עריכת הדף "רד"ק/תהילים/ח"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''למנצח על הגתית מזמור לדוד:''' כבר פרשנו למעלה (תהלים ד א): כי ''' גתית''' ממיני הנגון. ויש אומרים: כי כשהיה דוד בגת חברו ואמרו. ויש אומרים (אבן עזרא): כי נתנו לבני עבד אדום הגתי. והמזמור הזה הוא הלל ושבח והודאה לאל וספור גבורותיו.

== ב ==

'''יהוה אדנינו''' מה שאתה הוא אדון הנוצרים העליונים והתחתונים.

'''מה אדיר שמך''' כמו: ''' מה אדיר''' אתה, כי שמו הוא והוא שמו: שם בן ארבע אותיות שאיננו שם תאר, והוא ''' אדיר''' .

'''בכל הארץ''' רצונו לומר: גבורתך נראית ''' בכל הארץ.''' בין בישוב, בין במדבר, בין בים ''' בכל הארץ''' נראית גבורתך; אבל ההוד הגדול והכח העצום נראה בשמים, כי הארץ דבר קטן נגד השמים, והיא כנקֻדה בתוך העגֻלה.

'''אשר תנה הודך על השמים:''' ומלת ''' תנה''' הוא מקור במקום נתת; כי משתמשים במקור במקום עבר כמו ילדה ועזוב (ירמיהו יד ה): כמו ועזבה, ואחרים זולתו. וכן במקום עתיד ובינוני; וכמו שבארנו בספר המכלול בחלק הדקדוק ממנו. וענין הפסוק כן: ''' מה אדיר שמך בכל הארץ''' , ו''' מה אדיר''' שאתה נתת ''' הודך על השמים.''' ופרוש מלת ''' הוד''' הכח וההדר. ויש לפרש ''' אשר תנה הודך על השמים''' טעם ''' למה אדיר שמך בכל הארץ.''' רצונו לומר: בעבור אשר נתת כח בעליונים להנהיג התחתונים; כי הארץ וכל אשר בה, הימים וכל אשר בהם, הכל בהנהגת העליונים.

== ג ==

'''מפי עוללים וינקים יסדת עז''' תחלת הנפלאות אשר באדם אחר יצאו לאויר העולם היא היניקה. כי צריך האדם להודות הבורא ולהכיר כחו ויכלתו מצד מעשיו הנראים בשמים ובארץ, ומתכונת גופו שנברא מטפת הזרע אשר תהפך לדם, ומשם יגדל מעט מעט עד שישתלמו אבריו ויצא לאויר העולם. וכבר זכר זה במזמור יי' חקרתי ותדע (קלט למטה). ובזה המזמור אמר: מתחלת צאתו לאויר העולם ומיניקתו נכרות נפלאות הבורא וחסדו על האדם. לפיכך אמר ''' יסדת''' : כמו שהיסוד תחלת הבנין, כן היניקה תחלת ההכרה בחסד הבורא על האדם אחר צאתו לאויר העולם שעשה לו הקדוש, ברוך הוא, נקב בשדים כעין נקב מחט דקה. לא יותר רחב מכך, שאם היה יותר רחב פן יזרום החלב בלא מיץ ויבוא לתוך פיו יותר מן הצורך עד שיחנק בו; ואם יהיה יותר דק ממה שהוא יכבד המיץ על הילד ותכאבנה שפתיו, אלא הכל בשעור ובמדה. והפליאו משאר החיים שנתן לאמו דדים במקום בינה, כמו שאמרו רבותינו, זכרם לברכה (בבלי ברכות י א). לפיכך אמר: ''' מפי עוללים וינקים יסדת עז.''' שיכול האדם להכיר, כי הכל בכונת מכון; לא כמו שאמרו אויבי יי', כי הכל בטבע ובמקרה, בלא הנהגת מנהיג וכונת מכון. וזהו שאמר:

'''למען צורריך להשבית אויב ומתנקם:''' ואף על פי שזה החסד גם כן בבהמות ובחיות, באדם נתן האל בינה ושכל להכיר מעשה האל ולהודות לו ולשבחו על הכל, וכלם נבראו לתועלתו; אם כן עליו להתבונן ולהכיר מעשה האל ולהודות לו על הכל. והחכם רבי אברהם בן עזרא פרש (במקומו): בעבור היות האדם נכבד מכל נבראי מטה אמר כן, כי מעת שיחל הנער לדבר, וזה טעם ''' מפי עוללים''' , אז תחל מתכונתו לקבל כח הנשמה עד שתשכיל בשקול דעתה כח בוראה, כי תתחזק הנפש יום אחר יום: וזה טעם ''' יסדת עז.''' וטעם ''' למען צורריך''' לבטל דברי המכחישים האומרים אין אלוה. ורבנו משה הכהן בן גיקטילא פרש: ''' מפי עוללים''' אשר לא ידברו בפיהם, הם בעצמם יורו על רוב חסדיך, כי תכלכלם ותרבם בגופם באורך וברוחב.

== ד ==

'''כי אראה שמיך מעשה אצבעתיך ירח וכוכבים אשר כוננתה:''' ולא זכר השמש. יש אומרים כי בלילה אמר זה המזמור בעת שהיה מסתכל בירח ובכוכבים ומבין בנפלאות הבורא. ויש אומרים (אבן עזרא במקומו) כי ביום לא יראה כי אם השמש לבדו, ובלילה יראה צבא גדול מאוד; לפיכך לא זכר השמש. ויש אומרים (שם בשם אחרים): כי מה שאמר ''' אשר תנה הודך על השמים''' רמז בו על השמש, כי היא הבריאה הגדולה. ואמר ''' כי אראה שמיך''' כלומר: כשאראה הבריאות הגדולות אשר יש לך בעולם ואבין ענין האדם אני תמה. ואמר:

== ה ==

'''מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו:''' ו''' מה אנוש''' הוא הפך ''' מה אדיר שמך''' , כי הוא להגדלה וזה להקטנה. אמר: ''' כי אראה שמיך והירח והכוכבים''' , שהם בריאות גדולות ומשכילות: ''' מה אנוש''' כי זכרת אותו ואצלת עליו מהוד המשכילים העליונים שאינם גוף; כי אף אותם שהם גופות אני רואה גודל גופם וערכם, כי האנוש כאין נגדם! ואמר: ''' מעשה אצבעתיך''' , ואמר: ''' אשר כוננתה''' להכחיש הכופרים האומרים שהעולם קדמון; לפיכך אמר ''' מעשה''' ו''' כוננתה''' שאתה חדשת אותם כלם. ואמר: ''' אראה ''' על ''' שמיך''' , ואם אין נראה לנו אלא הסמוך לנו, לפי שהם זה ממול זה עד השמיני שהוא גלגל המזלות, ולפי שהם מזהירים כלם כמו הדבר אשר בתוך כלי הזכוכית שהוא נראה מבחוץ. וכתה החכם רבי אברהם בן עזרא, זכרו לברכה: כי אמר ''' אצבעתיך''' , כי האצבעות עשרה והגלגלים עשרה: שבעה רקיעים שבהם שבעה ככבי לכת, וגלגל המזלות, וגלגל התשיעי למעלה מגלגל המזלות, והעשירי כסא הכבוד. ''' מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו''' כפל ענין במלות שונות. או רצונו לומר: ''' כי תזכרנו''' , כי זכרתו בבריאתו שהאצלת מהודך עליו. ''' ותפקדנו''' , כל הימים אשר הוא חי תשגיח עליו ובמעשיו לתת לאיש כדרכיו.

== ו ==

'''ותחסרהו מעט מאלהים''' הם המלאכים. בעבור כי נשמת האדם מתכונת המלאכים שאיננה גוף כמו שהם אינם גופות. והחסרון הוא לפי שהיא בגוף.

'''וכבוד והדר תעטרהו:''' בנשמה העליונה שנתת בו. ובה

== ז ==

'''תמשילהו במעשי ידיך''' היצורים השפלים. או פרושו אף העליונים. והממשלה היא שמבין בשכלו מהלך הגלגלים והכוכבים.

'''כל שתה תחת רגליו:''' התחתונים כלם תחתיו כמו שאמר (בראשית ט ב) ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים.

== ח ==

'''צנה ואלפים''' אל"ף צאן נעלמת ''' בצנה''' מהמכתב; וה"א ''' צנה''' נהפכה לאל"ף ונראית במלת לצנאכם (במדבר לב כד). ואמר: ''' צנה ואלפים''' כי הם גדלים עמו ומזומנים למלאכתו ולמאכלו ולמלבושו. ''' והצאן''' הוא הכבשים והעזים. ''' ואלפים''' הם השורים.

ואמר: '''כלם''' על שאר הבהמות הגדלות עמו והם הסוסים והחמורים והגמלים.

ואמר: '''וגם בהמות שדי:''' שהם חיות השדה. ואמר: ''' וגם''' , כי גם אותם שאינם גדלים עמו בישוב בהם הוא מושל בשכלו ובתחבולותיו עליהם. ואמר עוד:

== ט ==

'''צפור שמים ודגי הים''' אמר: אפילו באותם שאינם בארץ עמו כמו הצפור שהיא פורחת באויר, הדגים שהם שטים במים, על הכל הוא מושל וצד אותם בתחבולותיו. ועוד בשכלו ובתחבולותיו

'''עבר ארחות ימים''' : שעושה ספינות ו''' עובר''' בהם ''' ארחות ימים''' .

== י ==

'''יהוה אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ:''' שב עוד להודות כאשר כלה לספר החסד שעשה לאדם והיכלת שנתן לו על הכל, והוא קטן ונבזה כנגד הבריאות הגדולות של מעלה שהוא משתתף עמהם בשכל; שב להודות ואמר: ''' יי' אדנינו''' וגומר.


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}