון עניני ממון וכדומה, לא דנימא שהפסוק ושכב איש אותה הוא רק ציור ומשל לאחד מפרטי המעילה, אבל אין הכי נמי שאם מעלה בו בדבר אחר ג"כ שייכים דיני הפרשה, אלא דבשאר עניני בגידת אשה אינו נקרא מעל אלא בגידה, ומביא לראיה על זה מפסוק וימעלו באלהי אבותיהם ויזנו אחרי אלהי עמי הארץ, והיינו שכפרו בעיקר, כך מעל אשה נקרא רק כשמעלה בעניני אישות בזנות, דזה הוי ככופרת כולה באגידתה בבעלה.}}. (מעילה י"ח א׳). '''ומעלה בו מעל. ''' ומעלה מעל בה׳ לא כתיב אלא ומעלה בו מעל, מכאן דאשה שסברה שאין עבירה לזנות נאסרה לבעלה ולא הוי בכלל אנוסה {{תוספת|נ|טעם הדבר פשוט משום דאע"פ כן הרי מעלה עכ"פ בבעל, דלא יתכן שתדמה אשה שאין זה מעילה בבעל. ודין אומר מותר מבואר אצלנו בפרשה וירא בפסוק הנך מת על האשה וגו', יעו"ש.}} [מהרי"ק שורש קס"א].
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים