עריכת הדף "שדי חמד/כללים/א/רפג"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{גופן|5|דרוגולין|'''[{{כתובת מלאה:שדי חמד/כללים/א/רפג|action=edit}} רפג]'''}} '''אין שבות במקדש''' אם יש לחלק בין היכא דלא אפשר לתקן בלא העברת השבות להיכא דאפשר הנה מרן כ"מ בסופ"ח מהלכות בית הבחירה כתב דדוקא כשאי אפשר בלא"ה ומשו"ה לא היו אבוקות בידם בלילי שבת שאפשר להשתמש לאור הנרות הדולקות שם מבערב והרב תיו"ט בפ"ק דתמיד מ"ג (ד"ה ושתי אבוקות) עם שכתב טעם אחר למה שלא היו מטלטלין במקדש בלילי שבת נרות דולקות לפי שקרוב לבא לידי הטיה שהוא מבעיר גזרו במקדש מ"מ לא דחה טעם מרן כ"מ הנ"ל ואדרבא שם בפ"ה מ"ה (ד"ה ובשבת) נשתמש בכלל זה עי"ש גם הרב פר"ח בנימוקיו להל' עבודת יוה"כ בפ"ב הקשה על הרמב"ם דמנ"ל לפרש דמחמין לו חמין ר"ל מים חמין לערב בתוך הצונן דאם היה אפשר בזה לא היו מתירין להטיל עשישיות ברזל דאיכא איסור דרבנן ולא אמרו אין שבות במקדש אלא בשאי אפשר בענין אחר עי"ש והוא כדעת מרן כ"מ וכן נקיט בפשיטות רע"ק איגר בתשובה סי' קט"ן (בד"ה ולזה) עי"ש שלא זכר שיש מחלוקת בזה כמו שאכתוב להלן וכן הוא הסכמת הרבנים ט"ל אורות ואהל יעקב שאביא להלן בס"ד והרב יד מלאכי בכללי הדינים אות צ"ד כתב זה הכלל בשם הרפ"ח לפי שלא ראה דברי מרן כ"מ הנ"ל. והסכים לכלל זה גאון בדורינו בס' דברי מרדכי פרידבורג שהבאתי לקמן בד"ה ומצאתי עי"ש: 

אמנם הרב משל"מ בהל' בית הבחירה הנ"ל תמה ע"ד מרן כ"מ ממ"ש הרמב"ם בפ"ב מהלכות עבודת יוה"כ שהיו מטילין שפודין להפיג צינת המים ואמאי הרי היה אפשר להפיג צינתן ע"י עירוב מים שהוחמו מבערב והאריך בענין זה הרב ארעא דרבנן באות ד' גם בתפארת ישראל בפיה"מ דפ"ק דתמיד הנ"ל דחה סברת מרן כ"מ מהא דמטילין עשישיות של ברזל ביוה"כ דמוכח מינה דכשהותר שבות במקדש היינו אפי' באפשר בלי שבות עי"ש ולא ידעתי למה לא הזכיר שכבר קדמו הרב משל"ש באותו פרק באותו מקום: 

ומאי דמשמע להו להרבנים הנ"ל דמותר לערב מים חמין לתוך הצונן נראה לכאורה דהבינו כן מדברי הרמב"ם בהל' עריוה"כ הנ"ל דאם גם היתר תערובת מים חמין הוא משום שאין שבות במקדש היה לו לומר כן אחר שכתב או מערבין לו מים חמין. אך הרדב"ז בח"א סי' צ"ה הביא דבריו הרב פתח הדביר בח"ג סי' שי"ק אות ז' כתב לדחות ראיה זו ומ"מ סיים אעפ"י שדחיתי ראיה זו לא שאני סובר שאוסר הרב ליתן מים חמין לתוך הצונן אלא שאין מכאן ראיה עכ"ל וכבר הביא הרב פה"ד שם דהרבנים בגדי ישע וערך השלחן השיגו על הרדב"ז שלא ראה דברי הרמב"ם בפ' כ"ב מהל' שבת דמתבאר דס"ל דמותר לערות חמין לתוך הצונן וכתב ליישב דעת הרדב"ז דס"ל כמ"ש הרשב"א בחי' לשבת על ד' מ"ב שפסק דאסור ליתן מים חמין לתוך צונן כשהוחמו לרחיצה ואין הכרח מהרמב"ם וכו' שכן דעת הרבנים הרמ"א וחמד משה וכו' עי"ש והרב מטה אהרן בד' יו"ד ע"ד לא נחית לחלק בין מים שהוחמו לשתיה למים שהוחמו לרחיצה ואהכי תמה על הרדב"ז דנעלם ממנו דברי הרמב"ם וגם בעיקר כלליה דמרן כ"מ (דלא אמרו אין שבות במקדש היכא דאפשר בלא העברת השבות) האריך בדברי הרבנים משל"מ וארעא דרבנן הנ"ל עי"ש: 

גם הרב טל אורות בד' צ"א ע"א והלאה האריך בכלל זה לבנות ולסתור והביא תשו' הרדב"ז הנ"ל ושקו"ט בה וכתב דמדברי הה"מ ר"פ י"ב מהל' שבת במ"ש דמוכח מדברי הרמב"ם בהל' עבודת יוה"כ דאיכא בצירוף חיוב מדכתב שהיו מחמין עשישיות מערב יוה"כ ואם לא היה אלא שבות היה להם לעשות ביוה"כ עצמו דמוכח מזה דלא ס"ל הכלליה דמרן דא"כ מה הוכח יוכיח מזה דלמא משום דאפשר לעשות בנא העברת השבות הוצרכו לעשות מבערב אלא ודאי דלא ס"ל כמרן כ"מ וכו' ושוב הקשה לסברת הה"מ מדין סמיכה ביו"ט דלב"ש אין סומכין ביו"ט אלא מעריו"ט ואע"ג דאינה אלא שבות. וב"ה דסברי סומכין היינו משום דסברי תכף לסמיכה שחיטה הא לאו הכי לא הוה שרי ביו"ט כיון דאפשר מערב יו"ט ועוד הוכיח ככלליה דמרן מדתנן אם היה כ"ג זקן או חולה מחמין לו וכו' דאי לא תימא כדברי מרן למה לי זקן או חולה אפילו לבריא נמי כיון שאין שבות במקדש לישתרי אלא ודאי דדוקא כשאי אפשר בענין אחר הוא דשרי ומשו"ה דוקא זקן או חולה שאי אפשר לו לסבול הצינה וכו' אתוד"ק:

ותימה לי במה שהוכיח מדברי הה"מ דלית ליה ככלליה דמרן דמאחר דהרב המגיד סיים ואמר שיש לדחות ראיה זו א"כ נוכל לומר דכונתו לדחות הראיה מטעם זה דאע"ג דאין בחימום שום חיוב כי אם שבות ואין שבות במקדש מ"מ כיון דאפשר לעשותו מבערב בלא העברת השבות כלל לא התירו לעשות ביוה"כ וכסברת מרן כ"מ דלא התירו שבות במקדש אלא כשאי אפשר בענין אחר ועיין להרב שער המלך בפי"ב מהל' שבת ה"א בד"ה עוד כתב ה"ה וכו' מ"ש בדעת הה"מ דס"ל כדעת הרב לח"מ בפ"א מהל' קרבן פסח הי"ח דלא אמרינן אין שבות במקדש אלא בשבות שאי אפשר לעשותו מבערב וכו' ומה שדחה לזה וגם הרב מטה אהרן בד' י"א סוף ע"ג דחה זה כיעי"ש ומתבאר מדבריהם דאם להתיר בשבת משום שאין שבות במקדש בדבר שהיה אפשר לעשותו מער"ש או לא אינו נכנס בכלליה דמרן כ"מ והוא כלל אחר בפ"ע כיעי"ש:

והרב חק"ל בזכרונותיו שבסו"ס ישרי לב במערכת הדל"ת אות מ"ב הקשה עמ"ש הרב מג"א בסי' שכ"ב סק"ט דמותר להטיל גורל לצורך מצוה מדמפיסין ביוה"כ דהא אין שבות במקדש וא"כ אין ראיה מפייס וכתב דס"ל להמג"א דכיון דאפשר לעשות מבע"י יש שבות ואולם בפו"כ סי' קנ"ד נראה היפך מזה ועיין משל"מ סוף הל' בית הבחירה ועיין פר"ח בהל' עבודת יוה"כ פ"ב שכ' כדברי הב"י ועיין לח"מ מהל' ק"פ (לא ציין פרקו נאה) ובני דוד שם ודוק והרב המגיה כתב עיין מ"ש הרמב"ם בפ"ד מהל' תו"מ ה"ט וצ"ע עכ"ל הנה רמז בדברים קצרים הללו מה שנחלקו בענין זה דאין שבות במקדש אם הוא דוקא כשאי אפשר בע"א כנז"ל ומשמע ליה דדבר שאפשר לעשותו מבערב חשיב אפשר לעשותו בענין אחר ולזה ציין למ"ש המשל"מ בהל' בהב"ח ולפי זה צ"ל דדעת המג"א כדעת מרן כ"מ דדוקא אם אי אפשר בע"א הוא דאין שבות במקדש ומ"ש שמהפו"כ סי' דק"ן נראה היפך מזה מבואר כונתו בדברי הרב משל"מ דהל' בית הבחירה שציין הוא ז"ל כיעי"ש ועיין מה שהאריך בזה הרב מטה אהרן בד' ט' ע"ד והלאה עמ"ש מרן כ"מ בפ' כ"ג מהל' שבת ה"ד דהא דמכין לפניו באצבע צרדא הוא משום דאין שבות במקדש ומה שהביא מדברי הרב לח"מ בהל' ק"פ נראה כונתו למ"ש בפ"א הי"ח הנז"ל והיינו לפי שיטתו דדא ודא אחת היא דאם נאמר דלא התירו שבות אלא כשא"א בע"א הכי נמי לא התירו שבות שאפשר מבערב אך לפי הנראה אין מוכרח לומר כן והוא כלל אחר דשבות שאפשר לעשותו מע"ש לא הותר לעשותו בשבת ולא אמרי' בכה"ג אין שבות במקדש וגם הרב ארעא דרבנן באות ד' קבעו בפ"ע לכלל אחר והשיג על הרב לח"מ וכתב ג"כ שכבר השיגוהו רבנים אחרים וכ"כ הרב שער המלך בהל' שבת פי"ב ה"א ד"ה עוד כתב עי"ש:

וכן ראיתי להרב אהלי יעקב במערכה זו אות כ"ה שאחר שהאריך קצת ליישב השגות הרב משל"מ על מרן כ"מ מדברי הרב תה"ד בפו"כ (דמרן לא ס"ל כותיה כמ"ש בכ"מ ובב"י א"ח כי' של"ט) ואההיא דמחמין לו חמין כתב דלפעמים לא סגי בלא עשישיות לפי שמים חמין לא יחממו המקוה כ"כ והכל לפי חולשת הכ"ג וכו' (וכן תי' הרב מטה אהרן שם בסיגנון אחר) והביא ראיה לסברת מרן כ"מ מדתנן בפרק שתי הלחם ד' צ"ו לא סידור הקנים ולא נטילתן דוחה את השבת ומסקינן בשבת ד' קכ"ד רע"א דה"ט דקנים משום דלא מיעפשא בהאי פורתא דש"מ אפי' היכא דליכא שום שבות דטילטול אסור כשאפשר בלא"ה כ"ש בדבר שיש בו משום שבות והביא תשו' הרדב"ז ח"ב סי' תשל"ז ע"ז ושוב כתב ומיהו בשבות דאי אפשר בלאו הכי אף דהיה אפשר לעשותו מער"ש דוחה את השבת כדתנן חותכין יבלת וכו' והביא דברי הרב לח"מ בהל' ק"פ הנ"ל ותמה עליו עי"ש דב"ק הרי דס"ל דשני עניינים חלוקים הם. ובס' ימי שלמה בהל' ק"פ ע"ד הרב לח"מ הנ"ל כתב דכללא דכייל הלח"מ לאו מלתא חדתא שכבר כ"כ מרן כ"מ בסוף הל' בית הבחירה ולכן תמה על הרב עץ החיים שמה שהקשה על הלח"מ הי"ל להקשות על מרן והגדיל התימה על הרב ארעא דרבנן שבראש אות ד' כבר ראה דברי מרן ואיך אח"כ הביא דברי הרב עה"ח בשתיקה וכ' ששו"ר להרב בני דוד שעמד עליו בזה וציין עושה שלום ד' ע"ו וגזע ישי סי' מ"ח ואין גם אחד מג' ספרים הנ"ל מצ"א לראות דב"ק כי לענד"ן ברור דדברי הלח"מ אינם ענין לדברי מרן כאמור:

ומה שכתב (הרב חק"ל הנ"ל) דהרב מג"א קאי בשיטת מרן כ"מ כנז"ל כבר השיב ע"ד הרב פתח הדביר בח"ג סי' שכ"ב אות ג' דבמאי דעסיק הרב מג"א אין שייך לומר אין שבות במקדש משום דבההיא גם במדינה שרי וכו' וגם על דברי הרב המגיה שם השיב על מה שהצ"ע מדברי הרמב"ם בהל' תו"מ עי"ש:

ועל מה שהקשה הרב ארעא דרבנן ממה שפסק הרמב"ם בפ"א מהל' ק"פ דהיו תולין הק"פ במקלות וכו' ולא חילק בין אם חל בחול לשחל בשבת דמוכח דאף שאפשר בלא העברת השבות (דמניח ידו על כתף חבירו ותולה ומפשיט) אמרינן אין שבות במקדש תירץ מ"מ בסה"ב מנחה טהורה ד' קט"ו ע"ב דדוקא בדבר שכל עיקר חיובו הוא מדרבנן כי ההיא דהיו הולכין באבוקות הוא דמחלקינן בין היכ' דלא אפשר בענין אחר להיכא דאפשר אבל בענין קרבן פסח דהוא מצוה דאורייתא ודחי שבת א"כ אם מלאכה גמורה מותרת כל שכן שיש להתיר השבות אף אם אפשר בענין אחר עי"ש וכיוצא לזה כתב הרב מקנת אברהם בח"ב אות ל"ד בשם הרב שער המלך בח"ב ד' ג"ן ע"א דאפילו למ"ד שבות רחוקה התירו היינו דוקא דבר הצריך לשבת שניה מן התורה אבל לא למידי שהוא מדרבנן ומשום מעלה עכ"ל אלמא דיש לחלק בענין שבות להקל בו משום צורך דאורייתא ולא להקל משום צורך דרבנן וא"כ כמו כן י"ל דמשום צור דאורייתא אמרינן אין שבות במקדש אפילו בשאפשר בע"א ומשום דבר שהוא מדרבנן לא אמרינן אין שבות אלא בדאי אפשר בע"א ועפ"י דבריו אפשר לישב תמיהת הרב פר"ח על הרמ"ם במז"ל דאם איתא דאפשר ע"י עירוב מים חמין לא היה לנו להתיר ליתן עשישיות של ברזל כיון דאפשר בלא העברת השבות די"ל דכיון דמשום חיוב מצוה דאורייתא דטבילה ביוה"כ הוא דעביד לא מחלקינן ואמרינן אין שבות במקדש אפילו בדאפשר בלא העברת השבות ומתיישב ג"כ תמיהת הרב משל"מ ע"ד מר"ן כ"מ מהא דעשישיות של ברזל וק"ל ומ"מ אף שהחילוק נראה נכון עכ"פ מתבאר דהרבנים משל"מ ופר"ח לא סברי לחלק בהכי וגם מדברי מרן כ"מ לא משמע שכונתו לחלק בזה בין בדרבנן לבין דאורייתא אלא כונתו לומר בדרך כלל דכשאמרו אין שבות במקדש לא שהתירו אותו אלא דחוי הוא לעת הצורך (כמו בטומאה דאמרינן דחויה היא בציבור ולא הותרה) והרב נחמד למראה בפי"ז דמס' שבת ד' נ"א ע"ד השיב ע"ד הרב מנחה טהורה ולא הבנתי מאי ק"ל ובפרט מ"ש ולומר דעיקר חיוב הטבילות ביוה"כ הוי מדאורייתא וכו' הא ודאי ליתא וכו' עי"ש אינו מובן לענ"ד כמו שיראה הרואה ובספרו קהלת יעקב בקונטריס תוספת דרבנן אות ג' הקשה לשיטת מרן כ"מ הנ"ל דמאי שנא מההיא דיומא ד' ז' דמסיק ללישנא בתרא דלר"ן דס"ל טומאה הותרה בציבור אפי' איכא טהורים בההוא בית אב דאפשר למיעבד בטהורים עבדי טמאים ואמאי בשבות לא שרי היכא דאפשר בלא"ה מאחר שאיסור שבות הותר במקדש ותירץ דעשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה ובמחכ"ת איני מבין מאי ק"ל מסברת רב נחמן דס"ל טומאה הותרה בצבור דהא אנן קי"ל כמ"ד טומאה דחויה היא כמו שפסק הרמב"ם וכתב מרן כ"מ ברפ"ב מהל' שבת שכ"פ הרשב"א והר"ן גבי שבת דדחויה שבת אצל חולה בטומאה שדחויה אצל צבור וא"כ כי אמור רבנן אין שבות במקדש מנ"ל דר"ל דהותר שבות אצל מקדש הרי נוכל לומר דאינו אלא דחוי ולכן כשאפשר בענין אחר יש שבות (שו"ר מ"ש בזה בשו"ת דברי מרדכי פרידבורג רס"י ל"ד עי"ש ודו"ק) ומה שתירץ דס"ל למרן דחכמים עשו חיזוק יותר משל תורה יש לפקפק דאינו פשוט לומר כן במקום שלא אמרו כן בש"ס כמו שרמזתי ב[[שדי חמד/כללים/ח/כד|מערכת החי"ת אות קכ"ד]] עי"ש:

ומצאתי בעניינים אלו בשו"ת דברי מרדכי פרידבורג בסימן ל"ד ל"ה ל"ו שהאריך בכלליה דמרן כ"מ ולא יכולתי לעיין בדב"ק ואכתוב רק מסקנתו בזה בסוס"י ל"ד מסיק וז"ל היוצא מזה נתבאר דהא דהותר שבות במקדש הוא דוקא היכא דא"א באופן דליכא שבות וכן מצאתי להדיא בחידושי הריטב"א לעירובין ק"ב ע"ב וז"ל ונראה דכל שבות שאין בו צורך גדול במקדש לא התירוהו וכן משמע ממ"ש התוס' עירובין דף ל"ב ד"ה ולא דלהכי כהן שעלתה לו יבלת חברו חותכה לו בשיניו משום דהוא לא פשע לכן הותר לחבירו לעבור על שבות מוכח דהיכא דאפשר שלא לעבור כלל שבות ודאי אסור וכן משמע לשון פיה"מ להרמב"ם סוף עירובין וכדעת הכסף משנה סוף הל' בית הבחירה וכ"כ הרב באר שבע בתמיד פ"א עכ"ל ובסי' ל"ה נסתפק דאף למה שביאר בסי' ל"ד דדוקא היכא דא"א באופן אחר הוא דשרי מ"מ היכא דהיה אפשר מע"ש ופשע ולא עשהו י"ל דמותר בשבת ואחר שהאריך בזה והביא דברי הרב לח"מ בפ"א מהלכות קרבן פסח הי"ח הנ"ל ודחה ראיותיו דשפיר י"ל דאף אם היה אפשר מע"ש אמרינן אין שבות במקדש אלא דמדברי רבינו יהונתן ורבינו עובדיה בפירוש מתני' דסוף עירובין קושרין נימא בשבת משמע ליה דסברי דשבות במקדש לא הותר אלא כשלא היה אפשר מאתמול ובסימן ל"ו האריך קלת לפלפל ע"ד הרב ארעא דרבנן במה שהקשה על כלל מרן ויישב קושיותיו ובסי' ל"ז כתב בשם הרב מרכבת המשנה בפכ"ג מהלכות שבת דבהר הבית לא אמרינן אין שבות במקדש ושקו"ט בזה עי"ש דב"ק:

ודע דמה שכתבתי בריש אות זו בשם תויו"ט פ"א דתמיד דבדבר שהוא קרוב לבא לידי איסור תורה גזרו שבות במקדש ומפני זה לא היו מטלטלין נרות דולקות בלילי שבת במקדש כ"כ הריטב"א בחי' לעירובין ד' ל"ב ה"ד הרב מטה אהרן ד' יו"ד ע"ג וז"ל ונראה דכל שבות שאינו לצורך גדול במקדש לא התירו וכן לא התירו בדבר שנראה כמלאכה דאורייתא או שהוא קרוב לבא לידי איסור תורה עכ"ל וכ"כ שם בשם הרשב"א בחי' לסוכה בפ' החליל (עיין מה שרשמתי בזה בקונטרס כללי הפוסקים [[שדי חמד/כללי הפוסקים/י/ו|סי' יו"ד אות ו']]) שכתב דמה שלא היה החליל דוחה שבת אע"ג דאין שבות במקדש היינו דכל כי האי שבות שהוא דבר מצוי דאתי לידי תיקון כלי שיר דאיסורא שהתיקון מצוי בהם גזרו בו אפילו במקדש כשאינו מעכב דאגב טירדייהו אתו ומתקני ליה ודחו שבת במלאכה דאורייתא דבר שאינו בחובה כחליל שהוא שמחה יתירה עכ"ל והביא תורף דברי הרשב"א הללו הרב יד מלאכי בכללי הדינים אות פ' ואין החידושים הנ"ל מצוים אצלי לעיין בדב"ק דלפום ריהטא נראה שיש חילוק בין מ"ש בחי' לעירובין למ"ש בחי' לסוכה וכדברי הרב תוי"ט הנ"ל כתב הרב מרכבת המשנה בפכ"ג מהל' שבת ע"ד מרן כ"מ דהלכות בית הבחירה כמ"ש בשמו הרב דברי מרדכי הנ"ל בסי' ל"ד אות ד' עי"ש:

עוד ראיתי כלל חדש שחדש רעק"א בתשו' סי' קט"ן (בד"ה ונלע"ד) דלפי מ"ש הרע"ב בפיה"מ דעירובין פ"ג מ"ג במאי דקי"ל דלא גזרו שבות בבין השמשות דהיינו דוקא שבות אחד אבל שני שבותים גזרו בביה"ש ופירש דבריו באבן העוזר דדוקא כששני שבותים עובר עליה' כאחת אבל אם הם בזה אחר זה גם בשני שבותים לא גזרו בביה"ש א"כ י"ל דגם לענין שבות במקדש אם הם שני שבותים הבאים כאחד חמירי וגזרו עליהם במקדש ומיישב בזה קושית השאג"א סי' בההיא דיומא דף י"ג דמסקינן אלא דמגרש לתרווייהו וכו' דלמה לי כולי האי יקדש האחרת בתנאי אם תמות חברתך ולאשתו יגרש בתנאי שאכנס לבהכ"ן ואי מייתה עייל לבהכ"ן ומשוי ליה גט למפרע והאחרת נתקדשה ואי לא מייתה לא עייל לבכה"ן ולא נתגרשה והאחרת לא נתקדשה אך עפ"י כלל הנ"ל ניחא דלא מצי מקדש ע"מ שאכנס דא"כ במה דמקיים התנאי גורם שני שבותין הקידושין והגירושין בבת אחת ואסור אף במקדש גם י"ל בפשוט דמה דאפשר למעט בשבותים עדיף דהשתא עובר רק שבות אחד ואם יעשה כנ"ל יעבור על ב' שבותים קידושין וגירושין עכ"ל ודבריו נחמדים עפ"י דברי הרע"ב אלא דהרב יד דוד בחי' לעירובין על ד' ל"ה (ע"א בד' ע"ב ע"ד בד"ה רש"י) כתב ובודאי דאין חילוק בין שבות אחד לב' שבותים ודברי הברטנורא שחילק בכך כבר תמה עליו בשער אפרים ועיין בשער המלך עכ"ל נראה דהרבנים הנ"ל דחו דברי הרע"ב בזה וס' שער אפרים אין בידי אך בשער המלך עיינתי ודבריו בזה הם בסוף פ"א מהל' עירובין וראיתי שהק' על הרע"ב מסוגיית הש"ס שם וכתב דמה שתי' הרב שע"א בא"ח סי' כ"ו לקושיתו לא יגהה מזור לקושיא זו ושוב כתב ליישב דברי הרע"ב עי"ש שלפי זה אין דברי הרע"ב דחוים לא מהרב שע"א ולא מהרב שעה"מ:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>

[[קטגוריה:שדי חמד: כללים: א]]