עריכת הדף "מנחת שי/קהלת/ב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== ג ==

'''ולאחז.''' ברוב הספרים הא"לף בחטף סגול:

== ה ==

'''מחבק.''' בס"א דפוס ישן המ"ם בשוא ובכל שאר ספרים בצירי:

== ז ==

'''קניתי עבדים וגו' מכל שהיו.''' ולמטה הוא אומר וגדלתי והוספתי מכל שהיה והוא חד מן ג' זוגים מן ב' ב' בחד עניינא קדמאה היו תניינא היה וסימן היו היה דבר ה מסורת ד"ה א כ"ג:

'''עת לחשות.''' בחטף פתח החי"ת וי"ס בשוא לבדו:

== ח ==

'''עת לאהב.''' במקצת ספרים הא"לף בשוא לבדו ובמקצתם בחטף סגול:

== ט ==

'''מה יתרון העושה.''' מלא וא"ו במדוייקים והמסרה עליו ה' מלא בלישנא וסי' עושה בעברת זדון (משלי כ״א:כ״ד) וכן מצאתי במסרה כ"י ולפי זה יקשה דבחילופים שלנו משמע שכן הוא למדינחאי אך למערבאי חסר ודילמא איפוך:

== יא ==

'''גם את העלם נתן בלבם.''' חסר וא"ו ע"פ המסורת ובמדרש קהלת אמר ר' אחווא בריה דר' זירא העולם נועלם מהם שם המפורש משל למלך שעשה סעודה וכו' כך אמר הק"בה ומה אם שעה שהעלמת מהם שם המפורש הם הורגים בכינוי אלו נתתי וגליתי להם שם המפורש עא"כו עובדא הוה בחדא אינתא פרסייא דאקלת ברה בחדא מילה מן שמא מפרשא שמעה שמואל אמר זיל אתקיל ליה תכריכין פי' מעשה היה האשה אחת מארץ פרס שקללה בנה בדבר אחד משם המפורש שמעה שמואל ואמר לה לך והתקין לו תכריכין וכן משמע בירושלמי פרק אמר להם הממונה ועיין מ"ש בסדר שמות פ' זה שמי לעלם ובילמדנו פ' קדושי' העלם כתיב חסר וא"ו מהו כן אלולי שהק"בה העלים מלבו של אדם את המיתה לא היה אדם בונה ולא נוטע וכו' והכי איתא בשוחר טוב מזמור ט':

== יג ==

'''כיתרון.''' הכ"ף בחירק והי"וד נחנ והתי"ו בשוא נע וי"ס כְיִתְרוֹן וס"ס כִּֽיתֲרוֹן בחטף פתח התי"ו אולי עשו כן מפני המאריך כמו שנמצא ג"כ במקצת ספרים כיוצא בזה באות שואית בתוף התיבה וקדם לה מלך עם מאריך נוקדים אותה האות בשוא פתח וקורים אותה כמו פתח כמשפט הגעיא בראש תיבה דוגמא אֵֽרֲדָה נא נֵֽלֲכָה נא ויסעו מֵֽרֲפִידִים כי היתה הָֽרֲוָחָה ביום הָֽרֲבִיעִי ודומיהן אבל אין כן בס"ס המדוייקים ועוד אבאר זה במאמר המאריך בתירוץ חקירה שנית בס"ד ורד"ק במכלול הביאו עם דומים אחרים שהיו"ד נחה והטילו תנועתה על אות השמוש ומ"ש בדפוס המכלול וגם במכלל יופי כִיתָרון בקמץ התי"ו טעות הוא בלי ספר וצריך לניות בשוא:

'''מתת אלהים היא.''' בס"א דפוס ישן כתוב הוא בו"או והה"א נקודה בחירק ובכל שאר ספרים כתוב היא ביו"ד:

== יד ==

'''שיראו מלפניו.''' ביו"ד אחד לבד בספרים מדוייקים כ"י וברובם יש מאריך ביו"ד:

== יט ==

'''כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם.''' כתב רד"ק במכלול דף רל"ט בשם ר' יוסף אביו ששלשתם הרי"ש בסגול וכן ראיתי בספרים מדוייקים:

'''כי מקרה בני האדם.''' הבי"ת בגעיא בס"ס:

== כ ==

'''וסבותי אני וגו' שעמלתי תחת השמש.''' בספרים מועטי' נמצא שעמלתי ושחכמתי כמו שהוא בפ' הקודם וכן נראה מהתרגום אך בספרים מדוייקים לא מצאנו בפסוק שני רק שעמלתי תחת השמש ויש ראיה מבעל המסורת שכתב על פסוק ראשון שעמלתי ב' ועל מלת ושחכמתי כתב לית:

== כב ==

'''שהוא עמל.''' וכן שהם בהמה דבסיפרא שניהם השי"ן בשוא:

== כד ==

'''כי מיד האלהים היא.''' במקצת ספרי הדפוס קדמונים כתוב הוא בו"או שרוקה ובכל שאר ספרים כתיב היא:

'''עת לטעת.''' כתב ר' יונה בספר הרקמה כי מצא בקצת ספרים ובס' דמשקי מדוייק לטעת בדגש הטי"ת אע"פי שהוא ברוב הספרים קל וגם רד"ק הזכיר דעת ר' יונה במכלול דף צ"ד וכן באפודי:

== כה ==

'''מאשר ישמח האדם במעשיו.''' בס"ס הבי"ת בגעיא:

== כו ==


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}