עריכת הדף "כף החיים/יורה דעה/קיט" (פסקה)

== א ==

א) '''[סעיף א'] החשוד לאכול דברים האסורים.''' כלל גדול צריך לדעת שכל דיני חשוד שבסימן זה. אין הכוונה שנתקבלה עדות בפני ב"ד שהאיש ההוא עבר על זה. דבכה"ג פסול גם לעדות. אלא אפי' חשוד שיצא עליו קול. והיינו קלא דלא פסיק. הוי חשוד. ערוך השלחן ס"ק כ. וכיו"ב כ' בשו"ת חקרי לב ח"א מיו"ד {{ממ|סי' קסז}}. דלא בעינן עדות ברורה. אלא גם באומדנא או בקול בלבד נקרא חשוד. תדע. דרוב ע"ה מעשרין הם. ואפ"ה נחשדו על המעשרות. משום דמיעוט המצוי נחשדו בכך. ועשו לכולם חשודים. וה"נ בשאר ענינים. ושכ"כ בשו"ת הרשב"א {{ממ|סי' סד ותשפב}}. ובשו"ת הריב"ש {{ממ|[[שו"ת הריב"ש/קיג|סי' קיג]]}}. ומהריק"ו {{ממ|[[שו"ת מהרי"ק/לג|שרש לג]]}}. והרשד"ם {{ממ|סי' מא}}. ושאר אחרונים. עכת"ד. וע"ע בחקרי לב {{ממ|סי' קצג}}. ע"ש. וע' בשו"ת חיים ביד {{ממ|סי' א}} שכ' דאף הפוסקים הנ"ל לא אמרו אלא כשהוחזק הקול בב"ד. שראוי לפסלו ולחשדו על ידו. וכו'. ע"ש. וי"ל ע"ד. וע"ע בשו"ת מעשה איש {{ממ|חיו"ד סי' יג}}. ומ"ש בזה. ע"ש. וע' בזבחי צדק להלן ס"ק קטז. ובמש"כ בס"ד לקמן ס"ק קכב. וע' בשו"ת פרשת מרדכי {{ממ|חיו"ד סי' ז}}. ובשו"ת דברי חיים מצאנז ח"א {{ממ|סי' ד}}. ובשו"ת הרמ"ץ {{ממ|סי' יב-יג}}. ובשו"ת לבושי מרדכי ח"א {{ממ|סי' ח}}. מיהו היכא דאויבים אפקוה לקלא לא נחשב חשוד ע"פ זה. ערוך השלחן שם. וע' בשו"ת מהר"ש ענגיל {{ממ|סי' יז}}.

א) '''והנה''' ראיתי בשו"ת יד יצחק ח"א {{ממ|סי' ה}} ד"ה ועל דבר. שכ' שנ"ל דלא מקרי חשוד אא"כ יצא עליו קלא דלא פסיק שעשה איסור זה כמה פעמים ופרוץ הוא באיסור זה. ושכ"כ בשו"ת פני יהושע ח"א {{ממ|חיו"ד סי' טז}}. משא"כ כששמענו עליו רק פעם א' אכתי לא נעשה חשוד לדבר א'. ע"ש. ולפענ"ד לא משמע כן מד' הפוסקים. אלא כל שנחשד שעשה איסור. ואפי' פעם א'. אינו נאמן עליו. וכן מבואר להדיא בש"ך להלן {{ממ|ס"ק יח}} דמ"ש הרמב"ם והש"ע דהחשוד על איסור שאינו נאמן עליו. מ"מ נאמן הוא בשל אחרים. ה"מ בחשוד. אבל במומר דהיינו שהוא מועד לכך. אינו נאמן אף בשל אחרים. ע"כ. וכ"כ הכנה"ג הגב"י או' כה. והבל"י סק"ט. והחכ"א כלל עא ס"ה. והזבחי צדק ס"ק לא. ומבואר מזה דחשוד מקרי אפי' אינו מועד לעבור על איסור זה. וכ"כ בשו"ת אבני צדק {{ממ|חיו"ד סי' נג}} דאף דבפ"א לא נקרא מומר מ"מ חשוד מיהא מקרי. והובאו דבריו בדרכי תשובה ס"ק לה. וכ"ש לפמ"ש האחרונים {{ממ|בסי' ב}} דאף בפעם א' חשיב מומר. וכמ"ש בכה"ח שם {{ממ|ס"ק מז}}. כ"ש שנקרא שמו חשוד בפעם א'.

א) '''ודע''' דאף דקי"ל בעלמא שאין אדם משים עצמו רשע. נראה שאם הוציא קול על עצמו שעבר על איסור. או שמכר איסור לאחרים. הרי הוא חשוד לאותו דבר. וכדקי"ל בחו"מ {{ממ|סי' לד סכ"ה. וסי' צב ס"ה}} שאין עושין אותו עד לכתחלה. וא"כ ה"נ לענין איסור לסמוך עליו. ולא קרינן ביה "עד" א' נאמן באיסורין. לענין לכתחלה. וכ"כ בשו"ת השיב משה {{ממ|סי' כב}} ד"ה אך. ובשו"ת הרמ"ץ {{ממ|חיו"ד סי' יג}}. ובשו"ת שואל ומשיב קמא {{ממ|ח"א סי' נא}}. וע' היטב בהפלאה {{ממ|כתובות עב.}} ע"ד הראב"ד שהובא ברשב"א והר"ן שם. וי"ל ע"ד. ויש להוסיף עוד לפמ"ש בשו"ת נוב"י תנינא {{ממ|חאה"ע סי' קנו}} דלא שייך לומר אין אדם מע"ר אלא כשחייב מלקות או מיתה שהתורה קראתו רשע {{ממ|אל תשת רשע עד}} אבל באומר שהכשיל אחרים שאינו נפסל לעדות. לא שייך לו' א"א מע"ר. ע"ש. וא"כ ה"נ כשאומר שהכשיל לאחרים חשיב חשוד לאותו דבר. אלא שד' הנוב"י נסתרים בזה מד' השטמ"ק {{ממ|כתובות יח:}} בשם הרמב"ן והרשב"א. שאף במשחק בקוביא וכיו"ב אמרי' א"א מע"ר. אע"ג דהוי מדרבנן. וכן דעת הרבה אחרונים. ומ"ש בשו"ת הרמ"ץ {{ממ|חיו"ד סי' ד אות יב}} שכמדומה לו שבתשו' הרשב"א כ' סברא זו של הנוב"י הנ"ל. ליתא. דהרי הרשב"א עצמו כ' להיפך. וכן בשד"ח {{ממ|מע' א כלל לג}} האריך הרחיב בד"ז. והעיר על הנוב"י שלא שם עינו בד' הפוסקים בזה. ע"ש. ומ"מ העיקר כמש"כ לעיל לפסלו מטעם שאין עושים אותו עד לכתחלה. וכ"פ בערוך השלחן ס"ק כא. ודלא כהגאון בנין ציון ח"א {{ממ|ס"ס מו}} דלא נחית לסברא זו. וע"ע בשו"ת מהרי"א הלוי ח"א {{ממ|סי' ב}}. ובשו"ת אורי וישעי {{ממ|ס"ס סה}}. ובשו"ת מהרש"ם ח"ד {{ממ|סי' מט}}.