עריכת הדף "שיחה:תנ"ך/במדבר/כה" (פסקה)

=== ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי ===
יש להבין מדוע לולי מעשה פנחס היה הקב"ה מכלה את כלל ישראל בעוון זה, והלא לא כולם חטאו בחטא זה.

דהנה לעיל סוף פר' בלק {{ממ|כה, ה}} כתב רש"י שכ"א מדייני ישראל, שהיו 88,000, הרגו שני חוטאים. והרמב"ן שם תמה שחלילה שנהרגו רבע מישראל, וכן שלא חסרים כ"כ במנין שבפר' פנחס. ולכן כתב הרמב"ן שאמנם היו החוטאים רבים, אך פנחס במעשהו הציל את כולם, ושב חרון אף ה' מישראל. [וע"ע בזה לקמן {{ממ|דברים ג, כט}}.]

וא"כ לשיטת רש"י שכבר מתו החוטאים, מבואר שחוץ מזה היה חרון אף על כל כלל ישראל – שזאת ביטל פנחס {{ממ|וזה צ"ב כדלקמן}}. ואף להרמב"ן שפנחס הועיל שאף העובדים לפעור לא מתו, אך הלא מבואר שם בפס' ד: "והוקע אותם לה' נגד השמש וישב חרון אף ה' מישראל", ופנחס ביטל את חרון האף גם ללא מיתת החוטאים; אך לכאו' מדוע שהקב"ה יכלה את כל כלל ישראל מחמת חטא זה.

ובספורנו כתב שפנחס עשה נקמתו לעיני כולם כדי שבראותם זה ולא ימחו, יכופר להם על אשר לא מיחו בפושעים. ולדבריו החרון אף על כולם היה בזה שלא מיחו. [וכעי"ז כתב ג"כ לעיל ב"והוקע אותם לה' נגד השמש": שיראו העם את הריגת עובדי ע"ז ולא ימחו, ובזה יכופר להם על שלא מיחו בפושעים, עכ"ל.] ובאילת השחר הוסיף שיתכן שכולם היו נענשים משום שהיו נמשכים אחריהם ונכשלים בעבירה, וגם משם ערבות {{ממ|-למ"ד בסנהדרין מג: שהיה כבר ערבות על הנגלות}}. [[משתמש:הארות חיים|הארות חיים]] ([[שיחת משתמש:הארות חיים|שיחה]]) 13:23, 7 בפברואר 2021 (IST)