עריכת הדף "צרור המור/ויקרא/ז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== כג ==

'''אח"כ ''' השלים כל הקרבנות. ובקרבן שלמים אמר דבר אל בני ישראל כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו. לפי שזאת מצוה ראויה לכל ישראל. והיא תשלום פרשת השלמים. כי כן חתם בפרשת ויקרא פרשת שלמים. ואמר חוקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם כל חלב וכל דם לא תאכלו. וכן אמר בזאת הפרשה כל חלב וכל דם. כי אחר שהשי"ת בחר ממבחר הקרבן החלב והדם. צוה שלא יאכלוהו בני ישראל. ולזה אמר שם כל חלב לה' ולא לכם. ולפי שלמעלה אמר דרך כלל כל חלב וכל דם לא תאכלו. בא בכאן לפרש העונשי משפטים אחרים שלא פירש שם. וזאת הפרשה היא פירוש הקודמת וביאר המינים מה שלא ביאר שם. שור וכשב ועז לא תאכלו וכל שכן מהטמאים שחלבם כבשרם. אמנם חלב נבילה וטרפה מהמינים המותרים. אולי נחשב שאחר שאינו ראוי לקרבן. שאינו אסור לאכול. לכן אמר שהוא טהור למלאכה ואסור לאכילה. וביאר העונש דרך כלל שהוא שוה בכל המינים. ובאזהרה ביאר בדרך פרט. כל חלב שור וכשב ועז. להוציא חלב שבעה בהמות המדבריות. שהם איל צבי ויחמור וגו' שהוא מותר. וכל דם לא תאכלו. גזרה כללית לעוף ולבהמה המותרים לאכול ולקרבן. וכל שכן הטמאים. וחז"ל אמרו ה' לאוין האמורים בדם למה. א' לדם חולין. וא' לדם קדשים. וא' לדם כיסוי. וא' לדם איברים. וא' לדם תמצית. הראשון בפרשה הקודמת כל חלב וכל דם לא תאכלו. והב' זה כל דם לא תאכלו. והג' בפרשת אחרי מות דם כל בשר לא תאכלו. והד' כל נפש מכם לא תאכל דם. והה' לא תאכלנו על הארץ תשפכנו כמים. ויש בדם לאוין אחרים זולת אלה. ומהם לא תאכל הנפש עם הבשר. לאסור אבר מן התי. לא תאכלנו למען ייטב לך. לאסור בשר בחלב. ואמר כל דם. אפילו המעט ממנו ונכרתה. אחז"ל שלשה כריתות האמורות בדם למה. אחד לדם קדשים. ואחד לדם חולין. ואחד לדם הטעון כסוי. המקריב את זבח שלמיו היא תשלום השלמים. וביאר בה חיוב המתנות מהם לכהנים ותרופתם עם האמורין. המקריב את זבח שלמיו. הוא הבעל. יקריב את קרבנו לה' לכהן. וזהו ידיו תביאנה. יד המקריב. כי הקרבה ההיא לבעלים. שנאמר אדם כי יקריב מכם ידיו תביאנה. ידי הבעל יביאנו. יד הכהן להניף אותו תנופה. כי יד הכהן הוא תחת יד הבעל ומניף:

== לז ==

'''וחתם ואמר זאת התורה לעולה ולמנחה וגו'. ''' לכלול כל מיני הקרבנות. וחתם בזבח שלמים. לפי שזבח שם כולל לכל הקרבנות. והעד הנה שמוע מזבח טוב. לכן אמרו שנקרא זבח לפי שאין קרבן בע"ח בלי זבח. שלמים. השלמת נדר ורצון. והעד זבחי שלמים עלי וגו'. ורז"ל אמרו שלמים על שכולם יש שלום ביניהם המקום והכהן והבעלים. הדם והאימורים למזבח. החזה ושוק לכהן. העור והבשר לבעלים. וסדר הקרבנות הוא זה. העולה כולה לגבוה. המנחה לגבוה ולכהנים. השלמים לגבוה ולכהנים ולבעלים. והשלמים לשלמים. וכל שיש לו שלום מביא שלמים. ואין האונן מקריב שלמים. ורבותינו ז"ל אמרו זאת התורה לעולה. התורה מכפרת במקום כל הקרבנות. עסקו בתורה ואין אתם צריכין לקרבנות. ולכן אמרו במדרש הנעלם אם יכופר עון בית עלי בזבח ומנחה. בזבח ומנחה אינו מתכפר. אבל מתכפר הוא בדברי תורה. לפי שדברי תורה עולין על כל הקרבנות. שנאמר זאת התורה לעולה למנחה. ולפי שאמר בכאן ולמילואים. ואמרנו למעלה שאעפ"י שהוא בכלל השלמים שהוא מין בפני עצמו. והוא רמז לקרבנות שמונת ימי המילואים. סמך בכאן קח את אהרן ואת בניו אתו ואת פר החטאת ואת שני האלים ואת סל המצות. שהם קרבנות המילואים. וכבר פירשתי שנקראו מילואים ע"ש שהם באים למלאת יד אהרן ויד בניו. ואהרן ובניו באו למלאת יד אדם הראשון ובניו. שהיו סיבה בחטאם להשחית העולם שנברא בשבעה ימים. ולכן צוה להם כי שבעת ימים ימלא את ידכם. שהם לחזק שבעה ימי בראשית. לפי שכמעט עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו ומחטאתו של אדם הראשון וקין בנו. ולכן באו אלו הקרבנות לבסם העולם ולחזקו ולכפר על חטאת אדם שנתרחק. ובמשכן נתקרב. כאומרם ז"ל בבריאת העולם נתרחק אדם בששי. ובמשכן נתקרב אדם. ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. הרי לך כמו שפירשתי למעלה. שאהרן היה ממלא מקום אדם הראשון. ובני אהרן היו ממלאים מקום קין והבל:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}