עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ה/קסג"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''שלומים''' רבים כטל וכרביבים ה"ה אלופים ידידים תרי צנתרות דזהב צמידים ורדידים הראש והראשון הרבני הישיש המופלא זקן זה שקנה חכמה ויראה קדומה כש"ת מו"ה יוסף נ"י והשני ה"ה האברך הרב החרוץ כש"ת מו"ה אלי' נ"י:

'''נועם''' שני מכתבכם הגיעני כל אחד בזמנו ולהיותי בימי חג העבר קלני מזרועי ולא יכול לצאת הלבלר בקולמסי דן גרמא שעשיתי ככה עיכובא ואחר עד עתה וגם עתה מלאכתי נעשה ע"י אחרים מפי יקרא כל הדברים והסופר כותב על הספר בדיו גלל כן צריך אני לקצר וריש מילין אומר:

'''עיינתי''' בנועם מכתבכם ואם כי אין שני נביאים מתנבאים בסיגנון א' לא ראי זה כראי זה מ"מ על צד השוה שבהן שורש פורה ראש אחד ובו ענפים הרבה והוא במי שנסמך בסמיכת חכמים להורות ולהתיר ושמן ראש עלה על ראשו אם יש לו כל דין רב אע"פ שלא נתקבל בשום עיר:

'''זה''' אני אומר דבר פשוט הוא אצלי דלענין לדון בין איש לחבירו ולהורו' באיסור והיתר לא תלי' כלל בקבלת שום קהלה כיון שנתנו רבנים מהודם עליו והוא ראוי לכך הרי הוא לכל דבריו כאחד הרבנים ודבר זה נלמד בפשיטות ממה שכ' בפיסקי מהרא"י סי' קכ"ו קכ"ז קכ"ח בתשובה דמהר"י ברונ"א דאפילו אם הי' שם בעיר חכם גדול ממנו וקיבלהו עליהם לרב יכול אחר ליישב ג"כ במקומו להורות ולדון ועיקר טעמו בזה משום יגדיל תורה ויאדיר וקנאת סופרי' תרבה חכמה ואפי' תלמיד חכם אכסניא שבא לעיר דאינו קובע דירתו שם דלא שייך יגדיל תורה ויאדיר דבכה"ג פסק מהרי"ק סוף שרש קס"ט דכל כהאי לא יורה באתרי' דחברי' מ"מ כתב שם לדון בדיני ממונות ולסדר קידושי' שפיר דמי דדלמא הוא מרוצה לבע"ד יותר מהרב הקבוע בעיר וסידור ברכות קידושי' ואירוסי' מדמה להם מהרי"ק לש"צ שאין נעשה שלוחו בע"כ (ובלבד בתנאי שלא יקפח האכסנאי פרנסות הרב בזה) ודברים אלה רמוזים בקיצור בד"מ בהגהת ש"ע י"ד סוף סי' רמ"ה מכל זה מבואר דלא תלי' כלל בקבלת הקהלה עליהם אלא כל שהוא ראוי' לכך ממילא כבר קדשהו שמים ומכ"ש בת"ח שיושב במקום שאין שם רב:

'''איברא''' בענינים הנוגעים לכללת הציבור כגון הטלת מסים וארנוניות וס"ת ובהכ"נ ומרחץ וצדקו' והקדשות שלהם שמעיקר הדין כל דייני אותו העיר פסולי' לזה שכולם נוגעי' בדבר אלא שכבר נהגו כמבואר בש"ע ח"מ סוף סי' ז' ועיין שם סי' ל"ז סעי' כ"ב א"כ פשיטא אם יש רב בעיר שאינו נושא בעול ואין לו שייכות עם שום אחד מהם רק נוטל פרנסתו מקופת הקהל שוה בשוה פשיטא שהוא כשר לדברי' כאלה מדין תורה יותר מן ת"ח האחר הדר שם ומכ"ש כשזה הדר שם נהנה מאיזה בעלי כיסי' או נשכר להם למלמד פשיטא שיוכלו האחרים לומר אין מרוצה וממוצע לנו כ"א רב הקבוע בעיר וק"ו בן בנו של ק"ו אם אין רב קבוע בעיר ורגילי' ליקח לזה ולהציע דבריהם בענינים כאלה לפני רבנים אחרים ממקומות אחרים פשיטא שלא יכול שום אדם שבעולם להושיב הת"ח הדר עתה בעיר לדיין בענינים כאלה במקום רבנים כי הרבנים האלה כשרים הם מן הדין שאין להם שום נגיעה באותו עיר והת"ח הזה אפי' מן המנהג לא אתכשר שהרי באותו העיר לא נהגו לדון לפני דיין אותו העיר:

'''ברם''' מה שנוגע בענין סמיכות מורינ"ו וחב"ר היות שהוא דבר שאין לו שורש בש"ס רק מנהג בני אשכנזי' מימי מהרי"ל ומהרי"ו ואין לנו בו דבר מקובל ממש שראוי' לסמוך בו בהוראה אך נהירנא כי קבלתי ממורי הגאון זצ"ל שהוא חרם קדמוני' שלא לקרות בשם החב"ר מי שאינו מוסמך מהרב, וראה זה מצאתי בתשובת מהרי"ו סי' קכ"ח בענין הסמיכה שלא תהא בלתי רשות והתרת חכם תופס ישיבה עכ"ל אלא דשם מיירי בסמיכת מורינו ומשמע קצת דמשום התרת גטין וקידושין נגע בי' ושם בסי' קמ"ז במחלקת החבר ר' זימלן עם מו"ה זעליגמן הפליא לעשות ולכתוב על סמיכת החבר כאלו הוא דבר גדול יעויין שם ונלמוד סתום מן המפורש בתקנת מעהרין שנתקנה עפ"י גדולי ישראל מבואר שם שכל רב שאינו מחזיק יו"ד בחורי' בישיבה אין לו רשות לסמוך במורינו וחבר בלי רשות והרמנא מהגאון אב"ד דמדינה חוץ מתשע קהלות גדולות יעיין שם והם נמצאי' אצל הרבני מו"ה יצחק ח"ר"ש בק"ק דרעזניץ:

'''והנראה''' מזה שתקנות אלה בנויים ע"ד מהרי"ו הנ"ל שלא יסמוך כ"א תופס ישיבה והשוה סמיכת החבר להראוי' לה לסמיכות מורינו להראוי' לה:

'''אמנם''' נ"ל קלקלתינו תקנותינו כי בימיהם נהגו סילסול בעצמם ולא סמכו כ"א איש אשר למד ולימד ונהג בדברי חבירות כאשר ראה יראה סמיכת חבר של ר' זימלן הנ"ל והי' מחותמי תקנת מהרי"ל ומהרי"ו כמבואר שם בתשובה ואח"כ באו דורות של אחריהם וסמכו פרנסי עם ועשיריהם מפני שהי' מטילים מלאי לכיסין של ת"ח ומחזיקי ידיהם ומגדלי' בניהם לת"ת והי' מכבדי' אותם בסמיכות החבר אעפ"י שלא הי' בעלי תורה וטעמם ונימוקם עמם כדברי חז"ל פ' מקום שנהגו המטיל מלאי בכיסו של ת"ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף וכהאי דשמעון אחי עזרי' - ולכל זה הי' צריך עכ"פ רב מופלא וצדיק הידוע להבחין בין גברא לגברא הנאמן בדברו לומר כל מן דין סמוכא לנו:

'''אבל''' עכשיו נתקלקלו הדורות ונעותו הדיני' אדם קונה החבר באגורת כסף אחת אפילו אינו לא במקרא ובמשנה ובדרך ארץ ואין חבורתם נאה לא להסומך ולא לנסמך ע"כ אין לדקדק אם הוא רב ותופס ישיבה או לא לא עשה אלא מעשה קוף בעלמא ולא סמך אלא קנה רצוץ אבל מ"מ יהי' הסומכים רב או ב"ד קבוע שבעיר כי מנהג ישראל תורה היא שלא יבואו ג' רועי בקר לסמוך את מי שירצו ולעשות חוכא וטלולא בקריאת שם רבי יעיין בקונטרס הסמיכת שבסוף ספר רלב"ח מה שהאריך והפליג מאוד בקריאת שם זה למי שאינו ראוי' לו ויותר מזה אין לי להאריך בדברים כאלה שאין שורש ויסוד בתלמיד ודי בזו כעת הכ"ד החותם פה ק"ק מ"ד נגהי ליום עש"ק ך' כסלו תקס"ה לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ה - חושן משפט]]