עריכת הדף "ששה זרעוני ערוגה/א"

{{ניווט כללי עליון}}
{{חלקי}}
<center>
<big>'''פלפול א''''</big>{{ש}}
זה לי רבות בשנים, גל ה' עיני והבטתי, בעיוני בהלכות מגילה. מה דתמוה בעיני לכתוב בצד המגן אברהם שלי בסימן תרצ"א ס"ד וצריך לכתוב איש בראש דפא ואת בסוף.
</center>
דזה לשון הטור אמר ר"י בר בון וצריך לכתוב איש בראש דפא ואת בסופה ועשרת בסוף דפא, נ"ב עיין בנ"י שפירשו בראש השורה ובסוף השורה, וכן נראה לפרש הפי' ועשרת בסוף דפא, כמו בראש דפא איש פירושו בראש השורה, וכיון שכן לא ידעינן מהיכן נשתרבב המנהג שכותבין עשרת בני המן בחד עמוד כלה ועושין אותיות גדולות שיטות מעוטים מהאחרים, ולכאורה צריך להיות כל עמודיה שוים כמו בס"ת כדאיתא בסעיף ג' ועוד דמתווכחים הפוסקים ומביאים הב"י בשם הר"ן על וי"ו דויזתא במה שעושין אותה גדולה ולא נמנה במסורה באותיות גדולות, ואין מתווכח אחד מהם ולא מביא אחד מהם שעשרת בני המן כלם יהי' נמנו באותיות גדולות אלא וודאי רק הכל הפי' בראש השורה ובסוף השורה איש בראש השורה ואת בסוף השורה, ובשורה אחרונה עשרת בסוף השורה, אבל לא באותיות גדולות אלא כשירת האזינו ודינא דגמרא אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה עיין בב"י ואל יטעך לשון הב"י גבי מה שכתב וכתב בה"ג פירוש כזה ומדקדק מ"ל ואת בסופו ע"כ בסוף השיטה ר"ל שאם בסוף הדף והלא אמרינן שעשרת בסוף הדף אלא בראש השיטה ובסוף השיטה, דה"פ ע"כ ההיא בראש הדף וסוף הדף פי' בראש השיטה ובסוף השיטה הנ"ל וכן עשר דאם לא כן אלא דפי' בסוף העמוד אם כן איך כתב ועשרת בסוף דפי' דאם גבי ואת יהיה הפי' בסוף דעמוד יהי' גם בעשרת הפי' בסוף עמוד ואם כן סותר זה את זה אלא על כרחך דהכל הפירוש בראש השורה איש בראש השורה ואת בסוף השורה וגם עשרת בסוף השורה, כמו הפי' של בראש הדף כן הפירוש של בסוף הדף, וזה ברור לענ"ד, וכמ"ש שם אלא על כרחך בראש השורה ובסוף השורה קאמר וכן בהג"א סוף פרק ראשון אינו מביא כלל אלא בשה הלשון וצריך לכתוב איש בראש השורה, ואת בסוף השורה ושם על גבי שם, ואריח על גבי אריח ואת על גבי את. ועוד דאם לא כן אלא דנעשה עמוד גדול באותיות גדולות ומיעוט שורות אם כן אינו מוכח כלל אימא ואת נמי פירושו בסוף דפא, ועשרת גם כן בסוף דפא דהיינו שנעשה שני עמודים עמוד אחת איש וחמשה בני המן ואת בסוף דפא ועוד עמוד אחד מתחיל בארידתא ראש דפא, ועשרת בסוף דפא, ואף דלא נכתוב ארידתא במובן ממילא אלא על כרחך דאין לשנות הכתב, ולא מנין השיטות, ומזה נמי נראה דא"צ להביא בהג"א כלל וכן בש"ע כלל דעשרת יהי' בסוף השורה וכיון דכבר כתב דצריך השירה אריח על גבי אריח ולבינה על גבי לבינה ואם כן ויזתא בסוף נמי צריך להיות כשורה, וממילא את עשרת בסוף השורה ואנו הי' הכוונה בסוף הדף הי' צריך להביא ואע"ג דבירושלמי ר"י ב"ב הזכיר תרוויהו היינו משום דשם לא הזכיר כלל ההוא דין דאריח על גבי אריח, אלא בזה שחיץ ונחיץ כמ"ש הרב"י אזל בש"ע שכבר כתב כן מקודם א"צ להביא רק איך יהי' כשירה וממילא עשרת בסוף השירה, וזה ברור לדעתי ושגגה גדולה שגג בס' שכ"ה לדעתי וכתוב אצלי בצדו שפסל מגילה שהובאת לפניו מסופרים הראשונים שהיתה כתובה כהלכה כנ"ל:

והנה זה כששה שנים היה לי דבר עם הרב דק"ק טיפליץ ושלחתי לו את כל הנ"ל, וסמך עצמו בוודאי יש מוצא לדבר והשיב בחזון בדברי דחוקים ואז השבתי לו באריכות כאשר עיניכם לנוכח יביטו וזה לשון תשובתו:

<center>
לכבוד הרב המאה"ג המפורסם קופת הרוכלים וקנה בושם נ"י ע"ה פ"ה כבוד מוהר"ר '''שלמה זלמן עמרך''' נר"י דמ"ש דק"ק '''פראג''' יע"א ובמתיבתא דילי' שלום. יא"ק.
</center>
הנה נתמלאה ביתי אורה מזיו תורתו אשר יצא מפיו הטהור באורח חיים סימן תרצ"א ס"ד במ"ש וצריך לכתוב איש בראש דפא ואת בסופה וזאת תורת העולה מדברי קדשו שכת' בגליון מ"א שלו זה ל' שנה דנראה ברור דדעת הגהת הרא"ש והש"ע לכתוב איש בראש השיטה ואת בסוף השיטה ועשרת ג"כ בסוף השיטה ואין רמז ורמיזה בש"ע שיהיה עשרת בסוף הדף דאל"כ העיקר חסר בש"ע אבל אם א"צ לכתוב עשרת בסוף הדף אלא בסוף השורה אם כן לא קשה מידי למה השמיט בש"ע דצ"ל עשרת בסוף שיטה כיון דממילא משתמע דהא כבר כתב בש"ע דצ"ל איש בראש שיטה ואת בסוף ולבינה על גבי לבינה ואריח על גבי אריח אם כן ממילא יבא עשרת בסוף שיטה ואם כן מה שפסל השכנה"ג מגילה שהיתה נכתבת על דרך הנ"ל הוא שלא כדין זהו תורף דברי מר כבודו, ובוודאי יפה כיון וכבר קדמו בזה בעל גנת ורדים בתשובה חא"ח כלל ד' סימן י"ב להשיג על שכה"ג וכתב דכשירה הביאו הבאר היטב שחבר הרב ר"י טיקטין בסי' הנ"ל סק"ו אבל גוף הספר גנת וורדים לא זכיתי עדיין לראותו, אך מדברי ההעתקה הנ"ל משמע שהכשיר מגילת הנ"ל אבל אל פסיל מגילות שלנו הנכתוב באותיות גדולות דווקא כדי שיבא עשרת בסוף הדף אמנם רז"מ תוסיף דלפי דעת קדש צריך לכתוב בדווקא בדרך הנ"ל ולא לעשות אותיות גדולות ושיטות מועטים משארי דפים שבהמגילה כמנהג עולם והחליט רז"מ שנשתרבב מנהג זה בטעות על ידי סופר אחד שטעה בפירוש השולחן ערוך והנהיגו אחריו תלמידים ותלמידי תלמידים עד שנשתקע טעות זה בעולם עכ"ד אמנם דרכי תמיד להעמיד מנהג ישראל ובפרט מנהג שנתפשט בכל תפוצות ישראל בכל הגלות הזה הנאמר שכלם טעו ואדרבה על זה ועל כיוצא בזה בוודאי אנו אומרים הנח להם לישראל אם אינם נביאים הם בני נביאים ובוודאי נתייסד ע"פ מנהג ותיקין וע"כ דעתי דעת הפעוטות שדבר זה במחלוקת שנוי' ותלי בשני גרסאות כי בירושלמי שלפני הגירסא הוא כך אמר ר' יוסי בר בון צריך שיהיה איש בראש דפא ואת בסופה שכן הוא שניץ ונחית כהדין קונטרא עכ"ל ולפי גירסא זו דלא גרס עשרת דפה נראה כדבר רו"מ דלכתחילה ראוי שלא לעשות אותיות גדולות כדי שיבוא עשרת בסוף דפא דווקא, אמנם גי' הירושלמי שהיה לפני בה"ג שהביא ב"י היא רק איש בראש דפא ואת בסופה עשרת בסוף דפא וכן הוא במסכת סופרים ממש כמו שהעתיק הגהות מיימוני בפ"ב מהל' מגילה אות ע' ע"ש ודלא כמ"ש במ"ס שלפנינו דפוס ברלין ופפד"א בפי"ג שם שכתב בששה שטין והוא טעות ולפי גי' הירושלמי ומ"ס הנ"ל נ"ל דלכתחלה יש לכתוב כמנהג שלנו עשרת בסוף הדף ממש ולא כפי' רו"מ בירושלמי הנ"ל דלפי רו"מ קשה תרתי חדא דלמה קאמר הירושלמי ומסכת סופרים גבי עשרת בסוף דפא ולא גבי ואת וכי היכא דקאמר גבי ואת ואת בסופה וסמך על דפא הנאמר מקודם דהיינו שורה הכי הל"ל נמי עשרת בסופה ולסמוך גם כן על דפא הנאמר מקודם וא"ל דה"א ואת בסופו היינו דף ממש זה אינו וכמו שהוכיח הר"י דא"כ דואת בסופה היינו דפא א"כ עשרת בסופה נמי היינו דפא וזה אי אפשר לומר כמ"ש הר"י ועוד יש להפליא על פי' רו"מ דעשרת בסוף דפא היינו בסוף השורה ולא בסוף הדף דווקא והיכן מצא רו"מ נר"י בכל שיטת הש"ס בבלי וירושלמי או בשום ספר בעולם דפי' של הדף הוא שורה או שיטה שיטה ושורה לחוד ודפא לחוד ועוד תימא על רו"מ בדין גדול הזה להשוות כל העולם טועה ולומר דאשתרבובי הוא דאישתרבוב מנהג זה מכח טעות סופרים בפי' הירושלמי היה לרו"מ להתנצל אולי מצאו פירוש זה בדברי פוסק מפורסם וכאשר באמת מצאתי בלבוש א"ח סי' הנ"ל ס"ג וז"ל:

{{ניווט כללי תחתון}}