עריכת הדף "יש סדר למשנה/עירובין/י"

{{הועלה אוטומטית}}


{{ניווט כללי עליון}}

== א ==

תוי"ט  ד"ה '''מכניסן  זוג זוג. '''  פי' הר"ב קסבר שבת זמן תפילין וכו'. ותימה דהכא פסק וכו' אכתי קשיא לי הלכה פסוקה אחרת מהרא"ש הביאו הטור וכו' להניח ב' זוגות חד דרש"י וחד דר"ת וכו' ע"ש. ראיתי כתב המג"א סי' ש"א סקנ"ד זוג זוג הקשה בתוי"ט וכו' נ"ל כיון דאנן לא בקיאין לכוין המקום כמ"ש סי' ל"ד ואם יניח שלא במקומו יהיה משאוי לכן לא יניח אלא זוג אחד וכו' ע"כ. ולקוצר דעתי שותא דאמרן המג"א לא הבינותי דהלא הטור בשם הרא"ש בסי' ל"ד החליטו דבר זה בזה"ל לפי שנחלקו גאוני עולם ותפילין אלו פסולין לאלו וכו' ואמרו חכמים מקום יש בראש להניח בו שני תפילין וכן בזרוע לכן ירא שמים יצא ידי שניהם ויעשה ב' זוגות תפילין ויניח שניהם ויכוין בהנחתן באותן שהם אליבא דהילכתא אני יוצא י"ח והשאר הם כרצועות בעלמא וכו' ע"כ. הרי להדיא דבקיאין לכוון המקום [דאם יהיה שום ספק היאך יחליטו דירא שמים יניח שניהם. ולא חששו דאותן שהם אליבא דהילכתא יהיה מונחים שלא במקומן ויהי אותו ירא שמים קרקפתא דלא מנח תפילין ח"ו] והשתא שפיר כתב התוי"ט אכתי קשה לי וכו' מהרא"ש שהביא הטור וכו' [גם לדעת הסמ"ג והתרומה שהעתיקם הב"י והביאם בש"ע סי' הנ"ל סעיף ג'] ואם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד וכו'. אין מזה ראיה דאנן לא בקיאין. אלא על מעוטא דמעוטא כתבו הכי דאם אינו יודע אבל ודאי רובם ככולם יודעין לכווין המקום. ותו דהמג"א עצמו לעיל ל"ד סק"ד כתב דהכי פירושו ואם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד פי' כשיהדקם בבת אחת לא יוכל לכוין המקום וצריך לקשרם זה אחר זה וכו' הרי העיד בעצמו דבזה אחר זה דהיינו שיניח זוג אחד ואח"כ כשעודן עליו יוכל לכוין ולהניח גם הזוג השניה סמוך להזוג שהניח ראשונה זה ע"ז. ע"ש היטב ותמצא מבואר כך [ומ"ש בש"ע ויסלקם מיד. נמחק מן הגירסא לדעת הרמ"א]. וזה הדבר שהחוש ג"כ מעיד דכמו שיודע לכוין מקום הנחת תפילין לזוג אחד כך ברור דיוכל לכוין גם בזוג השניה לפי דקי"ל מקום יש בראש וכו' וכן מבואר בתוס' עירובין צ"ה ע"ב ד"ה מקום וכו' ואומר ר"י דמצא במדרש וכו' וא"כ במוצא תפילין יוכל להכניס ב' זוגות וכקושית התוי"ט דהיינו שיניח מתחילה הזוג אחד ואח"כ הזוג השניה סמוך להזוג הראשונה ויכניסם לביתו. סוף דבר דברי הגאון מג"א בזה צריכין ביאור טובא. ודע דכמו דמקשה תוי"ט כך התעורר הט"ז סי' ל"ד סק"ב ד"ה תשובה נראה דצריך וכו' דלפי הנראה דהך מילתא שהביאו הפוסקים דמקום יש בראש להניח בו תפילין לאו הלכה ברורה וכו' וראיה דהא בפ' בתרא דעירובין וכו' ולפי' ק' הילכתא אהילכתא דהא פסקו שם כל הפוסקים כת"ק וכן הטור סי' ש"א וכבר כתב הטור סי' ל"א שבת לאו זמן תפילין הוא וע"כ צ"ל דהפוסקים וכו' אלא כלישנא קמא דמקום יש בראש וכו' וכן משמע בתוס' שם דף צ"ו ד"ה לא ס"ד וצ"ל דלא מתרצי וכו' ואין להקשות הא כתבו הפוסקים בהנך תפילין דרש"י ור"ת דמקום יש בראש וכו' לקמן דהם אמרו כן עצהי"ט דממ"נ לא הוי בל תוסיף וכו' עכ"ל. ודברי הטור אחר העיון לא יכולתי להעמידם ובזה דסיי' אפתח דאותו ממ"נ שכתב קשה הדבר לומר דמצאו תקנה לירא שמים להניח תפילין דרש"י ור"ת בבת אחת משום דתפילין של אלו פסולין לאלו [כמו שהעתקתי למעלה לשון הרא"ש והטור] והך תקנה קלקלה היא דילמא תפילין הפסולין מונחים על מקום הראוי ותפילין הכשרים במקום שאינו ראוי וא"כ יהיה אותו ירא שמים קרקפתא דלא מנח תפילין. אלא ברור מדכתבו תקנה זו ודאי דתקנה מעליותא היא לפי שאמרו חכמים מקום יש בראש בהחלט ולא על צד הספק. ותו מ"ש הט"ז וכן משמע בתוס' וכל הרואה בתו' יראה דנהפך הוא דהא כתבו ליישב קושית הר"ר י"ט מאי"ן דניחא ליה טפי למימר דההיא דברכות דלא כר' מאיר משום דלא מתרצי מילתיה דר"ה וכו' ואי אמרי' כמו שסובר הט"ז בכוונת התוס' א"כ תשאר קושית ה"ר י"ט מאי"ן אדכתיב. אלא ברור דתלו תוס' דבריהם בדתניא כלומר דזה ליכא למימר דר"מ לא ס"ל הא דר"ש בר יצחק ויחלקו במציאות [ועוד דמימרא דרשב"י מכרח וכדבעינא למימר לקמן] ולפיכך ע"כ דר"מ דאמר זוג אין טפי לא היינו משום דסבר שבת זמן תפילין ושפיר מתורץ קושית ה"ר י"ט מאי"ן ושיעור דברי תוס' על הכונה שפשוט הוא וכן על דרך אמיתי זו כתב התוי"ט ואפילו אם נתרץ דברי הפוסקים וכו' הנה מלבד דכ"ז דוחק ואין זה במשמע גם בתוס' בדף צ"ו ע"ב בד"ה לא ס"ד נראה מדבריהם דאין סברא לומר כן דת"ק [דהיינו ר"מ כמבואר להדיא בסוגיא צ"ה ע"ב אמר רבא אפילו תימא ה"מ וכו'] לית ליה דרב ושמואל וכו'. ולפום כן השתא דדברי הט"ז אינם מוכרחין ואדרבה שצריכין ביאור טובא א"כ תשאר תמיהת התוי"ט בתקפו. ודע עוד כשהגעתי לחינוך סמוך לבן י"ג שנים והייתי שונה הלכות תפילין שאלתי למארא אבא הגאון יחיד בדורו זצ"ל אהא דכתב הב"י סי' כ"ז בד"ה ומקום תפילין של ראש מתחלת מעקרי השיער וכו' אבל הרמב"ם כתב מניחן אותם על הקדקד וכו' והא דאמרי' מקום יש בראש להניח שתי תפילין אפשר דלא זה על זה קאמר אלא סמוכים זה אצל זה ברוחב הראש שכנגד בין העינים וכו' ע"כ. דלכאורה אי אפשר לומר הכי מהא דקאמר הש"ס בע"ז מ"ד. זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי וכו' מאי עדותה אר"י בן לוי שהיה מניחה במקום תפילין והולמתו [ופירש"י עטרה זו מעידה עלי שאני הגון למלכות כו' ע"ש] והא בעי אנוחי תפילין אמר ר"ש ב"י מקום יש בראש להניח בו שתי תפילין ע"ש. והנה בשלמא אי אמרינן כמו דסבירא לן דמקום יש בראש וכו' היינו זה ע"ז קאמר שפיר מצינו לומר דדוד היה מניח תפילין וע"ג למעלה היה מניח הכתר והולמתו שיושבת בראשו יפה. ומכוונת למדת ראשו [עיין רש"י ותוס' ד"ה שהיה מניחה וכו'] אבל אי אמרינן כפי' הרמב"ם דזה אצל זה סמוכים ברוחב הראש קאמר מקום יש בראש. א"כ מאי משני הש"ס מקום יש בראש וכו' דהא התפילין שהיה מניח היה מעכב שלא היה יכול להניח הכתר במקום התפילין. וא"א הגאון אמיתי זצ"ל השיב לי על דרך עמוק עמוק ובחריצות גדול. עכ"פ מתוך הסוגיא יתבאר כי דברי רב שמואל דמקום יש בראש מוכרחים מן הפסוק זאת היתה לי וכו'. וא"כ אי אפשר לומר דפליג אחד ע"ז והשתא ע"כ מאי דמסיק הש"ס אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא היינו אי שבת זמן תפילין וא"כ תשאר קושית התוי"ט. אלא להחזיק טיבותא לתירוץ השני שכתב המג"א בשם המהרש"א והר"ן ע"ש [סי' ש"א סקנ"ד הנ"ל]. שוב ראיתי שכתב האליהו רבה ריש סי' ל"ד אהא דכתב בש"ע מקום יש בראש וכו' תימה א"כ למה פסקו בסי' ש"א במוצא תפילין וכו' ועוד מצאתי בתוי"ט פ' במה אשה שתמה על דברי הטור בסי' ל"א הנ"ל מסי' ש"א שכתב הטעם אלו יצא בתפילין דילמא אתי לאתויי בר"ה דשקיל ליה מרישיה אם בא לפנות אלמא דס"ל דשבת זמן תפילין הוא וכו'. ונלענ"ד דשלש מחלוקת בדבר דמאי דאמרינן שבת זמן תפילין היינו דמצוה נמי להניחן בשבת וכו' ולמ"ד ושמרת את החקה ולא בשבת וי"ט יש איסור כשמניח תפילין ולר"ע דלמד מלך לאות יצאו שבת ויו"ט שהן גופן אות אין איסור כשמניח תפילין בשבת וא"כ אנן קי"ל כר"ע כמבואר בסי' ל"א לכך קי"ל דלא יוציא רק זוג אחד דכיון שאין איסור להניח תפילין אף שאינו אלא רשות מ"מ אסור להוסיף ומשוי להו כמשאוי לכן הוצרך הטור בסי' ש"א לטעם שמא אתי לאתויי ברה"ר דל"ש לומר הטעם משום משאוי דהא אין איסור להניחן בשבת ודו"ק דבזה ניחא הכל בס"ד עכ"ל הא"ר [הנה מתחלת דבריו של בריבי הא"ר משמע שראה מ"ש התוי"ט בפ' במה אשה משנה ב' ולא ראה שהתוי"ט מקשה כל דבריו בתרא דעירובין] ולא ידעתי מאי ניחותא והאיך אפשר דהטור ס"ל דאין איסור להניח תפילין בשבת. שהרי לשון הטור שכתב סי' ל"א שבת ויו"ט לאו זמן תפילין וחולו של המועד יש מסתפקין בו אם הוא זמן תפילין ומניחין אותן בלא ברכה. משמע דבשבת יש איסור להניח מדלא כתב דמניחין אותן בלא ברכה גם בשבת אם רוצה להניחן. ואם נדחוק בזה אמנם שפתי הב"י ברור מללו בש"ע סי' ל"א בשבת וי"ט אסור להניח תפילין מפני שהן עצמן אות ואם מניח בהם אות אחר היה זלזול לאות שלהם וכו'. ולפיכך במה שכתב הא"ר אנן קי"ל כר"ע כמבואר בסי' ל"א וכו' הביא ראיה לסתור ומשם ראיה נגדו דהא הב"י שכתב כדבריו של ר"ע יצא שבת ויו"ט שהן גופן אות ופסק כהר"י דאיסור איכא להניח [וא"כ להב"י שכתב כך להדיא כל התמיהות לפי פסקיו בסי' ל"א ובסי' ש"א סעיף ז'. סעיף מ"ב נשארו אדוכתייהו] ויותר תמוה מסוגית הש"ס דעירובין דף צ"ו ע"ב דמקשה הש"ס וסבר ר"ע שבת זמן תפילין והתניא רע"א יכול יניח אדם תפילין בשבתות ויו"ט והיה לך לאות על ידך מי שמצריכין אות יצאו אלו שהן גופן אות ע"ש ואי כדברי הא"ר דר"ע ס"ל רק דאין חובה להניחן וא"כ הת"ק שפיר מצי סבר כר"ע [אבל כר' יוסי הגלילי לא מצי סבר דהא ר' יוסי הגלילי מפיק מן ושמרת את החוקה וגו' ואסור להניח כמ"ש הא"ר וא"כ שתי זוגות נמי שרי] כדאמרינן בתחילת הסוגיא ולכך אין מכניס אלא זוג אחת דכיון דאין איסור להניחן אף שאינו אלא רשות וכו' כמ"ש הא"ר. אלא ברור דגם לרבי עקיבא איסור איכא כמ"ש הב"י להדיא. ורש"י ותוס' והר"ן סוף פ"ק דביצה ט"ו ע"א שכתבו מטעם אות דאם הניח תפילין בשבת ויו"ט ליכא איסורא על כרחך דלא תקשה להו מסוגית הש"ס דהכא דלא מוקי הש"ס לת"ק כר"ע כמו שהקשיתי לעיל דאם רשות היא אינו עובר בבל תוסיף ודלא כסברת הא"ר. ובכן כל דבריו של גדול האלי' רבה. צריכין ביאור טוב. וקצרתי אף שיש לי עוד דברים הרבה מפני שהמלאכה מרובה:  

== ז ==

הר"ב  ד"ה '''וכן '''  אשפה בר"ה גבוה י' טפחים רשות היחיד היא כו' ע"ש. לפום רהיטא איכא למידק דהא קי"ל גבוה י"ט ברה"ר מקום פטור הוא. וכ"כ הר"ב ריש פי"א דשבת וכ"כ לעיל בסמוך ריש משנה זו וחולייתו וכו'. ויש ליישב:  

== ט ==

''' פי' פטמין '''  בערוך פי' מוכרי עופות ועיין רש"י ביצה כ"ט ע"ב ד"ה פטם כו' ע"ש: 

'''פסכתר. '''  גירסת הערוך פסקטר וע"ש:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}