עריכת הדף "תולדות יצחק/ויקרא/כד"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== י ==

'''ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל וינצו במחנה ויקוב בן האשה הישראלית את השם ויקלל ויביאו אותו אל משה ויניחוהו במשמר לפרוש להם על פי ה'. ''' בזה יש ג' ספקות: <br>''' הספק הא' ''' במקושש אמר ויניחו אותו במשמר כי לא פורש מה יעשה לו ולמה לא אמר כן במקלל ויניחוהו במשמר כי לא פורש מה יעשה לו אלא לפרוש להם על פי ה' ואז"ל יודעים היו שמקושש במיתה אבל לא פורש באיזו מיתה לכך נאמר כי לא פורש מה יעשה לו אבל במקלל הוא אומר לפרוש להם ע"פ ה' שאינם יודעים אם חייב מיתה אם לאו: <br>''' הספק הב' ''' זה הדין היה ראוי למשה שידע אחר שאמר ומקלל אביו ואמו מות יומת קל וחומר במברך את השם ונוכל להשיב שאין עונשין מן הדין והוא בקל וחומר: <br>''' הספק הג' ''' מה עשה לו הקב"ה שקלל שהקב"ה לא עשה לו שום רעה לשיברך את השם ומה תועלת לו בברכתו. והיתר כל הג' ספקות בהקדמה אחת שארז"ל בן איש מצרי הוא שהרגו משה ואמרו הלהרגני אתה אומר מכאן אנו לומדין שהרגו בשם המפורש וידוע הוא שהיהודים כשמריבים זה עם אומרים אחד לחבירו כל הרע שיודעים עד עשרה דורות וידוע שהישראלי אמר למצרי בן אותו שהרגו משה בשם המפורש ולכן בירך את השם וזה עשה להנקם משם המפורש הרי תשובה לספק הג'. ובזה הותרו הב' ספקות האחרות אם הספק השני הותר שמשה היה יודע הדין או בק"ו או מסיני אבל לא רצה לחייבו מיתה לפי שידע שהיו בישראל דלטורין מלשינים מספרי לשון הרע ואם היה מחייבו מיתה היו אומרים לא הרגו אלא לפי שהרג לאביו רצה להרוג גם את בנו מצד שנאת האב פקד עון אב על בן או לפי שזה גואל הדם. ובזה הותר ג"כ הספק הראשון שלא אמר כי לא פורש מה יעשה לו שהרי פורש מה יעשה לו ויודע היה הדין אלא רצה משה שיתפרש על פי הש"י ושהקב"ה יחייב אותו מיתה ולא על פיו:

== יד ==

'''וסמכו כל השומעים ''' יש בזה ספקות: <br>''' הספק הא' ''' למה אמר במקלל וסמכו כל השומעים את ידיהם על ראשו ולא אמר כן בחייב מיתה אחרת אלא בזו: <br>''' הספק הב' ''' למה כתב בתורה חטא המקלל כי כוסה קלון ערום אלא היה לו לומר דין המקלל. והיתר הספק הא' לפי שהמעידים על חטא אחר אין צריך שהעדים יחזרו לעשות העבירה עצמה להעיד אבל בעבירה הזאת לא יוכלו להורגו עד שיאמר העד האחד המלות עצמם שאמר המברך והעד השני יאמר אף אני מעיד כמוהו לזה סמכו את ידיהם עליו לומר עונותינו על ראשך שחזרנו אנו לומר הגידוף עצמו שגידפת והיתר הספק השני שמכאן נלמוד דין המברך שצריך לפרש שם ה' ועוד לומר שחטא גדול כזה לא יעשה אלא פגום משפחה ממזר וכיוצא בו שנאמר והוא בן איש מצרי. וסמיכות זאת הפרשה לפרשיות של מעלה הוא שלמעלה אמר מעלת משמשי הש"י שהוא הכהן המקריב כמו שפירשתי ואמר וקדשתו כי את לחם אלהיך הוא מקריב שמי שמשמש לשי"ת הוא גדול מאד בעיני אלהים ואדם ולזה אמר גם כן מעלת הקרבן שהדורון שישלחו לשי"ת ראוי שלא יהיה בו מום ושאר פסולים שיש בו. ואח"כ אמר מעלת הש"י עצמו שאמר שהקב"ה נותן שלימות בגופותינו ובנפשותינו אם נפשותינו אמר צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור שהמנורה רומזת להארת נפשינו ואם שלימות הגוף שנותן מזון לכל בריותיו ובפרט לנו ולזה סמך לו לחם הפנים שאמר ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות בא המקלל ואמר כל זה אינו כלום לא מקריב ולא קרבן ולא מציאות האל ולזה בירך את הש"י לאמר לית דין ולית דיין:

== טו ==

'''איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו ''' יש להקשות זה הפסוק מיותר שהרי אמר בסמוך ונוקב שם ה' מות יומת ואחר שיסקלוהו מה חטא ישא יותר מזה. התשובה שמי שבירך שם אלהים לא יהרגוהו שיאמר לדיין ברכתי או לנשיא או למלאך שנקרא אלהים שנאמר הוא אלהי האלהים לכך הדין בינו לשי"ת ואם כיון לשי"ת ונשא חטאו אבל מה שפירש בפירוש ואמר ה' לא נקרא ה' אלא הקב"ה לכן מות יומת:



{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}