עריכת הדף "נשמת אדם/א/טו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


'''בסי'''' תרפ"ט בש"ך ס"ק ג' כ' דהרמב"ם ונ"י וכ"פ הלבוש דפסולה לגמרי אבל המע"מ כ' דיש לסמוך בשעת הדחק על הטור ורמ"א דמכשירין ובאמת בטור משמע דמכשיר אבל מרמ"א אין שום משמעות דמה שמדקדק המע"מ מדבריו דאל"כ היה לו להגיה דאחורי דלת פסול י"ל דכמו שהמחבר לא כתבו וכלל דין זה בדבריו שכתב איזה מקום קביעתה בתוך חלל של פתח ומשמע דבמקום אחר פסול וכמש"כ בב"י וא"כ ה"ה הרמ"א סגי ליה בדברי המחבר ולא הגיה רק על דין דטפח הסמוך לר"ה וזה דעת הלבוש תלמידו שפוסל דס"ל דגם רבו רמ"א ס"ל הכי ועכ"פ אין הכרח כלל וגם בטור אינו מוכרח כ"כ וא"כ צ"ע דהיאך נניח דברי הרמב"ם שכתב להדיא הניחה אחורי דלת פסולה והב"י כתב דכן דעת הנ"י מפני משמעות בטור וכמה פעמים כ' התה"ד דבמקום דדברי פוסק אחד מפורש אין מניחין אותו משום משמעות פוסק אחר:

'''ועוד''' צע"ג דאיך אפשר לומר דכשרה דהא בהדיא איתא בברייתא מנחות ל"ב תלאה במקל או שהניחה אחורי הדלת סכנה ואין בה מצוה ופירש"י ותוס' שם דר"ל פסול ומ"ש הב"י דהטור מפרש ר"ל מצוה מן המובחר אינה ומ"מ כשרה צ"ע שהרי תלאה במקל כתב הטור ג"כ דפסול ואיך נאמר דאחורי הדלת כשרה או שנכשיר בשניהם או נפסול בשניהם ועוד שהרי בגמרא איתא אר"י אמר שמואל תלאה במקל פסולה תנ"ה תלאה במקל או שהניחה אחורי הדלת סכנה כו' הרי דגמ' מייתי ראיה מזה לדר"י א"ש דאמר פסולה וצ"ע. והנה באמת מצאתי דלכאורה מוכח דגירסא אחריתא איתא בגמרא שהרי כ' המרדכי בהלכות קטנות תלאה במקל פסולה נתנה אחורי דלת סכנה ואין בה מצוה. וכתב וז"ל פ"ה דאין הבית משתמר וקשה לר"ת דא"כ פסולה נמי הוי. ונראה לר"ת שמא יהרג שם כו' עכ"ל. הרי להדיא דס"ל דכפרה. וכ"כ בתוספות בזה הלשון וקשה לר"ת דא"כ הול"ל הכי אבל העשויה שלא כהלכתא ע"ש. וכ"כ הרא"ש וא"כ ודאי משמע דתוס' ורא"ש ס"ל דכשר. ובמרדכי איתא להדיא דלר"ת כשר. וכן מוכח שהיא גירסת הרמב"ם שכתב תלאה במקל פסולה נתנה אחורי הדלת לא עשה כלום וידוע דהרמב"ם מעתיק לשון הגמרא ואי איתא דגרסתו כמו שהוא בגמרא שלפנינו היה לו לכלול תרוייהו בחד בבא (צ"ל דבאחורי הדלת ל"ש למיתני פסולה כיון שאין כאן מקום קביעתה כלל ול"ש למיתני פסולה אא"כ היא במקומה ואירע בה פסול אבל באחורי דלת ה"ז דומה כאילו מונחת על השולחן) אלא דבהא פליג. דהרמב"ן ס"ל דפסול ולמרדכי כשר. ונראה דזה ג"כ גירסת הטור בגמרא כגירסת המרדכי. וא"כ א"ש דמייתי סייעתא לשמואל מברייתא דתני תלאה במקל פסולה. אבל באחורי הדלת י"ל שפיר דכשר. אך על הב"י צ"ע שהרי לא נחת לכתוב מזה כלום ולפי גרסתנו בודאי א"א לפרש דר"ל אין בה מצוה מן מובחר. דא"כ מאי סייעתא היא לשמואל דאמר פסולה:

'''ולולי''' דברי הב"י י"ל. דאדרבה דעת רוב הפוסקים להכשיר אחורי דלת חוץ מהרמב"ם. דאיתא התם אר"י א"ש כתבה אגרת פסולה ואר"י א"ש תלאה במקל פסולה תנ"ה תלאה כו' או שהניחה אחורי הדלת פרש"י שקבעה בכותל אחורי הדלת ע"כ. ואר"י א"ש מצוה להניחה בתוך חללו של פתח פרש"י ולא מבחוץ ופריך פשיטא בשעריך כתיב פרש"י דהיינו מקום סגירת השער ומשני ס"ד כו' כמה דמרחיק מעלי פרש"י ויניחנה מבחוץ קמ"ל ויל"ד למה שינה רש"י לשונו. אלא דקשה לרש"י מדאמר שמואל בכל הני מימרות פסולה והכא אמר מצוה להניחה. מוכח ע"כ דרק למצוה קאמר ולא לעכב וברייתא איתא דאחורי דלת פסולה. ולכן פרש"י דהאי אחורי הדלת דפסולה היינו שקבעה על הכותל ולא במזוזה וזה פסול לגמרי. אבל הא דשמואל דמצוה להניחה היינו אע"ג שיקבענה במזוזה רק שהוא מבחוץ ולא בתוך חלל הפתח וז"א לעכב רק למצוה. וזהו ג"כ כוונת הנ"י דהרי"ף כתב ברייתא דאחורי דלת דפסולה. וגם כתב הא דשמואל דמצוה להניחה. והוי לכאורה תרתי דסתרי. ולכן פי' הנ"י דאחורי הדלת היינו חוץ למזוזת השער דפסול לגמרי. והא דר"י דמצווה כתב הנ"י ולא מבחוץ היינו נמי כמו שכתבתי שהוא על המזוזה אבל לא בחלל הפתח. אבל הרמב"ם באמת לא העתיק דברי שמואל. ונ"ל שזהו שמדייק הרמב"ם והש"ע וכתב איזהו מקום קביעתה בתוך חלל הפתח דמשמע דאם לא הניחה שם פסול אבל הטור כתב וז"ל איזהו מקומה במזוזת הפתח הימני כו'. דמשמע שעיקר הקפידא שתהיה במזוזה והיינו לאפוקי על הכותל. וע"ז כתב שפיר הניחה אחורי דלת כשר בדיעבד ור"ל במזוזה ולא על הכותל. ולפ"ז במקום שא"א להניחה בתוך חלל הפתח יש לסמוך ולקבעה במזוזה עצמה אחורי הדלת. אבל מכל מקום לא יברך. אבל על הכותל לא עשה כלום אליבא דכ"ע:

'''בט"ז''' כ"א איתא בתו' ד"ה הא אמר כו' כ' דמה"ת אינו חייב לעולם מדכתיב ביתך שלך ובמנחות מ"ד כ' ג"כ הכי בתירוץ ב' אבל בתירוץ ראשון מסופקים בזה ובפסחים ד' ברש"י ד"ה חובת הדר לפי שהיא משמרתו וכתיב ביתך ביאתך נכנס ויוצא עכ"ל ומשמע דס"ל דמדאורייתא חייב וכן משמע מדבריו להדיא בב"מ ק"א ע"ב ד"ה חובת הדר שבהגמי"י פ"ה סי' ז' כתב וז"ל אך קשה אמאי לא דרשינן ביתך ולא בית אחרים ויפטור כששוכר ישראל מישראל כמו כסותך ולא כסות אחרים ואם תתרץ דחשבינן ליה ביתו דשכירות קניא כמו כן שאלה קניא עכ"ל והנה באמת אם מטעם שכירות קניא קשה שהרי קיי"ל דשכירות קניא אינו אלא לחומרא והיינו מספק כמ"ש המ"א בסי' רמ"ה. ועוד צ"ע דאי איתא דשכירות הוי כשלו לגמרי אף במקום דכתיב ביתך א"כ במסכת ע"ז שם דשקיל וטרי אי שכירות קניא וכן בפסחים למה הקשה הש"ס מסיפא דמתני' דאף במקום שאמרו להשכיר כו'. ולמה לא הקשה מרישא דמחלק בין שכירות למכירה א"ו דשכירות לא קניא לגמרי להיות כביתו של עכו"ם לענין חניה בקרקע כיון שאין הקרקע שלו אלא לענין זה הוי שלו לס"ד דהוי כביתו כדאיתא במתני' ולא תביא תועבה אל ביתך וע"ז מסיק דלא מיקרי ביתו אלא ש"ה דכתיב לא ימצא מוכח דמשום שכירות לא מיקרי ביתך וצ"ע ונראה דרש"י נשמר מזה וכתב דהאי ביתך ר"ל ביאתך:

'''הרמב"ם''' פי"א מהלכות ברכות כ' דמברך גם שהחיינו אזיל לשיטתו דכתב דה"ה על ציצית ותפילין מברכין שהחיינו. אבל לפי מה דקיי"ל בא"ח סימן כ"ב לגבי ציצית דאין מברכין. וע"ש במ"א ובי"ד ר"ס כ"ח בש"ך ובפ"ח שם לענין כיסוי הדם. נ"ל דה"ה במעקה אין מברכין שהחיינו. ועיין בסי' רפ"ט בש"ך שם. ועוד נ"ל לפי מה דקיי"ל דגם אבי הבן מברך על המילה. וא"כ ה"ה הכא לעולם מברכין על עשיית מעקה. ורמב"ם אזיל לשיטתו ועיין בי"ד סי' רס"ה. ולכן כתב דדוקא אם אחר עושה מברך בטל. אבל בר"ן ריש פסחים ובאבודרהם מוכח דאף לדידן מברכין לעשות:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}