פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
דבר אברהם/ג/י
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==י== י) '''שם''' במשנה המחזיר גרושתו והנושא חלוצתו והנושא קרובת חלוצתו יוציא והולד ממזר דברי ר"ע, וכתב הנימוק"י הנושא קרובת חלוצתו ובגמ' מקשינן מדרבנן הוא דאסורה והיכי תני הולד ממזר ומתרץ תני קרובת גרושתו. ובס' ק"א תמה ע"ז דבמסקנא אמרינן דלר"ע קרובת חלוצתו דאורייתא ואמר רחב"א א"ר יוחנן היינו טעמא דר"ע דא"ק בית חלוץ הנעל הכתוב קראו ביתו ואמאי תפס הנימוק"י כתירוצא קמא שבש"ס תני קרובת גרושתו: '''ונ"ל''' ליישב קצת, דהנה לר"ע דהכתוב קראו ביתו קאי על קרובותיה באיסור כרת כביתו ממש, וכ"ה בפשיטות בחי' הריטב"א, והיינו דהחליצה משוויי' לה כביתו ופוטרתה, וכיון שכן משעת חליצה מתחדש לר"ע על האחין איסור אשת אח חדש מצד האח החולץ שהוא לא הותר מעולם (עיי' בירושלמי פ"א ה"א את סבור חליצה קנין אינה אלא פטור אין האחין חייבין עליה משום אשתו של חולץ אלא משום אשתו של מת, וזהו רק לדידן אבל לר"ע דסבר הכתוב קראו ביתו וחייב כרת על קרובותיה כעל קרובות אשתו ה"נ דאחין חייבין עליה משום אשת אח אף משום אשתו של חולץ). '''והנה''' לר"ל דאמר לעיל (דף י' ע"ב) החולץ ליבמתו וחזר וקדשה הוא אין חייב על החלוצה כרת והאחין חייבין על החלוצה כרת אין ב"מ ממה דלר"ע חייבין משום אשת אח מצד ביתו של האח החולץ דכבר קיימי בכרת מבד אשת אח המת, אבל לר' יוחנן דאמר התם בין הוא בין אחין אין חייבין על החלוצה כרת (דאייתר קרא דלא יבנה לנתקה מכרת ללאו) הנה לר"ע אף אם ניתק הכרת מצד אשת המת חל איסור כרת מצד אשתו של חולץ דביתו היא. וכ"ת א"כ היאך יתקיים קרא יתירא לניתוק הכרת כיון דביכו"כ חל ע"י החליצה איסור כרת מחדש ומאי נ"מ מזה, י"ל דיתקיים ניתוק הכרת רק לגבי' החולץ בלבד. ויותר מזה אני אומר דאף החולץ גופי' לא תמיד אינו בכרת לר"ע כמו שיבואר. דהנה בגיטין (דף מ"ב) אמרינן חניה שפחה וחציה ב"ח שנתקדשה לראובן ונשתחררה ויחזרה ונתחדשה לשמעון ומתו שניהם מתייבמת ואין אני קורא בה אשת שני מתים מה נפשך אי קידושי ראובן קידושין קידושי דשמעון לאו קידושין כו'. אולם אלמלי הי' הדין דאשה חזיא לבי תרי והיתה מקודשת לשני אתין (למ"ד קידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין) היו שניהם אסורים בה משום אשת את, אלא דלא משכחת לה לאישות כה"ג. אבל מאי דלא משכחת באישות גמורה משכחת לה בביתיות דר"ע שהכתוב קראו בית, והיינו לר' יוחנן דאמר התם איהו שליחותא דאחים קעביד והוי כמי שחלצו כולם ודינם שוה לנתוקי כרת דאשת המת כמו החולץ עצמו, ה"נ שמה שהכתוב קראו בית אינו רק לגביה החולץ עצמו אלא אף לכל האחין דשליחותייהו קא עביד קראו בית, ואישיות כזו שאינה אשתו ממש לכל דבר אלא שיש בה דין אשתו מצד גזה"כ דקריי' בית אפשר היא לכל האחין בשוה דהיינו שהיא ביתם של כולם. וכיון שכן חייבים עליה כל האחין והחולץ בכללן משום אשת את משום שהיא ביתם של אתיו. וכ"ת היכי משכחת לה ניתוק הכרת ללאו, צ"ל דזה יתקיים רק בדליכא אלא אח אחד והוא החולץ. והשתא קשה דאמרינן התם ולטעמיך היינו לר' יוחנן אימא סיפא עמד אחד מן האחין וקידשה אין לה עליו כלום כו' א"ר ששת סיפא אתאן לר"ע דאמר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין, וקשה הרי לר"ע לאו חייבי לאוין היא אלא חייבי כריתות משום דהכתוב קראו ביתו, ורב ששת קאי התם לתרוצי אליבא דר' יותנן דמשמי' אמר ר' חייא בר אבא ה"ט דר"ע דהכתוב קראו ביתו. '''וצ"ל''' דרב ששת סבר דההיא דרחב"א דה"ט דר"ע לא אמרה ר' יוחנן, ונקיט לה הנימוק"י כרב ששת. ויותר פשוט דלעולם אמרה ר' יוחנן אלא דרב ששת גופי' לא סבר כן, ואף דאתא לתרוצי אליבא דר' יוחנן היינו רק דסיפא אתאן לר"ע ודי בזה לתרוצי אבל במאי דלר' יוחנן קאי לר"ע בכרת לא סבר לה הכי, וא"כ לרב ששת מיהא תקשה מתני' דקרובת חלוצתו דרבנן וצריך לתרוצי כתירוצא קמא דש"ס תני קרובת גרושתו ומשו"ה נקט רק להאי תירוצא: '''ובדרך''' יותר מרווחת יש לומר ליישב דברי הנימוק"י דאמרינן בתר הכי בסוגיין א"ר יוסף ארשב"ר הכל מודים במחזיר גרושתו שהולד פגום לכהונה כו' ופרכינן עלה מדתניא המחזיר גרושתו והנושא חלוצתו והנושא קרובת חלוצתו ר"ע אומר אין לו בה קידושין ואינה צריכה הימנו גט והיא פסולה וולדה פסול וכופין אותו להוציא וחכ"א יש לו בה קידושין וצריכה הימנו גט והיא כשרה וולדה כשר כו'. וכתבו התו"י היא כשרה פר"ח ז"ל דלא קאי אמחזיר גרושתו דנהי נמי דולדה כשר משום דכתיב היא תועבה כו' מ"מ איהי אפסלא מתרומה דבי נשא ובירושלמי מפרש כן עכ"ל: '''וכ"ת''' דלפי"ז מאי פריך הש"ס מינה ארב יוסף כיון דלא קיימי רבנן אמחזיר גרושתו א"כ ספיר נימא כרב יוסף דולד מחזיר גרושתו הוי פגום ורבנן לא פליגי אלא אולד נושא חלוצתו, ז"א דכיון דס"ל דולד נושא חלוצתו כשר א"כ ה"ה בולד מחזיר גרושתו דמאי שנא שהרי תרוויהו חייבי לאוין נינהו. והא דנקט רב יוסף במילתי' ולד מחזיר גרושתו. הא כבר פירשוה כל הראשונים דלרבותא נקטה דאף מחזיר גרושתו דאיכא למידרש היא תועבה ואין בניה תועבין אפ"ה הוי פגום. וא"כ י"ל דבנימוק"י אזיל בשיטת הר"ח ע"פ הירושלמי דהיא כשרה דקאמרי רבנן ליכא לאוקמי אמחזיר גרושתו ומוכח דאיכא לאוקמי דברי רבנן על חד מינייהו ולא אכולהו דוקא, ולפי"ז קשה מאי פריך ארב יוסף דלמא מודו רבנן בולד מחזיר גרושתו ונושא חלוצתו שהוא פגום כרב יוסף ולא פליגי אלא אולד קרובת חלוצתו משום דס"ל דהוי דרבנן דלא כר"ע והלכך כשר. אע"כ דס"ל לסתמא דש"ס כתירוצא קמא דלית לי' לר"ע קרובת חלוצתו דאורייתא וע"כ תנינן קרובת גרושתו ובהא ליכא למימר דפליגי רבנן עלי' דהא מחייבי כריתות היא וע"כ צ"ל דקיימי רבנן או אמחזיר גרושתו או אנושא חלוצתו וקשיא לרב יוסף. וכיון דסתמא דש"ס סבר כן נקיט לה הנימוק"י הכי. <noinclude>{{שולי הגליון}} {{דיקטה}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)