עריכת הדף "פרי מגדים - שפתי דעת/יורה דעה/קג" (פסקה)

== יד ==

'''וי"א.''' עש"ך דבריו צריכין ביאור. במשנה עבודת כוכבים ל"ה ב' שמן עובד כוכבים אסור רבי ובית דינו התירו ובל"ו א' אמר שמואל שמן אסור מזליפתן של כלים ור' יהודה הנשיא התירו נטל"פ מותר. ובל"ח ב' משחא שליקא מאי אמר רב ספרא למאי ניחוש לאיערובי מסרי סרי ובשולי עובדי כוכבים נאכל כמות שהוא חי וגיעולי עובדי כוכבים נט"ל ובל"ט ב' דבש למאי ניחוש עירובי מסרי פרי ובישול עובדי כוכבים נאכל חי וגיעולי עובדי כוכבים נט"ל ויש בכאן ד' שיטות. השיטה הא' היא שיטת רש"י שפי' בשניהם עירובי יין סרי ונט"ל קדירה שאב"י. ולפ"ז שמן דאוסר ת"ק ומתיר דבש י"ל כמ"ש התוספות בל"ו א' ד"ה בשלמא דשמן התנות נמי אית ביה. ולפ"ז בשר משביח בשמן ודבש מדכתב נט"ל קדירה שאב"י. השיטה הב' היא שיטת הר"מ ז"ל בפי"ז ממ"א הלכה בג"ד וכפי מה שפירש הב"י כאן עירובי בשר פוגם הוא. ונט"ל נמי מהאי טעמא (והוה קצת שפת יתר דכ"ש הוא). ואחר התבוננות יראה שפירש כן למה שהבין הרשב"א בר"מ דכלי עובדי כוכבים אב"י והר"מ נתן טעם יותר מרווח דבשר פוגם עיין בכ"מ פי"ז ממ"א הי"ח וקשה מנא ליה דפוגם ומש"ה פירש אליביה דעירובי היינו בשר ונקיט הר"מ טעם זה גם לגיעולי עובד כוכבים. אבל לפי מה שהבין הכ"מ שם ובקכ"ב דהר"מ סובר כ"ע סתמן ב"י אין הכרח לזה אלא כפרש"י דמפרש עירובי יין. ואף שי"ל דא"כ אמאי השמיט הר"מ לשון הגמרא עירובי יין ונקיט רק בישול וגיעולי מכל מקום בב"י השמיט בישול משמע כדפרישית. ואיך שיהיה לא אבין מ"ש הש"ך באות י"ג דהמחבר לא היה למנקט שמן עובד כוכבים והא אדרבה כל עצמו של המחבר שסובר כ"ע אב"י ואפ"ה פוסק דבשר נט"ל היינו דמפרש עירובי בשר וכפי' הר"מ ומש"ה נקיט שמן עובד כוכבים שזה הדין המוזכר בגמרא עירובי מיסרי סרי מסריח ונט"ל ושינה מלשון הר"מ דכתב ולא משום גיעולי עובדי כוכבים והמחבר השמיט זה דלשיטתיה אב"י אלא מפני הבעין קאמר וצ"ע. ולפ"ז ג"כ יש לומר דשמן ת"ק אוסר דאיכא נמי חתנות. השיטה הג' שיטת הר"ן ז"ל דבשמן פירש עירובי יין ונט"ל אב"י ובדבש פי' עירובי דבר טמא ונט"ל אב"י ויראה דקשיא ליה מ"ש שמן דאוסר ת"ק ודבש התיר ומפרש בשר בשמן משביח ואב"י סובר אסור או כ"ע ב"י ודבש בעין נמי מסריח וכ"ת אמאי לא חיישינן בשמן לבשר ואמאי התירו יש לומר דאין דרך לערב רק בדבש שמחזיר הנופל לתוכו דבש עיין בר"ן. השיטה הד' יראה שהיא שיטת התוס' בע"ז ל"ח ב' ד"ה אי וחולין ח' ב' ד"ה השוחט דבשר בשמן לשבח ובדבש לפגם ועירובי היינו יין כפי' רש"י בשניהם ושמן אוסר ת"ק דאב"י סובר אוסר משא"כ דבש בעין פוגם ור' יהודה הנשיא התירו דאב"י שרי. ונראה שזו שיטת ר"י שבמרדכי פא"מ סימן תתל"ז מעשה לפני ר"י דבש במחבת בשר והוריקוהו בקערה חולבת והתיר (עס"י צ"ד) דשמנונית בעין פוגם בדבש מדתנן שמן אסור דזליפת כלים (בנוסחא שלנו דגים) טמאין אוסרין וע"כ לא שקיל וטרי התם אלא בשמן אבל דבש אפילו בעין נטל"פ (וע"ש דסובר נצלו אסור עצ"ד מש"ה הוצרך לזה) וה"פ דלא שקיל וטרי התם לומר דת"ק אוסר שמן ור' יהודה הנשיא התיר אלא בשמן שבעין משביח משא"כ דבש וכמ"ש התוספות בחולין:

'''וזה''' לשון הגהות ש"ד סימן כ"ב עכברא בדובשא בשר בעין פוגם בדבש. אמנם אהא לא סמכינן דעובדא הוה במחבת ב"י שבשלו בה דבש ושמא היה משקה מדבש ובהכי איירי מתני' דשריא דבש דקאמר עירובי מיסרי סרי דמינה מייתי ר"י ראיה וקאמר אי משום בישולי עובדי כוכבים עכ"ל יראה לי לפרש דה"ק דאמנם לא סמכינן להביא ראיה מעובדא ר"י שבמרדכי דשמא משקה הוה נט"ל ולא בדבש עצמו. ותדע דהא ר"י מייתי ראיה מהא דעירובי מיסרי סרי היינו כפי' הר"ן בשמן יין ובדבש בשר (שכן דרך לערב בשר בדבש) ולעיל כתבנו בשניהם יין וראייתו ממ"ש התוס' חולין כ' וקאמר בישול גוים משמע משקה כו' זה נ"ל. ואמנם רנ"ש במ"ש פי' דתרתי קאמר אהא לא סמכינן דעובדא הוה במחבת שבישלו בה דבש ר"ל אבל כבישה נותן טעם לשבח והדר אומר דגם יש לומר משקה כו' וכתב רנ"ש דר"י פי' עירובי בשר דלא כרש"י שפי' יין עכ"ל (עיין שם בהג"ה כ"י וצ"ע דלית הלכתא הכי אלא כר"ש] והנה רנ"ש יפרש כהר"ן בשמן יין ובדבש בשר מחמת קושית התוס' חולין ח' ועבודת כוכבים ל"ו ד"ה בשלמא מדכתב עירובי סרי ומינה מייתי ר"י ראיה משמע מהא דעירובי:

'''ועתה''' הבוא נבוא לדברי הש"ך ז"ל. הנה תמה על רמ"א שהביא י"א והוא מהרי"ל והא למהרי"ל שמן משביח ואפילו שמן שלוק דלא כמ"ש הר"ב בתשובת נ"ד דשלוק מסריח ואין שלוק משביח דהא מהרי"ל מפרש עובדא דר"י שהתיר במשקה ואהא דכתב ד"י בשמן שקיל וטרי ולא בדבש והא בשמן נמי מבושל (דהוא שלוק) שרי אלא ע"כ מבושל משביח וא"כ הוי ליה להר"ב להזכיר סברת ר"י בפי' מה שפי' מהרי"ל בדבריו ולאסור שמן שלוק ג"כ בבשר:

'''אמנם''' מה שהעתיק הש"ך לשון הג"ה שערי דורא אמנם עובדא הוה במחבת ב"י שבשלו בה דבש ואס"ר שמא כו' עכ"ל בנוסחא שלפנינו אין מלת ואסור אדרבה התירו וגם החסיר מלות אה"א ל"א סמכינן ואולי נוסחא אחרת היה לו:

'''או''' יאמר דמפרש להג"ה הנ"ל שנתכוין אמ"ש מרדכי בפרק ב' דביצה סימן תרע"ד דבש בבשר אסור עיין ב"ח וד"מ. וה"ק אמנם מעובדא דבפ"ב דביצה דאסר ע"כ לחלק בין משקה כו' [ואפשר עובדא אירע כן] ומה שתמה על דנ"ש ביארנו די"ל, והש"ך מפרש אי משום גיעולי עובד כוכבים ובנוסחא שלנו אי משום ערובי וכבר התבאר. גם י"ל דרג"ש סובר לחלק בין שלוק ומ"ש הש"ך והפוסקים הוכיחו דכ"ע אב"י יש לראות דלמא משום חלב הנאסר מבשר דנ"נ ואין דומה לשאר איסורין בס"ס קל"ד עמ"ש באות י"ח ועוד חלב טמא וכדומה וצ"ע בזה:

'''ובדברי''' קדשו של רמ"א בתשובותיו סימן נ"ד כתוב לאמר דבשניהם הפירוש בשר פוגם והיינו משחא שליקא וכן משקה דבש ומתני' דאסר שמן קודם שליקה נטל"ש וד' יהודא הנשיא התיר אף קודם שליקה דלא חיישינן לערובי כלל יע"ש. וצ"ל הא דאמר בשלמא לשמואל נט"ל שרי היינו אב"י ולערובי לא חיישינן אמנם מ"ש שם דמ"א דלא תיקשא מהגמרא צ"ע דהתוס' אפשר מפרשים ערובי יין כפירוש רש"י וכמ"ש הש"ך:

'''והנה''' מתשובה ההיא איכא למשמע כמה הלכתא גבורתא כמו שאגיד. כתב שם דשומן חזיר שנותנין לשמן זית להקפות שלא יטפטף ס' יש או נט"ל ומעמיד מאחר שנמס ביד עובד כוכבים בטל. הנה ל"ק דנ"נ י"ל דיותר מס' לא נ"ג עצ"ב ולמדנו דמעמיד אף שנט"ל לא בטיל כמו ברי' כו' בסימן זה ס"א. אמנם מ"ש עוד דקודם שליקה נטל"ש ומאחר שנמחה ביד עובד כוכבים נט"ל קשה והא נ"ג מקודם והוה ליה השביח ולבסוף פוגם וצ"ל מדרבנן והיינו ביד ישראל אבל ביד עובד כוכבים חוזר להיתרו וכדאמרן ועיין מה שכתבתי בקט"ו בחמאה ש"ג:

'''כתב''' מור"ם מלובלין ז"ל בתשובה סימן ק"ד צאן טריפה ויש הרבה פרות באופן שחלב בטל בס' וישראל שכר הגבינות והחמאה מהשר ועובר כוכבים עושה החמאה וגבינות להשר וישראל ליקח אח"כ אין כאן מבטל איסור דביד עובד כוכבים הוא מבוטל ומה בכך שישראל רואה וראיה מלעקוכ"ן עובדי כוכבים שיש בשמים נדוכין במדוך שלהם דבטל בס' הואיל ואין אסור מעצמו כמ"ש בהגש"ד ש"א אף שישראל רואה יע"ש. ויראה לי דאם שישראל אומר לעובד כוכבים לעשות לו לעקיכ"ן אסור דכיון דאמר עשי לי משליכי כמאן דעריב בידים עיין חולין יו"ד א' ופי' רש"י דהעובד כוכבים שלוחו וכ"נ דהר"מ ז"ל לא התיר אלא שהעובד כוכבים עושה בשביל השר {{אצבע מורה}} :