עריכת הדף "קרית ספר/תשובה/א"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''מצוה טז ''' שישוב החוטא מחטאו לפני ה' ויתודה. התשובה והוידוי מצוה אחד היא שאין וידוי בלי תשובה כי מי שמתודה ואינו גומר בלבו לשוב מחטאתו הוא כטובל ושרץ בידו והוידוי הוא גמר התשובה אע"ג דמשהרהר תשובה בלבו נקרא צדיק גמור [מדכתיב עונה בה {{ממ|במדבר טו, לא}} בזמן שעונה בה שלא הרהר תשובה בלבו ונפשו] אפילו הכי לא הוי תשובה מצוה בפני עצמה אלא עם הוידוי שהוא גמר התשובה וכל מצות שבתורה בין עשה בין לא תעשה אם עבר אדם על אחד מהם בין בזדון בין בשגגה כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתודות לפני האל ברוך הוא שנא' איש או אשה כי יעשו מכל חטאת וגו' והתודו את חטאתם אשר עשו זה וידוי דברים והוא מצות עשה ודרשו במכילתא את חטאתו לרבות מצות לא תעשה עשו לרבות מצות עשה ונאמר מכל חטאת האדם אלו מצות שבינו לבין חברו על הגניבות ועל הגזילות ועל לשון הרע למעול מעל לרבות הנשבע לשקר והמקלל ואשמה לרבות כל חייבי מיתות הא למדנו וידוי לכל מיני עונות גדולים וקטנים ואפילו מצות עשה יכול בזמן שהם מביאים קרבן הם מתודים ובזמן שאין מביאים אין מתודין ת"ל דבר אל בני ישראל והתודו ומנין אף בגלות ת"ל והתודו את עונם ואת עון אבותם דהאי קרא בגלות הוא דכתיב. כיצד מתודין אנא ה' חטאתי עויתי פשעתי דעונות אלו הזדונות וכן הוא אומר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה ופשעים אלו המרדים וכן הוא אומר מלך מואב פשע בי וחטאות אלו השגגות וכן הוא אומר נפש כי תחטא בשגגה ואי נושא עון ופשע וחטאה הוי סדר וידוי מאחר שהתודה {{ממ|על}} הזדונות ועל המרדים למה חוזר ומתודה על השגגות אם על זדונות מחלו לו אין צריך לבקש על השגגות אלא מהו שאמר משה עון ופשע וחטאה אמר משה רבונו של עולם עשה להם זדונות כשגגות והכי קאמר נושא עון ופשע כחטאה שהתודה קודם וא"כ סדר וידוי חטאתי עויתי פשעתי וכן בדוד הוא אומר חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו וזהו עיקרו של וידוי וכן בעלי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהם על שגגתן או על זדונן אין מתכפר להם בקרבנם עד שיעשו תשובה ויתודו וידוי דברים שנאמר והתודה אשר חטא עליה וכן כל מחויבי מיתות ב"ד או מלקיות אין מתכפר להן במיתתן או בלקייתן עד שיעשו תשובה ויתודו כמו שנלמד מפסוק ואשמה הנפש וגו' וגם מביא ראיה במשנת סנהדרין מעכן שנאמר בני שים נא כבוד וגו' ותן לו תודה ויאמר אנכי חטאתי וכזאת וכזאת עשיתי ומנין שכפר לו וידוייו שנא' ויאמר יהושע למה עכרתנו יעכרך ה' היום הזה היום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא. וכן החובל בחברו והמזיק ממונו אע"פ שישלם לו מה שהוא חייב לו אינו מתכפר עד שיתודה וישוב מלעשות כזה לעולם שנאמר מכל חטאת האדם אלו גזלות וגנבות שצריך וידוי.

== ב ==

'''שעיר ''' המשתלח לפי שהוא כפרה על כל ישראל כ"ג מתודה עליו על לשון כל ישראל שנאמר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל וגו'. שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה דכתיב את כל עונות ואת כל פשעיהם לכל חטאתם בין שעבר בזדון בעבירות שאינו חייב עליהן קרבן במזיד ובדלא אתרו ביה דאלו אתרו ביה לא נפטר מידי מיתה ומלקות והאי מילתא גמרינן לה מקרא דכל חטאתם לפני ה' וכתבו בתוספות דשבועות דבשעיר המשתלח איירי קרא וגו' דמשתעי בשוגג וקאמר לפני ה' דמשמע דחטאים דאין מכיר בו אלא ה' הוא דיום הכיפורים מכפר אבל מכיר בו החוטא אינו מתכפר עד שיביא חטאתו מכאן אמרו חייבי חטאות ואשמות וודאין שעבר עליהם יום הכיפורים חייבים וחייבי אשמות תלוין פטורין דהיינו לפני ה' ומדבשוגג לא פטר יום כיפור אלא אאינו חייב קרבן וודאי אלא תלוי הכי נמי במזיד לא פטר וכפר יום כיפור אלא אאינו חייב קרבן ואינו חייב מיתת ומלקות אע"ג דהוי מזיד דפשעים קאמר רחמנא ובין בשוגג בדבר שאין שגגתו חטאת כדפ' אלא אשם תלוי בין שנודע לו ספקו שידע שבא לידו ספק חלב בין שלא נודע לו לפני יום הכיפורים שבא לידי ספק חלב הכל מתכפר לו בשעיר המשתלח ביום הכיפורים כך נראה אוקמא דכריתות פ"ו והוא שעשה תשובה על המזיד דכתיב והתודה עליו וגו' אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות ומה הן הקלות ומה הן החמורות החמורות הן שחייבין עליהן כריתות או מיתות ב"ד ושבועת שוא ושקר אע"פ שאינה בהם כרת הרי הן חמורות ושאר מצות לא תעשה ומצות עשה שאין בהם כרת הן הקלות ויום כיפור מכפר עליהן בלא תשובה דבכריתות כתיב הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה הכרת לפני יום הכיפורים תכרת לאחר יום הכיפורים והיינו בזמן שעונה בה כלומר שלא חזר בתשובה הא חזר בתשובה דאין עונה בה יום כיפור מכפר והוא דלא חייב קרבן וודאי ולא מיתת בית דין וזהו בכריתות אבל בשאר מצות לא איירי קרא ואף בלא תשובה מכפר יום כיפור ושבועת שוא ושקר הן חמורות נמי דכתיב ונקה לא ינקה ואי אפשר לומר נקה שכבר נאמר לא ינקה ואי אפשר לומר לא ינקה שכבר נאמר נקה הא כיצד מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים ובשבועה כתיב לא ינקה לחודיה דמשמע דאפילו בתשובה לא ינקה אלא תשובה עם יום הכיפורים.

== ג ==

'''בזמן ''' שאין בית המקדש קיים ואין מזבח כפרה אין שם אלא תשובה דמצות תשובה ווידוי אינה תלויה בבית. התשובה מכפרת על כל העבירות אפילו רשע כל ימיו ועשה תשובה באחרונה אין מזכירין לו שום דבר מרשעו שנא' ורשעת הרשע לא יכשל בה וגו' והיינו כלפי שמיא דמקרבן ומיתה לא מיפטר בתשובה ועצמו של יום כיפור מכפר לשבי' שנאמר כי ביום הזה וגו' וכתיב אך בעשור לחודש יום כיפורים הוא לכפר וגו' אך חלק יום כיפורים הוא לשבים ולא לשאינם שבים.

== ד ==

'''אע"פ ''' שהתשובה מכפרת על הכל כלפי שמיא ועצמו של יום הכיפורים מכפר אאשם תלוי נמי כדילפינן בשעיר המשתלח דאכל מאי דמכפר שעיר נראה דמכפר עצומו של יום מדתניא חומר בשעיר המשתלח מיום כיפור דשעיר המשתלח מכפר מיד ויום כיפור אינו מכפר עד שתחשך וחומר ביום כיפור מבשעיר שיום כיפור מכפר בלא קרבן מה שאין כן בשעיר משמע דאכל מאי דמכפר שעיר מכפר עצומו של יום דאי לאו הכי לימא חומר בשעיר דמכפר יותר ממה שמכפר כיפור אלא משמע דהם שווים אלא כשאין שבים דגלי רחמנא ביום כיפור אך חלק וגו'. יש עבירות שהן מתכפרין לשעתן בתשובה ויש עבירות שאין מתכפרין אלא לאחר זמן התשובה כיצד מצות עשה שאין בה כרת אם עשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו שנאמר שובו בנים שובבים ארפה וגו'. עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת {{ממ|ודאי}} ולא מיתת ב"ד ועשה תשובה תשובה תולה ויום כיפורים מכפר ובאלו נאמר כי ביום הזה יכפר וגו'. עבר על מצות לא תעשה דכריתות ומיתות ב"ד במזיד דאינו חייב חטאת ולא אתרו ביה דאינו חייב מיתה ועשה תשובה תשובה וי"ה ויסורין ממרקין דאע"ג דבשעיר משתלח מכפר אכריתות ומיתות ב"ד כשעשה תשובה היינו משום דבקלות לא בעי תשובה בשעיר המשתלח אבל ביום כיפורים לכולהו בעי תשובה דאך חלק כתיב משום הכי אחמורות שהן כריתות ומיתות ב"ד לא גמירא כפרה עם התשובה אלא עד דאתו עליה יסורין שנאמר ופקדתי בשבט פשעם וגו' בד"א בשלא חלל את ה' אבל חלל ה' אף ע"פ שעשה תשובה והגיע יום כיפור והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות וכולם תולין ומיתה מכפרת שנאמר ונגלה באזני וגו' אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}