עריכת הדף "שפת אמת/פרשת חיי שרה/תרלט"

<noinclude>{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרל"ט'''}}}}===

ב"ה

במדרש '''יודע ה' ימי תמימים פירוש ימים שהם תמימים.''' והם באמת ימי התמימים שע"י שהם תמימים שנותיהם תמימים. ומה הוא ימים תמימים. היינו שהם נמשכין מן השורש דכתיב יום ליום יביע אומר שהקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית. וכשהימים דביקין בשרשם ממילא נחלתם לעולם תהי' כמ"ש במ"א שעומק תחת תלוי בעומק רום. וע"י שהם בדביקות עליון כמ"ש יודע ה' וידיעת השי"ת הוא בדבר שדבוק בשורש כמ"ש עיני ה' אלקיך מראשית השנה כו' וסופו שיש לו אחרית ע"ש. והצדיק מקשר כל מעשיו וימיו בשרש האחדות והראשית כנ"ל. וכ' ויהיו חיי שרה כמ"ש חכמים בכ"מ ויהי בהויתן יהיו שלא נשתנו הימים מכמו שהיו בשורשם כנ"ל. וכתיב ואברהם זקן בא בימים. פירוש שהמשיך הימים לשורשם ושם נקראין יומין עתיקין. כי אין לך דבר שאין לו שורש למעלה כמ"ש במדרש אין לך עשב כו' ומכ"ש אדם מובחר הבריאה יש לכל ימיו שרש למעלה. וחכמינו ז"ל אמרו כי הנשמה קודם בואה לעולם יודעת כל התורה. וצריך האדם לחבר כל הימים בשורשם ועי"ז נמשך להם ברכה לכן כתיב מיד וה' ברך את אברהם כו'. וכמו כן בש"ק יש עלי' לכל הבריאה וכתיב בי' ברכה כמ"ש כלי מחזיק ברכה זה שלום וע"י החיבור בשרשם נקראו ימי תמימים בחי' השלימות כנ"ל:

במדרש '''יפה שיחתן של עבדי אבות כו'.''' הענין כמ"ש חז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעוה"ז מכל חיי העוה"ב. דאיתא על אליעזר מתוך ששרת אותו צדיק באמונה יצא מכלל ארור לברוך. מכש"כ מי ששרת באמונה לצדיקו של עולם ית"ש עי"ז מוציא כלל העולם מקללה לברכה. דאיתא אחר שחרב ביהמ"ק כל יום קללתו מרובה מחבירו. והצדיקים מהפכין הקללה לברכה ע"י האמונה. שבאמת ברכת הבורא ית' נמצא תוך הבריאה. רק החשך יכסה ארץ. וע"י האמונה מתברר הפנימיות. ודבר זה להפך הקללה לברכה. חביב לפניו ית' יותר. שעל זה נשתלח האדם בעוה"ז וכ"כ במדרש אשר הלך חשכים כו' יבטח בשם כו' באלקיו כו'. לכן שליחות זה שהלך עבד אברהם למקום החושך וע"י האמונה מצא שם הברכה חביב לפניו ית' להאריך בו:

ובמדרש '''עבד משכיל כו' מה השכלתו כו' מוטב שיהי' עבד בבית הזה כו'.''' וקשה דלכאורה נראה דלגרמי' עביד. ומה השכלה זו שישבחו הכתוב. אבל הפי' הוא זה עצמו. שלא עלה על דעתו לבקש דרך לצאת מן העבדות רק למצוא תקונו בהעבדות עצמו. כמ"ש איזהו חכם המכיר את מקומו. ולכן מיד אמר עבד אברהם אנכי. שכל שמחתו הי' במה שהוא עבד לאברהם ולא להיות חפשי מן העבדות כי מי יבוא אחרי המלך כו' כבר עשהו. ונאמר עליו ימשול בבן מביש. ודבר זה נוהג בכל אדם למצוא תקונו במקומו ושלא לחפש מדריגות אחרות כנ"ל:

בפסוק '''ויתן את כל אשר לו ליצחק ולבני הפלגשים נתן אברהם מתנות.''' וקשה לאו רישא סיפא כיון שנתן מתנות א"כ לא נתן הכל ליצחק. אכן ביאור הפסוק שנתן בחי' כל ליצחק שזאת הברכה שבירכו ה' בכל ונתן ברכת הכל ליצחק. ובחי' זו אם כי היא נקודה קטנה כוללת היא הכל. ונאמר כל אשר לו. כי עיקר הברכה לצדיק הארת הקדושה שכוללת כל הטובות. ואם כי יש אגב זה מתנות מיוחדים כענין משמאלה עושר וכבוד ויש מתנות מכמה סיבות [כענין שמצינו שאמרו חכמים כשעלה מרע"ה למרום כולם נעשו אוהביו ומסרו לו מתנות כו'] אבל עיקר אשר לו זה מסר ליצחק. וכעין זה פרש"י ז"ל מתנות שקיבל מאבימלך כו' שלא הי' שייך לו בעצם. נתן להם ע"ש:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>