עריכת הדף "שפת אמת/פרשת אחרי מות/תרסא"

<noinclude>{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

==={{מרכז|{{גופן|4|וילנא|'''תרס"א'''}}}}===

בפ' אני ה"א כמעשה א"מ כו' ובמד' כשושנה בין החוחים כו' כשם ששושנה בין החוחים קשה לבעלי' ללקטה כך הי' יצ"מ קשה כו' אלולי שאסר הקב"ה עצמו בשבועה שנאמר לכן אמור כו' לא הי' מדה"ד נותנת שיגאלו כו'. הענין הוא דשושנה בה"ח וודאי היא מעלה יתירה שנשתנית למעליותא מהחוחים. אך אעפ"כ השושנה שבין החוחים מקבלת פגם ונקבים מן החוחים עכ"פ. וכמו כן אעפ"י שבנ"י הם בעצמם נשמות קדושות וטהורות מ"מ קיבלו פגם במקום טומאת מצרים וכמה דברים שחושב המד' שלא שינו לשונם ושמותם כו'. אעפ"כ מי שנכנס למקום בורסקי ריח רע קולט עכ"פ. ולכן מצד זה הי' קשה שיצאו ממצרים. והקב"ה שאמר לכן אמור כו' אני ה' ואסר עצמו פי' שהדביק הקדושה בבנ"י אפי' בהיותם עדיין במצרים ומתוך זה נמשכו אחריו כמ"ש משכו ידיכם מע"ז. ובנ"י השתוקקו לזה כמ"ש משכני אחריך נרוצה. דהנה כמו שנמשלו בנ"י לשושנה בה"ח כן הקב"ה כתפוח בעצי היער. פי' התגלות אלקותו ית"ש בעולמות התחתונים נק' כן. אעפ"כ הקב"ה קדוש ונבדל ולכן נדמה לתפוח בעצי היער שהוא מעליותא שנשתנה לשבח ואינו מקבל שום פגם מעצי היער. וכמו כן נשתוקקו בנ"י להיות כך כמ"ש בצלו חמדתי. וכן רצון הקב"ה בנשמות בנ"י שנשתלחו בעוה"ז ובמצרים ובארץ כנען שלא יקבלו שום שינוי מאלה המקומות. וזה הכח קיבלו ביצ"מ. וז"ש אני ה' אלקיכם ובכח זו הקדושה יכולים אתם להיות נשמר שלא לעשות כמעשיהם. וכ"כ אני ה' לא שניתי. שאין בו שינוי לעולם כן אתם בנ"י לא כליתם. כמ"ש במ"א מזה שעכ"פ נמצא קדושה גנוזה בנפש ישראל שאינה מקבלת שינוי. וכשאדם מדבק עצמו בזו הנקודה. בזה יכול להינצל מן החוחים כמו שהי' ביציאת מצרים כנ"ל:

כ' ב' פעמים אני ה' אלקיכם. שממשיכין כח אלקות ע"י שמירת ל"ת כמעשה כו' לא תעשו. וע"י מ"ע משפטי כו' חקותי תשמרו כו' אני ה"א. כדאיתא בגמ' הבא עבירה לידו ולא עשאה נותנין לו שכר כעושה מצוה שכמו שע"י המצות ממשיכין קדושה. כמו כן ע"י סור מרע. והקדימו הפסוק קודם עריות שע"י העריות דכתי' ונכרתה שמפסיק הקשר ודבקות הנפש באלקות. והנשמר מעריות זוכה לדבקות הקדושה. וב"פ אני ה' אלקיכם כמ"ש במ"א האלקי מקרוב אני ולא מרחוק שאלקותו ית"ש בא ע"י קירוב מדרגות הקדושה זהו בחי' מ"ע זכור. וע"י ריחוק הסט"א ועולמות הנפרדים זה בחי' מל"ת שמור וזהו שלום לרחוק ולקרוב:

וכתי' אשר יעשה אותם האדם וחי בהם. שהמצות ממשיכין החיות להאברים כדאיתא רמ"ח מ"ע נגד רמ"ח אברים. ובגמ' מכל החי שחיין ראשי אברים שבה. וממעט מחוסר אבר להקרבה. כמו כן וחי בהם להיות חיים ראשי האברים דכתי' ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חי'. פי' שהוא כלי להמשיך חיות הנשמה לתוך כל האברים. והנה קודם חטא אדה"ר הי' כולו חי וע"י החטא בא המיתה מצד הגוף. וכתי' ויגרש את האדם וכל הענין להט החרב המתהפכת. הכל הוא באדם עצמו שנעשה מסך מבדיל בין הנפש ונשמה שרומז לג"ע ולעץ החיים ובין הגוף. אבל הקב"ה שבחר בנו ונתן לנו תורה ומצות פתח לנו פתח להתדבק בעה"ח ולהמשיך חיות הנשמה להאברים ע"י המצות. נר מצוה ותורה אור האברים והנפש:


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}</noinclude>