עריכת הדף "הון עשיר/כלאים/ג"

{{הועלה אוטומטית}}
{{ניווט כללי עליון}}

== א ==

'''ערוגה וכו''''. התי"ט הרחיב לשונו הרבה בביאור משנה זו, ועליה בקש חשבונות רבים, ומ"מ הניח לי מקום להתגדר בו, ולקיים במשנה עיניך ברכות בחשבון {{ממ|שה"ש ז, ה}}. והוא כי הזכיר ענין חלוקת הקו לחלקים שוים, ולא פירש דרך מחלוקתו. וכן כתב הכלל שהמיתר משולש נצב הזוית הוא גדר מרובע הכולל השני מרובעים הנעשים משני הקוים אשר הזוית נצב ביניהם. וגם פה לא עשה מאומה בפירושו, לכן הנני מודיעך בקצור נמרץ אמיתות שני הענינים האלה, הראשון ע"ד אוקלידוס, והשני בדרך יותר קל ממנו.

'''והראשון''' כך הוא, אם תרצה לחלוק קו א"ב לחלקים שוים, תחוג במחוגה עגול א' אשר יהיה מרכזו בנקודה א', והקיפו נוגע בנקודת ב', ותעשה עגולת גב"ד. ואח"כ תעשה עגול אחר שיהיה מרכזו בנקודת ב', והקיפו נוגע בנקודת א', ותעשה עגולת גא"ד. והנה יפגשו אלו השני עגולו[ת] זה בזה, ויחתכו זה את זה בשני נקודות, והם נקודות ג' וד'. ואח"כ תמשוך קו אשר יהלוך מנקודת ג' לנקודת ד', ובעברו על קו א' ב' בנקודת ה', ושם יחלקנו לחלקים שוים, ויעמוד עליו משני צדדיו בזוית נצב:''' והמופת''' בקצור תדענו בכלל שיש לנו, שכל הקוים היוצאים מן המרכז ונוגעים בהקף הם שוים, וטעמא דהאי מלתא פירשתיה בספרי מעשה חושב בפירוש פ"ה פיסקא ה' ע"ש. ולפיכך יהיו הקוים היוצאים ממרכז הא' והולכים להקף, והם קוי א"ג א"ב א"ד שוים, וכמו כן יהיו שוים אליהם הקוים היוצאים ממרכז ב' והולכים לעיגול, והם ב"ג ב"א ב"ד, וטעם השואתם פשוט הוא, כי השני עגולות ניתנו על מרחק אחד, ואין הפרש ביניהם, אלא שאחד מהם מרכזו בא' והקפו בב', והשני מרכזו בב' והקיפו בא', ועלו בידנו שני משולשים, והם אג"ד בג"ד שוים, על כי התושבת ג"ד משותפת ביניהם, וכל אחד מצלעיה' הם שוים זה לזה כמו שאמרנו, ומפני זה הקו אשר יצא מן הזוית המקביל התושבת, והוא זוית דא"ג, ויעבור על התושבת המשותפת בנקודת ה', וילך עד הזוית המקביל התושבת במשולש האחר, והוא בנקודת ב', בעל כרחו הוא מתחלק על ידי התושבת בנקודת ה' לחלקים שוים, על כי יש מאותה נקוד' לכל זוית מאלו השני זוית גא"ד גב"ד שבשני המשולשי' מרחק שוה, על כי השוקים הסובבים הזויות הם שוים זה לזה, והתושבת משותפת ביניהם, וזה מבואר בלי שנאריך בראיות אחרות:''' והמופת''' שיהיה שני הזויות או"ג בה"ג נצבות, הוא מבואר שהרי קו א"ו שוה לקו ה"ב כמ"ש לעיל, וקו ג"ז הוא קו משותף לשני הזויות, והנה שני התושבות המקבילות אלו השני זויות, והם קו א"ג וקו ב"ג שוות הם כמ"ש לעי', והלמוד הזה בעצמו תעשה בשני זויות אחרו' שלמטה מהם, והם בז"ד אח"ד, וכבר ידע' שאותם השני תושבות א"ד ב"ד המקבילות לשני הזויות אח"ד בז"ד, הם שוות לשני התושבות הנ"ל כמ"ש לעיל, והואיל וכל התושבות המקבילות הד' זויות או"ג בה"ג אח"ד בז"ד הם שוות, בעל כרחנו צריכים להיות הזויות שוות, וא"א להם להיות ארבעה זויו' הנעשו' ע"י שני קוים הנחתכי' זה מזה שוות ארבעת' זה אלא זה אם לא יהיו כלם נצבות, וגם לזה יש בידנו להביא ראיה על פי החכמה הזו, אבל היא ללא צורך כי חוש העין יורה זה, שאם לא יפול הקו על חבירו במישור כי אם בנטיה קצת, יעשה שני זויות חדים ושנים מרוחים כזה, ואם כן אפוא אין ארבעת' שוות, משא"כ כשיפול עליו במישור כזה, שאז יהיו כל זוויותיו שוות, והנה הם נצבות, ודרך הפלתו ביושר גמור על חבירו שלא יטה כלל, כבר הורינו אותו לעיל, ודי בזה. ועיין עוד מזה בספרי חושב מחשבות חלק טהר' וקדושה מאמר מקוה טהרה מפ' ח' ועד פ' י"ט, ושם תמצא גם כן מופת חותך על מדידת מיתר המשולש נצב הזוית, ע"ש ותרוה צמאונך יפה יפה:

'''לא יטע ראש הלפת בתוך הגבול מפני שהוא ממלאהו'''. לגבול לארכו, בעובי הלפת, וממעט שיעור יניקת האחרים, דמקו' גרעין אחד דווקא של כל שני מינין אינו ממעט ומשלים לשיעור ההרחקה, אע"ג דאח"כ כשיתגדלו יתעבו במעבה האדמה, לא {{ממ|איפכ'}} [איכפת] לן כיון שבהיתר נזרעו, דהוי דומי' דגבול שנתמעט מטפח דכש', ולכן זרע לפת מותר לזרוע בתוך הגבול, דלא אסרו אלא בלפת הנגמ' שחוזר לנטעו, כההיא דתנן בפ"ה דמעשרות {{ממ|מ"ב}}, העוקר לפת וצנונות מתוך שלו ונוטע לתוך שלו לזרע. דייקא נמי דקתני לא יטע ראש הלפת, ולא תני לא יזרע לפת, משא"כ בערוגה בלא גבול, דיכול לזרוע ממין א' כל אורך צדדיה עד טפח הסמוך לקרן ברוח' טפח, וכן באמצע יכול לזרוע במרוב' שגדרו אלכסון של שני טפחים, ולכן אף אם יטע בה לפת אינו ממעט שיעור יניקת האחרים, ובזה מיושב מה שהקשה התי"ט על בעל כף נחת, שכתב ז"ל ולא נהירא מה שפירש בכף נחת, ממלאהו וממעט מקום יניקת האחרים ע"כ, דא"כ ברישא נמי, עכ"ל:

'''רבי יהודה אומר ששה באמצע'''. כתב התי"ט בשם הר"ר וואלף, דטעמא דר' יהודה הוא משום דלטעמיה אזיל, דאינו כלאים עד שיהיו שלשה זרעים, ולכן יכול לזרוע באמצע הערוגה שני מינים ולא הוו כלאים, ע"כ. ולא תנן שנים באמצע אלא ששה באמצע, לאשמועינן דאף אסיפא דהיה לו גבול פליג, כמו שהוכיח התי"ט, וכדמוכח מהירושלמי שהביא הוא ז"ל, וה"ט דנשנה אחר היה לה גבול, והא דהקדים אליו לא יטע וכו', י"ל דאדקאי בנטיעת הגבול, סיים מילי דנטיעת הגבול:

'''ששה באמצע'''. דע כי ההרחק שכתב הרמב"ם שיש בין שני המסומנים במקום הזה, אינו מעלה או מוריד, אף כי הוא באלכסון שלא כדינו, דאף ביושר אף כי הוא קצר ממנו, יש בו שיעור הראוי, אבל אין ללמוד מכאן למקום אחר דאף אם יהיה שיעור בקו האלכסון אפשר שלא יהיה בו שיעור בשיעורו האמיתי ביושר, כי קו היושר קצר הוא מקו האלכסון, ופשוט הוא:

== ב ==

'''התלם ואמת המים שהם עמוקים טפח'''. אצטריך ליה דלא תימא דמחזי כחבוש ואסור, כמ"ד דירושלמי שכתב הר"ב:

== ג ==

'''והוא מבקש ליטע'''. לא מבעיא לזרע דמתגדל שוה בשוה כשאר ירק הזרועה בשדה ההוא, כדתנן היה שדהו זרועה ירק, ולא תנן נטועה ירק, דבעי הרחק משום דמחזי בערבו', אלא אפילו היה כל השדה זרוע, שעדיין לא צמח, והשורה שרוצה ליטע שם מירק אחר, הוא מירק שכבר גדל במקום אחר שהוציאו משם, ורוצה לנטעה שם כדי שתתגדל יותר, או כדי שתלבין, כי כן דרך בני אדם לעשות בכמה מיני ירקות, דאיכא למימר דבכי הא לא הוי ערבוב, דהא שורה של ירק זה היא גדולה משאר הירק, אפילו הכי בעי הרחק:

== ד ==

'''הנוטע שתי שורות של קשואין, שתי שורות של דלועין, שתי שורות של פול המצרי'''. לאשמועינן דכל שתי שורות מאיזה מין שיהיה מאלו, נקראים שדה, קתני בכולהו שתי שורות, אע"ג דלא בעינן שתי שורות אלא ממין אחד, כמ"ש התי"ט:

== ה ==

'''ובלבד שתהא זו נוטה לצד זו וזו נוטה לצד זו'''. שלא יטע את שניהם ברוח אחת של הגומ{{ממ|ה}}[א], אלא בשתי רוחות, כן משמע בירושלמי {{ממ|ה"ד יז.}}. והיינו דתנן בסיפא, ונוטה שער של זו לכאן ושער של זו לכאן, חוץ לגומ{{ממ|ה}}[א], אם העלים מסתבכים אלו עם אלו בתוכה, דלא שמעינן ליה מרישא:

== ו ==

'''לא יקיים את הזרע'''. בדרבנן דהלכתא כותיה נקט זרע סתם, לאשמועינן דבצלים דרישא לאו דווקא, אלא שכן היה המנהג אצלם, כמ"ש התי"ט בשם הרמב"ם:

== ז ==

'''לתוכה'''. במשנה ג' גבי היתה שדהו זרועה ירק, קתני ומבקש ליטע בתוכו, וכן במשנה ו' גבי היתה שדהו זרועה בצלים, קתני נמי ומבקש ליטע בתוכה, והכא קתני ומבקש ליטע לתוכה. ונראה דבתוכה משמע דבאותו מקום ממש אשר היה הזרע האחד, רוצה לזרוע הזרע האחר, וכדתנן במשנה ו' עוקר וכו' ונוטע וכו', וכה"ג יכולים אנו לפרש במשנה ג' שרוצה לעקור ירק כדי ליטע ירק אחר במקומו, אבל בתבואה מלתא דלא שכיחא היא שתעקר התבואה ליטע במקומה ירק, ולכן לא קתני בה בתוכה, אלא לתוכה.

'''ואם הגדילה יעקר מלפניה'''. הקדים דבר זה לפלוגתא, אע"ג דלא קאי עלה, משום דזוטר. ודומה לדסמיך ליה לעיל, דהכי הלכתא כמ"ש הר"ב:

'''רבי מאיר אומר'''. והדר {{ממ|אמר}} ר' יוסי אמר. ושניה' משום ר' ישמעאל, ומשום דהאי דר"מ אמרו בסוף ימיו, ודר"י בתחילת ימיו, כדאיתא בירושלמי {{ממ|ה"ו יח: וע' במלאכ"ש}} משום הכי קתני בדר"מ אומר, שהוא הוה, ובדר' יוסי אמר, שהוא עבר:
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}