עריכת הדף "רלב"ג/ויקרא/כא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

<big><strong>פרשת אמור</strong></big>

'''והנה''' זכר תחלה מה שהוזהרו הכהנים מהטמא למתים מפני שהשלים הפרשה הקודמת במה שיש בו אזהרה מהנטיה אחר חסרונות החמר כמו שביארנו הנה הזהיר הכהנים מלטמא למתים להעיר אותם על מה שיש בחמר מהחסרונות למען ישתדלו בהשלמת הצורה והיו הם יותר נזהרים בזה משאר האנשים לפי שהם נבדלו לעבוד השם יתע' ולהורות משפטיו ותורתו לישראל ולזה היו עושים העבודות שזכר במקדש ליסד בלבן מציאות הצורות על מדרגותיהם אשר מהם יעמדו על מציאות השם יתעלה ועוד כי מפני שהם עומדים במקדש ולא יוכלו לעבוד בטמאה הנה ראוי גם כן שיהיו נזהרים על זה יותר משאר האנשים והנה גם כן אחר שזכר עניין הטמאות והקרבנות והנמשך להם מהמצות שזכרנו בסדור ובהדרגה שב להזכיר תנאי מה בכהנים המקריבים מצד היותם מקריבים קרבנות השם יתעלה והתחיל להזכיר שלא יטמא למתים לסבה שזכרנו והוא להעיר אותם על חסרון מחמר ועל מציאות הצורה ולזה יהיה מחמר נתעב בזה האופן בסור הצורה ממנו ואחר זה הזהירם מקרוח קרחה בראשם על מת כמו שהיו עושים הגוים הקודמים וזה היה להעיר על מציאות הצורה ושובה אל האלהים אשר נתנה ולא תאבד באבוד הגוף ולזה אין ראוי לאדם שיתבעל במיתת רוביו בכמו זה האון מההפעלות כל שכן אלו האנשים מצד מעלתם וכן הענין בשריטה בבשר על המת לזאת הסבה בעינה והנה הוצרכה התורה להזהיר הכהנים מאלו הדברים ואף על פי שהם מכלל ישראל שהם מוזהרים על זה ואולי יחשב כי למעלתם יהיו ראוי שיתפעלו מאד במות להן מת מצד שנפקד ממנו השלמות אשר היה ראוי שיקננה מצד זאת הכנה הנוספת בקנין השלמות האנושי ועוד כי מפני שאי אפשר לכהנים להתעסק בקבורת קרובים זולתי הקרובים הנמנים בתורה אולי יחשבו שיהיה ראוי להם שיעשו כמו אלו הפעולות על מתיהם להראות עוצם הפעלותם על הפקדם כדי שישלימו בזה האופן מה שחסר להם מהאנינות על מתם מפני היותם בלתי מתעסקים בקבורתו והמשיך האזהרה מלגלח פאת זקן אל האזהרה מקרוח קרחה בראשם מצד שהנושא לאלו האזהרות יחד הוא השער ופאות הזקן תלויות גם כן אל שער הראש וכבר נתבארה הסבה אשר בעבורה ביארה התורה וצותה שלא לגלח פאת הזקן במה שקדם עם שכבר אפשר שנכפל זה הצווי בכהנים כי לפי מה שאחשוב היה זה דרך כומרי עבודה זרה כמו שהיה דרכם להקיף פאת ראשם והיה אפשר שיחשב מפני זה שיעשו כן כהנים השם יתעלה להיותם נבדלים לעבודתו אם שבזה יהיה היופי והנוי נמצא בהם יותר והוא מה שרצתה התורה בהם ולזה צותה לעשות להם בגדי קדש לכבוד ולתפארת ולזה הוצרכה התורה לכפול האזהרה בזה בכהנים. והזהירם אחר זה מלקיחת אשה זונה וחללה וגרושה כדי שיהיה זרעם יותר נבחר כדי שיהיה ראוי לעבודת השם יתעלה ובא זה בסדור ראוי כי הזנוה היא היותר מגונה כי היא נבעלת למי שהוא אסור לה אסור שוה בכל ישראל ואחר כך החללה כי היא נבעלת למי שאסור לה מצד תוספת קדושתו וזה בלתי מגונה כמו הראשונה כל מה שמרוחק אצל כל האנשים הוא יותר מגונה בעצמותו ממה שאינו מרוחק כי אם מקצת האנשים לתוספת מעלתם ואחר כך זכר הגרושה שאין בבעילתה אסור אבל יורה היותה גרושה כי היא בלתי נאותה בתכונתה וענינה ואחר כך זכר שיהיו גדלי המעלה בעיני ישראל כי בזה תועלת לישראל להישרים לעבודת השם יתעלה כי מפני ראותם כי אלו הם מכובדים מפני היותם עובדים השם יתעלה יתבאר להם עוצם מעלת השם יתע' ויתיישרו מפני זה לעבודתו ולעצם כבודם הפליגה התורה בענש בת כהן כי תחל לזנות כי היא מחללת כבוד אביה אשר לו כבוד נוסף על כבוד ישראל ולזה ראוי שיהיה ענשה יותר עצום מעונש בת ישראל. ואחר כך הפליגה התורה באלו הענינים בכהן גדול ליתרון מעלתו וצותה שלא יפרע ראשו כלל ולא יפרום בגדיו כלל לפי שהוא תמיד במקדש כי הציץ הוא על מצחו תמיד לשאת את עון העדה כמו שהתבאר במה שקדם ואולם שאר הכהנים אינם מוזהרים בזה אלא בשעת עבודה לפי שאינם עובדים תמיד והרחיקתהו התורה יותר משאר הכהנים מלטמא למתים לעצם מעלתו כי הוא ראוי שיתרחק יותר משאר האנשים מחסרונות החמר כאלו ביארה התורה שכל מה שיהיה האדם יותר שלם בעיון ראוי יותר שלא יתפעל מחסרונות החמר וכאלו ביארה שכל מה שיהיה האדם יותר שלם בעיון ראוי שיתפעל יותר מעט ממקרה המות כשיקרה לאחד מקרוביו ולזה ביארה שהאנינות לא תמנעהו מעבודה ואף על פי שתצטרך הכונה בעבודה כמו שקדם עד שכבר הרחיקה התורה כל מה שיבלבל הכונה בבא כהן לעבוד ולזה היה שתוי יין נמנע מעבוד עבודתו ואולם שאר הכהנים שאין מעלתם בזאת המדרגה העצומה לא הותר להם לעבוד באנינות הנה בענין לקיחת אשה הפליגה התורה בו למעלתו יותר משאר הכהנים. ולזה לא התירו לו שום בעולה ולא אלמנה אפילו מן הארוסין להעיר על עצם מעלתו ואחר זה הזהיר שלא יגש להקריב כהן בעל מום כי בזה האופן יגיע הפך כונת התורה והוא כי התורה צותה שיהיו להם בגדי קודש לכבוד ולתפארת באופן שימצאו להם הנוי והיופי לכבוד השם יתע' כי זה ממה שיישיר לעבודתו יתעלה ולזה גם כן צוה שנכבדם לכבודו יתעלה ואלו היו הבעלי מומין עובדים היה זה מבוא לבזותם ולבזות מעשיהם לפחיתות צורתם כי הרבה תמצא שיהיו נבזים בעיני האנשים הבעלי מום לפחיתות תמונתם ואחר זה צוה שלא יעבדו הכהנים הטמאים כי הטומאה באה מצד החומר כמו שביארנו בעניין הטומאות וזה הפך המכוון בעבודת הכהנים כמו שהתבאר מדברינו בענין הקרבנות ולזאת הסבה בעינה הזהירה התורה מאכילת קדשים בטומאה והמשיך לזה השלמת הביאור בדיני מי שאפשר בו אכילת הקדשים ומי שאי אפשר בו זה והמשיך לזה דין אוכל תרומה בשגגה ואחר שהשלים הביאור בתנאי הכהנים המקריבים והאוכלים הקדשים והתרומה ביאר תנאי הדברי' הקרבים וביארה התורה שאין ראוי להקריב בעל מום וזה לסבה בעינה אשר הזהירה התורה שלא יהיה הכהן המקריב בעל מום והמשיך לזה האזהרה מלסרס הב"ח מצד מה שזר שאלו העניינים אשר ישחתו בהם כלי ההולדה הם מומין בקרבנות ולזה השלים אותו המאמר בכללות שאותו הפעל מהסרוס ראוי שירוחק מאד ואחר כך השלים המאמר בתנאי הקרבנות ומנע מי שלא יולד לידה טבעית ומחוסר זמן כי אולי הוא בלתי שלם הבריא' כמו שביארנו במה שקדם והזהיר אחר זה משחיטת אותו ואת בנו שלא ידמה שתהיה הקרבתנו באו הבעלי חיים לשנאתנו אותם ולרצותנו לכלותם ולזה לא נשחט האם והבן ביום אחד כי זה יביא אל שתעלם הכונה בקרבנות וזה מבואר מאד וכבר מנעה התורה זה הענין אפילו בחולין כדי שלא יחשב שיהיה זבחנו אלו הבעלי חיים להיותם שנואים ולזה נשתדל לכלותם כי אין העניין כן אבל הם מכוונים אצל הטבע ובמציאותם תועלת מבואר ולזה ישתדל לקיים מינן כדי שיהיו נמצאים למין האנושי תמיד להזון מהם כי הוא התכלית אשר בעבורו נמצאו ואחר זה צותה התורה שבעת הזביחה לקדשים תהיה המחשבה בהן בלתי מפסדת ולזה אמר שבזבחנו זבח תודה ביום ההוא יאכל רוצה לומר שנחשוב עליו בזאת הזביחה שיאכל ביום ההוא ולא נחשוב לאכלו חוץ לזמנו כי בזה יהיה פגול כמו שהתבאר במה שקדם והנה נשלמו בזה מיני תנאי הדברים הקרבים ולפי שהמכוון באלו המצות היא ההוראה על קדושת השם יתעלה כמו שיתבאר בזה הזהירה התורה אחר זה מלחלל השם יתעלה וצוה לקדשו עד שנראה לאנשים עוצם אהבתנו אותו והכנע לבבנו אל מצותיו באופן שיקל סבול המות כדי שלא נמרה את פיו ולא נחלל שמו וכבר התבאר מדברינו שהמכוון בבית המקדש ובעבודה הנעשית שם ובענין הטמאות והטהרות הוא ההישרה להשגת סודות המציאות אשר יעמידנו על מציאות הסבה הצוריית שנעמוד על מציאות השם יתעלה עם שבהם עוד תועלת בדברים המדיניים כמו שהבתאר מדברינו ולזה המשיכה התורה לזה זכרון המועדים כי הם לזה התכלית בעינו כמו שנבאר וזכרה תחלה עניין השבת לרוב התועלות המגיעות ממנו ובדברים המדיניים כמו שזכרנו בפרשת בראשית והוא מעיר על סודות מעשה בראשית ועל האופן אשר ישפיע השם יתעלה אחר חדוש העולם מה שישפיע תמיד על המציאות על מה שהוא עליו כמו שביארנו שם ואחר זה זכרה התורה שאר המועדים והתחילה מחג המצות כי הוא המועד הראשון אשר נצטוינו בו עד שכבר נצטוינו בו קודם מתן תורה כמו שהתבאר מדרכי התורה ועוד כי ראש השנה האמתי ראוי שיהיה בהכנס השמש בראש טלה כי אז יקרב השמש אל הישוב ואז יראה כח בצמחים ובשאר המורכבים והנה נמצא בדברים הטבעיים ההוים הנפסדים שהם חוקי הכח בהולדה בהתחלה ואחר זמן מוגבל יחלש בהם כחם מדרגה אחר מדרגה וכן ראוי שיהיה העניין בתקופת השנה השמשית רצוני שהוא ראוי שתהיה התחלה מהעת שהוא חזק הכח ולזה אין ראוי שתהיה התחלה בעת היותו בראש מאזנים ולפי שאין שם כי אם שני אלו הזמני להיות התחלת השנה הנה יתבאר כי התחלת השנה על דרך האמת הוא בהיות השמש בראש טלה ואמנם בחרה התורה ראש השנה באופן אחר בהיות השמש בראש מאזנים מצד הויית הצמחים כי הזריעה ראוי שתהיה בשנה שבה הקצירה ושתהיה קוד' הקצירה ומזה הצד הושם תשרי ראש השנה לענייני' הנתלים בזרעים ובעבודת הארץ כמו שיתבאר ועוד כי יראה באלו המועדים הערה על העניינים נפלאי' יתבאר ממה שיחוייב שיהיה הקודם בסדר חג המצות כמו שיתבאר מדברינו וקודם שנדבר בענין אלו המועדים נקדים הצעה אחת והוא שהתורה תכוין במצוה אחת לתועלות רבות כבר זכרה זה בביאור מצות שבת וזה כי במקום אחד אמרה שהוא להעיר על חדוש העולם ובמקום אחר שהיא זכר ליציאת מצרים ולזה לא תהיה טענה עלינו אם נמצא באלו המצות יותר מתועלת אחד ונאמר שהוא מבואר בחג המצות שהוא זכר ליציאת מצרים כי בזה תועלת נפלא בדעות כמו שהתבאר מדברינו בפרשת בא אל פרעה. והנה נתבאר שם התועלת שהיה באכילת מצה והוא להזכיר נפלאות השם יתע' שסבב כמו שהקשה לבו בזה האופן הנפלא ומאן לשלח את העם שגרש את העם במהירות עד שלא יוכלו להתמהמה לחמץ בצקם ואפו אותו מפני זה עוגות מצות ואחשוב שיהיו במצות תועלת שני העירנו להשיג זה התועלת מה שצותה התורה במנחת חג שבועות שתהיה חמץ והוא כי חג השבועות הוא כמו שאמרנו בפרשת יתרו זכר למתן תורה שהפליא בה השם יתע' חסדו עמנו לקרבנו לעבודתו יתעלה להנחילנו החיים הנצחיים ונמשך לה גם כן השפעת הטובות הגופיות כמו ירושת הארץ ומה שידמה להם מהטובות הגופיות שיבאו על צד ההשגחה האלהית ולפי שקודם שיתוקנו פעולות האדם ודעותיו בנימוס התוריי הנה פעולותי ודעותיו הם חסרות כמו לחם המצה שחסר תקון החמץ ואחר שיתוקנו פעולותיו ודעותיו הן שלמו' התקון כמו לחם המזון המתוקן בתכלית מה שאפש' הנה צוה השם יתע' באכילה מצה עם בשר הפסח ובחג המצות וצותה להביא מנחת חמץ ביום מתן תורה ולהעמידנו על זאת הכונה יחדה התורה מנחת חג השבועות להיות חמץ מבין שאר מנחות כדי שנפקח עינינו ונשיג אמתת הכונה בזה. ובזה גם כן תועלת לבאר מהות התורה ועניינה והוא כי היא אינה במדרגת הדברים הטבעיים אבל היא משלמת אותנו כמו העניינים בהרבה מהמלאכות שירשתוהו הטבע וישלימוהו כמו עבודת האדמה ומה שידמה לה מהמלאכות וכן תמצא התורה בעינה כי ההכנה אשר באדם בטבע לקניין השלמות ואנושיות תצא אל הפעל בנימוס התוריי למי שיבחר הנהגתו בו באופן שלם והוא כמו שהמלאכות המשרתות לטבע הם בחריות כן הענין בנימוס התוריי ולזה הקישה התורה בשלמו' המגיע באמצעו' התורה לשלמו' המגיע באמצעות המלאכה כמו שצותה התורה להיות המנחה הנעשית ביום מתן תורה לחם חמץ ומזה המקום יסור הספק למה יעניש השם יתעלה העוברים על מצות התורה וזה כי הן אינן מוכרחים לעבור על דבריה אבל להם התחלה בחירית לחלוק על התשוקה הדמיונית שתביאם לחטא כמו שיתבאר מדברנו בספר מלחמות שם ולזה לא יהיה עול אם יעניש אותן על עברם על דבר השם יתע' אבל הוא יושר והנה היו הקרבנות נוספים במועדים להעיר על שהכונה במועדים ובקרבנות היא אחת בעינה והיא לעבוד אותו יתע' ולהעמיד על אמתת מציאותו ולזה באה האזהרה מעשות בהם מלאכת עבודה כדי שיהיה לנו אז פנאי מטרדת אלו הפעלות הגופיות ויוכל לנו יותר התבודדות בענינים והעמידה על סודם מצד דרישתנו וחקירתנו בהם ולזאת הסבה בעינה חוייבנו כל זכרינו לעלות בבית המקדש בפסח ושבועות וסכות כי בו הערה על הכונה בעינה אשר יישירו אליה המועדי' כמו שהתבאר מדברינו בו. והנה היתה מתן תורה ביום חמשים אחר יום הפסח שאז תשלם ביום הקודם לו ספירת ז' שבועות לפי שכבר ביארנו בספר מלחמות השם כי מהככבים והגלגלים יסודרו לאדם תשוקו' ובחירות יקרה בקצם שתהיינה בלתי נאותות והנה היה האדם בעל שכל יעמוד בו כנגד אותם הבחירו' בלתי נאותות והנה התורה היא המישרת אל זה ולפי שהככבים אשר מהם יסודרו אלו העניינים לפי מקומם מגלגל המזלות הם ז' והיו לכל אחד מהם גלגלים רבים ישלמו בהם תנועותיהם אלו הז' שבועות להורות על רבוי הגלגלים אשר לככב ככב אשר מצדם יתחדשו ממנו עניינים מתחלפים רבים עד שכבר אפשר שיקרה מהן דברים בלתי נאותין מזה הצד וזהו אמנם הוא במקרה לא בעצם כמו שביאנו שם והיה ביום החמשי' מתן תורה להעיר על ההתחלה המושלת על אלו הגלגלים אשר מאתה השפיע התורה אשר ישלם בה לאדם מה שחסר לו מצד הרע שיגיע במקרה מגרמים השמימיים כמו שבארנו בספר מ"י ולהעיר על עצם זאת ההתחלה צונו השם יתע' לספור ממחרת הפסח מ"ט יום ולקדש את יום החמשים וזה כי מספר השכלים העלולים מהשם יתע' הם מ"ט כמו שביארנו בתשיעי מספר מ"י והנה השם יתע' הוא השכל התחלת החמשים אשר הוא התחלת שא הנמצאות כלם ומאתו שפעה זאת התורה האלהית כי היא משלמת מה שכיון השם יתעלה בבריאה האנושית במה שנתן לו מהכח וההכנה לקנין השלמות האנושי ולזאת הסבה שזכרנו היתה באה מנחת העומר ממחרת הפסח מהשעורים ומצה ומנחת יום מתן תורה היתה באה מן החטים. והיתה חמץ. להעיר על העדר השלמות אשר לאדם קודם התישרו בנימוס התוריי ועל שלמותו אשר יקנה מצד התורה והנה היה עוד תועלת בקרבן העומר להעיר שכל הטובות השופעות בזה העולם שופעות מאת השם יתע' ולזה לא יותר לאכול מן החדש קודם זה הקרבן והנה התועלת בעינו יהיה בשתי הלחם הבאים בעצרת עם שהם יישירונו שמה שנביא מן המנחות הבאים מהחטים להשם והם כל מנחות קרבנות לא יהיה אלא אחר התישרנו בנימוס התוריי כי הוא יישירנו אל המכוון בקרבנות וזה מבואר במה שקדם לנו בזה הספר ולזה היתה זאת המנחה חדשה ולהעיר שהמכוון בקרבן העמר ושתי הלחם הוא עם שאר התועלות אשר יגיעו מהם להעיר על שפל הטובות הם שופעות מהשם יתע' סמך לזה עניין מתנות עניים אשר בקציר כמו הפאה והלקט ומה שידמה להם כי הם לזאת הכוונה בעינה כמו שביארנו במה שקדם אצל המאמר באלו המתנות והנה בחדש השביעית יחל להחלש כח השמש בישוב מהפאה המיושבת והוא דומה מתקופות שנות האדם לתקופה אשר היא בסוף חייו והוא מבואר שהאדם שיתיישר בנימוס התוריי והגיע לה הזמן שיכנעו בו הכחות ויתחלשו הנה אז יחזק שכלו ויזך אורו כמו שביארנו בביאורנו לספר הנפש בספר מלחמות השם ולזה כאלו הישירה התורה במה שסדרה בו מאלו המועדים ששם השכלים הנפרדים מספרן עשרה והעשירי הוא הש"י כמו שביארנו בספר מלחמות השם ולזה נתקדש היום העשירי לחדש הזה ולהעיר אותנו על מה שהישירתנו התורה בזה צותה לתקוע בשופר באחד לחדש הזה כאלו תעיר הישני להתבונן על זה המכוון ולזאת הסבה צותה לתקוע ביום הכפורים של יובל כי בו יתקבצו שתי ההערות כי הוא שנת החמשי' שנת המורה על השם יתע' והוא היום העשירי המורה עליו גם כן מזה הצד השני שזכרנו בזה המקום וכבר התבאר בספר מ"י שמניעי הגלגלים אשר בהם הככבים יותר נכבדים מאד ממניעי הגלגלים שאין בהם כוכב המשרתים אותם באופן שישלם בהם רבוי התנועות לככב ככב. ולזה היה המספר כשנמנו אלו הראשונים לככב ככב שבעה לככבים הרצי' ואחד לגלגל הככבי' הקיימים והשכל הפועל אשר השפיעו הש"י באמצעותם והעשירי הוא הש"י ולהורות על נקייות הש"י מחמר בכל הפנים היה היום העשירי אסור באכילה ובשתיה להרחיק ביו' הזה הפעולות החמריו' לפי מה שאפשר ולהיות זה הענוי מעיר על זאת ההערה הנפלאה היה העונש עליו עצום ראוי שתדע כי זאת ההערה היא נפלאה מאד לפי התורה והעיון וזה שאם הונח השם יתע' ממניעי הגרמים השמימיים הנה יהיה מציאותו חסר כי לא תהיה השגתו מקפת בכללו' בכל הנמצאת כמו שיתבא' מדברנו במ"י ויתחייב גם כן מזה שיהיה העולם קדום ויתחייב ג"כ מזה רבוי ההתחלות ושיגיע מהם במקרה זה הנימוס והאחד השלם בתכלית השלמות הנמצא בנמצאות ולפי שזה העניין הוא כלו בתכלית מה שאפשר מהבטול והגנות הנה יחוייב שינח בכאן שכל אחד קדם להם הוא אשר המציאם והמציא להם אלו הכלים אשר בהם ישפע מה שישפע בנמצאות כי מהרבים לא יגיע פעל אחד כי אם בזה האופן רוצה לומ' שיהיה שם אחד קודם להם הוא המישיר אותם אל שיעשוהו כמו שתמצ' הענין במלאכה הראשיית עם המלאכות המשרתת והנה זה האחד הראשון לא יוחס אל חלק אחד מהעולם כמו שיוחסו מניעי הגרמים השמימיים אבל הגרמים להם אשר הם להם במדרגת הצורה וכבר ביארנו זה הענין כלו במה שאין ספק בחמישי מספר מ"י ומזה המקום יתעו המתענין באלו העשרה ימים כי התורה כונה בענוי לעשור ליחד זה היום מבין שאר הימי' האלו להעיר על עצם מדרגת השם יתע' על מדרגת שאר השכלים האלו ולזה שבחו רז"ל האוכל ושותה בט' בו להורות כי גם התשיעי והוא מניע גלגל הככבים הקיימים אשר הוא נכבד מאד מן השכלים האחרים העלולוים מהשם יתע' כמו שבארנו בספר מ"י תרחק מדרגתו מאד ממדרגת השם יתעלה עד שאין יחס ביניהם כלל ולהיות הכונה באלו העשרה ימים להעיר על זה הענין הנפלא אשר הוא פרי החכמה האלהית ותכליתה כמו שביארנו בחמישי ממ"י אמרו ז"ל במדרש תלים תודיעני ארח חיים אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליום הכפורים כי ידיעת זה העני הרוחני אשר יעידו עליו הוא קנין החיים הנצחיים וזה מבואר מאד למעיין בזה הספר ואחר כך צוה בחג הסכות שהוא הנמשך לאלו המועדים בסדר לפי זמנו אשר הוא בו ובו תועלות רבות האחד להזכיר הפלא העצום שעשה השם יתעלה לאבותינו אשר הנחה אותם בעמוד אשר וענן בהיותר במדבר כי בזה תועלת להאמין בשם יתע' ושהוא משגיח בדבקי' בו בזה האופן הנפלא ואלו הב' האמונו' הם מהגדולו' שבפנות התוריות והעיוניו' וזה מבואר מאד מדברינו בספר מלחמות השם. והתועלת השני הוא כי בזה העת נשלמה אסיפת תבואת הארץ כמו שאמ' באספכם את תבואת הארץ ואמר במקום אחר באספך מגרנך ומיקבך ואולם תהיה רבוי הטובה סבת הבעיטה בשם יתע' כמו שאמר וישמן ישורון ויבעט ולזה רצה השם יתע' שיניחו בתיהם וישבו בסכות להזכירם כי מתחלה לא היה להם לא בית ולא שדה אבל היו יושבים באהלים במדבר והיה ענן השם יתע' עומד עליהם והוא הנחילם אחר זה הארץ הטובה הזאת אשר ממנה יצאו אלו התבואות ולזה ראוי שיתנו תודה נפלאה לשם יעת' כעל כל אשר גמלם מהטובות לא שיבעטו בו ולזה ישמחו לפני השם ז' ימים עלם לקיחת פרי עץ הדר ומיני הענפים המתחלפים אשר יקחו עמו להראות מה שהשפיעם השם יתעלה מהטובה בתתו להם הארץ הזאת הנבחרת שימצאו בכל מיני הצמחים בשלם שבפנים אחר היותן במדבר שהיה ארץ ציה ולא היה שם בה צמח מהצמחים גם מים לא היו להם שם ולזה תמצא שצמא שם העם למים ולזה אחשוב שהיה בכלל אלו הצמחים ערבי נחל להיותו גדל על המים ושם ימצא רענן ודשן לזאת הסבה גם כן היה נסוך המים בכח והוא הנסוך הנוסף הנזכר ביום השני בפרש' פינחס כמו שנבאר שם בג"ה. והנה מזה המקום נלמד שהנסוך הנוסף הוא מים והנה היה זה החג בז הזמן לסבה שזכרנו ונבחר האתרוג ליפיו וערבותו ולהיותו נמצא באילן בזה העת עם שהוא מורכב משלש עצמים מתחלפים ונכר מאד חלופם בחוש והם הקלפה והכשר והבוסר אשר באמצעותו כי אלו החלופים יעידו על מציאות הצורה כי הצורה היא סבת יחוד הדברים קצתם מקצת ולזאת הסבה ג"כ קבצה התורה בזה מהעלים מה שיתחלפו תכלית החלוף וזה כי עלי הלולב הם מתחלפים מאד משאר עלי הצמחים ועלי הדס וערבה מתחלפים קצתם מקצת כי עלי ההדס הם בעלי ריח טוב ועלי הערבה אין להם ריח ולולי היתה בכאן הצורה כמו שהיו החושבים קודמים היה מחוייב בכל המרכבות שיהיו מתדמים החלקים ומסכימים קצתם לקצת ולא היה נמצא חלוף בין חלקי הפרי ולא בין חלקי הצמח לצמח בין עלי זה הצמח לעלי זה הצמח וכבר הודענוך כי התורה תכוון בהרבה מהמצות להעמידנו על אמתת זה העניין ולרוב התועלת המגיע ממנו כי אם לא נאמין במציאות הצורה תפול התורה ולא תהיה בכאן חכמה כלל כמו שביארנו במה שקדם. והתועלת השלישי הוא לפי מה שאחשוב כי בזאת התקופ' אשר היא מתיחסת לתקופת סוף חיי האדם הוסר הרבה מהמהסך אשר היה לשכל מפאת החמר והוא אז חלוש כמו סכוך הסכה שהוא חלוש מאד מסכוך הבית וקירויו עד שכבר יעבור בו ניצוץ השמש ולזה ראוי שיכנס אז הדם בכמו אלו ההשגות האלהיות עם מה שהגיע לידו מההשגה בסודות הדברים הטבעיים אשר תשלם לו בחקירה בעניני מציאות אלו הצורות הנמצאות ולא יקצר בזה ויחשוב שאין ראוי לאדם שיחקור כי אם במציאות הדברים הנכבדי' כמו הב"ח ומה שלמעלה מהם להיות הצעה ומבוא להשגת השם יתע' אבל ראוי שישים חקירתו גם כן בצמחים מהצמח היותר שלם והוא היותר גבוה ועושה פרי כמו התמר עם היותר שפל ופריו פחות כמו ההדס ולא יקצר מלעיין גם בשאר הצמחים שאינם עושים פרי כערבי נחל וישתדל בחקירתו שיוציא פרי ר"ל שישיג הסבות אשר בעבורם נמצאו וזה ביותר שלם שאפשר כי זה יביאהו אל ההשגה בסבה הראשונה וזה כי מה שנדע יותר מנימוס הנמצאות וסדרם וישרם תהיה השגתו בשם יתע' יותר חזקה כמו שביארנו בספר מלחמות השם ולזה יקח אלו המינים מהצמחים לבד והפרי לבד להורות שיוציא מהם פרים ביותר שלם שאפשר ולזה היה זה הפרי היותר הדר והיה גם כן בעל עצמין מתחלפים להורות שיוציא מהם זה הפרי בכל הצדדי' שאפשר לו זה ולפי שאלו המועדים היה המכוון מהם ההישרה להשלמת השכל זכר אחר זה המנורה שהוא מעיר על האופן שיצא בו הכל מהכח אל הפעל מצד השגות החוש וכאלו העיר זה על זה האופן שבו ישלם השכל בהשגתו אלו הצמחי' שצוה לקחת בחג הסכות ומה שידמה להם ואחר זה זכר ענין לחם הפנים המורה על נפש הזנה הושמה שם לבונה אצל המערכת להעיר על זאת הצורה מצד האופן היותר נכבד בה והוא הצד שתהיה בה במדרגת ההיולי לנפש המדברת ר"ל מצד מה שהיא נפש זנה לאדם כי מזה הצד תשרת הנפש המרגשת ותשרת הנפש המדברת באופן אשר תעיר עליו המנורה כמו שביארו אצל המאמ' בה והנה סמך לזה ענין המקלל להעיר שאלו המצות אשר נזכרו בזה המקום על ההמשך מישירות האדם להשגת השם יתע' אשר הוא סבה שיירא ממנו ויכבדהו בתכלית מה שאפשר ולזה ראוי שיענה מי שיעשה הפך זה הענש היותר נפלא והוא סקילה ולפי שזה הענש יהיה ע"י העדים להמיתו הזכירה התורה אחר זה ענש מכה אדם כדי שישמרו העדים מהעיד שקר בזה כמו שנתפרסם מעניין נבות שהעידו עליו שברך אלהים ומלך והמיתוהו בעול וחמס ולזה זכר אחר זה עניין מכה בהמה להעיד על ההבדל שיש בין הריגת אדם להריגת הבהמה כי בהריגת הבהמה לא יתחייב כ"א ממון ובהריגת האדם יתחייב מית' והיה זה כן מצד עצם מעלת האדם והנה המשיך אחר זה דין ההבלות שיגיע לאדם להשלמת הביאור בזה הענין וגם כן הנה מפני שהכעס יביא האדם לפעמים לברך השם יתברך ואף על פי שהוא משיג עצם מדרגתו המשיך לזה מה שימשך מהכעס מהפעולות המגונות בעניניהם המדינים והתחיל ביותר קשה והוא הריגת האנשים וזכר אחריו דין הריגת הבהמה להעיר על ההבדל שיש בין האדם והבהמה ואחר כך זכר דין החבלות ואולם התועלות המגיעות מזאת הפרשה הם י"ח:

'''התועלת''' הראשון הוא במצות והוא שלא יטמא אחד מהכהנים למת זולתי לקרוביו הנזכרים בזאת הפרשה ולא כהן גדול למת אפילו היה מקרוביו וכבר התבאר התועלת המגיע מזאת האזהרה במה שקדם:

'''התועלת''' השני הוא במצות והוא האזהרה מקרוח הכהנים קרחה בראשם למת ומשרוט בשרם שריטה לנפש וזה מדרכי האמוריים ובר התבארו התורה באלו האזהרות במה שקדם:

'''התועלת''' השלישי הוא במצות והוא האזהרה מלגלח הכהנים פאת זקנם וכבר נתבאר התועלת המגיע מזאת האזהרה במה שקדם בזאת הפרשה:

'''התועלת''' הרביעי הוא במצות והוא שלא יקח אחד מהכהנים אשה זונה וחללה וגרושה ולא כהן גדול אלמנה כי אם בתולה מעמיו וכבר התבאר התועלת המגיע מאלו המצות אצל המאמר בהם:

'''התועלת''' החמישי הוא במצות והוא שנדין בשרפה בת כהן שתהיה אשת איש שזנתה התועלת מבואר בזאת המצוה:

'''התועלת''' הששי הוא במצות והוא האזהרה שלא יפרע כהן גדול ראשו בעת מהעתים ושלא יפרום בגדיו כי הוא היה תמיד במקדש ולזה ראוי שיהיה תמיד ראוי לעבודה וכבר התבאר התועלת המגיע מאלו האזהרות בפרשת ויהיה ביום השמיני:

'''התועלת''' השביעי הוא במצות והוא האזהרה שלא יניח כהן גדול עבודתו מפני אנינותו על מות אחד מקרוביו כי הוא בלתי מחלל עבודתו בזה והתועלת בזאת האזהרה הוא להעיר שאין ראוי לשלם שיכאיב לבו מאד על כמו אלו העניינים כי אין בהכאבת לבו תועלת כלל ולא יוכל להשיב מה שהיה ולזה לא יניח עבודתו כהן גדול מפני האנינות כי לגודל מעלתו הוא בלתי מתפעל באלו המקרים באופן שיבלבל כונתו אשר בזאת העבודה הנכבדת לשם יתע' ואין ראוי גם כן שלא יתן אל לבו זה הענין כלל ולזה לא יתכן לו שיאכל קדשים באנינות כמו שהתבאר בפרשת שמיני כי אם תביאהו עוצם אהבתו השם יתע' לבלתי תת לבו כלל באנינות בעת שמושו במקדש הנה בעת אכל ולא יוכל על זה כי ראוי שיתן החי אל לבו אלו הענינים וידאג דאגה מה במיתת קרוביו כמו שביארנו בענין ספוד אברהם לשרה ובכותו עליה לזאת הסבה נמנעו שאר הכהנים מלשמש באנינות כמו שהתבאר מזה המקום:

'''התועלת''' השמיני הוא במצות והוא שלא יקרב כהן גדל בעל מום לעבודה ולא יבא אל הפרוכת ואל המזבח לא יגש ואף על פי שלא עבד וכבר התבא' התועלת המגיע מאלו האזהרות אצל המאמר בהם:

'''התועלת''' התשיעי הוא במצות והוא האזהרה שלא יקרב כהן בלתי טהור לעבודה ושלא יאכל כהן טמא קדשים על מדרגותיהם רוצה לומר שלא יאכל תרומה אפילו טבל אם לא העריב שמשו ולא יאכל קדש אפילו העריב שמשו אם לא הביא כפרתו וכבר בארנו התועלת המגיע מאלו האזהרות אצל המאמר בהם:

'''התועלת''' העשירי הוא במצות והוא אזהרה שלא יאכל זר קדש ולא תרומה אלא אם כן היה קנין כספו של כהן כמו עבדו הכנעני או אשתו או בהמתו וכן תאכל בתרומה בתו אם לא היתה לזר או אפילו אם היתה לזר ומת וזרע אין לה והתועלת באלו המצות מבואר:

'''התועלת''' הי"א הוא במצות והוא לבאר דין זר אוכל בתרומ' בשגגה והתועלת בזאת המצוה מבואר:

'''התועלת''' הי"ב הוא במצות והוא האזהרה שלא להקדיש בעל מום למזבח ושלא לזרוק דמו על המזבח ושלא להקטיר ממנו אשה על המזבח והתועלת באלו המצות מבואר מדברנו בהם:

'''התועלת''' הי"ג הוא במצות והוא האזהרה שלא להשחית כלי הולדה מאיזה שיהיה מהבעל חי וכבר ביארנו התועלת המגיע מזאת האזהרה במה שקד' מזאת הפרשה:

'''התועלת''' הי"ד הוא במצות והוא לבאר הבלתי ראוי לקבל מהבלתי בעל מום כמו הכלאים ויוצא דופן והיתום אשר הוא מבן שמנה ימים וכבר ביארנו הסבה בזה אצל ביאורנו לזאת המצוה:

'''התועלת''' הט"ו הוא במצות והוא האזהרה שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד וכבר ביארנו סבת זה במה שקדם:

'''התועלת''' הי"ו הוא במצות והוא האזהרה שלא לחלל את השם הנכבד לעבור על מצותיו על צד המרד בו אבל ראוי שימסור עצמו למיתה אם כריחו בזה מכריח לבזות השם יתעלה כמו שהתפרסם מהאומות שגזרו שמד על ישראל וזאת היא המצוה שצונו לקדש שמו ברבים והנה התועלת באלו המצות מבואר כי בזה האופן תשאר התורה קיימת תמיד ולולי זה היה אפשר שתסור ממנו לרוב שונאים הקמים עליה יסור ממנה בסורה זה הטב הנפלא המגיע מהתורה אשר אין לשאר הטובות יחס אליו כלל:

'''התועלת''' הי"ז הוא במצות הם המצות באו בעניין המועדים בכללם וכבר ביארנו התועלת המגיע מהם במה שקדם:

'''התועלת''' השמנה עשרה הוא במצות והוא להודיע דין המברך את השם והנה התועלת בזאת המצוה הוא מבואר בנפשו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}