עריכת הדף "תפארת יעקב/גיטין/ז/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף ז' ע"ב'''}}

בגמרא ויהיב תנא סימנא הכי. עפירש"י ותוס', ולפעד"נ לפרש בפשיטות דעיקר הקושיא דדוקא מעיקרא דהי' הכוונה מזרח מזרח העולם ומערב מערב העולם, אתי שפיר דקרי לי' משמאלו מערב, אבל השתא דרק רצועה נפקא אין זה מערב העולם רק מערב הדרך בלבד, כי אינו טהור רק רצועה קצרה ממערב הדרך, ואהא קשיא לי' וכי חשיב דרך דהוא דבר מועט לומר בו מערב מה שאינו מערב רק לגבי אותו הדרך בלבד, אבל מעיקרא מערב הדרך היינו עד כל סוף א"י כיון דס"ד עכו במזרחו של א"י א"כ מערב הדרך מעכו לכזיב הוי כל א"י כולו, אבל השתא אותה רצועה בלבד לא חשיבה לקרותה מערב רק מצד הדרך בלבד ומייתי ראי' מקרא דיהיב תנא סימנא מזרח השמש למסילה דאינו מזרח ממש דהא לצפון בית אל קיימא רק מזרחה של מסילה היא א"כ הכא נמי שפיר שייך לומר מערב של הדרך אף שאינו מערב בעצמותו. ועוד אפשר לומר דעיקר הקושיא דנקט משמאלו למערב הדרך, ובאמת אין הכוונה רק רצועה קצרה ולא כל מערב עד סופו ואהא מביא מקרא דנקט מזרחה של מסילה אף דלא מיירי רק משילה בלבד ולא כל המזרח והראשון עיקר, וועמ"ש בתוס' בזה:

בתוס' בד"ה הכי גרסינן בתוספתא וכו' ומיהו יש לומר וכו'. לכאורה דבריהם מוכרחין דאל"כ תיקשי למזרח הדרך למה לי הוי לי' לומר מימינו טמאה כיון דלעולם ימינו למזרח כשהולך מעכו לכזיב וע"כ דפעמים הדרך מתעקם. אלא דיש להבין למה לי דנקט ימינו כלל הוי לי' לומר בפשיטות דהדרך ההולך מעכו לכזיב למזרח טמאה ולמערב טהורה, וצריך לומר דהתנא רוצה להשמיענו דעכו משוך לצד דרום טפי מכזיב, וזה ידענו ממה שאמר מימינו למזרח הדרך, ולפ"ז אין הכרח דהדרך מתעקם:

בד"ה ויהיב וכו' בה סימנא וקשה וכו' מימינו למזרח סתם דבריהם אינם מובנים, דאטו הדרך אינו רחב רק כרוחב האיש ההולך, וא"כ הוצרך לומר למזרח הדרך שלא נחשוב מגופו של האדם ההולך מימינו ומשמאלו, ועוד למה שייך טפי מזרח ומערב בגופו של אדם טפי מן הדרך, וכבר כתבתי בש"ס דעיקר הקושיא דודאי שייך לומר מזרח ומערב בכל דבר רק אי נמשך המערב עד סופו אבל לא לקרות מערב מה שאינו מערב רק מצד הדרך בלבד, ולכך מעיקרא לא קשיא רק אשינוי' דאביי ע"ש:

אמנם גם מה שהקשו על פירש"י אינה קושיא למדקדק בלשון רש"י ז"ל דמעיקרא כתב לאתנוחי תנא סימנא עלה ובתר הכי פירש קרא נמי יהיב סימנא רצועה כגון מסילה, וכוונתו דודאי עיקר הקושיא דלא חשובה רצועה לעשות עליה סימן דהיינו שנאמר דאותה רצועה למערב הדרך ההולך מעכו לכזיב ומייתי ראי' כיון דחשובה מסילה לעשות אותה לסימן לדבר אחר דהיינו על שילה כמו כן חשובה לעשות סימן עלי' והשתא לא קשיא קושיא השני' של התוס' וקושיא ראשונה פשיטא דלא קשיא דאטו השתא ציין גבול א"י דהא לא ידענו כמה רוחב הרצועה למערב וכה"ג ס"ד דלא שייך לאתנוחי עלה מכלהרא סימנא:

בד"ה הא ר"י וכו' גרע הכא ממובלעות דלעיל. אף דאיכא למימר דר"י ורבנן ס"ל כר"א דמתניתין דמובלעות ג"כ צריך לומר ושפיר יש לומר דדמי למובלעות, מ"מ מוכרח לומר דגרע ממובלעות דאל"כ למה לא מוקי לה דפליגי בפלוגתא דר"א ורבנן דמתניתין וע"כ דגרע ממובלעות, אמנם בטעמו של דבר למה גרע ממובלעות, צריך לומר דדוקא קרקע ח"ל המובלע בא"י נראה כגוף אחד ולא שייך בי' שלא תחלוק במדה"י, אבל נהר הנראה לעין חלוק מא"י אינו מתאחד עם א"י דחזותא מוכיח עליו שהוא ח"ל וניכר ועומד בפני עצמו ושפיר שייך בו שלא תחלוק במדה"י לכ"ע אפי' לת"ק דר"א, וצ"ל דגם לסמוכות לא דמי דאל"כ אכתי הוי לי' לאוקמא דפליגי בפלוגתא דר"ג ורבנן דמתניתין, ונראה שמה שסמכו להקש אח"כ מעלי' הוא ג"כ לפי שהי' מקום לומר דשאני עלי' דעומד על גבול א"י ומוקף מכל צד מא"י ואפי' ר"א מודה בזה דעדיף ממובלעות אך לפי שהקדימו דע"כ הך גרע ממובלעות דאל"כ לוקמא בפלוגתא דר"א ורבנן א"כ הך טעמא שייך בעלי' ג"כ דניכר בפני עצמו כמו נהר:

בא"ד קרקע שתחתי' בר זריעה הוא וכו'. לכאורה תמוה דגם ספינה קרקע שתחתי' ראויה להתחייב בגוששת, וצריך לומר דדוקא עלי' הוי הקרקע שהעלי' עומדת עלי' קרקע שתחתי' לפי שעומדת על הקרקע אבל ספינה אין הקרקע קרקע הספינה רק המים קרקע שלה שהולכת על המים והמים לאו בר זריעה רק בגוששת הוי העפר קרקע הספינה כמו בעלי' ודוק:

בד"ה אמר ר"י אימתי, משמע דאימתי דר"י בא לחלוק אף דהכא מפורש לחלוק כתבו לשון משמע, משום דאיכא למימר דבאמת בהא פליגי ר"י ואביי דלכך לא מוקי ר"י כאן בגוששת דלא ניחא לי' לפרש סתם ספינה בגוששת דוקא א"כ ממילא הך אימתי לחלוק דדוקא היכא דלשון ת"ק סובל דברי ר"י אמרינן האי כללא אבל לא היכי דמפורש בת"ק להיפך כמו בכסוי הדם שהביאו התוס' בסמוך, ואביי באמת מפרש אימתי לפרש רק דלא ניחא להו לומר כן שנאמר בשביל כך לחלוק דוקא רק טעמא דר"י דלא ניחא לי' לאוקמא תרתי ברייתות דלא כרבנן רק כר"י. ומה שהביאו אח"כ ראי' מכסוי הדם היינו כיון דבמתני' דהתם לפרש דהא מהאי טעמא פוסק ר"ת כר"י ש"מ דברייתא ומתניתין פליגי בהא ואין ראי' מאימתי דברייתא למתניתין. ועוד הי' אפשר לומר דנתכוונו התוס' להוכיח דאימתי דוקא לחלוק, דלכאורה הי' אפשר לומר דלית לי' כללא כלל רק או כך או כך והכא מפרש לחלוק ופעמים לפרש ג"כ רק אי ס"ד דפעמים לפרש ה"ל לאוקמא כאביי כאן בגוששת וכלהו כר"י אליבא דת"ק וע"כ דס"ל דוקא לחלוק, ולכך לא מוקי כאביי דלא ניחא לי' לאוקמא כלהו דלא כת"ק, אלא שיש לדקדק במה שכתבו דרק במשנה לפרש וברייתא לחלוק, דמ"מ נהי דברייתא לית לי' כללא לפרש אבל מנא לן דוקא לחלוק דלמא לפרש ג"כ היכא דאיכא לפרושי לפרש:

בד"ה עציץ נקוב וכו' ומדלא משני כאן בנקובה וכו' חידוש אחר שאינו בעציץ וכו'. לכאורה משמע מדבריהם דחילוק זה בין עץ לחרס דוקא בספינה הוא ולא בעציץ, אבל באמת הא ליתא דבהדיא פירש"י דעציץ של עץ בעי נקוב ש"מ דשל חרס לא בעי נקוב בעציץ כמו בספינה, וע"כ צ"ל דמה שכתבו שאינו בעציץ הכוונה דבא לומר חידוש אחר שלא חידש מעיקרא בעציץ ובכל חדא משמיענו חידוש אחר, מעיקרא קמש"ל לחלק בין נקוב לאינו נקוב ואחר כך קמשמע לן לחלק בין עץ לחרס:

איברא יש לתמוה על דבריהם שכתבו דראיית רש"י מדלא משני כאן בנקובה דהא בפשיטות מוכח להדי' דיש חילוק בין עץ לחרס וע"כ דאחד מהן לא בעי נקוב ואי נתכוונו להביא ראי' דלא נימא להיפך כפיר"ת בסמוך, זה באמת לא מוכח כלל מהתם, דהא לפירש"י גם כן הי' יכול לומר כאן בנקובה ותרווייהו בשל עץ רק דבא לומר חידוש אחר אם כן ה"ה לפי' ר"ת הוי מצי לומר כאן בנקובה ותרווייהו בשל חרס רק בא לומר חידוש אחר לחלק בין עץ לחרס ולא נשאר להביא ראיה מהתם רק שיש חילוק בין עץ לחרס דבחד מינייהו לא בעי נקוב, וזה מוכח בהדיא ממה דמשני השתא לחלק בין עץ לחרס וכמו כן אי נימא דנתכוין רש"י להוכיח דלא נימא כפיר"ת השני שזכרו התוס' במנחות שם דשל חרס בעי נקוב ושל עץ אפילו נקוב לא מהני, גם זה לא מוכח מהתם כלל דס"ס כמו שיתרץ רש"י לפי פירושו דבא לאשמועינן חידוש אחר שלא שמענו עדיין בהך שינוי' דעציץ כמו כן נימא לפיר"ת הזה דקמש"ל חידוש אחר דבשל עץ לא מהני נקוב. לכן נראה לי דכוונת התוס' דראיית רש"י דלא נימא להיפך כפיר"ת דבסמוך ולדידי' לא שייך לומר דבא לאשמועינן חידוש אחר שלא שמענו בעציץ דשל עץ לא בעי נקוב, דחילוק זה יותר הוי לי' להשמיענו מעיקרא בעציץ דאפילו ביבשה מהני אפילו אינו נקוב וכ"ש בספינה דמחלחלת טפי, אבל לפירש"י הוי בספינה רבותא טפי דאפ"ה בשל עץ בעי נקוב דוקא כנ"ל:

בא"ד ואתי שפיר דסתם ספינה של עץ. לכאורה תמוה דהתם מוקמינן ברייתא חדא בשל חרס ועוד כיון דלפיר"ת של חרס בעי נקוב אם כן הך ברייתא דהתם בספינה נקובה א"כ לפירש"י גם כן יש לפרש בשל עץ ובנקובה, לכן נראה לי דודאי סתם ספינה אינה נקובה וכמו כן של עץ הוא רק דוקא הך ברייתא דהכא מיירי בכל גוונא דהא חזינן דפליג בה ר"י ומחלק בגוששת ש"מ דת"ק בסתם ספינה מיירי אבל  התם שפיר מוקמינן בשל חרס ובנקובה דלא שמענו דמיירי בסתמא:

בא"ד כיון דשם חוץ לארץ על המקום וכו' דשם א"י על המקום וכו'. תמוה לי כיון דר' זירא קאמר דעציץ על יתידות תליא בפלוגתא דר"י ורבנן והתם ודאי שם א"י על המקום ואי נכתב גט על יתידות בא"י פשיטא דאצ"ל בפ"נ, והשתא כיון דמדמה לה לפלוגתא דר"י ורבנן א"כ היאך מדמה גט למעשר הא ר"י ורבנן תרווייהו מודו דשם א"י חל עלה רק מ"מ פליגי למעשר כמו על יתידות ולגבי גט כל ששם א"י עלה אצ"ל בפ"נ, וע"כ דפלוגתייהו דר"י ורבנן בהא גופא אי שם ח"ל עלה או שם א"י, א"כ מה ענין לעציץ על יתידות דלכ"ע שם א"י עלה וצ"ע:

בד"ה דילמא לא היא וכו' ואנחא אסיכי, לכאורה אין כל זה מוכרח שיש לחלק בין אם העציץ מונח על יתידות והנקב שבו מגולה נגד הקרקע אז אמרינן אוירא כמאן דמנח אארעא, אבל אם העציץ מונח על היתידות והנקב על יתידות ואינו מגולה נגד הקרקע כלל אז חשוב כתלוש:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>