עריכת הדף "אבן הראשה/דרוש/ד"

{{OCR}}
{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|{{גופן|וילנה|5|'''דרוש ד'''}}}}

'''{{עוגן1|יש}}''' לבאר דברי הש"ס במגילה (דף ז') אמר רכא מיחייב אינש לבסוסי בפוריא עד דלא ידע בין ארור הסן לברוך מרדכי. המוקשה בראשית ההשקפה ודוברי תועה ירסיט פה ידברו עתק על הסתפר הזה'. ויש לבאר לענ"ד . כמנת דברי רז"ל הנשגבים כאשר נתבוק ונשים על לב כי זכר הק צורר היהודים הוא לקללה בסי כל איש ישראל כצדיק כרשע כל אשר סוד"לאומיות ישראל גזע מחצבתו יקרה בעיניו ובדגלה יתנוסס — על אשר ביקש ברשעתו להשמיד ולהרוג אס כל היהודים . אמנם דבר הברכה ותודה לסרדט סל הסוב אשר עשה לישראל• יפלג העם לשתי מפלגות/ אלו אשר אך בלאוסחם יתיסרו ולא ידעו אלהי .ישראל ותורתו יאמרו ק אמנם מרדכי היהודי הגדיל לעשות במפעליו,' הוא':הגיד אס אשר בקשי בגתנא וחרש לשלוח יד בנפש •המלך והוא "העיר •לבב אסתר ללכת אל"המלך לבקש טל עסה ועל מולדתה סדי נהסך. להם מאבל ליום סוב — בכל זאת הלא גם היא הסיב והסיר קצף וחמת המן סל ישראל באשר לא כרע ולא השסחוה להמן ככל עבדי המלך ויאסרו מה פעל לנו מרדכי — אשר בגללו ביקש הנק לשלוח יד ביהודים ובעזרת מפעליו נהסך ונתבטל הנזירה האיומה — טובות. כי נברכהו ? ולא כ; חלק אנשי המפלה אוהבי ה' ותורתו אשר להם דעת להבין כי. מין טוב לאדם משמור מצות ה' ותורתו . כמ"ש אח הברכה אשר תשמעו אל מצות ה' — שאין ברכה ומעלה גדולה למדם מסה שיזכה לשמוע למצות ה' — והם יברכו בלב רגש למרדכי שקידם שם שמיס ברבים ולא הכתחוה להסן שהיה תמונת צלם ט"ג חקוקה סל לט . והוא בתפלתו וזכותו הרים קק ישראל והפיח בם רוח ח" התורה ושקבלו ברח סליהם באות נסשס לעשות ככל דברי ההורה וקימו למעלה מה שקבלו לספה וליהודים היחה אורה זו חורה [כמ"ש. (דף ט"ו) אורה זי תורה וכה"א כי נר מנוה יסורס אור], והסיחו רוח חיים חדשים בקרב ישראל להחזיק במעוז התורה עומדת לנו גס היום . וזכר ימי הסורים לא יהיף מישראל. ובזכרנו אלה נאמר ונקרא ברנש עוז ברוך מרדכי כיהודי אשר הזריח לנו נגה קרני אור התורה והמכוה — והנה מודעת זאת כי בקרב לב איש ישראל מתנוססת רגשי אהבת ה' ויראתו כמאמר החכם סכל אדם אס תבקשנה ככסף וכמטמונים המספנה אז תבין יראת ה' וגו'. כי כאשר בתפירת והסרת הספר יראו לפין מכמני זהב וכםף האצורים בקרבו כן סמל כאדם הוא אך כי יסיר מלבבו הרגשות הגסבזות אשר בספר יסודם ויראו החוצה רגשות עדינות רגשי יראת ה' ודעה אלקיס הספוגות בחדרי משכיות לבבו [ועס"ש הרמב"ם סס"ב מגירושין]. ולזאת אך באין ססירר להסיר את הרגשות הזכות כסם ישארו נרדמים וטמונים בחט. ונקראו דבר ה' דברי השורה ושמפו מוסר תוכחת סיים יקוץ משנתו אשר נסך סליו רוח תרדמה ודוח. סבוכה חספפו ותשיבו לחמיה חיי רגשות נשגבות רגשי אהבת ה' ומורהו. והנה ככר אמרו נפירוכק (דף ס"ה) בג' דברים אדם ניכר נטסו ט' [ופי סנהדרין דף ל"ח] שבשמחת האדם וטוב לבבו בסור ממט רעיוני דאגה ועצבת יודע תכונת רומו ונפשו. הגבל עוכר נפשו ושארו רודף ענבים' ותענוגי בשרים ימלא אז "משאלת לבנו ויתור אחרי מראה עיניו ולא יאציל נפשו נס מפזימוס שד ורצח. ולעומת זה האיש ישר הולך אשר בפס ירבץ תחת משא סבל הפסל ותלאה למצוא טרף לביתו יהיה כאיש נרדם אשיר נסך סליו רוח תרדמה . ומקצר •0רוח ועבודת הזמן רגשי נפשו הפדיטת חבושים בטמון קרב לבבו ולא יראו החוצה. כטוב עלץ לבו וסמי הרס סונה ועצבת כליל יחלופו יתראו תכונותיו העדינות וישוב לחיות חיי תבונה המלאים רגשי קרש. וזה טונס המאסר מיחייב אינש לבסוסי בסוריא שיהיה שמת ומזב לב ונם יתבסס מעט ביץ המשמח [וע' פסחים (דף ק"ס) יאי! פסחה אלא ביי; שנא' ייץ ישמח לבב אנוש] ובשמחתו שמחת מציה יתעוררו בקרט רגשי עוז ומקרב מעסקי לבבו יברך לה' אשר נתן לנו סורס אמת ולבו ירחש רב סודה וברכה למרדכי סל הגדילו נעשות להרים קק ישראל ותורתו. ורגש כברכה למרדט יהיה לו רגש אמיץ מוחשי כרנש הקללה להחיש אשר ביקש להרוג ולאבד אס כל היהודים. עד דלא ידע בץ ארור הסן לברוך צנרדכי, כי יחדיו יהיו לו רגשות מוחשיות ולא ידע כל הבדל ביניהם. [ויש להעיר מהא דמגילה (י"ב) רבא אמר כו' מה עשה לי יהודי דלא קטליה דוד לשמעי דאתיליד מיניה מרדכי דמיקני ביה המן וקצת לטעמיה בסנהדרין (ס"א) וע"ש תד"ה רבא אמר ולטעמיה ערכין (ז') גיטין (כח) מו"ק (י"ד) ועי' סוטה (מ"ו) ומש"ש:
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:אבן הראשה: דרוש|4]]