עריכת הדף "אור החיים/במדבר/כה"

{{חלקי}}
{{ניווט כללי עליון}}
<big><big>{{מרכז|'''פרשת בלק'''}}</big></big>

== י ==
'''לאמר.''' צל"ד למי יאמר אם לפנחס לא היה צריך לומר אח"כ לכן אמור שכבר אמר שיאמר לו הדברים ועוד סדר הדברים יגיד שלא כן הוא:

'''ונראה''' שנתכוון בזה שיאמר לישראל דברים הנאמרים בענין והכונה כדי שיכירו מפעל טוב שעשה להם פנחס ולא ישנאוהו בשביל הריגת הנשיא ובמה שנמשך מסיבתו שחבט המלאך מהם מה שחבט כאומרם ז"ל כאשר אבאר בסמוך:

== יא ==
'''פינחס בן אלעזר וגו'.''' צל"ד למה הוצרך ליחסו ואולי שנתכוון שיזכרו אבותיו לטובה:

ועוד נראה שנתכוון להשלים ישראל עם אהרן שסבב נפילה גדולה מישראל באמצעות העגל דכתיב ויגוף ה' את העם אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן הרי עמד פנחס בן בנו ופדה נפש כל ישראל כאומרו בסמוך ולא כליתי את בני ישראל ולזה יחסו עד אהרן ותמצא שאמרו ז"ל במדרש שהיה אהרן עומד ומתקן והיה מלמד כל ישראל תורה ומע"ט וכו' ע"כ, הא למדת שהיה נחשב על אהרן הקלקול שגרם במיתת עם רב והיה מבקש לתקן מה שנפרץ וכאן רמז ה' כי פנחס שלם במדה טובה מרובה:

'''השיב את חמתי.''' כוונת הודעת דבר זה אולי שבא לומר לו שלא יחשוב שה' השיב חמתו בלא אמצעות זכות אשר כפה מדת הדין ויצא מזה שיחשוב משה כי ה' מתנהג בסדר זה לכן הודיע ה' כי פנחס הוא שהיה סיבה להשיב חמה והוא אומרו השיב את חמתי ולא מעצמה שבה:

'''מעל בני ישראל.''' פי' אחר שיצתה החמה והיתה עליהם השיבה מעליהם וזה שבח גדול:

עוד נתכוון לומר מעשה הטוב בגדר הפעולה עצמה שהסיר כעס ה' כי הכעס הוא ענף היגון והדאבון ויהיה לה' נחת רוח הרבה מהשבת חמה:

'''בקנאו את קנאתי בתוכם.''' דקדק לומר קנאתי גם אמר בתוכם בא לתת כח המשיג בו השבת חמה ואמר שהיתה באמצעות ג' דברים הא' שקינא בכבודו ובעצמו וסכן בעצמו כאמור בדבריהם והוא אומרו בקנאו בכינוי. ב' שהיתה הקנאה בשביל כבודי לבד לא לאמצעות שום דבר זולתו וזו היא מצוה שלימה אשר יתרצה ה' בה יותר מכל אשר יעשה האדם והוא אומרו את קנאתי בכינוי להמדבר ב"ה. ג' שלא היתה הפעולה שעשה נעלמת מעיני אדם אלא קדש ה' בתוך קהל ועדה כאומרם ז"ל שהיו כל שבט שמעון סביב לאוהל אשר שם דקר שניהם והרג נשיאהם בפניהם והוא אומרו בתוכם:

'''ולא כליתי וגו'.''' צל"ד למה כתב הסיבה שהיא בקנאו את קנאתי בתוכם באמצע ב' פרטי המסובב שהם השיב את חמתי ולא כליתי וגו' שהיה לו לומר עז"ה בקנאו וגו' השיב וגו' ולא כליתי וגומר, או עז"ה השיב וגומר ולא כליתי וגו' בקנאו וגומר.

'''אכן''' נתכוון להעיר כי השבת החמה אחר שהיתה על בני ישראל גדר זה לא הושג אלא באמצעות ג' הדרגות עליונות הרשומים בענין כמו שפי' בפסוק בקנאו וגו' אבל לגבי מניעת הכליון שאמר ולא כליתי אפשר שהיה ג"כ ה' משאיר פלטה לעמו הגם שלא היה במעשה כל ג' מעלות האמורות בענין ובאמצעות תפילת צדיק וכדומה מהזכות יאמר י"י למלאך המשחית רב וגו'. גם לפי מה שפי' באומרו השיב את חמתי שהוא דבר טוב בגדר הפעולה מצד עצמה בהכרח לומר הכתוב בסדר זה כי אם היה אומר השיב וגומר ולא כליתי ואח"כ יאמר בקנאו, היה נשמע כי תכלית ענין זה של השבת חמה הוא הנמשך ממנו שלא כילה את בני ישראל ואין מובן שיש מפעל טוב בהשבת חמה מצד עצמה, אבל מאומרו השיב את חמתי ואמר סמוך לה סיבת הדבר שהוא בקנאו וגומר זה יגיד שכבר הודיע תכלית מפעל הטוב:

== יב ==
'''לכן אמור.''' צל"ד למה הוצרך לומר לכן אחר שאומר בסמוך תחת אשר קנא שהוא ג"כ משמעות מאמר לכן ובהכרח לומר שהוא לשון שבועה כאומרם ז"ל אין לכן אלא שבועה דכתיב לכן נשבעתי לבית עלי ועדיין צל"ד למה הוצרך לשבועה ולזה יש לומר כי הוצרך לשבועה לחזק ברית השלום הגם שלא יהיו בניו ראוים לדבר זה יקיים ה' את השבועה:

'''עוד''' יתבאר הכתוב על פי דבריהם ז"ל שאמרו כי קודם מעשה זמרי לא נתכהן פנחס לפי שהיה מצוי ולא נמשח ואחר שיעשה קנאתו היתה לו הכהונה והנה יש באופן זה ב' דרכים א' הוא דרך מחילה והב' דרך מתנה דרך מחילה הוא שימחול לו ה' קנס שקנסו שלא נמשח בזמן משיחת הכהנים ודרך מתנה הוא שיתן לו הכהונה מחדש כדרך שנתנה לאהרן הגם שאביו ואחיו לא היו כהנים וכפי הדין יש הפרש בין אם יהיה הדבר דרך מחילה לדרך נתינה דרך מחילה אינה צריכה קנין ודרך מתנה צריכה קנין וכל עוד שלא קנו מידו לא זכה המקבל במתנה אלא במה שכבר הגיעו:

עוד יש בדרך מתנה ב' רעות משא"כ אם תהיה דרך מחילה כי בדרך מחילה אם ימחול לו על הקנס ויחזור לכהונת אהרן אף הוא בטלו המעוררים על כהונתו כדרך שבטלו על כהונת אהרן שממנו בא משא"כ בדרך מתנה שישנם למעוררים עליו כדרך שהיו על אהרן בתחילה ומה גם שהיה להם שנאה עמו לסיבת הריגת הנשיא וגומר ב' שבדרך מתנה יש מקום לומר שהדבר חידוש ואין לך בו אלא חידושו משא"כ אם יהיה בדרך מחילה וחוזר לכהונת אהרן שחוזר הדבר לשורשו וצאצאיו כמותו נמצאת אומר כי בג' דרכים דרך המחילה הוא הנאות מדרך המתנה א' שאין צריך קנין ב' שאין לחוש למעוררים ג' שתהיה נמשכת לו וליוצאי חלציו:

'''והנה''' האדון ה' נראה בעיניו ב"ה לרומם מעלת פנחס לעשות הדבר בדרך מתנה שיהיה כהן מצדו ולא מצד הענף שבא ממנו לתפארת לו והוא אומרו הנני נותן לו בדרך מתנה ותיקן אלהי עולם כל הג' דברים שיש בהם פקפוק כשיהיה דרך מתנה כמו שאמרנו כנגד מה שאמרו מתנה צריכה קנין אמר לכן לשון שבועה וכנגד חשש המעוררים אמר הנני נותן לו את בריתי שלום וכנגד מיחוש שאין הדבר אלא לפנחס וחידוש הוא אמר והיתה לו ולזרעו אחריו וגו' שמתנה זו נתקיימה בידו בשבועה מפי הבורא שתהיה לו לשלום ולזרעו אחריו כהונת עולם וכבר העירותיך בב' ובג' מקומות שהכהונה היא נפש הנקראת כן במקום הנשמות והבטיח ה' את פנחס כי ישתלשל בזרעו ענף זה הקדוש הנקרא כהונה והוא סוד אומרו כהונת עולם:

{{ניווט כללי תחתון}}