עריכת הדף "שו"ת חתם סופר/ב/רסו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''מחיה ''' חיים יכתוב ויחתום לאלתר לחיים ה"ה הרב י"ע וי"נ המא"הג החרוץ ושנון כש"ת מהו' מאיר נ"י אב"ד דק"ק סאנגרוהד:

'''יום ''' אתמול הגיעני נועם מכתבו על הב"ד ולמלאות שאלתו ובקשתו למהר להשיבו על ב"ד המוקדם האפשרי פניתי היום להשיב מיד בלי שום עיון מרוב טרדות המבקשים תפקידם ה' עליהם יחי' ואומר מ"ש מעכ"ת אודות הלמ"ד שבתיבת אלקי' שניקב למטה באחורי עוקצה התחתון בעקמומיתו ונשאר עכ"פ רושם דק הניכר לעיני' והעלה מעלתו לעבות העוקץ הדק בפני' כדי שיהי' נראה יותר לעין ולכוף העוקץ לתוכו כלמ"ד של כתיב' תמה (כמדומה שנזדקר טעות לפניו כי הלמ"ד ששלח לפני היא מכתב וועליש והתיקון שרוצה לעשות תהי' כתב תמה) הנה דברי חכמה והשכל הם וכן נכון וישר ומה שטרח להביא ראי' מאלי' רבה סי' ל"ב סקל"ג שמותר להוסיף באותיות השם לא ידעתי מה צריך לראי' ולא נסתפק בזה אדם מעולם מה"ת לאסור ואבדתם את שמם כתי' לא תעשון כן לה' אלקיכם אבל להוסיף היכא רמיזא לאיסור והלא מכאן אזהרה לנותץ אבן ממקדש ואפי' מבית הכנסת ואפ"ה פשוט שמותר להוסיף על העיר ועל העזרות והאלי' רבה לא נחית בזה משום קדושת השם אלא אי מותר להוסיף מטעם דלא להוי כחק תוכות שהאות נעשה ממילא בלי מעשה חובת הגוף ממש ע"ש א"כ מה לי א"י מה לי ח"ל אבל טעמא דידי בגוף האות וכעין שפוסל מג"א שם סקכ"ג בשם רד"ך ומהר"ם אלשקר ועל זה מייתי האלי' רבה ראי' מט"ז ס"ק ט"ז אבל מקדושת השם לא מיירי כלל:

'''ואם ''' אולי בס"ת דמעלתו דהוא ישן ומיושן לפי דברת כבודו ורגיל הוא בכתב ישן כזה שע"י הוספת דיו ונגיעת הקולמס יחסר מקצת מדיו המיושן שבשם א"כ לזה אין לו ראי' מא"ר להתיר בכה"ג אבל נ"ל פשוט להתיר גם בכה"ג לא מבעי' אם אינו פסיק רישי' דשרי דבכל איסורים שבתורה קיי"ל להתיר לא אפשר ולא מכווין אלא אפי' אי הוה כעין פ"ר שע"י הכתיבה החדשה א"א שלא יחסר קצת מהדיו הישנה ובפסיק רישי' לא שרי לא אפשר ולא מכווין כמשמע ממ"ש תוס' פסחי' כ"ה ע"ב ד"ה לא אפשר מ"מ הכא שאינו עושה מעשה בידים רק ע"י גרמא שרי' דלענין זה קל מחיקת השם דשרי ע"י הגרמא כמבואר בש"ס שבת ק"כ ע"ב דמדכתיב לא תעשון כן משמע הגרמא שרי וע"ש ק"י ע"ב גבי בארצכם לא תעשו משמע אע"ג דכתיב לשון עשיי' מ"מ אסור הגרמא ועיין שם קל"ג ע"א לעשות אי אתה עושה אבל אתה עושה בסיב וכו' ע"ש וק"ל וק"ו הוא התם הוא השחתה גמורה ושרי' הגרמא כ"ש הכא דעל מנת לתקן הוא דמי ליכא הר"י והרא"ש דמתירים להדי' כמבואר בדברי הטור והרב"י בי"ד ס"סי רע"ו:

'''באמת ''' לפמ"ש מעלתו דקרוב לודאי שרי' הכא בלי תיקון כלל וכן נ"ל לפי התמונה ששלח לפני וא"כ הוה לי' אפשר בלא תיקון ולא מיכוון וא"כ אי ס"ל בשארי אי' לאסור אין מתכוון אסור נמי הכא באפשר ולא מכווין וזה תלי' בפסק הרמב"ם דלא ילבש אדם כלאים להעביר המכס ויעיין בזה בתשו' חו"י ובהא דמזלפין לאישים ואין כאן מקומו כי אין אנו צריכים לזה כי בלא"ה שרי' מטעמים הנ"ל:

'''ומ"ש ''' מעלתו אודות הנקב שבצידו החיצוני' שעי"ז אין האות מוקף גויל יפה כ' מעלתו שאין בזה קפידא עפ"י דברי הרב"י וכן פסק בש"ע א"ח סי' ל"ב סעי' י"ו דנקב המפסיק אחר שכבר נכתב בכשרות אינו פוסל והט"ז סקי"ד שהקשה שסתר עצמו למ"ש סעיף שלפני זה בשם הירושלמי שנקב תוך האות פוסל אפי' נעשה אח"כ מפני שאינו מוקף גויל במ"כ של הט"ז ששכח מה שהשכיל שם סק"ח וז"ל משמע דוקא כל תוכו ולא מקצת ממנו והטעם נראה דכל הגויל שבתוך האות הוה כחלק אחד וע"כ אעפ"י שנפסק הגויל שבתוך האות מצד א' מגין עליו מה שנשאר מצד השני ודומה אם נפסק חלק מצד א' בחוץ והנשאר קיים באותה צד גופה דלא מצינו בזה פסול עכ"ל והנה סוף דבריו הוא נדון שלפנינו לגמרי וק"ל ובא"ר כ' שנלמד ממנו שגם אם ניקב בעובי האות ודיו מקיף הנקב מכל צדדיו נמי כשר ע"ש והענין בזה שלעולם דיינינן הגויל הנשאר מצד הניקב כאלו הוא נמשך וממלא הנקב דקיי"ל בכל התורה דאם אין פרוץ מרובה מעומד ה"ל כסתום ויעיין היטב בעירובי' יו"ד ע"ב בשמעתי' ובתו' ד"ה עור העסלא וד"ה ואצבעיי' ויעיין מג"א ר"סי י"ו ומיהו היינו דוקא בגויל שבפנים הוא מצטרף זה עם זה להכשיר הנקב כשאינו ממלא החלל אעפ"י שמגיע מצד א' עד קו הדיו שבירך האות אבל אם ממלא כלל החלל לא נימא שהגויל שחוץ להאות ישלים החסרון שבתוך האות זה לא אמרי' כיון שאין קדושת גויל שחוץ לאות ושבין שטה לשטה שוה עם קדושת גויל שבתוך חללו של ה"י ומ"ם וכה"ג ומשו"ה במלא כל חללו פסול אפי' נעשה אח"כ כיון שאינו מוקף גויל אעפ"י שאינו ע"י דיו אלא ע"י אויר מ"מ אויר פוסל טפי בכל מקום כמבואר בב"ב קס"ב ע"ב ואל תתמה שהרי אויר פוסל בשלשה וכו' יע"ש אלא היכי דאיכא להשלים ע"י עומד שסביבותיו קיל אויר שאלו הי' מפסיק דבר אחר הי' מבטל ההשלמה משא"כ כשיש רק אויר יכול להשלים וכל זה מבואר מעתה לק"מ מה דמכשרי' ניקב מבחוץ או איפסק בנוקבי' שהכל הוא בחוץ והגויל החצוני שסביבותיו משלים חסרונו כיון שעומד מרובה כמו שהגויל הפנימי משלים חסרון פנימי ה"נ החיצוני משלים חסרון חיצוני וזה נ"ל ברור להלכה ולמעשה מבלי לזוז מפסקי הרב"י בזה:

'''ומ"ש ''' מעלתו שרוצה להטלית מטלית על הנקב מבחוץ כדי שלא ישאר מקום נקוב בס"ת פשיטא דנכון לעשות כן ואין זה ענין לפלפולו של מהרי"ק שרש קכ"ב ודברי הב"ח המובאי' בט"ז י"ד סי' ר"פ סק"ד ובש"ך שם סק"ז דהתם אי אויר פוסל כגון בניקב קודם כתיבה אז אינו נכון שגויל המטלית יהי' מקיף לאות שעל היריעה דבעינן היקף מגויל של עצמו לדעת הב"ח אבל הכא שגם האויר הי' כשר מכ"ש שלא יזיקו מטלית ולא דמי לשופר דניקב כשר טפי מסתמו התם משום דה"ל ב' וג' שופרות ועוד הכא הוה במינו ואין להאריך בפשוטי' ובפרט לחכם כמותו שהקיצור יספיק לו והזמן לאו מופנה ולהיותו מזכיר דאין קפידא בדיעבד בתמונת אותיו' שבסי' ל"ו וכמ"ש בנ"בי הנני שולח לו מכתב מהאי ספרא דוקנא דידן שלמדנו עמו תמונת אותיות של הרב"י ומה שיראה ימיני הצדקי"ן מהופכין הוא עפ"י קבלתי ממורי זצ"ל עפ"י קבלת האר"י ז"ל ויראה הלבן שבתוך הפיפי"ן שהוא ממש צורת בי"ת כמבואר במקובלים ויעיין בס' מגן דוד לרדב"ז ז"ל ופ"א אי"ה כי יבואו דבריו עוד אלינו נאריך לפי כבודו ורב גדלו והיה זה שלום ושנה טובה ורב ברכות לו ולתורתו הכ"ד הכותב והחותם פה ק"ק מ"ד יום ב' ט"ו אלול תקס"ה לפ"ק: משה"ק סופר מפפ"דמ.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חתם סופר: ב - יורה דעה]]