עריכת הדף "פלתי/יורה דעה/קד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}
{{OCR|קישור=https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8189&st=&pgnum}}
{{עוגןמ|א}} עכברא דדברא וכו' הש"ך תמה דמנלן לש"ע לומר עכברא דדברא ודאי משביח בשכר וחומץ דבגמ' לא אמרינן רק הואיל ועולה על שולחן מלכים לא מאיס אבל מה ענין לנטל"ש ואפשר לומר דקשי' לי' לרבינו הב"י לאיזה צורך הביא הגמ' הך פלפולא אי עכברא דדברא מאיס או עולה על שולחן מלכים הלא לדינא אין נ"מ בזה כלל דעכברא בפ"ע אסור ולענין פליטה ג"כ לא נ"מ דהא אפילו דמתא אי נפל במקום שמשביח אסור וכן בדברא חיך אוכל טעם אי משביח או פוגם ולכך צ"ל דלכך מספקא לן אי משביח או פוגם אם הוא בעצמותו פוגם י"ל אף טעם פליטתו פוגם וזהו ספיקא בגמ' אי הוא משביח או לא די"ל דכעצמותו כן פליטתו וא"כ עכברא דדברא דהוא בעצמותו מושבח אף טעמו ליכא ספק דהוא מושבח למאוד ואין בזה ספק ולכך הביאו הגמ' ודבריו נכונים: 

{{עוגןמ|ב}} ואם נתחתך וכו' עיין אחרונים מה שהאריכו וביחו' והעיקר הש"ך ונה"כ כי וודאי ברי' לא הוי כמ"ש האו"ה להדיא דכי חמור שרץ בכעדשה מכזית בנבילה דלא הוי ברי' אמנם הטעם נראה כמ"ש ג"כ הש"ך ונה"כ דהנך חתיכות דקות עומדת בפ"ע וא"א להסירו לרוב עובי השכר וא"כ הוי יבש ביבש. ולפי שהעלתי לקמן בסי' ק"ט בדברי הת"ה ומהרש"ל דיבש ביבש מין בא"מ בכזית בכא"פ והטעם דהא אם אכלן כולן יבא לידי חיוב מלקות דזית נתער' בששה זתים אבל אם נתערב ביותר א"א לבא לידי חיוב מלקות דאם אכל ק' זתים הרי עדיין אין כאן ברור זית איסור ואי אכל יותר כבר עבר שיעור בכא"פ ואין כאן צירוף למלקות וא"כ שרץ באוכל כזית לוקה שיעור מלקות בכעדשה אפי' נתערב באלף זתים אם יאכלן כלן יבא לידי מלקות דלא סגי שתוך שיעור אכילת ק' זתים יאכל עדשה שרץ בפ"א והוי חיוב מלקות ומה לי בנבילה זית תוך ו' זתים שמגיע תוך אכ"פ לידי חיוב מלקות ומה לי בשרץ במאה שעכ"פ באכ"פ אוכל שיעור חיוב מלקות וא"כ ודאי דאין בטיל ביבש באינו מינו וא"ש. ודברים אלו ברורים לשיטה הנ"ל ומה שיש לדקדק לשיטתו עיין לקמן סי' ק"ט אבל כאן הדין דין אמת לשיטתו מבלי פקפוק: ובגוף הדבר אי ברי' הוי או לא דע כי הרמב"ם והרשב"א מחולקים בדין איברי שרצים המובדלים המטמאים שהן ח' שרצים האמורים בתורה כי דעת הרמב"ם בפ"ב מהמ"א דין ח' דאחר מיתתן האוכל אבר מהן מ"מ שיעורו כעדשה כמו האוכל משרץ ואין חילוק בין בכמותם לאברים אע"פ שלענין טומאה יש הבדל ע"ש במ"מ וכן משמע תוס' ע"ז גבי רגלי דבורים ולפ"ז ברור דאבר מהם לא יקרא בריה דהא צריך שיעור כמו שרץ ואין בו לומר לא תאכל בין גדול לקטן. אבל הרשב"א בת"ה דף ק"ד ע"ב כתב להדיא ח' שרצים המטמאים שטומאתן בכעדשה אכילתן נמי למלקות בכעדשה. וכן הדין לאברים שלהם שמטמאין בכל שהן אף איסור אכילתן כן וכו' הרי דס"ל דלוקה על אכילתו בכל שהוא ואם כן הרי זה בכלל לא תאכלו ממנו בין גדול בין קטן כיון דאין שיעור לאכילתו ואלו יחלק אין שמו אבר שלם עליו והרי זו בריה גמורה כמו אבר מהחי ואדרבה שם עכ"פ בעינן כזית רק סגי בכ"ש בשר וכאן א"צ שיעור כלל: 

{{עוגןמ|ג}} אך עם כל זה כ' רשב"א להדיא דלא מיקרי בריה לענין שלא יבטל ואפשר דגם אבר מן החי לא מצינו לרשב"א שמנה אותו בכלל בריה שאינו מתבטלין לא בת"ה ולא בחידושיו וגם אפשר לא מיקרי אסור מתחלת ברייתו דהא בחייהן בעינן שיעור כמבואר בגמ' ושם בת"ה (אף דיש לפקפק דאיסור זה מבלי לאכול שרץ היה בחיים ג"כ רק למלקות לא היה עליו דלית ליה שיעורא עכ"פ איסורא היה תיכף ולא דמי לנבילת עוף טמא דאסורא דנבילה לא חל כלל מחיים והרי זה דבר חדש) וא"כ דמטעם הזה לא חשבוהו רשב"א לברי' עכ"פ להרא"ש דס"ל דא"צ להיות מתחלת ברייתו ודאי דהוי ברי' וא"כ בהך עכבר דנמוח ודאי אבר א' קטן בתכלית הקטנות שלם יש בו דין ברי' ולא בטל באלף ואמת כי לשון רש"י דכתב אכילתו כטומאתו בכעדשה אינו מורה ע"ז רק יש לדחוק דהוא הי' דה"ה לענין אברים שאין להם שיעור ורש"י נקט גוף הדין דאכילה וטומאה חד דין אית ליה ודו"ק: 

{{עוגןמ|ד}} הכל אסור דכל פעם שעירה נאסר כדי קליפה וכתב הפר"ח זהו למ"ד חנ"נ אבל למ"ד אין נ"נ א"כ עכשיו דיש ס' נגד הכל מותר ובאמת קשה לפי דבריו הא דין זה ג"כ באו"ה והוא סובר בלא נודע ל"א חנ"נ וכאן הא לא נודע וע"כ צ"ל דכאן לא הוי לח בלח דאינו נבלל יפה דתיכף נקרש וא"כ הא כתב או"ה והוא דעת התוס' בכורות שכתבתי לעיל דאף דמותר מ"מ אפשר לסוחטו אסור וא"כ ה"ה למאן דלא ס"ל חנ"נ מ"מ אפשר לסוחטו אסור וא"ש. וכן מוכח לומר דהא דין זה הוא בתשובת הרא"ש והרא"ש ס"ל דלא אמרינן חנ"נ בבל איסורים וא"כ קשה אהדדי א"ו כמ"ש ואין להקשות לפי דקיימ"ל דדבר הנאסר ע"י קליפה א"צ ס' נגדו לבטל וא"כ מה בכך שנאסר כדי קליפה מ"מ הא בטל וא"צ ס' ודוחק לומר שירבה כ"כ הקליפה מידי יום ביומו עד שיהיה הרוב וזהו מודה ר"ת ור"י החולקים אריב"א דזה דוחק ולכן נראה כפי מש"ל בדבר איסור מודי' ולא אסרו רק בב"ח כמש"ל: 

{{עוגןמ|ה}} דמותר מכח ס"ס כו' בת"ח כלל כ"ב ד"ג כתב דאם ידוע שהיה שומן רך בעת נפילת העכבר אסרינן מספק אולי נכבש בתוכו יום שלם קודם שנקרש אפילו קרוש לפנינו וכן אם ידעינן שהיה רך מע"ל רק לא ידעינן אם שהה העכבר בו כל מע"ל מ"מ הכל אסור דספיקא דאורייתא היא כמו שהחמירו הרא"ש ומרדכי אם ספק היה שם כשעירה שומן הרותח ודלא כאו"ה שהתיר בשניהם עכ"ל ע"ש והביאו הש"ך. ואני תמה דלמה לא נימא העמד השומן על חזקתו בחזקת היתר ועכשיו דנפלה שעה אחת קודם שנקרש ומהכ"ת להחזיק ריעותא והא דמחזקינן טומאה מזמן לזמן כבר כתבו התוס' ריש נדה דזהו לקדשים אבל לחולין הכל מותר דאמרינן עכשיו אתרע וכתבו להדיא בקופה שהשתמשו בו ואח"כ נמצא בו שרץ אין מחזקינן ריעותא לטהרות שהשתמשו בו מקדם דלחולין לכ"ע מותר ולא נחלקו חזקיה ור"י רק לקדשים ע"ש ריש מס' נדה וא"כ מהכ"ת להחזיק ריעותא למפרע אפי' בזמן. ואמת כי לדעת הרשב"א גבי בהמה שנמצא טריפה אם הוגלד פי המכה דהיה ודאי ג' ימים קודם מחזקינן לאיסור למפרע דכל שאי אתה יכול לומר ברגע זו נעשית ואתה צ"ל שנעשה מקדם כבר אתרע חזקה ומחזקינן למפרע וא"כ אף בזה דהא עכשיו נקרש וא"א לומר עכשיו נפל בתוך השומן ואתה צ"ל למפרע א"כ זהו בכלל ספק אולי היה כבוש מע"ל אבל לפי הרמ"א דהכריע לעיל סי' ע"א דאף בהוגלד המכה מ"מ גבינות שנעשה מקדם ג"י מותרים דהעמיד על חזקתה ואמרינן עכשיו אתרע ונטרפה וא"כ למה לא נימא כן גם בזו חפשתי ולא ידעתי הבדל דבר בשום אופן. ומ"ש הרמ"א ראי' מהא דחששו להחמיר בספק אם היה העכבר בעת שעירו עליו מלבד די"ל הם סברו כרשב"א כמ"ש וכמו שנראה דהטור בסי' פ"א מסכי' לדעת רשב"א אף גם י"ל דשם רגלים לדבר דאם אח"כ נקרש מהיכן בא העכבר לתוך השומן אבל בזה דאין רגלים לדבר מהכ"ת לאסור יותר מן גבינות גבי בהמה ובפרט כי זה פוגם או משביח בשומן ג"כ ספיקא כמ"ש הש"ך וא"כ מהכ"ת לאסור: 

{{עוגןמ|ו}} הנה האו"ה בא מטענה דכל הטמאות כשעת מציאתן ואמרינן נדה דף ד' דבין להקל ובין להחמיר אמרינן במחט שהעלתה חלודה וכו' אך זה מספיק אם לא ידעי' דהיה רך מע"ל שפיר אמרי' דכמו דעכשיו קרוש לפנינו כן היה מקדם אבל בידעינן דהיה רך מע"ל רק לא ידעינן דהיה עכבר מתחילה בתוכו אדרבה מחזקינן מזמן לזמן ואמרי' כאן נמצא כאן היה אבל כבר כתבתי דזהו הכל לקדשים ועיין נדה דף ד' ד"ה טבל וכו' ותמיה על או"ה דהוא גופיה פוסק בגבינות כהנ"ל וכתב דלא דמי למקוה דל"ל חסר ואתא וא"כ ה"ה זה וצ"ע:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}