פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
ברית משה/לא תעשה/ג
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ח == ובהמג"א ז"ל סי' קנ"ב ס"ק ו' ראיתי שכ' להלכה בשם המהר"ם פאדוואה ז"ל וז"ל הא דאסור לנתוץ דוקא דבר מחובר עכ"ל עי' במחה"ש שם והפרמ"ג או"ח סי' קנ"א במשבצות ס"ק ג' הקשה על המג"א וז"ל והוי יודע דמהר"מ פאדוואה ז"ל סי' ס"ה כתב חדא דאסור לנתוץ דוקא מחובר יעי"ש וכפי הנראה בדרך ספק כתבו והמג"א הביאו לפסק הלכה וצ"ע דהשורף עצי הקדש לוקה אף שהוא תלוש כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' יסוה"ת הל' ז' וכן היא במכות כ"ב ע"א השורף עצי הקדש ואזהרתי' ואשריהם תשרפון לא תעשון כו' אפילו תלוש אסור ודוחק לחלק בין אשירה דמסתמא שורפין בתלוש אימא דהנותץ נמי אף אבן תלוש הנותץ דרך השחתה לוקה עכ"ל אבל לכאורה לא זכיתי להבין את הפרמ"ג ז"ל דבשלמא הקושי' הראשונה שפיר הקשה ואמת אתו כיון דמהר"פ נראה בפירוש שמסופק הי' בזה וא"כ מדוע כתב המג"א לחלוטין כן אבל הקושי' ב' מה הקשה דילמא באמת סברו דלא מוזהרינן לנתוץ אבן של מזבח ע"ז כשהוא בתלוש אלא דוקא כשהוא מחובר כמ"ש המהר"פ בפירוש וע"כ אינו חייב גם על לאו דלא תעשון כן אלא כשנותץ ממחובר וצ"ל דהפרמ"ג גם הקושי' שני' לא הקשה אלא על המג"א והכי הקשה כיון דמהר"ם פאדוואה מסופק הי' אי דוקא במחובר קאי לאו זה דנותץ ולכאורה אמאי הי' מסופק בזה הלא מלשון ונתצתם את מזבחותם נראה בפירוש דהצווי של ונתצתם היה על מחובר כיון דסתם מזבח מחובר וצ"ל דבזה גופא הי' מסופק אי הצווי של ונתצתם גם על אבן תלוש או לא וא"כ על המהר"פ באמת ל"ק מידי אבל על המג"א שכ' את הדין זה לפסק הלכה א"כ נראה דברור לו שהצווי של ונתצתם לא הי' על אבן תלוש ע"ז באמת קשה דמנ"ל הא דילמא באמת הי' הצווי של ונתצתם על אבן תלוש ג"כ, כן נ"ל דצ"ל הפשט בהפרמ"ג דאלת"ה הי' קשה עליו הלא הוא בעצמו ג"כ לא מחמת וודאי כתב דעל אבן תלוש מצווה לנתוץ ממזבח של ע"ז אלא גם הוא מסופק בזה מדכ' אימא כו' וא"כ מה הקשה על המהר"פ שהי' ג"כ מסופק אעכצ"ל דגם הקושי' שניי' לא הקשה אלא על המג"א וכהנ"ל: ונ"ל בס"ד לתרץ דלכאורה צריך להבין דמהיכי בא המהר"פ לספק זה הלא סתם מזבח מחובר וא"כ מדוע לא פשוט לו דעל אבן תלוש לא הי' הצווי של ונתצתם, ונ"ל דבא לו הספק זה מהירושלמי דע"ז פ"ד הלכה ד' דאיתא שם אמר ר' יוחנן מצבה כל שהוא יחידית מזבח כל שאבניו מרובות חזקי' אמר מצבה כיון שפגמה ביטלה מזבח צריך לפגם כל אבן ואבן מתניתא דחזקי' פליגא עלוי נתצת את המזבח הנח לו שברת את המצבה הנח לה ומפרש הפ"מ וז"ל מתניתא דחזקי' ברייתא דלקמי' דתני איהו גופיה פליגא עלוי דקתני ודרש קרא דונתצת' את מזבחותם ושברתם את מצבותם ללמד דאם נתצת הנח לו ומשמע דבנתיצה כל שהוא שלא יהו אבניו מחוברין זה לזה סגי וכמו במצבה כששברת הנח לה ואין צריך יותר ואמאי קאמר חזקי' דמזבח צריך לפגם כל אבן ואבן עכ"ל ואח"כ איתא שם ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם ומניין ליתן את האמור בזה לזה ואת האמור בזה לזה א"ר בון בר חייה לצדדין איתאמרת או שיבור או גידוע או נתיצה לכל אחת ואחת ומפרש הפ"מ לצדדין איתאמרת כלומר דאתרווייהו קאי דודאי נתיצה במצבה מהני ושברת דכתיב גבה ללמד עלי' ועל מזבחותם דלאחר שהפרדת אבני המזבח או תשבר ותגדע כל אחת ואחת או תנצת לכל אחת ואחת ואי לא הוה כתיב אלא ונתצתם מזבחותם ומצבותם ה"א דמצבה צריך נתיצה דוקא ואי הוי כתיב ושברתם לחוד ה"א דכשמשבר המזבח והיינו שמפריד האבנים זו מזו סגי להכי כתיב תרווייהו ללמדך על שניהם וצריך או שבירה או נתיצה לכל אחת ואחת עכ"ל מוכח מהירושלמי דר' בון בר חייה פליג עם הברייתא דתני חזקי' דלברייתא בנתיצה כל שהוא שלא יהו אבניו מחוברין זה לזה סגי א"כ מוכח דעל אבן בתלוש לא נצטוונו לנתוץ ולר' בון בר חייה דאפילו אחר שהפריד אבני מזבח צריך עוד לנתוץ או לשבר כל אחת ואחת ע"כ דגם על אבן תלוש הי' הצווי לנתוץ, וא"כ י"ל דהמר"ם פאדוואה הי' מסופק אי הלכה כברייתא דחזקי' או כר' בון כיון דחזקיה ג"כ פליג על הברייתא זו וע"כ קאמר המהר"פ את הדין זה בלשון ספק אבל על המג"א י"ל כיון דדין זה של המרדכי שהביא הרמ"א שם דלבהכ"נ לענין נתיצת אבן דין מקדש יש לו אי מדאורייתא או מדרבנן תליא בפלוגתא דלהר"ן ז"ל מגילה פ' בני העיר קדושת בהכ"נ דרבנן ולהרמב"ן ז"ל מובא בר"ן שם אפילו מדרבנן ליתא אלא כתשמישי מצוה ולהמבי"ט ז"ל קדושת בהכ"נ דאורייתא והדברי חיים ז"ל ח"ר או"ח סי' ד' העלה להלכה דהש"ע והמג"א והפרמ"ג סברו כהר"ן א"כ י"ל דהמג"א סובר כיון דמהר"פ מסופק הי' להלכה בירושלמי כהנ"ל אף דמהר"פ קאי גם על בהכ"נ אפשר דסובר כהמבי"ט וע"כ הי' מסופק גם בבהכ"נ אבל המג"א דסובר כהר"ן ע"כ פסק בבהכ"נ דהוי ספקא דרבנן לקולא דלא אסור לנתוץ אלא ממחובר דוקא ול"ק קושיות הפרמ"ג ועי' בע"ז דף ז' ע"א ריב"ק אומר בשל תורה הלך אחר המחמיר בשל סופרים הלך אחר המיקל וברמב"ם פ"א מהל' ממרים הל' ה' ובהגמ"יי שם והכנה"ג בכללים דרכי פוסקים אות ע"ב כתב וז"ל כי היכי דכשפליגי תרי תנאי או תרי אמוראי בשל סופרים הלך אחר המיקל כדאמר בע"ז ה"נ בפוסקים כו' עכ"ל והפרמ"ג או"ח סי' קנ"ב בא"א ס"ק ו' כתב וז"ל ואני מסופק אם נותץ אבן מבהכ"נ או בהמ"ד דרך נתיצה והשחתה אם לוקה דומיא דמקדש דלא תעשון כן לד' אלוקיכם לאו דוקא מקדש ונ"מ דמפסל לעדות וצ"ע עכ"ל [והבאר היטב שם כתב דבהכ"נ מיקרי מקדש מעט ואם נתץ אבן ממנה עובר בלאו] ולכאורה לפי הד"ח הנ"ל שהפרמ"ג סובר ג"כ כהר"ן קשה מה הי' מסופק בזה אעכצ"ל דהפרמ"ג סובר דאף דלא הוי אלא מדרבנן אעפי"כ בית ד' מקרי [עי' בסה"מ מל"ת ס"ה שכ' שהזהירנו מנותץ בתי עבודת האל] ובאזהרה לא תעשון כן לד' אלוקיכם כתיב וא"כ שפיר הקשה הפרמ"ג אבל המג"א י"ל דסובר כיון דלית לי' אלא קדושה דרבנן אמרינן בי' ס"ד לקולא כהנ"ל ודו"ק, ואחר שכתבנו את זה ראיתי בכנה"ג או"ח סי' קנ"א שכ' וז"ל לא נאסר לנתוץ מבהכ"נ אלא דוקא דבר מחובר כמו לנתוץ אבן שבמזבח שהוא מחובר הר"מ פאדוואה סי' ס"ה עכ"ל נראה שהכנה"ג סובר במהר"פ גופא כן ולכאורה קשה עליו קושי' הפרמ"ג הנ"ל וצ"ל דהי' גירסתו במהר"פ שסובר כן לבדו וא"כ ממילא על המג"א ג"כ ל"ק מידי כמובן: ומה שהקשה המר"ם שיק על המצות וגם בתשובה סימן הנ"ל על המר"פ מהרמב"ם פ"ט מכלי המקדש הל' ג' שכ' וה"ה לכל בגדי כהונה שהקורען דרך השחתה לוקה וכ' הכ"מ דנלמד מהא דנותץ ממזבח וע"כ הפסוק דלא תעשון כן קאי על כל דבר שקדוש ועומד לד' אלוקיך אסור להשחיתו ולהאבידו א"כ מוכח מהרמב"ם דגם בתלוש איכא לאו זה עי"ש שהניח בקושי', ולי נראה בס"ד דל"ק מידי דקושי' זו ל"ק אלא לפי פירושו של הקרבן חגיגה בהרמב"ם שהביא המל"מ שם דבשאר בגדי כהונה אינו לוקה מלאו לא יקרע אלא מלאו לא תעשון כן וגו' עי' היטב מה שכתבנו לקמן מל"ת רפ"ח ובמהר"ם שיק מצוה ק"א ובתשו' סי' הנ"ל ותראה דקושיתו לא אזלה אלא לפום פשטו של הק"ח אבל להמל"מ שחולק על הק"ח וסובר הפשט בהרמב"ם דגם בשאר בגדי כהונה לוקין מלאו דלא יקרע ולקמן מל"ת רפ"ח בררנו בס"ד היטב את השני שיטות בזה עי"ש ותבין דלמל"מ ל"ק קושי' המר"ש כיון דקאי הרמב"ם על לאו דלא יקרע ועל לאו זה באמת גם המר"ם פאדוואה סובר דמוזהר על תלוש כיון דכל לאו זה לא קאי אלא על תלוש וא"כ י"ל דהמר"פ באמת סובר כהמל"מ אלא הי' מקום להקשות להיפך ממהר"פ על הקרבן חגיגה אבל גם זה ל"ק כיון דאינו מקושר לומר כמהר"פ אלא סובר לפי פשטו כהרמב"ם דלאו לא תעשון כן קאי גם על תלוש כמובן:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית