עריכת הדף "צרור המור/בראשית/מד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== יא ==

'''וימהרו ויורידו. ''' לפי שראו שהפשרה היתה טובה. ולפי שהיו בטוחים באמונתם הם פתחו איש אמתחתו כדי שיעשה הדבר במהירות להוציא עצמן מידי חשד. ויחפש בגדול החל ובקטון כלה וימצא ולא אמר וימצא. יפה דקדקו במדרש שהוא לא מצאו שהרי היה יודע בו. אבל גבי דידהו נעשה מציאה שהם לא היו יודעים בו. כיון שנמצא באמתחת בנימין התחילו מביטים זה בזה והיו אומרים גנבא בר גנבתא והיו רוצים לילך ולהניחו. ונשבע חיי אבא ושביה דיוסף שלא גנב. ואף עפ"כ היו רוצים כולם לילך אמרו מוטב שיצטער הוא לבדו. אבל יהודה שהיה ערב אמר להם אחי מניחים אתם אותנו. אמר להם הרי אנו כאן בבית הכנסת לא דומה צרת אחד לצרת עשרה. ולא תפלת אחד לתפלת עשרה. בואו לכם עמנו בין בתפלה בין בדבר אחר והקב"ה יעזור לנו. כיון ששמעו כך קרעו בגדיהם ע"כ. וז"ש הכתוב ויבא יהודה ואחיו. הלא ידעתם שאין דבר נסתר ממני כי איש כמוני יודע סתר מעשיכם כי למלך מתגלים הדברים הנסתרים כמוזכר בספר יוסף בן גוריון בענין טיטוס כשהרומיים קרעו כריסם של היהודים להוציא מהם המרגליות ועברו מאמר טיטוס אמרו בואו ונגלה לו הדבר שעשינו בתנאי שיכפר לנו כי אם לא נגלה לו הדבר הוא מעצמו ידעו כי אין דבר נעלם ממנו. ובמדרש אמרו כי לעלות הגניבה אמר להם שפרעה ג"כ היה מנחש בו. וזהו איש אשר כמוני. מה נאמר לאדוני האלהים מצא את עון עבדיך. שם אלהים נופל על הדיינים ועל האדונים ועל האלהים. דיינים מה נאמר לאדוני וכו' מצא וגזר עונש עבדיך. ומן הדין אנחנו חייבים אע"פ שלא חטאנו. אדונים מה נאמר לאדוני כי אין לנו פה אחר שהאדון מצא את עון עבדיך והוא הגניבה. אלהים מה נאמר לאדוני. אם נאמר שלא ידענו מי שמהו באמתחותינו. מה נצטדק במעשינו והאלהים מצא. והאלהים נגדנו כי חטאנו לו ומנא מקום להענישנו בעונינו. והדיבור בענין כזה ראוי להיות בשלש פנים. אם על צד התחנה. או על צד הויכוח. או על צד הדין. אם על צד התחנה מה נאמר לאדוני. איך נתחנן לפניו. ואם על צד הויכוח מה נדבר כי אין מלה בפינו והוא כמו מי בעל דברים. ואם על צד הדין מה נצטדק במעשינו. והאלהים מצא את עון עבדיך בידינו. ואחר שאין לנו טענה לא על צד התחנה ולא על צד הויכוח ולא על צד הדין. הננו לעבדים לאדוני כולנו ואמר גם אשר נמצא הגביע באחרונה. והיה לו לומר בהפך. אבל הכוונה לפי שהם העלו מדבריהם שאע"פ שהדין יחייבם האמת לא יחייבם. אלא שהיו חייבים ממקום אחר. והאלהים הפגיע בו את עון כולנו אע"פ שהוא לא חטא. וז"ש גם אנחנו שאנחנו חייבים ממקום אחר. כמו אשר נמצא הגביע בידו שאינו חייב כלל. לא בגביע ולא בעון אחר:

'''ודרך ''' המדרש צלולה אמרו ויאמר יהודה מה נאמר לאדוני. מי ששומע דבריו של יהודה הוא סבור ליוסף אמר כי ואינו אומר אלא על אביו. מה נאמר לאותו זקן שיושב על האפר. ויאמר לנו יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו. מה נאמר לא"א שבארץ כנען על יוסף. מה נדבר בשביל שמעון. מה נצטדק בשביל בנימין. ד"א מה נאמר לאדוני על כסף ראשון. מה נדבר על כסף שני. מה נצטדק על הגביע. ד"א מה נאמר אם נאמר. שחטאנו בכספים ובגביע. גלוי לפני הקב"ה שלא חטאנו. ואם נאמר שלא חטאנו. היאך אנו נאמנין שהרי האלהים מצא וגומר. אמר ר' לוי לאחד שהיה מלוה לעשרה בני אדם כאחד כל זמן שהיו מפוזרים אינו יכול לגבותם. נתכנסו כולם הוא מוצא ידיו לגבות. אמר רבי יצחק מצא בעל חוב לגבות חובו. בעון המכירה היינו שותפין. לשעבר לא היינו כולם מקובצים ביחד אלא וירד יהודה מאת אחיו. אבל עכשיו הרי כולנו מכונסין האלהים מצא אותו עון. ולא עון הגניבה. אמר לו יוסף אם כדבריך אחיכם זה מה חטא. א"ל יהודה כל הנתפס עם הגנב נידון עמו. וזה בעונינו נתפס ולא בעון הגביע. א"ל יוסף לא איכפת לי בדברים אלו. למי שחטאתם הוא יגבה חובו מכם שעל ידי לא יגבנו. כי אני מדת הדין אני תופש. גנב אתפש לעבד. ואתם עלו לשלום ע"כ. ולזה אמר יוסף חלילה לי מעשות זאת. כי אני איני רוצה להיות נוגש שלכם. כי זה עון פלילי כאומרו וגם רשע ליום רעה. כמו שהיו נבוכדנצר וסנחריב נוגשים של ישראל. כדכתיב הוי אשור שבט אפי. כלומר אוי לאשור אחר שהוא שבט אפי. וכן אמרו על פסוק והאלהים אנה לידו ולמה תצא זאת מלפניו ז"ש מרשעים יצא רשע הקדוש ברוך הוא מזמנן לפונדק וכו'. וכן כתב רשב"י כי זה היה עון פלגש בגבעה שנפלו ישראל ביד בנימן. לפי שעשו עצמם נוגשים לגבות חובו של בנימין והם לא היו ראוים לכך כי אם בב"ד או בסנהדרין או השם יפרע חובו מהם. וכ"ש אם הנוגשים הם חייבים יותר מהאחרים כמו שהיו ישראל באותה שעה. ולכן אמר יוסף חלילה לי לאיש כמוני מעשות זאת להיות נוגש. הוא יהיה לי עבד ואתם עלו לשלום:

== יח ==

'''ויגש אליו יהודה. ''' לפי שלמעלה דבר יהודה בשביל כל אחיו כאמרו מה נאמר לאדוני. בא לדבר עכשיו בשביל עצמו ובשביל ערבותו. וזהו ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני. כלומר בשבילי אני מדבר עכשיו. ולא בשביל אחי כמו שדברתי עד עכשיו. וזהו בי אדוני.

'''ואמר ''' ויגש אליו יהודה. לפי שהוא אמר ואתם עלו לשלום אל אביכם. ונראה שבדיבור זה היה יוסף מתיאש מהם כמי שרוצה לילך. לזה אמר ויגש אליו יהודה לעכבו ולפייסו שלא ילך לו. ולזה א"ל בי אדוני מפיל אני תחנתי לפניך שאף על פי שתהיה נחפז ללכת אל בית המלך. תשמע דברי כי לא אטריח לך בדברים אלא בדבר אחד. וזהו ידבר נא עבדך דבר. ולפי שזה אינו מדרך מוסר שיעכב איש הדיוט למלך. לזה אמר ואל יחר אפך בעבדך. כי איני עושה זה לפי שאיני מעריך כבודך. כי כמוך כפרעה:

'''ואולי ''' יאמר ויגש אליו. לפי שיהודה היה רוצה לדבר אליו דבר סתר ולהודיע אליו סוד העלילות הנרמזות בדבריו. ולא היה ראוי שישמעו אלו הדברים כולם כי אינו כבוד למלך. לז"א שנגש אליו לדבר באזניו ולומר לו דבר סתר לי אליך השר. וזהו ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ולא לאזני אחר. ולפי שזה אינו מדרך המוסר שאיש הדיוט ירצה לדבר לאזני המלך שנראה שאינו מעריך כבודו. לזה אמר ואל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה:

'''ואולי ''' יאמר ויגש אליו יהודה. לפי שיהודה היה מלך כמוהו. היה ראוי שהוא יגש לדבר אליו ולא אחר. וזהו ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני. כלומר עמי אדוני יש לך לדבר ולא עם הנער. כמאמרם ז"ל. אין מתקנאים אלא גבור בגבור. או יאמר בי אדוני העון ולא בנער. ולכן ידבר נא עבדך דבר אחד כי לא אטריח עליך. ואם יקרה שאטריח עליך בדברים רבים אל יחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה. ומדרך המלך לשמוע ולתת אוזן למדברים לפניו אחר ששואלים משפט. כאומרו מלך במשפט יעמיד ארץ. ר"ל שיושב על כסא המשפט ושומע ורואה דמעת העשוקים. אבל איש תרומות שמרים עצמו מהכסא ומהמשפט והולך לו ואינו שומע יהרסנה. כמו שאתה עשית כאומרך ואתם עלו לשלום. כמו שפוטר אותנו ואינו רוצה לשמוע ואין זה מדרך המלך. כאמרם ז"ל על פסוק קרוב ה' לכל קוראיו למלך שבא אחד וצעק לפניו והוא שומע. נתן קולות והוא שומע ולא השיב לו. אמרו לו עבדיו אין זה מדרך המלך. אמר להם אדם זה פעמים רבות אמרתי לו שישמע לדברי ולא רצה. ועכשיו איני רוצה לשמוע לו. וזהו לכל אשר יקראוהו באמת. ולכן אמר בכאן כי כמוך כפרעה ומדרך המלך לשמוע. וזה הדרך האחרון רמזו במדרש הנעלם ואמרו ויגש אליו יהודה. ז"ש הכתוב כי הנה המלכים נועדו יוסף ויהודה. עברו יחדיו יהודה ויוסף אתרגיזו כחדא. עשו אותו מלשון עברה. המה ראו כן תמהו כל העומדים שם וכו' זהו מה שאמרתי ויגש אליו יהודה נגש מלך במלך. וי"א ואל יחר אפך בעבדך שגנב הגביע. שאמרת עליו הוא יהיה לי עבד. ואל יחר אפך בעבדך להשגיח בדבר קטן כזה ואין זה מדרך המלכים. וזהו כי כמוך כפרעה. והוא דרך הלצה. וע"ד הפשט היה אומר זה כמי שמדבר לפני המלך בתחנונים וזהו בי אדוני. וכן המדבר לפני המלך אין לו להאריך. לזה ידבר נא עבדך דבר. וכן המדבר לפני המלך צריך שיבקש עת רצון. לז"א ואל יחר אפך בעבדך. אע"פ שאתה שרוי בכעס מענין הגביע:

'''ובמדרש ''' הגלוי אמרו בי אדוני בי אתה מעביר עלינו. א"ר סימון כך א"ל אי אתה דן אותנו לא בדיני המלכות ולא בדיני שמים. בדיני מלכות מי שנמצא גנב נוטלים כל מה שבידו. ובדיני שמים משלם כפל שנאמר אם ימצא הגנב ישלם שנים. אם בדיני המלכות טול כל מה שבידינו. ואם בדינינו אנחנו נשלם הכפל. ד"א בי אתה מעביר עלינו. בנוהג שבעולם מי שלוקח עבד ומוצא אותו גנב מחזירו לאדונו. זה שנמצא גנב מבקש אתה לקנותו כעבד. ואל יחר אפך בעבדך א"ל יהודה אל יזוח דעתך עליך לומר היאך הדיוט זה מתוכח עמי שאני מלך. אל תכעוס עלי שאני גדול כמותך בארצי. הדא הוא דכתיב כי כמוך כפרעה. מה פרעה מלך ואתה שני לו. כך אבא מלך בארץ כנען ואני שני לו ע"כ:

== יט ==

'''אדוני שאל את עבדיו לאמר. ''' הנה האריך יהודה הרבה בדבריו עד שהוא פלא איך יוסף הקשיב לדבריו. סיפור כל המאורע מראש ועד סוף והדברים שעברו ביניהם שלא ספרה. וזה התחכמות גדול ביהודה להשיג בקשתו. והשומע סבור שהוא ספור העבר מקודם לכן. ואינו כן כי היה מספר העבר. ובתוך סיפורו היה מודיע לעומדים שם כי כל ענייני יוסף היו תחבולה עמהם בשאלותיו. ומה לו ולהם אם יש להם אב או אח. בענין שכל דברי יהודה היו תפוחי זהב במשכיות כסף. כי הנגלה היה משכיות כסף. ודברים נגלים בסיפורו ככסף. והנסתר היו כמו תפוחי זהב. בענין שהיה דבר דבור על אופניו. להעיר רחמיו ורחמי העומדים שם. ולזה אמר יש לנו אב זקן וראוי לך לרחם עלינו. וכן סיפר לו אתם ידעתם כי שנים ילדה לי אשתי. לרמוז לו שלא יאמר אחר שיש לזה הזקן י"ב בנים לא ידאג כ"כ על זה. כי יש לך לידע שכל בניו ונשיו אינן חשובין בעיניו לכלום. אלא אלו השנים שילדו לו אשתו העקרית והקרובה לו. והאחד נטרף ולא ראיתיו עד הנה. ובזה נראה שהיה לו תקוה לראותו. ועכשיו כשלא יראה זה ימות מיד. וזהו ונפשו קשורה בנפשו ומיד תתפרד נפש הזקן ממנו להתקשר בנפש בנימן. וכן הודיעו שהוא היה ערב לאביו ולכן הוא מבקש ממנו על צד החסד שיקחהו לעבד עולם תחת הנער. אע"פ שלא יהיה הדין כך. ואם לא תרצה אין לי לעלות חל אבי בלא הנער. וזהו כי איך אעלה אל אבי. והודיעו בזה שברצונו או בעל כרחו יטלנו. ושהמלחמה לו פנים ואחור. באופן שכשראה זה יוסף מצא עצמו נצוח מיהודה. וזהו ולא יכול יוסף להתאפק. ורבותינו זכרונם לברכה משלו משל לשור שעסקיו רעים מנגח לזה ונושך לזה. וכשראה האריה לא מצא עצמו. כן יוסף שהוא שור היה מנגח לזה בדבריו ויאסוף אותו אל משמר. ונושך לזה ויקח מאתם את שמעון. אבל כשבא יהודה שהוא האריה וסדר טענותיו ומלחמתו כנגדו. לא מצא עצמו דכתיב ולא יכול יוסף להתאפק. ואולי לא היה יכול להתאפק לפי שהיה רוצה לבכות כי נכמרו רחמיו על אביו ועל אחיו. ולפי שאין נאות למלך לבכות בפני העם שנראה שהוא רך הלבב. אמר שיוציאו כל איש מלפניו. וכצאתם ויתן את קולו בבכי:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}