עריכת הדף "מהרש"א - חידושי אגדות/יומא/עה/א"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

'''בכוסו עריות כו'.''' דשתיית יין מביא לידי זנות כדכתיב זנות יין ותירוש וגו': 

''' כל''' העולם כולו דומה כו'. פרש"י ממון אחרים כו' ע"ש ר"ל דאחר שאכל ממונו מבקש לימודו בממון אחרים ועוד נראה דלפי זה יש לגרוס נותן עיניו בכיסו שהוא הכתיב ביו"ד ור"ל שעינו רעה בכיסו בא לידי חימוד ממון של אחרים: 

''' דאגה''' בלב איש ישיחנה לאחרים כו'. מפורש במס' סוטה פ' משוח מלחמה: 

''' חד''' אמר אפי' אוכל כו'. לכאורה אקרא דתורה ה"מ לפלוגי הכי דכתיב ועפר תאכל כל וגו' אפי' כו' טועם בו טעם עפר או אין דעתו מיושבת כו' וי"ל דההוא קרא דתורה בלשון קללה נאמר דאפשר שלא יהיה לו שום אכילה מצויה אלא עפר ואפשר שבשאר אכילות טועם בהם טעם גם דעתו מיושבת עליו אבל הכא מדכתיב לחמו דריש אי למר דאפי' בלחם שהוא כולל שאר אכילת סעודה טועם בו טעם עפר ואי למר דאפי' בלחם שהוא כולל שאר מאכלות אין דעתו כו' עד שיאכל עפר: 

''' קלל''' את הנחש עולה כו'. ר"ל דגם אחר שנתקלל ואין אוכל רק עפר מזונותיו מצוין עולה לגג כו' וכן קלל את כנען שיהיה עבד לאחיו ואין לו כלום בלא רבו דמה שקנה עבד קנה רבו מ"מ מזונותיו מצוין אצל רבו והיינו כמ"ד שלא יכול לומר לו עשה עמי ואיני זנך וכן באשה אשר קללתה ארבה עצבונך גם שהם טומאת נדה ולידה מ"מ אין מרחיקין ממנה והכל רצין אחריה וכן קלל האדמה קוץ ודרדר תצמיח וגו' מ"מ הכל ניזונין ממנה בזעת אפים וק"ל: 

''' וחד''' אמר עריות כו'. עי' פרש"י והיינו בשהותרו לישא גם בקרובים הפריה ורביה מתרבה יותר ודקאמר נמי ומ"ד עריות דכתיב חנם לפי שברחוקות לא ימצא לישא אלא במוהר ומתן משא"כ בקרובות דאפשר שיתרצו חנם ולמ"ד התם דבן נח מותר בבתו ניחא טפי בחנם: 

''' כשהיו''' ישראל שואבין מים הקב"ה מזמין כו'. מפורש בפ"ק דסוטה וע"ש: 

''' מאי''' מעין חתום כו'. יש לעיין דמעיקרא נקט במילתיה רישא דקרא גן נעול וגו' ילבסוף נקט סיפא דהאי קרא מאי מעין חתום וי"ל דמעיקרא נמי אסיפא דקרא קסמיך דרישא דקרא גן נעול וגו' לא מתפרש ליה אלא בא"א וכ"ה בתרגום וכן גן נעול מתפרש ליה על הבתולות כתרגומו אבל מעין חתום מתפרש ליה על העריות וק"ל: 

''' שנאסרו''' כו'. וכתב הרא"ם לא ידעתי למה נתעוררו עכשיו כו' והלא עברו כמה חדשים כו' שהרי מיוה"כ שירד משה שוב לא עלה כו' וי"ל דלא נאמרה כל התורה לישראל אלא כ"א בזמנה כו' ע"ש ומ"מ ק"ק למה נתעוררו על איסור עריות בזמן תרעומתן על המן ובאמרם מי יאכילנו בשר וי"ל ע"פ מ"ש לקמן גד שמגיד אם בן ט' לראשון ואם בן ז' לאחרון דהשתא בכה"ג ביבום אשת אחיו אם נמצא עומר הקטן בבית בעלה הראשון שמת הרי השני בא עליה באיסור ערוה ולכך ע"י המן נתרעמו על העריות: 

''' ולא''' ממשן כו'. מדלא התרעמו רק על אלו ה' מינין ע"כ משום שהיה המן חסר ממשן שהוא קשה לעוברות ומיניקות אבל טעמן לא היה חסר שכל הטעמים היו במן דטעמן בלא ממשן אינו קשה לעוברות כו': 

''' א"ר''' אסי עגול כגדא כו'. לפי שאנו רואין שזרע גד אינו לבן ע"כ לא דמוהו לגד אלא משום עגול והראיה דבפ' בהעלותך דמו אותו למראה כעין הבדולח והיא מראה לבן כמרגליות דנקט הכא וק"ל: 

''' גד''' שדומה להגדה כו'. ולפ"ז יהיה לבן מלשון לב דכמו שהאגדה זו מושך לב אדם לד"ת כך המן מושך לב אדם לאכילה לפי שהיה טועם בו כל הטעמים וכדאמרי' רווחא לבסומי שכיח: 

''' מגיד''' להם לישראל אי בן ט' כו'. ויהיה פי' כזרע גד שמגיד איזו זרע זה הבן אי בן ט' כו' ולפי דרך זה לבן שמלבין כו' לפי שספק בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון קרוב לבוא לידי עבירה כדאמרי' פ' החולץ דלכך תקנו הבחנת ג' חדשים בכל הנשים גזירה שמא ישא את אחותו מאביו כו' והמן מלבין עון זה מישראל: 

''' שהיה''' מגיד כו'. ויהיה פי' גד לבן שהיה מלבן ומברר מה שבחורין כו' דהיינו דבר הספק לדיין מי זכאי ומי חייב: 

''' אם''' נמצא עומרה בבית בעלה כו'. יש נוסחא אחרת בהיפך כמ"ש בע"י ונראה לפרש לפי הנוסחא שלפנינו דאם היא סרחה עליו והוא היה רוצה בה הרי היא אשתו ועומרה בבית בעלה אבל אם הוא סרח עליה הרי היא כאינה אשתו כיון שיכול לגרשה בעל כרחה עומרה בבית אביה וזה שדקדק רש"י לפרש הוא סרח עלי ותובעתו כתובתה ע"ש דודאי לא איירי שנתן לה גט דא"כ היאך נמצא עומרה בבית בעלה כיון שאינה אשתו כלל אלא שהוא רוצה עתה לגרשה באומרו שהיא סרחה עליו ואינו רוצה ליתן לה כתובה והיא אומרת הוא סרח עלי ואם רוצה ליתן לי גט בע"כ יתן לי כתובה ודו"ק: 

''' רשעים''' שטו ולקטו כו'. מה שבקשו לתת להם לחם לא חטאו כלל כדמוכח לקמן ובערכין דשנים במן היינו שהותירו ויצאו בשבת ורשעים דנקט הכא אינו נראה דעל שהותירו ויצאו בשבת קאמר דלא הוזכר בענינו בפ' בהעלותך אבל רשעים דקאמר היינו אחר שניתן להם המן התלוננו ועתה נפשנו יבשה אין כל וגו' וזה נלמד מענינו דבתר הכי כתיב שטו העם ולקטו וגו' דהיינו רשעים: 

''' בינונים''' כו'. נראה דאין ר"ל שירד להם לחם ממש דהוא הלחם אשר נתן וגו' לקטו ממנו וגו' לא משמע כן וכן ועשו אותו עוגות אלא דה"ק לצדיקים הוא ירד כעין לחם שאכלו אותו כמו שירד ולא הוצרכו לטחנו ולאפותו ולבינונים ירד להם לעשות עוגות ולאפותו אבל לא הוצרכו לטחנו ולרשעים הוצרכו גם לטחנו וגם זה נלמד מענינו דכתיב שטו העם ולקטו דמיירי ברשעים וכתיב ביה וטחנו ורש"י בחומש שפי' וטחנו בריחים וגו' לא ירד בריחים ולא בקדרה כו' אלא היה משתנה טעמו לנטחנין ולנדוכין ולמבושלים ע"ש אינו ע"פ סוגיא דשמעתין: 

''' במדוכה''' כו'. משום דבקרא משמע דכעין לחם היו אוכלין כדכתיב ולחם בבקר ובבקר תשבעו לחם וגו' והוא הלחם וגו' אם לצדיקים כמו שירד ואם לבינונים ע"י אפיה ואם לרשעים ע"י טחינה כדלעיל אבל דכו במדוכה לא שייך בלחם אלא בדבר שנתבשל וע"כ דרשו דעם המן ירד להם דבר שדרכו להיות דכוי במדוכה דהיינו תכשיטי נשים. ומזה נמי דרשו 

''' ובשלו''' בפרור היינו ציקי קדרה דהמן גופיה לא בא לידי בישול אלא לידי אפיה כלחם אבל עם המן ירד להם ציקי קדרה: 

''' מדבר''' שירד להם בבקר בבקר כו'. מדכתיב תרתי בבקר גבי נדבת מלאכת המשכן דרשו כן דרמז על בבקר בבקר דכתיב במן דהתם איצטריך למיכתב תרי זימני לדרוש מיניה חלקהו לב' בקרים כדאמרי' פ' ת"ה: 

''' נשיאים''' ממש כו'. דאי נשיאים כפשטיה למה נתעצלו הם להתנדב באחרונה דהא בחנוכת המזבח התחילו הם להתנדב בתחלה ולכך אמרו דנשיאים הביאו היינו עננים ועבים וק"ק לישנא דקאמר נשיאים ממש למה מיקרי זה השם מלשון עבים טפי ממש דבכמה כתובים נאמר נשיאים ונשיא מלשון רב: 

''' מה''' שד זה תינוק כו'. ורש"י בחומש הקשה לדרש זה מה ענין שדים אצל שמן וא"א לומר לשון וישמן שא"כ היה המ"ם נקוד קמץ כו' ע"ש גם לקמן. ולדרש 

''' מה''' שד זה מתהפך כו'. יש לפרש השמן ע"ש שדי שמן דפרק חלק דיש מעשה שדים ששואלין ע"י שמן כו' כפרש"י שם דאפשר דאלו מתהפכין לגוונין כו': 

''' בשר''' ששאלו שלא כהוגן כו'. עיין פרש"י וכה"ג פרש"י בחומש והוא במכילתא אבל קשה מ"ש למדה תורה ד"א שלא יאכל בשר אלא בלילה כו' ואם ד"א הוא כן אמאי ניתן להם שלא כהוגן ורש"י בחומש הרגיש בזה ופירש בשר לאכול ולא לשובע ד"א כו' אבל בכל נוסחות שלנו אינו כן וע"כ נראה ע"פ סוגיא שלנו די"ל בהיפך וה"ק בשר ניתן להם שלא כהוגן היינו רק לאכול ולא לשבוע אבל לחם ניתן כהוגן היינו גם לשבוע כמפורש בקרא ודקאמרינן מכאן למדה תורה ד"א שלא יאכל כו' אלא בלילה הוא מלתא באנפי נפשיה אהאי קרא:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}