עריכת הדף "אדרת אליהו/ויקרא/כו"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''לא תעשו לכם אלילם.''' זה אחד מן עשרה שמות של ע"ז המגונים שנתגנה בהם עכו"ם לשם מעשיהם. חרם. שקץ. תועבה. פסל. מסכה. אלילים. תרפים. חמנים. גלולים. עצבים:

'''ופסל ומצבה.''' מה פסל אם עשית פסלתו אף מצבה אם הקימות פסלתו. ומה מצבה בבל תקימו אף פסל בבל תקימו:

'''לא תקימו.''' אלו המרקוליס שע"ג הדרכים [פי' אם זורק אבן למרקוליס חייב שתים א' משום עובד וא' משום בל תקימו] רשב"ג אומר אלו החמנים שבראשי הגגות. ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה. בארצכם אי אתם משתחוים על האבנים אבל אתם משתחוים על אבנים שבמקדש:

== ב ==

'''את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו אני ה'.''' כנגד הנמכר לעכו"ם הכתוב מדבר שלא יאמר הואיל ורבי ע"א ומחלל שבת אף אני כו' עיין רש"י ז"ל:

== ג ==

'''אם בחקתי תלכו. ''' מלמד שהמקום ב"ה מתאוה שיהיו ישראל עמלים בתורה וכה"א לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו. לוא הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך וצדקתך כגלי הים (ישעי' מ"ח י"ח) וכה"א מי יתן והיה לבבם זה להם כל הימים מלמד שהמקום מתאוה שיהיו עמלים בתורה. [פי' משום דבחקותי איירי לענין תורה כדמפרש בסמוך]:

'''ואת מצותי תשמרו.''' עיין רש"י ז"ל שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא:

== ד ==

'''ונתתי גשמיכם.''' ולא גשמי כל הארצות הא מה אני מקיים ונברכו בך כל משפחות האדמה שיהיו כל הארצות באים ולוקחים מכם ומעשירים אתכם בכספים כענין שנאמר פ' מקץ וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא בארץ מצרים ובארץ כנען בשבר אשר' הם שוברים וכן הוא אומר פ' הברכה וכימיך דבאך שיהי' כל הארץ דובאות כסף ומביאים לארץ ישראל. ונתנה הארץ יבולה. לא כדרך שהיא עושה עכשיו אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון וכה"א תדשא הארץ דשא שבו ביום עשתה דשאים ומנין שהארץ עתיד' להיות נזרעת ועושה פירות בני יומן ת"ל זכר עשה לנפלאתיו:

'''ועץ השדה יתן פריו.''' לא כדרך שהיא עושה עכשיו אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון שנא' זכר עשה לנפלאתיו מניין שעתיד להיות העץ נאכל ת"ל ועץ השדה יתן פריו ואומר עץ פרי ומניין שאף אילני סרק עתידים להיות עושים פירות שנא' ועץ השדה יתן פריו:

== ה ==

'''והשיג לכם דיש את בציר.''' עיין רש"י ז"ל [ודייק מדלא כתיב והשיג לכם בציר את דיש דהיינו שיגדל כ"כ במהירות עד שיגיע הבציר לדישה אבל משמע מדכתיב והשיג לכם דיש את בציר משמע שהבציר יהיה בזמנו אבל יהיה כ"כ זרע רב שתהיו עסוקים בו עד זמן הבציר וכן כולם דייק הכי] ובציר ישיג את זרע. שתהיו עסוקים בבציר עד שתגיע עת הזרע:

'''ואכלתם לחמכ' לשבע.''' עיין רש"י ז"ל וכן הוא אומר וברך את לחמך ואת מימיך:

'''וישבתם לבטח בארצכם.''' בארצכם אתם יושבים לבטח ואי אתם יושבים לבטח חוצה לו:

== ו ==

'''ונתתי שלום.''' עיין רש"י ז"ל:

'''ושכבתם ואין מחריד.''' אין יראים מכל בריה:

'''והשבתי חיה רעה.''' ר"י אומ' מעבירן מן העולם וכן הוא אומר מזמור שיר ליום השבת למשבית מזיקין מן העולם רבי שמעון אומר משביתן שלא יזיקו [פי' המזיקין יהיו בעולם אבל לא יזיקו כלל] אר"ש אימתי הוא שבחו של מקום יותר בזמן שאין מזיקין בעולם או בזמן שיש מזיקין הוי אומר בזמן שיש מזיקין ואינן מזיקין וכה"א וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ וכו' ונער קטן נוהג בם וכו' ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה מלמד שתינוק ישראל עתיד להושיט ידו לתוך גלגל עינו של צפעוני ומוציא מרה מפיו ואומר היא ההורגת את הבריות (פי' דדריש מלשון הדה שמשמע לי' דמראה באצבעו וזהו לשון הדה:

== ט ==

'''ופניתי אליכם.''' משלו משל לה"ד למלך ששכר פועלי' הרבה והיה שם פועל א' ועשה עמו מלאכ' ימים הרבה לימים נכנסו הפועלים ליטול שכרם ונכנס אותו הפועל עמהם א"ל המלך לאותו הפועל בני אפנה לך לאחר זמן. המרובים הללו שעשו עמי מלאכה מועטת ואני נותן להם שכר מועט נותן אני להם מיד אבל אתה חשבון רב אני עתיד לחשוב עמך. כך היו ישראל מבקשים בעה"ז שכרם מלפני המקום ואומות העולם מבקשים ג"כ שכרם מלפני המקום א"ל הקב"ה לישראל בני אפנה לכם. אומות העולם הללו שעשו עמי מלאכה מועטת ואני נותן להם שכר מועט אני נותן להם מיד אבל אתכם חשבון רב עתיד אני לחשב עמכם לכך נאמר ופניתי אליכם בטובה:

'''והפריתי אתכם וכו'.''' עיין רש"י ז"ל:

== י ==

'''ואכלתם ישן נושן.''' נושן מה ת"ל ללמד שכל המתיישן יפה מחבירו [פי' מנושן לחוד דייק דנושן משמע שהוא ישן מאד] אין לי אלא יין שדרכו לכך מניין לרבות כל המתיישנים ת"ל ישן נושן:

== יא ==

'''ונתתי משכני כו'.''' עיין רש"י ז"ל:

'''ולא תגעל נפשי אתכם.''' משאני גואל אתכם שוב אין אני מואס בכם:

== יב ==

'''והתהלכתי בתוככם.''' משלו משל לה"ד למלך שיצא לטייל עם אריסו בפרדס והיה אותו אריס מטמר עצמו מלפניו א"ל המלך לאותו אריס מה לך מיטמר מלפני הריני כיוצא בך [פי' בכרם זה שאני נטעתיו ואתה משמרו ומשקה אותו תמיד] כך הקב"ה עתיד לטייל עם הצדקים בגן עדן וצדיקים רואים אותו ומזדזעים מלפניו והקדוש ברוך הוא אומר להם לצדיקים מה לכם מזדעזעים מלפני הריני כיוצא בכם (פי' בגן עדן שלי שאני נטעתיו ואתם משמרים את פירותיו ומשקים אותו מכח מצות ומעשים טובים שעשיתם) יכול לא יהיה מוראו עליהם ת"ל והייתי לכם לאלהים ואתם כו':

== יג ==

'''אני ה' אלהיכם.''' עיין רש"י ז"ל:

'''מהית להם עבדים.''' מה ת"ל לפי שנאמר ויפדך מבית עבדים יכול שהיו עבדים לעבדים ת"ל מהית להם עבדים. עבדים היו למלכים ולא עבדים לעבדים:

'''ואשבר מטת עלכם.''' משלו משל לה"ד לבעה"ב שהיתה לו פרה חורשת והשאילה לאחר להיות חורש בה והיה לאותו האיש עשרה בנים זה בא וחרש וישב לו וזה בא וחרש וישב לו עד שנתיגעה הפרה ורבצה לה נכנסו כל הפרות ואותה הפרה לא נכנסה לא הספיק לקבל פיום מאותו האיש אלא בא מיד ושבר את העול וקצץ את הסימלונים כך ישראל בעוה"ז שלטון א' בא ומשעבד והולך לו ושלטון אחר בא ומשעבד והולך לו והמענה ארוכה שנא' על גבי חרשו חורשים האריכו למעניתם למחר כשיגיע הקץ אין אומר הקב"ה לאומות א"ה כך וכך עשיתם לבניי אלא מיד הוא בא ומשבר את העול ומקצץ את הסומלונים שנא' ואשבר מטת עלכם וכן הוא אומר קצץ עבות רשעים [ומה שמדמה האומות לעשרה היינו משום שהם עשרה פעמים נגד ישראל שהרי הם ע' אומות וישראל ירשו ארץ של ז' אומות א"כ לפ"ז נחשבים ישראל לז' אומות והם עשרה פעמים ז']:

'''ואולך אתכם קוממיות.''' רש"א מאתים אמה ר' יהודה אומר מאה אמה כאדם הראשון. אין לי אלא אנשים נשים מניין ת"ל בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל וכמה היא תבנית היכל מאה אמה. דבר אחר ואולך אתכם קוממיות. בקומה זקופ' ולא יהיו יראי' מכל ברי':

== יד ==

'''ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצו' האלה.''' עיין רש"י ז"ל:

== טו ==

'''ואם בחקתי תמאסו.''' עיין רש"י ז"ל:

== טז ==

'''אף אני.''' איני מדב' אלא באף:

'''אני.''' אני אשר בניתי אני אהרו' אני אשר נטעתי אני אתוש. וכן הוא אומר [ירמי' מ"ה ד']. הנה אשר בניתי אני הורס ואת אשר נטעתי אני נותש:

'''אני אעשה זאת לכם.''' זו קשה לכם יותר מכולם ששמי הגדול יהיה עליכם כבעל חוב:

'''לכם.''' מידכם היתה זאת שאין הרעה יוצאת מלפני לעולם וכה"א מפי עליון לא תצא הרעות והטוב:

'''והפקדתי עליכם בהלה.''' שיהיו המכות פוקדות אתכם מזו לזו. ד"א [שבת ל"ב ע"ב] אל תקרי בהלה אלא בחלה בעון חלה מארה באה ומשתלחת בשערים וזורעים ואחרים אוכלין אותו ואם נותנין מתברכין שנא' וראשית עריסתכם להניח ברכה אל ביתך:

'''את השחפת כו'.''' עיין רש"י ז"ל:

== יז ==

'''ונתתי פני בכם כו'.''' עיין רש"י ז"ל. ואם עד אלה. ר"א אומר אין המקום מביא פורענות בישראל עד שהוא מעיד בהם תחלה שנא' ואם עד אלה ר' יהושע אומר שלא יהיו אומרים ישראל כלו המכות ועוד אין לו אחרת להביא עלינו ת"ל ואם עד אלה עוד יש לי אחרת מאלה וכאלה להביא:

== יח ==

'''ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם.''' אתם לפני ז' עבירות בואו וקבלו עליכם ז' פורעניות:

== יט ==

'''ושברתי את גאון עזכם.''' עיין רש"י ז"ל רע"א אלו הגבורי' שבישראל כגון יואב בן צרויה וחבריו אחרים אומרים אלו הגאים שבישראל כגון פפוס בן יהודא ולוליינוס וחבריו אלכסנדר וחבריו:

== כ ==

'''ותם לריק כחכם.''' עיין רש"י ז"ל ד"א זה הכרם [פי' משום דצריך טרחא יתירה וכשאינו מגדל אח"כ הרי תם לריק] ויש אומרים זה הפשתן. ויש אומרים זה הכח. ד"א זה המשי' את בתו ונותן לה ממון הרבה ולא הספיקו שבעת ימי המשת' לצאת עד שמתה נמצא קובר את בתו ומאבד את ממונו הוי אומר ותם לריק כחכם:

== כא ==

'''ואם תלכו עמי קרי.''' עיין רש"י ז"ל. ד"א אתם עשיתם את דיני עראי אף אני אעשה אתכ' עראי בעולם:

== כב ==

'''והשלחתי בכם כו'.''' עיין רש"י ז"ל:

'''ושכלה אתכם.''' עיין רש"י ז"ל משום מי שאין לו בנים קרוי שכול:

'''והכריתה את בהמתכם.''' מבחוץ:

'''והמעיטה אתכם.''' מבפנים:

'''ונשמו דרכיכם.''' עיין רש"י ז"ל דרך דרכיכם לרבות שבילים גדולים וקטנים:

== כג ==

'''ואם באלה.''' אל תקרי באלה אלא באלה (שבת ל"ג ע"א) בעון שבועת שוא חיה רעה בא לעולם ובהמה כלה ובני אדם מתמעטין והדרכים משתוממין שנא' והשלחתי בכם חית השדה כו'. וכן בשבועת שוא ושקר ובחילול השם ובחילול שבת שנא' בשבועת שקר וחללת ובחילול שבת נאמר מחלליה וכו':

== כה ==

'''נקמת נקם ברית.''' אין ברית אלא תורה שנא' אם לא בריתי יומם ולילה וכתיב למט' יען וביען במשפטי מאסו (שבת ל"ג ע"א) בעון עינוי הדין ועיוות הדין כו' וביטול תורה חרב וביזה רבה ודבר בא לעולם ובני אדם אוכלין ולא שבעין ואוכלים לחם במשקל שנא' והבאתי עליכם כו'. בשברי לכם מטה לחם. לרבות כל מסעד לחם. ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד. עיין רש"י ז"ל. ר' יוסי בן דורמסקית אומר משל ביד אדם איסר ופרוטה והוא יושב ומשקלו [פי' משקל בדעתו איזה דבר יקנה מכח הרעב]. ואומר אקח בו פת אוכל אני ולא שבע אקח בו תמרים [עיין ת"כ] אולי אוכל אני ושבע ואעפ"כ אוכל ולא שבע שנא' ואכלתם ולא תשבעו. דבר אחר ואכלתם ולא תשבעו זה רעב של מהומה:

== כט ==

'''ואכלתם בשר בניכם כו'.''' (יומא ל"ח ע"ב) אמר עליו על דואג בן יוסף שמת והניח בן קטן לאמו והיתה מודדתו בטפחים ונתנה משקלו לשמי' וכו' ואכלתהו וכו' אם תאכלנה נשים פרים משיבה רוה"ק אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא זה זכרי' בן יהוידע הכהן:

'''תאכלו.''' מה ת"ל שאין לי אלא אבות אוכלים בשר בניהם ובנותיהם. בנים אוכלים בשר אבות מניין ת"ל תאכלו וכה"א לכן אבות יאכלו בנים בתוכך בנים יאכלו אבותם (יחזקאל ה' יו"ד):

== ל ==

'''והשמדתי את במתיכם.''' כמשמעו:

'''חמניכם.''' אלו הנחשים והקסמים שבישראל ונתתי את פגריכם. עיין רש"י ז"ל (סנהדרין ס"ג ע"ב) אמרו שהיה אליהו ז"ל מחזר על כל תפוחי רעב מצא א' תפוח ומוטל ברעב א"ל בני מאיזה משפחה אתה אמר לו ממשפחה פלונית א"ל וכמה הייתם א"ל ג' אלפים א"ל וכמה נשתייר מכם א"ל אני. אמר לו רצונך לומר דבר א' ולחיות א"ל אין. אמר לו אמור שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד צעק מיד ואמר הס כי לא להזכיר בשם ה' לא למדני אבא כך. מה היה עושה נוטל יראתו ונותנה על לבו ומגפפה ומנשקה עד שכריסו נבקעת ונופל הוא ויראתו על הארץ לכך נאמר ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם:

'''וגעלה נפשי אתכם.''' זו הגולה וי"א זו סילוק שכינה:

'''עיר ערי עריכם.''' לרבות הכרכין והמחוזות:

== לא ==

'''והשמותי את מקדשיכם.''' מקדש מקדשי מקדשיכם לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות:

'''ולא אריח בריח ניחחכם.''' כמשמעו ועיין רש"י ז"ל:

== לב ==

'''והשמתי אני את הארץ.''' עיין רש"י ז"ל:

== לג ==

'''ואתכם אזרה בגוים.''' זו מדה קשה שבשעה שבני אדם כו' עיין רש"י ז"ל ומתנחמין כו' שנא' ואזרם במזרה בשערי הארץ שכלתי אבדתי את עמי מדרכיהם לוא שבו (ירמיה ט"ו ז'):

'''והריקתי כו'.''' עיין רש"י ז"ל:

== לד ==

'''אז תרצה הארץ כו'.''' אני אמרתי לכם שתהיו זורעין שש ומשמטין א' בשביל שתדעו שהארץ שלי היא ואתם לא עשיתם כן לכך תגלו ממנה והיא תשמיט מאליה כל שמיטה שהיא חייבת לי שנאמר אז תרצה הארץ את שבתתיה כל ימי השמה תשבות:

== לו ==

'''והנשארים בכם והבאתי מרך בלבבם.''' אינו אומר מרך בם אלא בלבבם ואיזה זה אימה ופחד דאגה רעדה ויראה (פי' זה המורך הוא בלב):

'''קול עלה נדף.''' אר"י בן קרחה פעם אחת היינו יושבין בין האילנות ונשבה הרוח והטיחו העלים זה בזה ועמדנו ורצנו ואמרנו אוי לנו שמא ידבקונו הפרשים. לאחר זמן נפנינו לאחורינו וראינו שאין ברי' וישבנו במקומנו ובכינו ואמרנו אוי לנו שעלינו נתקיים הפסוק ורדף אתם קול עלה נדף:

'''ונסו מנסת חרב.''' מפני אימה:

'''ונפלו ואין רדף.''' מבלי כח:

== לז ==

'''וכשלו איש באחיו.''' אינו אומר איש מפני אחיו אלא איש באחיו בעון אחיו מלמד שכל ישראל ערבין זה בזה:

'''ולא תהי' לכם תקומ' לפני איביכ'.''' זו שעה שנלכדה ירושלים:

== לח ==

'''ואבדתם בגוים.''' רע"א אלו עשרת השבטים שגלו למדי. אחרים אומרים ואבדתם בגוים אין אבדן אלא גולין. יכול אבדן ממש כשה"א ואכלה אתכם ארץ איביכם הרי אבדן ממש אמור הא מה אני מקיים ואבדתם בגוים אין אבדן אלא גולין:

== לט ==

'''והנשארים בכם ימקו בעונם.''' אינו אומר ימקו בעונם לחוד אלא ימקו בעונם ואף בעונת אבתם אתם ימקו והלא כבר הבטיח המקום ב"ה לישראל שאינו דן האבות ע"י בנים ולא בנים ע"י אבות שנ' לא יומתו אבות כו' א"כ למה נאמר בעונת אבתם אתם ימקו אלא בזמן שתופסין מעשה אבותיהם דור אחר דור נידונין על ידיהם עיין רש"י ז"ל:

== מ ==

'''והתודו את עונם ואת עון אבתם.''' מיד שמתוודים מיד אני חוזר ומרחם עליהם:

'''במעלם אשר מעלו בי ואף אשר הלכו עמי בקרי.''' פי' הם עשו את תורתי עראי אף אני אעשה אותם עראי בעולם וזהו הרחמנות שאמר אני חוזר ומרחם עליהם והיינו משום שהתוודו הוא מסתיר פניו מהם כדי שיעשו תשובה שלימה ויגאלו וז"ש אף אני אלך עמם בקרי. עראי כמו שפירשתי ודוק:

== מא ==

'''והבאתי אתם בארץ איביהם.''' זו מדה טובה לישראל (פי' מה שנא' או אז יכנע לבבם הערל פי' דלא הגלה אתם אלא כדי שיכנעו מלפניו ולא ישליכם מעל פניו וזה שפירש"י ז"ל שלא יהיו ישראל אומרים הואיל וגלינו כו' אין אני מניחם פי' שאני לא עזבתים ולא גליתים אלא כדי להכניעם ואם אינם נכנעים אז אשלח להם נביא כו' (יחזקאל כ' ל"ב) היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות האדמה אלא חי אני נאום ה' אם לא ביד חזקה ובזרע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם על כרחכם שלא בטובתכ' ממליך אני מלכותי עליכם). או אז יכנע. לצד התשובה הן הדברים שמיד שהם מכניעים לבם לתשובה מיד הם נגאלים שנא' או אז יכנע כו' ואז ירצו את עונם:

== מב ==

'''וזכרתי את בריתי יעקב.''' עיין רש"י ז"ל. ולמה לא נאמר ביעקב אף מלמד שמטתו שלימה אין לי אלא אבות אמהות מניין ת"ל את ואין אתים אלא אמהות שנא' שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו ולמה נאמרו באברהם ויעקב זכירה וביצחק לא נאמר זכירה מפני שאינו נשכח לעול' שאפרו מונח על גבי המזבח ולא שייך גביה זכירה:

== מג ==

'''והארץ תעזב מהם ותרץ את שבתתיה כו'.''' אני אמרתי שיהיו זורעין שש ומשמטין אחת בשביל שידעו שהארץ שלי והם לא עשו כן לפיכך יגלו ממנה והיא תשמט מאליה כל שמיטה שהיא חייבת לי שנא' והארץ תעזב כו'. יען וביען. וכי ראש בראש פרע מהם והלא לא פרע אלא אחת ממאה שחטאו לפניו א"כ למה נאמר יען וביען אלא מדה במדה כדפרישית היינו הגלות עד השמיטה:

'''במשפטי מאסו.''' אלו הדינין:

'''ואת חקתי געלה נפשם.''' אלו המדרשות:

== מד ==

'''ואף גם זאת.''' זאת זו עונה של מדבר. גם זאת זו עוונה של בעל פעור. ואף גם זאת זו עונה של מלכי האמורי:

'''לא מאסתים ולא געלתים לכלתם.''' ופי מה נשתיירו להם שלא נגעלו ולא נמאסו והלא כל המתנות טובות שנתנו להם נטלו מהם ואילולי ספר תור' שנשתייר להם לא היו משוני' מא"ה כלום אלא לא מאסתים בימי אספסיינוס ולא געלתים בימי יון שהעמדתי להם שמעון הצדיק. לכלתם בימי המן (מגילה י"א ע"א):

'''להפר בריתי אתם.''' בימי ארמיים כו' שהעמדתי להם רבי וחכמי הדורות:

'''אני ה' אלהיכם.''' בימי גוג ומגוג שאין כל אומה ולשון שולטת בהן:

== מה ==

'''וזכרתי להם.''' מה ת"ל מלמד שהברית כרותה לשבטים שנא' וזכרתי להם ברית ראשוני' זו ברית השבטים:

'''אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים.''' זו ברית של יוצאי מצרים:

== מו ==

'''אלה החקים.''' אלו המדרשות. והמשפטי' אלו הדינין. והתורת מלמד ששתי תורות נתנו להם לישראל עיין רש"י ז"ל. אר"ע וכי שתי תורות נתנו לישראל והלא תורות הרבה נתנו להם לישראל זאת תורת העל' וזאת תורת המנחה וזאת תורת האש'. וזאת תורת זבח השלמי' זאת התור' אדם כי ימו' באהל:

'''אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל.''' זכה משה ליעשות שליח בין ישראל לאביה' שבשמים:

'''בהר סיני ביד משה.''' מלמד שניתנה התורה הלכותיה ודקדוקיה ופירושיה על יד משה מסיני וז"ש משה קבל תורה מסיני:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}