עריכת הדף "שדי חמד/כללים/ב/ה"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{גופן|5|דרוגולין|'''[{{כתובת מלאה:שדי חמד/כללים/ב/ה|action=edit}} ה]'''}} '''בני ישראל''' כי כתיב בקרא אי ממעטינן בנות. כתב הרב מג"א סי' י"ד סק"ב דבכל דוכתא ממעטינן נשים דדרשינן בני ישראל ולא בנות. ומרן חיד"א בברכי יוסף שם כתב דכל היכא דליכא סברא שלא למעטן ממעטינן להו וגבי ציצית יש סברא שלא למעטן. ועיין אור לי סי' ע"ז שהק' ע"ד דא"כ בברכת כהנים אמאי איצטריך ריבויא בסוטה ל"ח ע"א לרבות נשים הא איכא סברא שלא למעטן דאטו גברי בעו ברכה נשי לא בעו ברכה עי"ש מה שתירץ ובהכרח צריך לדחוק כמ"ש באור לי דהא חזינן בש"ס ב"ב ק"י ע"ב אלא מעתה למען ירבו וכו' בניכם ולא בנותיכם ברכה שאני. ש"מ דלענין ברכה ידעינן מסברא שלא למעט נשים וא"כ בברכת כהנים צ"ל דהוה ס"ד למעט נשים משום דכל המברך מתברך וכו' צריך קרא ואפ"ל עוד דמאי דאמרו בש"ס סוטה הוא באשגרת לישן ועיקר קרא איצטריך לרבות גרים ועבדים ועיין זבחים ט"ו ע"ב בנ"י למעוטי מאי אי למעוטי נשים קרבן נשים מי קרב בטומאה משמע משום דאין סברא לא מעטינן להו. והרב חקרי לב בזכרונותיו שבס' ישרי לב ד' ק' ע"ג ציין ש"ס יבמות ע"ז ע"ב בנים ולא בנות ואף ר"י משמע דהוה מודה אי לאו דתלאו הכתוב בלידה. וש"ס חגיגה ד' ט"ז ע"ב וקידושין ל' וד' ל"ו ושם כתב הריטב"א דמן הדין היה לנו לומר דגם במל"ת שנאמר בהם בני ישראל דנשים ליתנהו בהו וכן במצות עשה שלא הזמן גרמא אלא דהא רבינהו רחמנא וכו' שהשוה הכתוב אשה לאיש לכל לא תעשה שבתורה וכן בנדרים ובנדבות אע"ג דכתיב בנ"י הא רבינהו רחמנא דכתיב איש איש לרבות נכרים וכו' וכ"ש נשים. ובתרומה דכתיב בנ"י ואפי"ה כתיב ויבואו האנשים על הנשים מעצמן הביאו. אי נמי דנדבה הוא וכבר איתרבו לנדבה עי"ש ומשמע מדבריו שבמצות עשה שלא הזמן גרמא אף דכתיב בנ"י גם נשים בכלל אף בלא שום ריבוי ולפי"ז יש להבין אמאי צריך ריבוי גבי חלה כמ"ש הרב פתח הדביר ברס"י י"ד בשם הספרי פרשת שלח ואמרת אליהם ריבה נשים ועבדים (עיין מ"ש [[שדי חמד/כללים/ב/ד#יב|לעיל אות ד' או"ק י"ב]]) וכתב שם בשם הרמג"א בזית רענן דאע"ג דמ"ע שלא הזמן גרמא היא איצריך לרבויי נשים משום דכתיב ברישא בנ"י וכו' עי"ש ולפי המובן מדברי הריטב"א א"צ שום ריבוי. ועי"ש עוד בפה"ד שכתב בשם הרבנים א"ר ופי שנים דחולקים על הרמג"א דבכ"מ בנ"י וה"ה בנות חוץ מב' המקומות שרמז הרמג"א והביא מ"ש רא"ם ריש פ' אמור דכל דליכא בני יתירה אמרינן בני וה"ה בנות ושהנח"י חולק על הרא"ם ובס' פי שנים הק' על הנח"י דמה יענה למצות שמיטה ומועדים ומלאכה בשבת וכתב בפה"ד דעל המ"ע יש רבוי ואמרת וכו' ועל ל"ת מלאכה דשבת כ' ליישב עפ"י מ"ש הרב לימודי ה' ד' ך' ע"ד דבמל"ת לא ממעטינן בנות וכו' וכן הביא בשמו בח"ג סי' ער"א סוף אות ה' ואינו מצוי אצלי לראות אם הביא תנא דמסייע ליה דברי הריטב"א הנ"ל. ואתה תחזה להרב חתם סופר בחיו"ד סי' ס"ט שכתב כן מדנפשיה ולא זכר דברי הריטב"א הללו ועיין במקומות שציין הגרל"מ בס' התורה והמצוה בפ' ויקרא סי' קצ"א וראה בעיניך בהת"כ במקומות ההם דגם על מל"ת דרשי מכח ריבוי להביא הנשים וצ"ע לפי דברי הריטב"א הנ"ל למה לי בהן ריבויא כלל ועי"ש באות ח' מה שהאריך בבקיאותו הנפלא דכ"מ שנאמר בני הוא למעט בנות זולת היכא דאיכא טעמא או סברא וכן הוא דעת הרבנים ברכ"י ופה"ד ולימודי ה' שהביא שם ועיין להרב נאות יעקב בקונטרם מענה לשון ד' ח' ע"א שכ' על סברת הרא"ם הנ"ל דאין נראה כן מדברי התוס' קידושין ד' ס"ו ע"ב (שם כתוב ד' ס"ד והוא ט"ס) עי"ש והאריך בזה הרב מטה אהרן בד' מ"ה ע"ד והלאה וגם ע"ד הריטב"א הנ"ל עיש"ב ועיין תוס' שבועות ד' כ' ד"ה כל שה"ק דלמ"ד צצית מ"ע שהזמן גרמא ונשים פטורות אמאי לא ליחייבו מהיקשא דכלאים ולחומרא מקישינן ותי' הרב מכתם לדוד חסאן ד' ע"ח ע"ב דכיון דכתיב בנ"י ולא בנות כדדרשינן בסמיכה הרי מפורש בקרא דנשים אינם בכלל ע"כ למידרש לקולא ע"כ. ונראה דהתוס' ס"ל דאינו מוכרח למעט נשים מבנ"י דאפשר דבא למעט דוקא עכו"ם וכיוצא ולא בנות וכיון דלחומרא מקשינן לחייבו בציצית ובגליון מוהרש"א ליו"ד סי' קנ"ז כתב דבדבר שמואל סי' ס"ג נסתפק אם אשה מצטרפת ליו"ד לענין קידוש ה' וספקו הוא משום מתוך בני ישראל. וצריך לעיין שם לראות מסקנתו ואמ"א. ומה שציין בפ"ת שם ס"ק ז' למ"ש בסי' ב' בפ"ת שלפני בקשתי ולא מצאתי:

ולפי הנראה בלשון בני אדם פשוט דבן ולא בת. עיין מתני' דנזיר דף י"ב ע"ב הרני נזיר לכשיהיה לי בן. נולד לו בת וכו' אינו נזיר. וי"ל בש"ס ב"ב קמ"ג ע"ב ההוא דאמר נכסי לבני הוו ליה ברא וברתא מי קרו לחד ברא בני וכו'. ומסיק דקרו לחד ברא בני ואין הבת בכלל עי"ש. ובתשו' הרא"ש כלל פ"ה סי' ג' ג'. ועיין קהלת יעקב במענה לשון ח"ב אות קל"ה בשם הרשב"א ה"ד מרן הב"י בח"מ סי' רל"ה מחודש ס"ד דבן שאמרו חכמים שלא ימכור בנכסי אביו פחות מבן כ' כתב אין הבת בכלל. ועיין עוד שם במענה לשון ח"ג אות כ"ד בשם הריטב"א שהביא מרן הב"י סוף סי' רפ"א ותשובת הרב המבי"ט ח"א סי' ק"כ. ועי"ש במדות חכמים אות נ"ב:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

[[קטגוריה:שדי חמד: כללים: ב]]