פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
הון עשיר/ברכות/ח
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ב == '''נוטלין לידים'''. על שם הברכה שהיא על נטילת ידים. דומיא דלולב דתקנו על נטילת לולב, קתני לשון זה. והא דתקנו ברכה זו, דומיא דברכת לולב, נראה בעיני משום דדמו לאהדדי, דתרויהו מעוררים החסדים העליונים לירד למטה, כידוע: '''מוזגין את הכוס'''. הא דלא קתני ממלאין הכוס, אלא קתני מוזגין. רמז רמז לנו דמצוה מן המובחר, למזוג כוס של קדוש, אע"ג דהלכתא כרבנן {{ממ|לעיל סופ"ז}} דמברכין על היין אע"פי שאין בתוכו מים. דה"ג בב"ב פ' המוכר פירות ד' נ"ג ב' על האי דאמר רב אין אומרים קדוש היום אלא על היין הראוי לינסך על גבי המזבח. למעוטי מאי וכו', אי למעוטי מזוג עלוי עלייה, דאמר ר' יוסי בר חנינא מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים. ש"מ דמצוה מן המובחר הוא למזגו, דעלוי עלייה. ועוד דהכי אמרינן בירושלמי דהאי מתניתא {{ממ|פ"ז ה"ה נה:}} רבי זריקא בשם ר' יוסי בן חנינא מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה, שהוא נותן לתוכו מים כל שהוא, נהיגן רבנן בההן כסא דקידושא. והא דאמר בכוס של ברכה מודים, ובכוס של קדוש נהיגין. נראה בעיני דבכוס של ברכה הודו ממש, שאין מברכין עליו בפה"ג אלא א"כ נתן בתוכו מים, וכן משמע מן הבבלי הנ"ל {{ממ|ב"ב שם}} ודמכלתין {{ממ|דף נ:}}, דגרסינן בלשון שלילה אמר רבי יוסי בן חנינא מודים חכמים לר"א בכוס של ברכה שאין מברכין עליו, עד שיתן לתוכו מים, מ"ט א"ר אושעיא בעינן מצוה מן המובחר, ע"כ. וא"כ אפוא מי שיברך בפה"ג על כוס של ברכה מבלי נתינת מים בו, עבר אדרבנן, ואם יברך עליו בפה"ע, עבר נמי אדרבנן, שהם תקנו ברכת הזמון בכוס יין כשיש לו, וזה היה לו ולא קיים המצוה, כי פרי חשוב, ולא יין, כל זמן שלא נתן בתוכו מים, אבל בקדוש אינו כן, אלא נהיגי רבנן הכי, כי כן הוא מצוה מן המובחר, אבל אין המים מעכב, ואם קדש בכוס יין בלתי מזוג יצא, דאלו היה מודים בקדוש הודאה ממש, הואיל וברכת היין קודמת לברכת היום, היה ברכת היום הפסק בין ברכה לשתייה, שהרי אינה מעניינו, הואיל ולא היה יוצא בכוס זה מידי קדוש, כן נראה. וגם בלמודי האר"י זלה"ה איתא {{ממ|עיין פע"ח שער השבת פכ"ד}}, שצריך למזוג כוס של ברכה, ושל קדוש. אבל לא של הבדלה: '''ובה"א על הכסת'''. ולא על השלחן, שמא יטמאו האוכלין על ידו, דס"ל דמותר להשתמש בשלחן שהוא שני לטומאה, ולאוכלי תרומה לא חיישינן כי זריזים הם. ויש לתמוה, דהואיל ולא חיישינן לאוכלי תרומה, בדבר שמטמא את התרומה מדאורייתא, דהיינו השלחן שהוא שני לטומאה, כ"ש שלא נחוש להם בדבר שאינו מטמא לה אלא מדרבנן, והוא טומאת ידים. וא"כ אפוא, למה תקנו נטילת ידים לחולין משום סרך תרומה, לפי דברי ב"ה. ולכאורה היה אפשר לישב ולומר, דרבנן עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, דחששו שמא לא יזהרו בהו. אבל לפי מה דאיתא בש"ס {{ממ|דף נב:}}, נראה דלא כן דעת ב"ה בענין זה. שהרי זו היא תשובתם לב"ש התם, מוטב שיטמאו הידים דלית להו עיקר מדאורייתא, ואל יטמאו אוכלין דאית להו עיקר מדאורייתא. '''ומיהו''' אחר העיון נלע"ד, דהאמת כך הוא, דטעם נטילת ידים הוא, על כי חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, אלא דאין זה אלא כשהם שני עניינים הנוגעים בדבר אחת, שבאחת מאלו אפשר לבא לידי חטא דרבנן, ובשני אפשר לבא לידי חטא דאורייתא, כגון הכא שע"י שיאכל בשלחן שני, אפשר שגם אוכלי תרומה יבואו לאכול, ותהיה התרומה מקבלת טומאה מהשלחן, ותיעשה שלישי שהיא טמאה מדאורייתא, והכהן יעבור ע"ד תורה ויאכלנה בטומאה, וכמו כן בידים מסואבות, איכא למיחש שיאכל בהם תרומה כמו שאוכל בהם החולין, ונמצא שאוכל תרומה טמאה, שהרי שניות הם ועושות שלישי בתרומה, אלא שזה השלישי אינו אלא מדרבנן, כי סתם ידים טהורות הם מדאורייתא, ובזה חששו חשש זה, דשמא יעבור על דבריהם, ולאו אדעתיה, ומשום הכי עבידו ליה הרחקה, והצריכוהו נטילת ידים אף לחולין, אבל בשלחן לא עבידו הרחקה, דהואיל ואתי בה לידי איסור תורה, מזדהיר בה טפי שלא לעבור על ד"ת. אבל כשיש שני חששות, אחת דאורייתא ואחת דרבנן, התלויים במעשה אחד, שאם יעשנו בענין אחד, יש לחוש שיעבור אדאורייתא, ואם יעשנו בענין אחר יש לחוש שיעבור אדרבנן, כגון הכא בהאי מפה, שאם יניחנה על השלחן יבא ליגע בדאורייתא, ואם יניחנה על הכסת יבא ליגע בדרבנן, בכגון זה לא אמרינן עשו חיזוק לדבריהם, אלא צריכים אנו להרחיקו מאיסור תורה, ולצוות עליו שיעשה המעשה ההוא, בענין שיתרחק מאיסור תורה, אע"פי שבהתרחקו מאיסור תורה הוא מתקרב לאיסור דרבנן, שלא עשו רבנן חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, אלא בדבר שאין החיזוק שלהם פוגם הד"ת, כגון בשני עניינים אחד מדאורייתא ואחד מדרבנן, ושחששו בדרבנן חשש אחד, ועשו לו הרחקה, ולא חששו באותו חשש עצמו בדאורייתא, ומשום הכי לא עבידו ליה הרחקה, דאין זה פגם לדאורייתא, אלא אדרבא עילוי הוא לה, שלא הוצרכו לעשות לה חיזוק, כי יודעים שבני אדם מזדהרים בה יותר מדבריהם, וע"י החזוק שעשו לדבריהם, אינם מקרבים הבני אדם לאיסור תורה כלל. אבל כשהשני החששות תלויים במעשה אחד, דא"א להחזיק אחד אלא א"כ נחליש חבירו, אין ספק שמחוייבים אנו להחזיק הד"ת, ולא נחוש אם נחליש ע"י חיזוק זה הד"ס, כי ספיקא דאורייתא לחומרא, וספיקא דרבנן לקולא {{ממ|עיי' ביצה ג:}} ולא נחזיק הד"ס, אשר ע"י חוזק זה אנו מחלישים הד"ת, כי זה גנאי הוא לה, והרי הוא כאילו אנו רוצים להתכבד בקלונה, כן נלע"ד:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם