עריכת הדף "צרור המור/במדבר/יט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ב ==

'''זאת חקת התורה. ''' אחר שהשלים ענין שמירת המשכן ושכר הכהנים והלוים. סמך לכאן ענין פרה אדומה הנתונה לכהנים. לטהרת טומאת מת ולטהרת המקדש. כאומרו כל הנוגע במת בנפש ולא יתחטא את משכן ה' טמא. והנה המצוה הזאת נתונה לכהנים הגדולים לעומק סודה. וכאן ניתנה לאלעזר לפי שהיא באה לכפרת העגל ואין ראוי לתתה לאהרן. והנה בכאן השלים ענין תורת כהנים. לפי שלמעלה הזכיר טומאת ישראל וטומאת כהנים לנפש לא יטמא בעמיו. ואם נטמא לא פי' טהרתו. ולזה כתב בכאן ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת. ואמר זאת חוקת התורה. להורות על עומק סודה שאם ישאל שואל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה. שישיבו לו זאת חוקת התורה. כמו שכתבו בזוהר במעשה בראשית. כי לעומק סודה אולי ישאל שואל מה זה ועל מה זה או למה נעשה כזה הסדר. ולזה אמר שתשובתו הראויה לו אין טעם אחר. אלא וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. ואחר שראה שהוא טוב אין צריך יותר. כן אמר בכאן זאת חוקת התורה על זה הדרך. אם ישאל שואל מה המצוה הזאת. שנראה כמו ששאל אותו גוי לרבי יוחנן שהיה מעשה כשפים. ששורפים הפרה ועץ ארז ואחר כך מזין ממנה טיפין טיפין. והשיב לו ראית מי שנכנס בו רוח תזזית מה עושין לו מביאין עקרין ומעשנין תחתיו וכו'. כן צוה השם לבער רוח הטומאה מן הארץ וכו'. אמרו לו תלמידיו לזה דחית בקש לנו מה אתה אומר. אמר להם חוקה חקקתי כו'. ודברי פי חכם חן. ואע"פ שנראה שדחה אותו בקש נראה שא"ל עיקרו של דבר. במה שא"ל שהיה לבער רוח הטומאה מו הארץ. כי ידוע שישראל יצאו מרעה אל רעה במתאוננים ובבשר תאוה ובמרגלים ובמחלוקת קרח. וכל זה בסבת יצר הרע שנתגבר בהם עד שנתפשט בהם רוח הטומאה הוא יצר הרע טמא שפתים ערל וטמא. ולכן רצה הש"י להוציא מקרבם זה הבליעל. ולטהר רוחם ולהעביר רוח הטומאה מן הארץ. ולכן אמר ויקחו אליך פרה אדומה תמימה. לרמוז על מה שאמר כי כפרה סוררה סרר ישראל. אדומה. רמז לחטא דכתיב אם יהיו חטאיכם כשנים וגומר. ושרף את הפרה לעיניו. כמו שאמר בעגל וישרוף באש. וכל זה ראתה התורה לטהר ישראל מטומאותם ולבער רוח הטומאה מן הארץ. ועכ"ז עיקרן של דברים אין אנו יודעים בסוד הפרה. ולכן אמר בה זאת חוקת התורה. וכן אם ישראל שואל מה טעם יש בה שמטהרת הטמאים ומטמאה הטהורים. אין להשיב אלא גזירת מלך היא. וזהו כענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו. וזהו יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים וכן רבים כיוצא בו. וכל זה בא מצד רוח הטומאה הוא רוח עועים. וכל זה רמוז בסוד פרה אדומה שמטמאה הטהורים ומטהרת הטמאים. ואיך אפשר זה. ל"א זאת חוקת התורה. כלומר אל תתמה על החפץ. ועל זה אמר מי זה האיש ירא ה' יורנו בדרך יבחר נפשו בטוב תלין וזרעו יירש ארץ בעולם הזה. ואם תראה בהפך אל תתמה על זה. כי סוד ה' ליריאיו. ולזה תמצא שאמר התנא אחר שאמר אין כבוד אלא לחכמים. וא"ת איה כבודם שהם הולכים ערומים בלי לבוש ורעבים וצמאים. לזה סמך מיד ואמר. כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל. כלומר אל תתמה מזה. כי זאת חוקת התורה. וכך היא דרכה של תורה. כי כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש:

'''ובזוהר ''' הוציאו מדין פרה אדומה שהשם רצה לטובתם של ישראל. שיתנו חלק לרוח הטומאה בתוך טהרתם של ישראל. באופן שלא יקטרג עליהם כמו שפירשתי בשעיר עזאזל. וכתב הקדוש רשב"י כי לכך יש לנו לכרוך פרשיות של תפילין בשער עגל. ושיצא אותו שער חוצה בבתים של תפילין. בענין שיראה לו שאנו נותנים לו חלק בקדושתנו ובטהרתנו. ובזה סוגר פיו ואינו משטין כנגד האיש המניח תפילין. אבל אם ח"ו אין מניחים שם אותו שער הוא עולה ומקטרג. ואומר פלוני שמניח תפילין עשה כך וכך מעונות ועכשיו מניח תפילין. בענין שיותר טוב לאדם שלא להניחם. והנה כ"ז אנו הולכים וסובבים ואין אנו מגיעים. כאומרו ועל סביבותיו שב הרוח. לפי שזה סוד גדול מסודות התורה אין לנו עסק בנסתרות. אחר שכבר אמרו ז"ל על שלמה שנאמר בו ויחכם מכל אדם. והאריכו בחכמתו עד שאמרו מה היתה חכמתם של מצרים. את מוצא בשעה שרצה שלמה לבנות הבית שלח אל פרעה נכה שישלח לו אומנים. וראה באצטרוגוליא שלו כל אותם אומנים שעתידין למות באותה שנה ושלחם אליו. ושלמה צפה ברוח הקדש זה. ועשה להם תכריכין ושלחם לו. ואמר המבלי אין תכריכין במצרים הרי לך הם ותכריכיהם. אמר שלמה על כל זה עמדתי וחקרתי אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. ועל זה אמר כ"ז נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. שרמז בזה שכל עוד שהיה משתדל ומתחכם בענין פרה אדומה. יותר היה מתרחק מאמתתה. ודעתי שרמז בזה שלפי עומק סודה אין ראוי להשתדל בה אלא להתרחק ממנה. ומי שחושב שבהשתדלותו ישיג בה דבר. הוא פתי וסכל. ומי שמתרחק מהשגתה וחושב שאינו יכול להשיג בה דבר. ראוי להקרא חכם. לפי שאז ישתדל בהבנת עניינה. ישיג או לא ישיג. אבל מי שחושב שכבר השיג בה דבר. יחשב חכם בעיניו והוא פתי. וזהו אמרתי אחכמה כשהיא רחוקה ממני. וזה למדו ממשה רבו שאמר אסורה נא ואראה. אחר שהסנה איננו אוכל הוא דבר נמנע להשיג סבתו. וא"כ ראוי לי להתרחק מזה. ואז אראה ואשיג דבר מה. וירא השם כי סר ונתרחק מהשגתו לראות ולהשיג ויקרא אליו. וזהו והיא רחוקה ממני. וסמכו מיד בילמדנו אצל המדרש הראשון של פרעה נכה. מי כהחכם. זה הקב"ה. ומי יודע פשר דבר זה הקב"ה. מי כהחכם. דכתיב השם בחכמה יסד ארץ. ומי יודע וגו' זה הקב"ה שפירש התורה כולה למשה. ואם כן מי יודע סוד פרה אדומה וכיוצא בו. אחר ששלמה אמר והיא רחוקה ממני. לזה אמר מי כהחכם שכל רז לא אניס ליה. זה הקב"ה אשר לפניו חשכה כאורה והכל גלוי לפניו. כאומרו כי חוק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. חכמת אדם תאיר פניו. אמר רבי יודן גדול כחן של נביאים שמדמין צורת גבורה של מעלה לצורה של מטה דכתיב דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. ועוז פניו ישונה שמשנה מדת הדין לרחמים בשביל ישראל. הרצון בזה כי אע"פ שאמר שהחכם הוא הקב"ה. עם כ"ז חכמת אדם תאיר פניו. כי אדם יכול להקרא חכם מצד הצלם והדמות שיש לו עם השם. כאומרו נעשה אדם בצלמנו כדמותנו. וזהו חכמת אדם של מעלה. מאיר פני אדם של מטה. מצד הדיבור והדמיון שיש ביניהם מצד התורה והחכמה. וזהו שאמר ר' יודן גדול כחן של נביאים שמדמין צורת גבורה של מעלה לצורה של מטה שהוא אדם. כי מצד החכמה והתורה יש להם כח לדמות צורה של מעלה לשל מטה. מצד הדיבוק כאומרו ובו תדבק. ומאמר רבי יודן מסייע לי שפירשתי בפירוש מגלת קהלת בזה הפסוק שאמרתי. שמעלת החכם גדולה לפי שיודע להפשיר הדברים הקשים ולמזגם ולפרשם באופן היותר נאות שאפשר. וזהו ומי יודע פשר דבר. חכמת אדם תאיר פניו. כלומר חכמת האדם היא גדולה שמאירה פני הדברים הקשים והעזים והחשוכים שא"א להבינם. באופן שיהיה דבר דבור על אופניו. והוא כמו לבעבור סבב פני הדבר. ועוז פניו ישונה. יאמר שאפי' יהיה דבר עזה כמות. הוא יודע לשנות פני הדבר ולשברו. באופן שיתחלק לכמה טעמים ולכמה ניצוצות. וכל זה במאמר רבי יודן שאמר גדול כחן של נביאים שמדמין צורת גבורה של מעלה וכו'. כי בחכמתם יודעים לשבר הסלעים החזקים והדברים הרמים של מעלה ומדמין אותם לדברים של מטה. וזהו חכמת אדם תאיר פניו. ואחר ששלמה בחכמתו אמר שחקר וחפש בפרה אדומה ולא עמד עליה. מה האדם שיבא אחר המלך. ולכן אין להאריך בה יותר:

'''ובמדרש ''' השכם אמרו. כי בכאן רמוזים ארבעה מלכיות. פרה אדומה זו מלכות בבל. דכתיב אנת הוא רישא דדהבא. תמימה זו מלכות מדי. שהיו תמימים ועשו טובה לישראל בזמן מרדכי ואסתר. וכי אמר כורש מלך פרס מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל. אשר אין בה מום זו מלכות יון. כי אליכסנדרוס מקדון עשה טובה עם ישראל בשביל שמעון הצדיק. כמוזכר במסכת יומא שאמר דמותו של זה אני רואה במלחמה ונוצח. אשר לא עלה עליה עול. זו מלכות אדום. כי מעולם לא עלה עליה עול המקום ועשתה רעות גדולות לישראל. והוא פרא למוד מדבר ועתיד הקב"ה להורידו מגדולתו. כדכתיב אם תגביה כנשר וגו'. ונתתם אותה אל אלעזר הכהן. דכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו'. ושחט אותה לפניו כדכתיב זבח לה' בבצרה וגו'. ושרף את הפרה לעיניו כדכתיב חזה הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא. את עורה ואת בשרה ואת פרשה. שרים ואלופים דוכוס דוכסוסתוס. כדכתיב שמה אדום מלכיה. וסמך לכאן מיתת מרים. לומר כשם שפרה אדומה מכפרת כך מיתת מרים מכפרת. וכפל ותמת שם ותקבר שם. להורות שמתה על פי ה'. אעפ"י שלא נאמר בה על פי ה'. לפי שאינו דרך כבוד של מעלה. כתיב הכא ותמת שם וכתיב התם ויהי שם עם ה'. מה להלן שם ה' אף כאן שם ה':


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}