עריכת הדף "נקודות הכסף/יורה דעה/קד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}


{{ממ|סימן ק"ד בט"ז [[ט"ז/{{כאן}}#א|ס"ק א']]}} האריך להשיג על רמ"א וסייעתו וכל דבריו תמוהים בראש עיקר יסודו שתמה דהרי בדיני בריה אמרו בהדי' בסי' ק' בנמלה דאם נתרסק ממנה קצת בטל החשיבות כו' תימה רבה לתמיהתו דהא טעמא דרמ"א וסייעתו הוא משום דעכבר הוי שרץ וטומאתו כעדשה ולוקה על אכילתו כעדשה כשיעור טומאתו וזה אינו בנמלה דהדבר פשוט במשנה וש"ס ופוסקים דדוקא שמונה שרצי' ובכללן העכבר שיעורן כעדשה אבל לא שאר שרצים ונמלה היא משאר שרצים וגם בלא"ה לא קשה מידי מנמלה לפי מ"ש לקמן דגם כעדש' מעכבר בטל ביבש ומה שכתב וכן כתוב באו"ה כלל כ"ה דין ב' מידי דהוי אכעדשה דח' שרצים ושרץ מרוסק כו' אף ע"פ שלוקין עליהם מתבטלים כו' לא דק דהאו"ה מיירי שם להדיא ביבש ביבש ובזה ודאי אף רמ"א מודה דודאי אין כוונת רמ"א לומר דכעדשה משרץ אינו בטל ביבש ביבש מטעם בריה ועוד דהא בריה צריך להיות דבר שאם יחלק אין שמו עליו כדלעיל סי' ק' אלא כוונת רמ"א דהכא דיניה כלח בלח כיון דנתערב במשקה אלא דקשה א"כ אמאי אסור דהא נתבטל כשיש ס' נגדו אלא ודאי שאני הכא כיון דהוי כמו בריה דלוקה על כעדשה מן התורה א"כ חמור טפי וגזרו רבנן ביה דחיישינן דשמא יפגע בממשתו של כעדשה ואתי לידי חיוב דאורייתא כי היכא דאשכחן דגזרו בבריה דלא בטיל אבל בשאר איסורי' כיון דאינו לוקה אלא על כזית לא גזרו ביה וכן מוכח להדיא באו"ה כלל ל"ב שכתב וז"ל ואי אמרטט אז זורק העכבר והטעם בטל בס' כדין כל טעם דבריה אבל אם אמרטט ונחתך בענין שאין יכול לבררו ולהוציא האיסור אסור הכא דדילמא חתיכה בכעדשה נשאר שם והוי בריה ודוקא במשקה כו' אבל אם נאבד עד שאין מכירו להוציאו אפילו בכזית מהח' שרצים בטל שפיר כשאר איסורים בששים מאחר שאינו שלם כדאיתא לעיל כלל כ"ה עכ"ל הרי להדיא דמחלק דדוקא במשקה חששו דילמא נשאר שם חתיכה כעדשה והוי בריה אבל ביבש ביבש בטיל שפיר בששים והיינו שלא כתבו הפוסקי' דין זה דחיישי' שמא יפגע בממשו של איסור רק הכא בעכבר וגם רש"י וראב"ן והמרדכי והאגודה כולם כתבו הכא הטעם דכיון דשרץ שיעורו כעדשה וכוונתם כדעת רמ"א וכמ"ש בש"ך [[ש"ך/{{כאן}}#ג|ס"ק ג']] וכ"כ ריא"ז בשלטי הגבורים פ' בתרא דעבודת כוכבים דף שפ"ב סוף ע"א וז"ל נרקב העכבר ונתמרטט במשקין הרי אלו אסורים אפילו ביותר מששים שמא יבוא כעדשה מן השרץ לתוך המשקין ושרץ שיעורו כעדש עכ"ל עשמע דוקא בעכבר חיישינן להכי אבל בשאר איסורים לא חיישי' להכי וכמ"ש בש"ך שם ראיה ברורה מהרשב"א גופיה גבי יתוש שנפלה לקדרה של מרק שאם נחתך ממנה אבר בטלה וכן מוכח בש"ע סי' ק' סעיף ג' דכתב קדרה של מרק שנפל לשם בריה ונאבדה אסור הכל משמע דוקא בריה שלימה הא נחתך ממנה קצת מותר ולא חיישינן שמא יפגע בממשו של איסור אלא ודאי לא חיישינן להכי רק בעכבר דהוא משמונ' שרצים וכמו שכתבתי: '''ומה''' שכתב וכן מוכח מדברי התוס' שהקשו שם יש לתמוה היאך אנו אוכלין דבש הדבורי' והרי רגלי הדבורים מעורבי' בדבש וכו' לא מוכח מידי דהתוס' שם מקשי' דהרי עינינו רואות שרגלי הדבורים מעורבים בדבש ואוכלין הדבש עם רגלי הדבורים. ועוד דרגלי דבורים הוי אברים שלימים והיינו דמסיימו התוס' ורגלי הדבורי' הוי כעצמות החמור. והא דאמרינן אברים אין להם שיעור אפילו פחות מכזית מהמת ופחות מכעדשה מן השרץ היינו לענין טומאה וכגון דאיכא בשר עילויה הא לאו הכי טהורי' ולענין אכיל' שפיר דמי עכ"ל הרי דהוצרכו לטעמא דהוי כעצמות החמור דאל"כ הוי אסור משום דהוי אברים שלימים ובזה נדחה ג"כ מ"ש וכן מוכח מדבריהם שם שסיימו והא דאמרינן אברים אין להם שיעור אפילו פחות מכזית מחמת ופחות מכעדשה מהשרץ כו' ש"מ דמיירי שם בפחות מכעדשה כו' ולא דק דדוקא באברים אין להם שיעור ואפי' בפחות מכעדשה הא לאו הכי בעי כעדשה וכל זה ברור:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}