עריכת הדף "טורי אבן/ראש השנה/יט/ב"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''דף י"ט ע"ב'''}}

'''{{עוגן1|קשיא}} הלכתא אהלכתא ל"ק כאן בחנוכה ופורי'.''' ק"ל הלכה מכלל דפליגי הא מסיק לעיל דבחנוכ' כ"ע מודי' דלא בטלו משום דמיפרסמא ניסא כ"ש דפורים דמיפרסמא ניסא טפי מחנוכה ועוד כל עצמו של פורים בגולה ניתקנה אחר חורבן בית ראשון. ויש לפ' דהא דקבע הלכתא דחנוכה ופורים לא בטלה היינו כחומר י"ט דמג"ת דאסור לפניהם ולאחריה'. מיהו הרבה מן המפ' הסכימו דלפניהם ולאחריהם דחנוכה ופורים בטלה ולפ"ז תקשי הלכה מכלל דפליגי מיהו י"ל דהא דשני לעיל שאני חנוכה דמפרסמא ניסא היינו משום דאכתי לא קם לן הא דבטלו מג"ת בתנאי והוה קשי' לן למ"ד בטלו מעובדא דגזרו תענית בחנוכה בלוד ודחיק לשנויי' בע"כ דשאני חנוכה. אבל לבתר דקם לן הא דבטלו מג"ת בתנאי השתא א"ל דלמ"ד בטלו חנוכה נמי בטל ולא תקשה אהא עובד' דלוד דההיא כר"מ ואיהו דא' כר"י דס"ל בטלו מש"ה הוצרך לפסוק הלכתא דחנוכה ל"ב. וכ"ת תינח חנוכה אבל פורים תקשה ל"ל הלכתא הא לכ"ע פורים ל"ב דהא כל עיקר בגולה ניתקנה וכדפי'. י"ל דנ"מ להא דאמרינן בפ"ק דמגילה (דף ה') כתיב במג"ת את יום י"ד ואת יום ט"ו יומי פורים אינון דלא למספר בהון ואמר רבא לא נצרכא אלא לאסור את של זה בזה פי' בני י"ד בט"ו ובני ט"ו בי"ד והשתא למ"ד בטלה מג"ת של זה בזה שרי מש"ה מסיק הלכתא דפורים לא בטלה ואכתי של זה בזה באיסורו עומד ובחי' בפ"ק דמגילה אכתוב עוד בזה:

'''{{עוגן1|והא}} מיקלקל ר"ה.''' לפי' רש"י במתניתן דבגולה סומכי' על רוב השנים דאין אלול מעובר וביום ל' לאלול לבד עושין ר"ה ניחא לשנא דמיקלקל ר"ה דהשתא דמעברין לאלול נמצא שעשו בגולה לקודש קול אבל א"א לומר כן דוודאי בגולה עושין ב' ימים ר"ה מספק כדפי' במשנתנו והתוס' פי' והא קלקל ר"ה שיעשו ב' ימים מספק ואין לשון קילקל נופל על זה אלא בעושין לקודש חול אבל במאי שעושין ב' ימים מה קילקל יש לר"ה בזה אם עושין מחול קודש ועוד ק"ל ה"ל להקשו' הא מיקלקל יוה"כ שהרחוקי' אין עושין אלא יום א' ליום ל' של אלול לחוד כדאמ' לקמן (דף כ"א) גבי ר"נ ושביק קילקל חמור דיוה"כ דבכרת ומתמה על קילקל קל דביטל מלאכה לעם ב' ימים דר"ה. ואע"ג דקילקל זה דר"ה הוי לכל הדרים רחיק ממהלך יום אחד ממקום הועד ושל יוה"כ אינו אלא לרחוקים מהלך עשרה ימים ח"מ לא היו לו להניח קלקל גדול וחמיר ולהקשו' מדבר קל שאין בו דררא דאיסורא כלל הלכך נ"ל דודאי מדררא דאיסורא קא קשי' לי' הא מקלקלא ר"ה אע"ג דעושין בגולה ב' ימי' מספק אפ"ה איכא קילקול דאמר בפ"ק דביצה (דף ו') מת בי"ט שני יתעסקו בו ישראל אפי' בי"ט ב' של ר"ה וטעמא משום דרוב שנים אין אלול מעובה וסמכינן במת ארוכה כדמוכח (בפ"ב) [צ"ל פ"ק] דביצה (דף ז' שם) גבי אף ביצה מותרת ואם מעברין לאלול איכא קלקל ר"ה לענין מת דיתעסקו בו ישראל בי"ט שני וכיון דעיברו לאלול יום ב' י"ט גמור הוא וכיון דקילקל דר"ה נמי קילקולא דאיסורא הוי פריך מיני' משום דר"ה קדי' ליוה"כ ועוד כיון דתרווייהו קילקולא דאיסור הן חדא מינייהו נקיט:

'''{{עוגן1|דיקא}} נמי דקתני על תשרי מפני תקנ' המועדו'.''' פי' מדלא קא' על תשרי מפני המועדו' כדתני על ניסן מפני הפס' וכן כולהו וקתני תקנת המועדו'. קמ"ל דאע"ג דאיכא קילקול ר"ה אפ"ה תקנת המועדו' עדיף לן:

'''{{עוגן1|כמה}} עיבור שנה ל'.''' פי' דווקא מלא ולא חסר כדמסי' מ"מ לא נתברר טעמא דת"ק מ"ט דווקא מלא. ונ"ל דתקנת חכמים היא לעשו' לעולם יום קבוע לר"ח אדר שני שיהי' ביום (ל') [צ"ל ל"א] לאדר א' שלא להטרי' השלוחי' בשנת עיבו' לצאת על אדר שני מפני הפורי'. והא דלא תיקנו להיפך שיהי' חסר לעול' דה"ל נמי יו' קבוע וא"צ להטרי' השלוחי'. י"ל דס"ל כמ"ד לקמן מאיימי' על העדי' על החד' שנרא' בזמנו לעברו אבל לא לקדשו משום כזה ראה וקד' מש"ה א"א לתקן שיהי' לעול' חס' דזימנ' לא נרא' החד' ביו' ל' אבל אי עבדינן מלא לעול' אפי' אם נרא' ביו' ל' ל"ל בה דכזה ראה וקדש הוא והא דלא תיקנו כן בשא' ו' חדשי' שהשלוחי' יוצאי' לעברן לעול' וא"צ כלל ליצא' השלוחי' י"ל דא"כ ו' חדשי' הללו מלאי' לעול' והשת' א"א לעב' בו' חדשי' הנותרי' בשנ' כ"א חדש א' דהא אמר' דערכין (ד' ט) דלא נרא' לעב' יות' מח' חדשי' בשנ' משו' דקדי' אתי סיהר' חדת' ב' ימי' וזימנ' א"א בלא עיבו' מן ו' חדשי' הנותרי' אם לא נרא' החדש בזמנו דבע"כ צרי' לעבר משו' כזה ראה וקדש:

וכ"ת מ"מ ניסן ותשרי דלכ"ע מאיימי' אפי' לקדשו כדא' לקמן וכדפי' שם למה לא תקנו שם שיהי' ואלול חסירי' לעול' ול"צ ליציא' שלוחי' בהן דהא אפי' במועדו' של תורה נמי סמכינ' אהא דידעי ממילא כדפריך לעיל וכיון דנפקו אאלול אתשרי ל"ל משו' דמימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעוב' כ"ש אם הי' יום קבוע לעול' מיהו מתשרי לק"מ דא"א לעשו' יום קבוע לר"ה משו' דצריך לעבר ולחסר משו' ירקא או מתי' כדאמ' לקמן. א"נ משו' שביעי של ערב שלא יפול בשבת כדאמ' בפ"ד דסוכה (דף מ') אבל מניסן ודאי קשי':

'''{{עוגן1|מ"ש}} ל' דידעי חדש נמי ידעי.''' ק"ל הא וודאי שאני ושאני שהרי לתנא דידן הא דידעי שנתעברה השנה אע"ג דלא נפקא על אדר ב' היינו כיון דהשלוחי' יוצאי' על ניסן ממיל' ידעי כשיגיעו ר"ח ואין השלוחי' יוצאי' א"כ השנ' מעובר'. והא וודאי א"ז הוכח' אל' לאותן הדרי' בתו' מהלך י"ג יו' ממקו' הועד של קידו' החד' שמש' יוצאי' השלוחי' אבל לאותן הדרי' רחו' ממקו' הוע' שאין שלוחין מגיעין אליה' מיו' הקידו' עד ליל י"ד או יומו להם א"ז הוכח' מדלא באו השלוחי' ש"מ דעברו השנ' דדילמ' לא עברו השנ' אלא שעיברו לאדר ועשו ר"ח ניסן ביו' ל"א לאדר ויו' י"ד שהוא פורי' באמת הואיל ועיברו השנה וחודש עיבר שהוא אד' א' חס' וסברו שלא עברו את השנ' והא דלא אתו השלוחי' היינו משום דעיברו לאדר ויו' זה הוא י"ג לחדש ואין זמן הגעת השלוחי' לכאן עד למחר שהוא י"ד לחודש הילכ' לא ידעי וצרי' להודי' ע"י שלוחי' בשלמ' למ"ד עיבו' השנ' הוי ל' יום דווקא ניחא דבע"כ הני ידעי ביו' י"ד שהו' פורי' מדלא באו השלוחי' היום אליהם דאם הוא ניסן הי' באי' אפי' עברו לאדר וכ"ש אם חיסרו דכבר היו באין מאתמול. אבל למ"ד עיבור השנה חודש דהיינו כ"ט יום קשי' הא וודאי אלו לא ידעו וצריכים לשלוחי' ומאי פריך:

ומיהו למ"ד לקמן אדר הסמוך לניסן לעולם חסר. לק"מ דבע"כ הני נמי ידעי ביום י"ד שהוא פורים דעיברו השנה דאל"כ היו השלוחי' באין אליהם בי"ד מיום ל' לאדר דאי לא עיברו השנה אדר זה הוא סמוך לניסן והוא חסר וה"ל היום י"ד לניסן שהוא זמן הגעת השלוחים לכאן אלא דמ"ד אדר הסמוך לניסן לעולם חסר איתותב לקמן בסמוך ועק"ל אפי' לת"ק דאמר עיבור השנה הוא שלשי' יום דווקא מ"מ אם עיברו השנה בכ"ט לאדר יצאו שלוחים להודיע לאותן הדרי' ממקום הועד בכדי מהלך יותר מי"ד יום ומגיעי' אליהם בליל או ביום ט"ו דהשתא יגיעו אליהם ביום הפורים שהוא יום י"ד דלאלו אין הוכחה שעיברו השנה מדלא באו השלוחי' ביום י"ד דהא אין זמן השלוחי' לבא אליהם עד (ט"ז) [צ"ל ליל ט"ו] או יומו{{הערה|משמע שהם רחוקים ממקום הוועד מהלך ט"ז יום אם יצאו בכ"ט אדר היינו כ"ט ול' וי"ד יום עד הפורי'. א"כ מה זה שכתב דלמ"ד אדר הסמו' לניסן לעולם חסר לק"מ. והרי וודאי קשה כיון דאלו מונין י"ד יום מל' אדר ואם לא יבואו השלוחים יעשו יו"ט שני ימים ויעשו ברכות לבטלה דביום הט"ז יבינו שנתעברה השנה אבל אם ילכו השלוחים בכ"ט יגיעו אליהם ביום הפורי' עצמו שהוא יום ט"ו מן אדר לדעת' ועדיין יקראו את המגילה ויעשו פורים. ואם כוונתו שהרחוקים ט"ו יום והשלוחים יצאו בליל ל' אם יעברו את השנה בסוף כ"ט. א"ש למ"ד אדר הסמוך לניסן לעולם חסר שהשלוחים מגיעין אליהם תמיד ביום ט"ו ועכשיו שלא יבואו יבינו שעברו את השנה והיום פורים. אלא מ"מ זה תמוה דהא ע"כ הרחוקים ט"ו יום השלוחים אין מגיעין אליהם לעולם כיון שהוא תמיד יום טוב ראשין של פסח והם עושים ב' ימים יו"ט. והשתא קשה ילכו השלוחים ויגיעו אצלם ביום ט"ז שהוא פורים באמת ולפ"ד הוא יו"ט ועושין ברכות לבטלה. ואין לומר דכיון למ"ד עבור שנה כ"ט יום ואדר לעולם חסר ושני אדרים חסרים דא"כ לא יועילו השלוחים כשיצאו בכ"ט באדר דא"כ אפי' למ"ד פעמים מלא נמי א"ש כמ"ש בסמו'. ומ"ש שם עוד שבכדי יותר ממהלך י"ד ימים מירושלים לא הי' מקום ישוב צ"ע שהרי תנן במסכת תענית בז' במרחשון שואלין על הגשמים לר"א כדי שיגיע האחרון שבא"י לנהר פרת והוא ט"ו יום. וכמ"ש התוי"ט לכוון החשבון עפ"י חלוקת א"י וכ"כ התוס' לקמן דרצועה יוצאות מא"י לנהר פרת ודרין שם ישראל יותר: {{צבע גופן|אפור|'''{{עוגן1|קונטרס אחרון}}'''}}}} ואפי' לאותן שמגיעי' אליהם השלוחי' בי"ד ביום יש להם תועלת ביציאת השלוחים לענין מקרא מגילה בלילה וכ"ש לאותן שאין מגיעים אליהם עד סמוך לערב ביום י"ד בכדי שלא נשאר להם ביום זמן למ"מ דיש להם תועלת בשלוחים לענין קריאת המגילה דלילה ודיום והא ע"כ אין מאחרין לעבר השנה יותר מכ"ט לאדר ולא ביום ל' הואיל וראוי לקבוע בו ניסן כדאמר בפ"ק דסנהדרין (ד' י) מיהו למ"ד אדר הסמוך לניסן לעולם חסר הא לק"מ אלא דהא איתותב ועוד אפי' תיקשי אם עיברו השנה קודם לכ"ט לאדר מאי איכא למימר הא ודאי יש תועלת ביציאת השלוחים על אדר שני להני דפי' וגם לרחוקים מהן לפי ערך הקדמת העיבור בימי אדר דאז יש שהות לשלוחי' לילך ולהגיע עד הפורים למקומות יותר רחוק לפי ערך הקדמת העיבור קודם ר"ח אדר שני ולא מסתבר לומר דקים להו לרבנן שבכדי מהלך י"ד יום מירושלים שהוא מקום הועד לא הי' מקום ישוב אלא ימי' נהרות ומדברות דהא ליתא שהרי מקום הועד לא הי' קבוע דהא אמר' לקמן בפ"ד (דף ל"א) י' גליות גלתה סנהדרין ועוד אמרינן שם (דף ל"ב) וכשקדשו ב"ד החודש באושא אמר ר"ש לא הי' נוהגין כן ביבנה אלמא יבנה ואושא היו נמי מקום ועד ורבי אמר לר' חיי' זיל לעין טב וקידש' לקמן פ"ב (דף כ"ה):


'''{{עוגן1|אדר}} הסמוך לניסן לעולם חסר.''' נ"ל דתקנת חכמים היא לבתר דתיקנו שיהא שלוחים יוצאי' כדתנן בפ"ב (דף כ"ב) וא"א להגיע למקומו' הרחוקים עד הפסח מש"ה תיקנו שיהי' אדר לעולם חסר דהשתא אפי' הרחוקים יודעין מתי פסח. ואע"ג דמ"מ צריכין לעשות ב' ימים י"ט דלא גרע מהא דאמר לקמן (דף כ') כל היכא דמטי שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי לעבדו תרי יומא גזי' ניסן אטו תשרי וה"נ איכא למיגזר אטו תשרי דאלול פעמים מלא פעמים חסר. מ"מ נ"מ לענין מת בי"ט שני דקימ"ל יתעסקו בו ישראל לדידן דבקיעין בקביע דירחא ולאו משום ספיקא אנו עושין י"ט שני והה"נ אי אדר לעולם חסר ובכ"מ אין עושין י"ט שני של פסח אלא משום גזי' אטו תשרי ולא משום ספיקא מת בי"ט שני יתעסקו בו ישראל בכ"מ משום דזימנין דליכא עממים מש"ה תיקנו שיהי' לעולם חסר. וכה"ג אמר' לקמן דעיברו לירחא משום מתיא וה"מ לקמן גבי הא דכל היכא דמטו שלוחי ניסן וכמ"ש שם וה"נ נ"מ לענין מכחול עינא וכדפי' במתני':

וכ"ת ה"ל לתקן איפכא שיהא אדר לעולם מלא דהשתא נמי יהיה ידוע אימת פסח אפילו להרחוקים. י"ל דס"ל כמ"ד לקמן מאיימי' על העדי' משום לקדשו ומשום לעברו לא משום דהא מיחזי כשיקרא והא ל"מ כשיקרא מש"ה א"א לתקן לאדר שיהי' לעולם מלא משום דהא זימנין מחזי כשיקרא כשנראה החדש בזמנו ואין מעברין לי' אבל לחסר תקנה קבוע לעולם היא דהא ל"מ כשיקרא. והא דלא תיקנו שיהי' אלול חסר לעולם{{הערה|אין כוונתו שלא יעשו מספק ויחמירו ביו"ט ב' במת ורפואה. שהרי כתב למעלה שבגולה סומכין על רוב השנים שאין אלול מעוב' ומקילין ביו"ט ב' אל' דכוונתו הוא אמ"ש מקוד' דלכן עושין אד' חסר ומ"מ עושין ב' ימים גזירה אטו תשרי. ע"ז הקשה דיעשו לעולם חסר ויעשו בין ניסן ובין תשרי לעולם רק יום אחד: {{צבע גופן|אפור|'''{{עוגן1|קונטרס אחרון}}'''}}}} כדי שיהי' יום קבוע למועדות של תשרי ולא יהי' י"ט בספק אפי' לרחוקים מה"ט כדפי' משום דהתם לא אפשר דלפעמים צריכן לעבר שלא יבאו שבת ויוה"כ בהדדי משום מתיא וכן משו' יום ערבה שלא יפול בשבת צריך לעבר אלול לפעמים כדאמרינן בפ"ד דסוכה (דף מ) משא"כ באדר דאפש' לחסרו לעולם וליכא למיחש למידי ולפ"ז בזמן שהי' משיאי' משואות ועי"ז הי' יום הקידוש נודע לכל אפי' להרחוקים וכדתנן בפ"ב (דף כ"ב) ולא היו עושין י"ט שני כלל בשום מקום אדר הסמו' לניסן הי' שוה לכל החדשים והי' פעמים מלא ופעמים חסר דלא היה שום נ"מ בחיסרונו אפי' להרחוקים:


'''{{עוגן1|לעולם}} חסר.''' הק' התוס' א"כ אמאי יוצאי' על ניסן מפני הפסח. ול"נ דמש"ה יוצאי' כדי לידע שאין השנה מעובר'. וכ"ת טורח זה בכל שנה ל"ל לא ליפקו אלא בשנה מעוברת בלבד להודיע שנתעברה השנה וממילא ידעי כשאין השלוחי' יוצאי' שאינו מעוברת. י"ל דלא רצו חכמים לסמוך על זה שידעי ממילא במועדים דחמירי' והרבה מצות תלוין בהן ומסורי' לכל לנשי' וע"ה. תדע דהא משום הכי יוצאין על ששה חדשים דמתניתן בין אמלא בין אחסר ולא סגי דליפקו אחסר ולא אמלא ומדלא נפקי ממילא ידע דמלא הוא א"ו ה"ט. דלא רצו חכמים לסמוך במועדת על ה"ט דידעי ממילא וכדפי' במתני' ואע"ג דלתנא דידן אי נתעברה השנה לא נפקי אאדר שני מפני הפורים משום דס"ל עיבור השנה ל' יום וידעי ממילא כדאמ' לעיל שאני פורים דקיל שאינו של תור' ולא חשו כל כך לתקלה כמו מועד' של תורה דחמירי והא דפריך לעיל וכיון דנפקו אאלול אתשרי ל"ל דנפק הא מימו' עזרא לא מצינו אלול מעובר שאני התם דס"ד מימות עזרא ואילך תקנ' קבוע היא שלא לעבר אלול לעולם ותו ליכא למיטעי שוב ראיתי להרז"ה בס' המאור שכתב הא דנפקי אניסן משום ספק שנה מעוברת ואפילו שנה מעוברת מתחילתו שיצאו שלוחי' על השני מפני הפורי' נ"ל דליפקו אניסן מפני הפסח שהשליחו' לכל מסורה ואין הכל בקיעין לידע שאדר הסמוך לניסן לעולם חסר ודילמא מיקלקל לפסח דאית בי' כרת והא דהקילו בפורים בנתעברה. השנה למ"ד עיבור השנה ל' יום משום דידעי ל"ד לפסח דחמיר ואע"ג דאמר וכיון דנפקא אאלול למה לי דנפקי אתשרי אלמא ידעי חדש זה מכלל חדש זה שאני התם שאין לאלול שליחות בשביל עצמו אלא בשביל ר"ה אבל אדר הסמוך לניסן אע"ג דלעול' חסר כיון שיש לו שליחות בשביל עצמו אע"ג שיוצאין על אדר חוזרין על ניסן אלו דבריו ומקצתן דחוקי'. ומ"ש הוא מרווח דהא דס"ד דתשרי ידעי מכללא דאלול היינו משום דס"ד דמימות עזרא תקנה קבוע היא שלא לעבר אלול לעולם ותו ליכא למטעי אבל אדר הסמוך לניסן אע"ג דליכא למטעי בחדש מלא שהוא חסר לעולם הא איכא למטעי בין שנה פשוטה למעוברת לפיכך על דידעי מכללא לא סמכינן ואפי' בשנה המעוברת בתחילתה. נפקי נמי אניסן משום משום שלא תחלק בשליחות דניסן והשוו חכמים מידותיהם עוד י"ל אע"ג דאדר חסר לעולם אפ"ה נפקי אניסן אע"ג דידעי ממילא גזי' ניסן אטו תשרי דלא ידעי ממילא דהא אלול פעמי' מלא פעמים חסר וכדאמרי' לקמן גבי כל היכא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי לעבד תרי יומא גזי' ניסן אטו תשרי וה"נ אי אמרת דליעבד בניסן בכ"מ שלא על פי השלוחי' אתו למעבד לתשרי נמי יום אחד שלא ע"פ השלוחי' אפי' לא מטו השלוחי' להתם והא דפריך לעיל וכיון דנפקי אאלול אתשרי למה לי ולא אמרי' גזי' תשרי אטו ניסן. פריך אליבא דמ"ד אדר הסמוך לניסן לעולם חסר דהשתא ניסן ותשרי שווין שבשניהם חדש שלפניהם שהן אדר ואלול חסרין וליכא למימר הא אטו הא דלעולם קבוע ר"ח שלהם ביום ל' לחדש שלפניהם ואע"ג דהאי מ"ד איתותב בסמוך מ"מ בכ"מ דרך הגמ' להקשו' לימא מהא נמי תיהוי תיובתא ולמאי דמשני אי איצטר' מעברין לאלול השתא י"ל גזי' ניסן אטו תשרי וכ"ת לעבד מיהת יו' א'  בניסן שלא ע"פ השלוחי' במקום דמטו שלוחי תשרי כיון דאדר לעולם חסר לא מינכר מילתא ואתי למעבד נמי הרחוקים פסח יום אחד דאמרי מ"ש אינהו מינן משום דסמכו אאדר דחסר לעולה ה"נ אנן ואתי למיעבד בתשרי נמי יומא חד שלא ע"פ שלוחי' ואתי למטעי משום הכי השוו חכמים מידותיהן אפי' הני דמטי להו שלוחי תשרי נא יעשו בניסן יום אחד שלא ע"פ השלוחי' ואין זה גזי' לגזי' דא"ל כולא חדא גזירה היא א"נ איכא דוכתא דגזרי בי' רבנן גזירה לגזירה כדפי' התוס' בכמה מקומות תדע הא דגזרו ניסן אטו תשרי כל היכא דלא מטי שלוחי תשרי הוי גזירה לגזירה שהרי תשרי מדינא ביום אחד סגי דרוב פעמים אין אלול מעובר וכדפי' לעיל ומה"ת אזלינן בתר רובא ורבנן חיישי' למיעוטא למעבד בתשרי ב' ימים וכי גזרינן ניסן אטו תשרי ה"ל כגזי' לגזירה ועוד דהא האידנא בקיעין בקביע דירחא ואפ"ה עבדינן תרי יומא משום גזי' שמא יחזור דבר לקילקלו כדאמרינן בפ"ק דביצה [ד] ואפ"ה כל מה דגזרו בי' רבנן משום שבות בי"ט אכתי באסורא עומד ביום שני נמי אלמא מפני חומר המועדות השוו מידותיהן להרבות בגזירות ותירוץ זה עיקר דלתירוץ א' ק"ל הא דשנינו בכ"מ במשנה וברייתא שני י"ט של גליות הא למ"ל למ"ד אדר הסמוך לניסן חסר לא בפסח ולא בעצרת אלא בחג בלבד ולתירוץ ב' א"ש:

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>