עריכת הדף "הטור הארוך/ויקרא/ט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''ויהי ביום השמיני ויאמר וגו' קח לך עגל בן בקר לחטאת. ''' אע"פ שלא נתפרש הצוואה למשה באלו הקרבנות נצטווה בהן תחלה כדכתי' זה הדבר אשר צוה ד' תעשו ואלו הקרבנות לא נזכרו בפרשת זה הדבר אשר תעשה להם לקדש לי כי שם לא צוה אלא על המלואי' של ז' הימים ועתה ביום השמיני הקריבו הם בעצמם אלו הקרבנו' והיו אלו הקרבנו' כחנוכ' להם כענין מנחת חביתין לדורו' ביו' המשח אותו. ובמדרש יש שהעגל לאהרן היה לכפר על מעשה העגל. וכתב הרמב"ן הנה קרבן אהרן כקרבנו ביום הכפורים וחטאת העם כחטאתם ביום הכפורים שעיר עזים לחטאת ונראה כי בעבור היות טעם החטאת של אהרן כטעמו ביום הכפורים שרף אותו כאשר ישרף של יום הכפורים אע"פ שהיתה חטאת חיצונה כי לא פי' לו משה שיעשה כן. ואולי נצטווה בכך והכתוב לא חשש להאריך כי לא יעשה דבר בלתי שיאמר לו משה. ויש עוד במדרש שהשור היה לישראל כפרה על מעשה העגל והוסיף להם הכתוב שעיר עזים לכפר על וישחטו שעיר עזים ויטבלו הכתונת בדם: 

== ג ==

'''ואל בני ישראל תדבר לאמר. ''' שאמר לאהרן שיאמר לבני ישראל כי רצה שיהי' אהרן מצוה בשם ד' והוא המקריב הקרבנות לגדלו בעיני העם. והנכון שפי' ואל בני ישראל תדבר אתה והזקנים הנזכרים כי לכך קראם שידברו לבני ישראל כדרך ויקרא משה אל זקני ישראל משכו: 

== ח ==

'''ויקרב וגו' אל המזבח. ''' פי' הרמב"ן על דעתי דרך הפשט קרב אל צפון המזבח ועשה שם החטאת והעולה כי שחיטתן בצפון וקבול דמן בכלי שרת בצפון ואמר משה דרך קצרה כי כבר ידע אהרן זה. ובמדרש יש שראה במזבח כתבנית שור והי' מתירא ממנו אמר לו משה אין לך על מה לירא קרב על המזבח. ופי' המדרש בשביל שהי' אהרן קדוש השם לא הי' בו חטא זולתי העגל והי' החטא ההוא קבוע לו במחשבתו כענין שנ' וחטאתי נגדי תמיד והי' נדמה לו כאלו צורת העגל מעכבת שם בקרבנותיו ולכך אמר לו הגיס דעתך שלא תהי' שפל רוח כל כך שכבר רצה האלקי' את מעשיך. וי"מ שהשטן מראה לו כן ואמר לו משה אחי אע"פ שנתרצה המקום לכפר על עוונותיך צריך אתה ליתן בתוך פיו של שטן שמא ישטינך בביאתך למקדש וכו' כדאיתא בתורת כהנים: 

== יז ==

'''ויקרב את המנחה. ''' אע"ג דבצוואה כתיב ושור ואיל לשלמים תחלה ואחר כך ומנחה בלולה בשמן והוא הקריב המנחה תחלה משום שמשה אמר להם כל הזבחים ביחד ואחר כך המנחה ואהרן קירב המנחה כסדר עם הזבח: 

'''מלבד עולת הבוקר. ''' כתב הרמב"ן הוצרך להזכיר זה כאן ללמד שאין עולת העם פוטרת עולת התמיד ולא קודמת לה ולא הוצרך להזכיר כן בימי המלואים לפי שהם קרבנות יחיד למלא יד הכהנים ובידוע שלא פטרו את התמיד ולא קדמו לו. אבל בתורת כהנים דורש אותו על המנחה לבד ופי' ויקטר על המזבח מלבד עולת הבוקר ומנחתה שהיא מנחת נסכים שהקריבה עם התמיד הקריב זו מנחת נדבה שהקריבו ישראל: 

== יט ==

'''והמכסה.''' פירש"י חלב המכסה את הקרב. והקשה הרמב"ן א"כ למה יזכיר זה החלב יותר מן האחרים ופי' הוא המכסה הוא שם לכל החלבים כי כל חלב הקרב לגבי מזבח הוא מכסה האחד החלב המכסה את הקרב והשני כל החלב אשר על הקרב גם הוא מכסה והחלב אשר על הכליות יכסה עליהן וכן אשר על הכסלים והכתוב הזה נמשך למעלה וימציאו אליו בני אהרן הדם של שור ואיל הנזכרים ואת החלבים מן השור אבל מן האיל המציאו אליו האליה והחלב ומשניהם הכליות ויותרת הכבד: 

== כ ==

'''וישימו את החלבים על החזות. ''' כי האליה והכליות ויותרת הכבד יתנו למטה והחלבים עליהם והכל על החזות והחלבים לבדם יראו למעלה והוא דרך כבוד בהקטרה: 

'''ויקטר החלבים המזבח'. ''' עם שאר הנקטרים ובשביל שההקטרה גדולה בחלבים הזכירם: 

== כב ==

'''וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. ''' פירש"י ברכם ברכת כהנים. וכתב הרמב"ן ואם כן תהי' פרשת כה תברכו את בני ישראל אמור להם מוקדמת לזה ואולי כן הוא כי הוא סמוך לויהי ביום כלות משה להקים את המשכן. ויתכן כי אהרן פירש כפיו השמים וברך את העם כאשר עשה שלמה שנאמר ויברך את כל קהל ישראל קול גדול לאמר לפיכך לא הזכיר הכתוב לומר שצוהו משה לעשות כן: 

'''וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים. ''' ולא הזכיר מנחה י"מ לפי שאינה אלא להכשיר שאר הקרבן. אבל למאי דכתיבנא לעיל שהיתה מנחת נדבה אינה באה להכשיר וצ"ל דלא חשש להזכיר אלא הזבחים: 

== כג ==

'''ויבא משה ואהרן. ''' פירש"י דמשה נכנס ללמדו מעשה הקטרת. ומקשים היאך איחר כל כך מלהקטיר קטורת והלא קטורת בין דם לאיברי התמיד ומתרצים שלפיכך איחר מלהקטירו לפי שלא ירד עדיין אש מן השמים והמתינו עד שתרד האש: 

== כד ==

'''ותצא אש מלפני ה' וגו'. ''' למ"ד שמתו על שנכנסו שתויי יין אע"פ שעדיין לא נזהרו על זה ולא ענש אלא א"כ הזהיר י"ל שעיקר דינן נגמר למיתה ממעשה העגל שנתחייב אהרן כלייה אלא שנתארך להם עד עתה שגילגלו עליהם חובה על ידי חייב. ובהכי ניחא נמי שנידונו בשריפה דאלו משום שתויי יין לא היו חייבין שרפה. והרמב"ן פי' לא מפני היין נענשו אלא מפני יינם טעו באש זרה ועל זה נענשו:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}