פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
אלשיך/משלי/ח
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== לא == '''ועל''' כל הגדולה הזאת הביטו וראו מה יקר חסדו יתברך אתכם כי עם היותי משחקת לפניו נתנני אהיה משחקת בתבל ארצו שע"י שהייתי משפעת ומשחקת לפניו יהיה גם השפע שאשפיע בארץ טובות הגשמיות יהיו מאתו ובידו וזה בתבל ארצו המיוחדת היא א"י כנודע כי כל השפע משתלשל בעולם משער השמים שבארצו יתברך ומה שהיה שעשועיו יתברך נתנה תהיה אל בני אדם שאתן את דודי שעשועי להם וזהו ושעשועי אל בני אדם לכן יאתה לכם תחזיקו בי ולא תרפוני וזהו ועתה בנים שמעו לי כו': (ל) '''או''' יאמר ואהיה כו' בשום לב אל החלו בלשון זכר אמון ולא אמר אמונה ואח"כ אמר משחקת בלשון נקבה אמנם בהיות שאין יולד זכר ע"כ יתכן כי בדברה על זמן שלא הושפע ונעשה על ידה דבר אמר בלשון זכר ובדברה על אשר הושפע על ידה אמר לשון נקבה והוא כי הנה פה על ג' זמנים דברה תורה א' בהבראה מאתו יתברך ותהי אצלו אלפים שנה ב' על כ"ו דור שלא ניתנה בהם ג' על הזמן הזה אשר היא אתנו והוא פן יאמר איש אם ה' קננך ראשית דרכו קודם לכסא הכבוד כאמור למעלה וכל העולם ומלואו בך נעשו כי היית כלי אומנתו אם כן אפוא אחרי שנאצלת שהיה כלי הבריאה במציאות מה זה איחר הוא יתברך מלברוא העולם עד אלפים שנה ואולי יצא עתק מפי איש לדבר ולומר כי לא הוכנה בת מלך עד אמנה אתו יתברך אלפים שנה וגם אחרי הברא העולם בך למה זה מנענו ה' ממך זה כ"ו דורות על כן על הזמן האחד אמר ואהיה אצלו אמון שלא הוצרך זמן כילד שצריך שנתים להיות אמון לגמרי כי אם מיד מצאתי מן הכח אל הפועל להיות אצלו שהוא בהאצילו יתברך אותי מיד הייתי אמון אך כזכר הבלתי יולד ומשגר מבטנו כי לא נשפע על ידי דבר ומה ששהיתי אלפים שנה הוא כי ואהיה שעשועים יום יום כי רצה אבי שבשמים תשב הנערה בתו אצלו ימים שנים הם אלפים שנה שהם כשני ימים בעיניו יתברך וזהו ואהיה שעשועים יום יום שאהיה משחקת לפניו יתברך בכל עת מהאלפים האמורים מתפשטים בדי אורות פנימיותי המתיחס לשחוק כמדובר בדרך הקודם להכין אורות עה"ב לישראל ובבחינה זו נתיחסתי אל הנקבה היולדת וזה אמר משחקת לפניו ולא אמר משחק: (לא) '''ועל''' הזמן הב' אמר משחקת בתבל ארצו כלומר לא היה העולם משולל ממני וזה בשתי בחינות אחד כי כל השפע הנשפע בעולם מזמן הוית הבריאה תמיד היה נשפע על ידי וזהו משחקת כו' כי השחוק הוא תואר אל השפע כשחוק המגלה פנימיות הלב כאמור בדרך הקודם והיה בתבל ארצו והוא כי משער השמים שבארץ ישראל בא כל שפע לעולם כי על כן נקראת א"י טבור הארץ כי משם נזון כל גוף העובר וזה אמר ארצו היא המיוחדת היא א"י כי גם שלא נתנני הקב"ה מאז בארץ למטה מאז נברא העולם הלא לא מנע מהעולם פרי שפע כל טוב העולם מאתי כי הנה הייתי משחקת בתבל ארצו כי כל שפע המתגלה בתבל ארצו מאתי היה ועוד בחינה שנית כי גם מציאותי לא נעדר מן העולם כי אם גם שלא נתנני הוא יתברך אל הכלל כאשר במתן תורה הלא לא נעדרתי מיחידי סגולה שבכל דור ודור והנה מתושלח ושם ועבר אברהם יצחק ויעקב ובניו ועמרם שהיתה לו ישיבה במצרים כלם היו יודעים את התורה ואברהם קיים אפילו עירובי תבשילין וזהו ושעשועי את בני אדם הם יחידים אשר בארץ המה כי לא מנעני מהראויים עד עת בא דור ישרים ראוים ליקרא בנים למקום אז נתנה הוא יתברך להם כמאמרם ז"ל שלכן המתין הוא יתברך עד הדור ההוא וזהו ועתה בנים כלומר ועתה שבאתם לגדר בנים שע"כ נתנני הוא יתברך לכם דרך כלל לכן שמעו לי וכו': (ל) '''או''' יאמר ואהיה כו' בשום שכל והבין למה זה מנע הוא יתברך תורה ממלאכי השרת אשר חבבו אותה עד בלי די כי גם שפשטי התורה לא צדקו בם הלא טוב לה היו תהיה בדרך רוחניותה אש דת למו ואז טוב לה כי הן הוא משוש דרכה מדרך הפשטיי ותהיה קרובה אליו יתברך אז מעתה אשר נתנה שוכני ארץ והן אמת שקרוב לשמוע דברי האומרים כי האלהים עשה שייראו מלפניו בעלי בחירה ואשר יצר הרע בהמה למען יצדק שכר ועונש אך אמנה עדיין זה איננו שוה אל המנעה בהחלט ממלה"ש כי הלא אין ספק כי לא פשטיית שאלוה מלאכי השרת רק על פי דרכה הרוחני וזה וזה היה אפשר להתקיים ותנתן פשטה אל בני אדם עם כל האפשרי להם להשיג בה ורוחניותה לא תמנע ממלאכי השרת ועוד כי אם כל כך יחבבוה למה לא יעסקו בה היתכן ימנעה הוא יתברך מהם ואם ככה הם עושים בטלה תלונתם גם שהם בלתי מצווים ועושים. '''והנה''' להשיב על זה נעירה על מאמרי רבותינו ז"ל כי הלא יתחמץ לב השומע ישמע מאמרם ז"ל כי טרם יחטא ירבעם היו כמה רבבות מלאכים נהנים מזיו תורתו ובבקשו יתברך לאספו אליו עד אשר לא יבאו ימי הרעה אשר העוה בהם עלתה צעקתם אל האלהים בל יגרע טובו מהם והלא נפלא האם מלאכי קדש הקרובים אל ה' יצטרכו אל בני אדם אשר מחומר קורץ וגם איזה דרך יתהנו המה מתורת האדם ואף גם זאת נפלאת בעינינו אמרם ז"ל שרבי אלעזר בן ערך בלכתו בדרך רוכב על החמור שאל רשות מרבו לעסוק במעשה מרכבה וירד מן החמור ונתמלאה הבקעה אש וירדו כמה מלאכי השרת לשמוע מפיו האם יפלא משרפי קדש הקרובים אל ה' עניגי מרכבה עד יצטרכו לשמוע מפי ילוד אשה ויבואו בתשוקה הגדולה ההיא כנהנים מכל מוצא פי האדם: '''וגם''' על פי דרכנו נשיתה לב אל ענין האש המלהטת על ידי עסק התורה כראוי כענין אמרם ז"ל שכל עוף שהיה פורח על גבי יונתן בן עוזיאל כשהיה עוסק בתורה היה נשרף מה ענינו ואם לא היה זה רק בעסק מעשה מרכבה הלא לא יפלא מפאת איכות הנושא אמנם גם על פשטי התורה נאמר ענין יונתן בן עוזיאל וכענין מאמר מדרש חזית על צוארך בחרוזים בשעה שהם חורזים מד"ת לנביאים ומנביאים לכתובים והאש מלהטת סביבותיהם והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני בן עזאי היה יושב ודורש והאש מלהטת סביבותיו אמרו לו לר' עקיבא הלך אצלו ואמר לו שמא בחדרי מרכבה היית עוסק אמר לו לאו אלא הייתי יושב וחורז בד"ת ומן התורה לנביאים ומן הנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני והיו ערבים כשעת נתינתן וכן אמרם הדברים שמחים איך תצדק שמחה בדברים ומה היא השמחה ובאיזו דרך ידמה לנתינתן מסיני: '''אמנם''' נבואה אל תכונת הדבר בהקדמה מפורסמת בספר הזוהר ובמדרשי רז"ל הלא הוא כי נשמות ישראל איכותן גדול ורם ממלאכי השרת כי חלק אלוה ממעל המה כמאמר הכתוב חלקי ה' אמרה נפשי ועל כן גם בהיותנו בחברת החומר נתננו ה' גבוהים עליהם כמאמרם ז"ל מי גדול השומר או הנשמר ונאמר כי מלאכיו וכו' ומי גדול הנושא או הנשא ונאמר על כפים ישאונך ומי גדול השולח או המשולח לא אשלחך כי אם ברכתני. '''שנית''' כי נשמות ישראל והתורה לא יתפרדו כי הן הנה שורש מגזע התורה העליון הדבק בו יתברך כי חכמתו היא הבלתי מתפרדת מאיכותו כנודע ליודעים חן ועל כן כאשר היא ניתנה לנו במעמד הר סיני מאהבתנו וחשקנו בה נקשרה ותדבק בנפשותט קשר אמיץ כמאמרם ז"ל במדרש חזית שהיה הדבור היוצא מפיו יתברך מדבר עם כל אחד ואחד מישראל ואומר לו מקבלני את עליך כו' ואומר לו הן מיד הדבור היה נושקו על פיו והוא כמבואר אצלנו בביאור שיר השירים כי היו אמרות טהורות התורה מתדבקות בכל נפש מישראל כי הנשיקה הוא הדבקות והיות על פיו הוא עם הנפש המתיחסת אל הפה כמה ד"א ויהי האדם לנפש חיה ומתרגמינן לרוח ממללא ומכל שכו שנדבקה בנפשותינו אנחנו בני דורות שאחריהם שהיו שם משוללי גופים ויסכון לנו הדבקות ההוא לקבל כל נפש מה שהיה עתיד לחדש בתורה כמאמרם ז"ל בש"ר כי כל מה שהיו עתידים כל חכמי הדורות לחדש בכל דור ודור הכל קבלו בסיני כנבואת הנביאים לבל יעצרנו הגשם אשר נתגשמנו אח"כ מהשיגם. '''שלישית''' כי כאשר בהעשות מצוה מכל מצות ה' המעשיות כנטילת לולב וכיוצא יתעורר על ידי המעשה כח קדושה העליון אשר הלולב רמז אל הרוחניות ההוא ויקנה הארה יתרה ויתחבר עם נפש עושה המצוה ומהתחברותה יולד מלאך כי העושה מצוה א' קונה לו פרקליט אחד וכן על ידי עסקנו פה בכל אחד מחלקי התורה הפשטיים יתעורר פנימיותו העליון המתיחס אליו והוא לעומתו ויאיר הארה על הארתה בשמחה יתרה ותדבק עם נשמת העוסק בה ויתהוו שרפי קדש גדולי האיכות מעסק מצוה זולתה כי הלא ת"ת כנגד כולם ועד נאמן אל הדבר הזה מאמר רז"ל אשר הזכרנו בסמוך כי באמרו יתברך אנכי ה' וכו' וכן כל דבור ודבור עם היות הנשמע דבר פשטיי היה בא תוכיות ורוחניות הדבור ומדבר עם כל א' ומדבק עם נפשו כאמרו ונושקו על פיו: '''והנה''' ע"פ הדברים האלה מצאנו ראינו טוב טעם ודעת אל כל אשר הערנו כי הלא למה שנפשות בני ישראל למעלה מאיכות מלאכי השרת המה ושורש מגזע התורה מעלה תחשב לה הנתנה לבני אדם מלמלאכי השרת ועל כן ישיגו חכמי הדורות לחדש בתורה ובמעשה מרכבה מה שלא ישיג מלאך כי נפש אדם יודעת מאד כי יערה עליו רוח ממקורה הוא עיקר התורה העליון כי חלק ה' היא מה שאין כן למלאכי השרת שאין להם כח לחדש בתורה דבר ולא ידעו רק מה שישמעו מישיבות של מעלה או מאשר יחדשו למטה כענין רבי אלעזר בן ערך ורשב"י ודומיהם מהטעם הנז' וע"כ המה באו לשמוע מרבי אלעזר בן ערך כי חידוש הוא להם וזהו מה ששאלו בשאלם תורה תאחז נפשם בה ויחדשו בה ועל ידה יעלו מעלה ממדרגתן שאל"כ הנה לפניהם ספרי התורה יקחו וילמדו ואין די בער הקושיא הזאת באמרם כי גדול המצווה וכו' למוצאי דעת ובגלל הדבר הזה לא יפלא מה שהוא יתברך אומר דבר הלכה מפי חכמי הדורות כאמרו אליעזר בני אומר וכו' עד שחמד מרע"ה שיצא מחלציו וכן ההוא דשאיל לאליהו מאי קעביד קב"ה אמר קאמר הלכה משמא דכולהו חוץ מר"מ מפני שלמד מאחר א"ל רמון מצא תוכו אכל וכו' אמר ליה השתא קאמר וכו' כי הלא כמו זר נחשב יצטרך הוא יתברך לתלות אמרי תורתו בבני אדם ולא עוד אלא שהוצרך יסתלק רבה בר נחמני לומר טהור להכריע בינו יתברך לישיבה של מעלה אך אמנם למה שנשמות החכמים הם משורש התורה כל נפש ונפש יש לה חלק באחת מבחינות התורה ובאו הנה לחדש כל נפש חדוש תורה המתיחסים אליה ועל כן חלק המתיחס אל נפש רבי אליעזר ועתיד להתחדש על ידו ייחס אותה אליו הוא יתברך כי חלקו הוא וההיקש בשאר וברבה בר נחמני כמפורש אצלנו באורך לפנים. '''והנה''' הכח הזה הוא אשר שאלו מלאכי השרת מאתו יתברך ישפיע בהן כח מגדולת איכות התורה אשר למעלה מאיכותן באופן יחדשו המה בה כאשר עשה לנו הוא יתברך במעמד הר סיני שהשפיע והדביק רוחניות התורה אל נפשותינו יתר על התיחסותה עמה לחדש בה אח"כ בכל דור כאשר הזכרנו מאמר רז"ל שכל מה שהיו עתידין לחדש ניתן מסיני וכן אמרו שאפילו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לומר בפני רבה הכל היה מסיני ובזה היטיבו אשר דברו מלאכי השרת אשר תנה הודך על השמים ולא אמרו תנה תורתך לרמוז אל ההוד והשפע לחדש בה כד"א ונתתה מהודך עליו. '''ולהרחיב''' יותר הדבר נאמר כי הן אמת שבחדש חכם מחכמי הדורות מלבו דבר בתורה כמו שמתרחב מה שלמטה בתורה ומתפשט חידוש ההוא על מה שהבין החידוש מתוכו כן למעלה נוסף על התעוררות חלק רוחמותה העליון המתיחס לו ועל הארתו גם יתוסף ויתפשט ממנו אור גדול מחודש מעין אשר נתחדש למטה על מה שהיה כבר ויברא מלאך כנודע ובזה ימשך למחדש יתרון בנפשו מהרוחניות ההוא העליון כי תשוב לידבק נפשו במקורה העליון כאשר היה בסיני ומהאורות המתפשטים יגיע אליו שפע רב וכל זה איננו רק לבני ישראל אשר נפשותם מאיכות התורה מה שאין כן למלאכי השרת כמדובר ולא עוד אלא שנהמם מזיו תורת האדם אשר יעסוק בה פה וזה כי כאשר כל העולם ומלואו נברא ונתהווה על ידי התורה ואף גם נשמותיהן של צדיקים כמדובר כי על ידה ומאיכותה נתהוו ונברא כל נפש ונפש לפי יחס בחינת התורה מבחינותיה הרבים כן גם מלאכי השרת אשר למטה ממדרגתן המה גם הם ממנה היו ע"י השתלשלות שנתפשט למטה מאיכות הנשמות כל כת וכת לפי יחס בחינת התורה מבחינותיה כנודע וע"כ בעסוק בה והבין וחדש חדושים שעל ידם מתעוררות אורות פנימיות התורה המתיחסים אך בחינת חלק העסק אשר יעסקו בה ויתפשטו עד נפש האדם העוסק בה אז יתהנו גם שרפי קדש אשר נתהוו ממנה המתיחסים אל התפשטות בחינת חלק התורה ההוא כי בהמלא שפע מקור העליון יהנו המשתלשלים משם וזהו אמרם ז"ל שהיו נהנים מזיו תורתו של ירבעם שהוא זיו המאיר ומתפשט כאמור: '''והנה''' אין ספק כי התלהבות אש התורה המתעוררת על ידי עסק התורה בטהרה וחבה יתירה ושלוחה פארות אורות פנימיות רוחניותה הנה יתיחס לשמחה ושחוק כי כאשר בשמוח לבב אנוש ישחק ויגלה מה שבפנימיות לבו חוצה כן הדבר הזה ועיקר הדבר הלא הוא בעסק מעשה מרכבה כמאמר ר' עקיבא אל בן עזאי שמא במעשה מרכבה היית עוסק ואף גם כשאינן מעשה מרכבה יקרה כה כתשובת בן עזאי אליו כנזכר למעלה והלא זה דברו באמרם שהיו ד"ת שמחים אמנם זה יתחלק לשנים א' כולל וא' פרטי והוא כי דרך כלל כל העוסק בתורה ומה גם לשמה והבין וחדש בה הלא יתעורר מקורה ויאיר אורה ותתלהב כמשחקת ושמחה החלק המתיחס אל הדבר אך לא יהיה הוראת שמחתה ושחוק עריבותה חוזר ומתפשט עד למטה לארץ אמנם יש פרטיים כבן עזאי וחבריו ששמחת התורה ועריבותה יתפשט ויתגלה עד למטה לארץ וזהו ענין האש שהיתה מלהטת סביבותיו ששחוק שמחת התורה הוא גלוי התעוררות אש אורה והתפשטותה היה מגיע לארץ וכן ר' אבא וחבריו הנז' במאמר ההוא שהזכרנו ממדרש חזית וכן יונתן בן עוזיאל שכל עוף הפורח עליו הי' נשרף וזולתו שנאמר בהם שהיה אש יוצא מפיהם כר"א בן הורקנוס וכשלחן שאמרו עליו ד"ת בהולד אלישע בן אבויה ולבל יקשה בעינינו כי הלא כמו זר נחשב בעסוק בפשט המוגשם יושג כל השפע והאש הגדולה הזאת ולא במעשה מרכבה בלבד על כן היטיב אשר דבר בן עזאי להשיב על שאלה זו לר"ע באמרו שמא במעשה מרכבה היית עוסק שהשיב ואמר הייתי חורז מד"ת לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני לומר לו ב' טעמים. '''א'''' שאל יתמה על החפץ כי הלא היה מחבר בחינות רבות תורה נביאים וכתובים אשר כל א' גדרה ורוחניותה חלוק מזולתה וידוע כי התחברותם יולידו אורות יותר להתפשט מבהיות בחינה אחת לבדה כי כן יתחברו ג' בחינותיהם העליונים ליעשות יחוד עליון כנודע. '''שנית''' שאל יתמה על היות העסק בפשט התורה והמשיך אש רוחניותה עד למטה לארץ כי הלא היו הדברים שמחים כנתינתו מסיני כלומר האם בסיני לא היו דברותיו יתברך לישראל אנכי ה' וכו' לא יהיה לך וכו' פשטיים כמשמען נכנסים לאזניהם ואעפ"כ היו הדברים ההם אש דת היוצאים מפי הקב"ה שמחים שהיה פנימיות רוחניות כל דבור מאיר ומתגלה עד דברו עם כל אחד ואחד והתדבקו בנפשו כמדובר למעלה א"כ גם עתה לא יקשה בעיניך. '''עוד''' יתכן רמז לו באמרם כנתינתן מסיני לומר כי כאשר בהנתן לו לנפש בן עזאי במעמד הר סיני מה שהיה עתה מחדש כאמור למעלה מב"ר שמאז קבלו כל הנשמות מה שהיו עתידים לחדש וכאשר אז בנתינתן אליו היו שמחים ד"ת ההם ומתדבקים עם נפשו כן היו גם עתה בהתחדשם. '''כלל''' הדברים כי הנתן דת לבני אדם לא לגרעון יחשב לה חלילה כי טוב לה מהנתנה למה"ש כי הן זאת משוש דרכה גם כי בארץ היא מלובשת ומוגשמת לא תמנע מהיות קרובה אליו יתברך כי גם ע"פ פשטה תשמח ותגיל ויתעורר פנימיותה למעלה ואם גדר העוסק בה גדול גם עד למטה לארץ תגלה ותראה שמחתה והתפשטות אש אורה וזה הדבר יתכן יהיה ענין הכתוב ואהיה אצלו וכו' כי התורה אומרת הלא הגדלתי לך אין ערך מעלתי כי ה' קנני ראשית דרכו וכו' כי איכותי רב מאד ובי ברא העולם ומלואו כי חכמתו אני בלתי נפרדת מאיכותו אל יעלה על רוחך לומר כי א"כ אפוא למה הלבישני בגדי התגשמות ופשטיות ויתנני למטה לארץ ולא החשיבני שלא שם חלקי בגורל מה"ש אשר על השמים כבודם ולא בארץ לאשר בעפר יסודם כי הלא אתה דע לך כי גם שואהיה אצלו אמין כבודה בת מלך אמונה אצלו לא בהשתנות הוייתי נתרחקתי ממנו חלילה כי אדרבה ואהיה שעשועים וכו' והוא בשום לב אל שנותו לומר ואהיה פעם שנית ולא אמר ואהיה אצלו אמון שעשועים יום יום וכו' אך הוא לומר שואהיה ההויה הראשונה הרוחניית אצלו אמון אעפ"כ כאשר ואהיה ההויה השנית שנתלבשתי להנתן אל בני אדם לא חסרתי מהיות שעשועים יום יום בהיותם שונים הלכות בכל יום יום שמתעוררים כחות עליונים של תורה בהרבות בישיבה למטה בארץ בעלי הנשמות המתיחסות אליה וזולת השעשוע שהוא ית' משתעשע בי גם אנכי שמחה ומשחקת לפניו בכל עת והוא מה שכתבנו למעלה כי שמחת התורה הוא התלהבות והתפשטות הארת אש פנימיותה הנה הוא כולל ומתמיד ע"י כל המחזיקים בה אך אין זה רק למעלה לפניו יתברך ולא שיתפשט עוד למטה לארץ אך למשתעשעים בה בעצם כבן עזאי ודומיהם מתפשטות שחוק התפשטות שמחתה עד למטה לארץ ומלהטת האש סביבותיו כמאמרו באמרו שהיו הדברים שמחים כנתינתן מסיני וזה אמר משחקת אני לפניו בכל עת שהוא למעלה אני שמחה ומגלה האוב פנימיותי וזה בכל עת דרך כלל ע"י כלל תופשי התורה ומחזיקים בה בארץ אך לפניו יתברך לבד ולא שיראה השחוק וההתלהבות עד למטה בארץ: (לא) '''אמנם''' משחקת אני גם בתבל ארצו ומלהטת בם בארץ כאשר ושעשועי את בני אדם שמשתעשעים בי בחשק עצום כבן עזאי ודומיהם ששמחתי מאירה ומתפשטת אש הארתי הפנימית עד למטה לארץ ומלהטת סביבותם וזהו מחשקת וכו' ושעשועי את בני אדם או שיעור הכתוב מאשר תראוני משחקת בתבל ארצו בענין בן עזאי ור"א בן ערך שהיו באין לשמוע מה"ש תדעו כי ושעשועי הם עם בני אדם ולא עם מלאכי השרת והוא ככל הכתוב. '''וענין''' אומרו אמון בנקודת חולם ולא בשורק וגם אומרו לשון זכר אחשוב נתעוררו רבותינו ז"ל על זה בתחלת ב"ר במאמר ר' הושעיא רבה ככתוב אצלנו שם בס"ד ובביאור התורה:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים