פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
מראי מקומות/בבא קמא/מב/א
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==תוד"ה בכוונה== ===ונראה לר"י דרבא ואביי וכו'=== במש"כ תוס' דלרבא ואביי בשוורים שנתכוונו לאשה חייבים בדמי ולדות יל"ע אם כתבו כן רק לריוה"ג או אף לרע"ק ונחלקו בזה הראשונים דהרא"ה [הובא בשיטה מקובצת] כ' דהוא רק לריוה"ג, והר"א מגרמישא ז"ל [שם] כ' דרע"ק ג"כ מודה דחייב, ולפ"ז אם קי"ל כרבא ואביי נמצא דשור שנתכוין לאשה חייב בדמי ולדות, והר"מ פטר בכל גווני אך כבר כתבנו דה"ה כ' דהר"מ פסק כראב"א ודו"ק. ===בסוה"ד=== עיין שיח השדה ח"ג מה שהקשה בד' תוס' ומש"כ בשם מו"ח שליט"א לרפו"ש בתושח"י, [הובא בסוף הקונטרס] בסוגיין מבואר דאם נתכוונו לאשה ומתה יש לחייבו בדמי ולדות בלא פטורא דאנשים ולא שוורים, ולתוס' אליבא דאמת חייבים וכמשנ"ת, והק' בברכ"ש סי' כ"ו דמד' הרמב"ם פי"א מנזקי ממון ה"ד נראה דבנגח שפחה ויצאו ילדי' משלם ל' שקלים ועולה לו גם לדמי הולדות ומ"ש הכא דלא סגי בכופר דמי האשה ויעלה לדמי הולדות, וביאר דשאני שפחה דחדא תביעה היא דהאדון תובע נזק השפחה וולדותי', משא"כ בכופר ב' תביעות הם תביעת כופר על האשה ותביעת נזק על הולדות, ולכאו' חלוקים עוד דבשפחה יש כאן תובע אחד והוא האדון משא"כ בבן חורין האשה ויורשי' תובעים הכופר והבעל תובע דמי ולדות, ועוד לכאו' חלוקים בעצם דינם דקנס הוא דבר שיש לו קצבה משא"כ כופר הוא דמי האשה ודמי הולדות אינם נכללים בדמי האשה ועיין. '''כופר העבדים''' '''אמר''' הקב"ה שור מועד של ישראל שנגח עבד והמיתו חייב שלשים שקלים, ויש לחקור בחיוב זה האם גדרו כבן חורין שמשלם כופר וכאן הדין דמשלם קנס קצוב או"ד דהוא חיוב אחר. ובפשוטו הוא חיוב קנס בעלמא ואינו בא תחת כופר, ואין זה כפרה על מיתה ביד"ש, ואע"ג דאדם שהרג עבד חייב מיתה בדיני אדם, מ"מ בשורו שהרג לא חייבה תורה מיתה ביד"ש וכופר רק בב"ח ולא בעבד. והנה הרמב"ם רפ"י מנזקי ממון כ' שור שהמית את האדם בכ"מ בין גדול בין קטן בין עבד בין בן חורין וכו' ה"ז נסקל וכו' [ב] מה בין תם שהרג את האדם למועד שהרג, שהתם פטור מן הכופר והמועד חייב בכופר וכו' [ג] היאך ימצא מועד להרוג עד שישלמו בעליו את הכופר וכו', שאין הבעלים חייבים בכופר עד שיסקל השור וכו' ובפי"א ה"א כ' הרמב"ם כמה הוא הכופר, כמו שיראו הדיינין שהוא דמי הנהרג הכל לפי שוויו של נהרג שנ' ונתן פדיון נפשו וגו' וכופר העבדים בין גדולים בין קטנים זכרים או נקבות הוא הקנס הקצוב בתורה וכו' עכ"ד מתו"ד הרמב"ם מבואר דכופר העבדים שוה לגמרי לכופר בן חורין ואשר ע"כ בפרק י' לא פירט הרמב"ם דין כופר ב"ח וכופר העבדים רק בפי"א שכתב שחלוקים בשיעורים, ומה"ט כ' האבני מילואים בתשו' ח' בדעת הרמב"ם דכשם שכופר בן חורין אינו משתלם אלא לאחר מיתה כך כופר העבדים אינו משתלם לאח"מ [ויבואר עוד בעזה"י], ובחס"ד על התוספתא פ"ק ה"ה ד"ה בהמה כתב דפלוגתא דכופר ברגל דלעיל (מא.) הוא אף בכופר העבדים וכמו שהשוה הר"מ כופר העבדים לכופר ב"ח, וביאר שם בטעמא דאין כופר ברגל דלא חייבה תורה כופר דכפרה אלא בקרן דכוונתו להזיק ולא ברגל, ומדבריו מבואר דאף כופר העבדים הוא כפרה. ובספר חידושי ר"ח הלוי פכ"ג ממכירה בד"ה ואשר, כתב וז"ל משא"כ הך חיובא דשלשים של עבד, דחיובו הוא כפרה, דוגמת חיובא דכופר שבבן חורין, וכמבואר ברמב"ם פי"א מהל' נז"מ ז"ל כמה הוא הכופר וכו' וכופר העבדים וכו' הרי דהשוה אותם להדדי ובד"ה אלא ומשום דנהי דכופרא כפרה, ועיקר חיובא דמזיק הוא להבעלים שיש להם בהעבד קנין איסור וכו' עכ"ד למדנו מד' הגר"ח דכופר העבדים הוא ג"כ כפרה ולפ"ז לכאו' כל הנך דיני דנפ"מ בין כופרא כפרה כגון שור של שני שותפין וממשכנין וכיו"ב הוא אף בכופר העבדים וכן נראה מד' הר"מ וכמשנ"ת דבפ"י לא פירט הר"מ חילוק בין כופר ב"ח לכופר העבדים. וצל"ע ע"ד המנחת חינוך סוף מ"ע נ"א שכ' דמעמידין אפוטרופוס לקנס של עבד דדוקא בכופר אין מעמידין דיתמי לאו בני כפרה, משא"כ קנס, ולהנתבאר ל' של עבד הוא ג"כ קנס. אלא דיש לתמוה ע"ז מגמ' ערוכה בדף מא: דמבואר דלא יתכן דכופר הוא קנס ואף דפ"נ קנסא מ"מ כופר הוא כפרה, והשיבני ידידי ח"א שליט"א עפמשנ"ת שם בד' הפנ"י שהק' דאיך יתכן דכופר הוא קנס והרי אדרבה אי קנסא משום דסתם שוורים בחזקת שימור קיימי כ"ש שיפטר מן הכופר, ועפנ"י מש"כ בזה, וכתב לעיל ליישב דפ"נ קנסא אינו קנס בעצמותו משום דבחזקת שימור אלא דממה שפטרה תורה שאינו משלם נז"ש מוכח שמן הדין אינו משלם דבחזקת שימור, וע"כ לא חייבתו תורה רק בח"נ משא"כ בכופר י"ל דבזה הגדר דסגי בחצי כופר ולא בא בתורת קנס ועדיין צ"ת. עכ"פ י"ל דקנס העבדים דהוא קנס בעצמותו מחמת שהוא דבר קצוב זה שייך אף בכפרה, דאין הביאור דכופר הוא סותר לקנס, אלא דבפלגא נזקא ע"כ דאינו קנס וכמשנ"ת אבל בכופר העבדים י"ל דהוא קנס אע"פ שהוא כפרה ויש לסייע כן מהירושלמי הובא ברע"א ח"ג תשו' ע"ד דלמ"ד דמי מזיק כופרא קנסא והרע"א שם נקט דהבבלי לא פליג ע"ז עי"ש ותיקשי דהרי בבבלי אמרו דאי כפרה לאו קנסא ולמ"ד דמי מזיק לכו"ע כפרה הוא, וע"כ דכל סב' הש"ס הוא בקנס דמתורת פלגא נזקא ולא בקנס דמשלם יותר ממה שהזיק. אמנם לכאו' יש להוכיח מד' הרמב"ם ששורו שהרג עבד אינו חייב מיתה ביד"ש דכבר כתבנו דהרמב"ם בפ"י הזכיר כופר בסתמא וכולל גם כופר העבדים, ויש להעיר דבהלכה ד' כתב וז"ל זה שנאמר בתורה וגם בעליו יומת מפי השמועה למדו שחיוב מיתה זו ביד"ש ואם נתן כופר הנהרג נתכפר לו עכ"ד דקדק הרמב"ם להוסיף כופר הנהרג דמשמעותו על כופר ב"ח וכעין לשונו ברפי"א שהוא דמי הנהרג, ובשלשים של עבד אינו כופר הנהרג דהרי אינו משלם כפי שויו של נהרג, אלמא דבעבד אינו חייב מיתה ביד"ש וכן אינו כפרה וצ"ע, ובמכילתא פ' משפטים דרשו עה"פ והשור יסקל שנאמר בעבד ואמה דבא ללמדנו שלא נאמר שהוא דבר שהי' בכלל ויצא לידון בדבר החדש שדינו בל' סלעים ע"כ החזירו הכתוב לכללו, ולא נזכר שם גם בעליו יומת ועיין. ולכאו' יש להוכיח מהא דבשור שהמית עבד ג"כ בעינן כמיתת הבעלים כך מיתת השור ומיתתו בכ"ג [וכמש"כ תוס' בריש סנהדרין] והרי דין כמיתת הבעלים ילפינן בגמ' סנהדרין טו. מגם בעליו יומת, ואין לומר דלבתר דילפינן שור הנסקל שהרג ב"ח ילפינן גם בהרג עבד דהרי בסנהדרין שם מצרכינן קרא לרובע ונרבע אלמא דלא ילפינן מהדדי [ואולי יש לחלק דמיתת רובע ונרבע חלוק משור הנסקל וכמשנ"ת לעיל מא.], ולזה נתעוררתי ע"י אאמו"ר שליט"א. בגיטין מב: מספק"ל במעוכב גט שחרור יש לו קנס או אין לו קנס וכ' הרא"ש (בסי' ל"ז) ולא איפשיטא הלכך קנס אין לו וגם כופר אין לו שהרי אין לו יורשין, והק' בשיעורי הגרש"ר אות של"ו דמהיכי תיתי שיהא לו כופר הרי הוא עבד לכל דבר אלא דמספק"ל שאין לו אדון, והוכיח מזה דחיוב קנס על עבד עומד תחת כופר וע"כ מן הדין הי' שכיון שאין חיוב קנס יתחייב כופר וע"ז כ' הרא"ש דאין חיוב כופר שאין לו יורשין, ואשה"ט להנתבאר דכופר העבדים שוה לכופר ב"ח. והא דפטור מספק אע"ג דכופרא כפרה י"ל כמשנ"ת לעיל מ. מד' ה"ה דרק באופן שבודאי חייב כפרה והספק כמה חייב מספק, ובדעת הרמב"ם במעוכב ג"ש עיין פי"א מנזקי ממון ה"א ובנו"כ שם. וסעד לכ"ז הביא הגרי"ז (בכ' הגרי"ז עמ"ס ערכין) מהא דתנן בערכין יד: בשור המועד שהמית את העבד להקל ולהחמיר כיצד אחד שהמית את הנאה שבעבדים ואת הכעור שבעבדים נותן שלשים סלע המית בן חורין נותן שוויו וכו' ע"כ משמע דקנס העבדים הוא תחת כופר וע"כ מדמה התנא זל"ז. והנה כ"ז יתכן לשיטת הרמב"ם דנתבאר לעיל דף מ' דס"ל דכופר ב"ח הוא חיוב ממון אבל לדעת הרמב"ן דכופר הוא חיוב כפרה ואין בו תביעת ממון ע"כ דקנס העבדים אין גדרו ככופר וכפרה דהרי בקנס העבדים בודאי הוא תביעת ממון, שו"ר בשיעורי הגרי"מ זצ"ל עמ"ס סנהדרין דף ב. שעמד בזה דהרמב"ן יחלוק בזה על הר"מ והוסיף דהרי קנס בעינן העמדה בדין וע"כ דהוא חיוב ממון שחל ע"י בי"ד [ועמש"כ לעיל מ. דמודה הרמב"ן בכופר ב"ח דבעינן ב"ד] וכתב דלדבריו ע"כ קנס העבדים אינו דין כופר ובעדים זוממים ישלמו ולא הוי ככופר דכפרה, וכתב וכשהרציתי הדברים לפני מו"ח הסכים לי, והוסיף דבשבועות דף ל"ו ע"ב מבואר דאיכא דין שבועת הפקדון בקנס דשלשים של עבד (לולא החסרון דאי מודה ביה מיפטר) עכתו"ד. בדף מא. כתבנו יסוד הגרנ"ט דחלוק חיוב כופר מחיוב נזיקין דחיוב כופר הוא על פשיעת הבעלים ונתבאר שם ובדף לז. כמה נפ"מ בזה, וכ"ז הוא אף בכופר העבדים דהרי קו' הש"ס בדמ"א וכי מאחר דמתם קטלינן תיקשי נמי בכופר העבדים וע"ז באו התי' שם וכ"ה בר"מ וכמשנ"ת ודו"ק. יש לחקור בחיוב קנס של עבד האם החיוב לעבד וזוכה האדון ממנו או"ד דהחיוב מיד לאדון, [וכיו"ב חקרו בכל חובל בעבדו ואכמ"ל] ובאבני מילואים תשו' ח' ד"ה ולפ"ז כ' דאם שור הרג עבד ושחררו רבו קודם שמת אינו זוכה בקנס דאינו משתלם אלא לאח"מ והשתא לאו אדון הוא, ובקה"י כתובות סי' מ' כ' דהעבד זוכה, ונקט דהחיוב הוא לעבד דאל"כ מהיכי תיתי שיזכה העבד ודו"ק.- ובפשוטו מהסוגיא בגיטין מב: מוכח דהאדון זוכה מיד, ולדברי החזו"א שם אין ראי', ועמש"כ שם בזה. במאי דאר"ע דתם נקי מדמי עבד עוררני ח"א שליט"א דלכאו' קנס העבדים הוא קצוב ל' שקלים ומהיכי תיתי דבתם ישלם מחצה דהיינו ט"ו שקלים, הרי כ"ז אשכחן בנזק שהוא לפי דמיו בזה תם משלם מחצה ואם נתעקש נאמר דבאמת באנו למעטו משלשים ולא הזכיר ר"ע חצי דמי עבד, ובפשוטו אינו כן יהי' חייב רק ט"ו סלעים, ואפשר להוסיף בזה טעם עפמש"כ לעיל לד. מהתוס' רע"א בשם הים של שלמה דכללא הוא דתם משלם מחצה ממועד [ועיין לעיל יט. ביש שינוי לצרורות וברש"י שם ובתור"פ נג. ומש"כ בזה הקה"י סי' יז] מ"מ מאי דנקט רע"ק דמי עבד ולא חצי פירשו הראשונים דרע"ק כשיטתו דתם שחבל באדם משלם נז"ש א"כ אי תם הי' חייב בדמי עבד הי' חייב שלשים ודו"ק. שו"ר באבן האזל בהשמטות לפ"י מנ"מ בד"ה ונראה שעמד בכ"ז. וע"ע בגיטין דף מ"ב בחצי עבד וחצי ב"ח דמשלם חצי קנס לרבו וחצי כופר ליורשיו. {{ניווט כללי תחתון}}
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)