פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
משך חכמה/שמות/יב
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ט == '''אל''' תאכלו ממנו נא כו' ולא תותירו ממנו עד בקר. דע כי ההבדל בין אל ללא הוא, כי אל הוא ענין בקשה כמו שמצאנו מלת נא סמוך לאל ולא מצאנו סמוך ללא כמו אל נא שמצוי בתנ"ך, כי לא הוא מורה יותר על הציווי ולכן כל הבקשות להשי"ת שאין נופל ציווי עליו בא במלת אל כמו אל תשכח ענוים, אל תתן לחית נפש תורך, אל תרחק ממני, אל תסתר פניך ממני כו', ולכן מצאנו ויאמר לא, ולא ויאמר אל כי אל אינו ענין החלטיי רק הוא ענין בקשה והנה טרם הכה ד' כל בכור במצרים הלא אז היו המצרים חושבים שזה ענין מתחבולות משה כמו שאמרו עד מתי יהיה זה לנו למוקש, אולם בעת הכה ד' כל בכור ראו הכל כי ההשגחה פרטיות מהכולל כל השלימות וע"ז אמרו בפרק איזהו נשך אני הוא שהבדלתי בין טיפה של בכור אני עתיד לפרע ממי שאינו כו', כיון שההשגחה חלה בפרטי פרטיות תדע כי ישקיף ד' וירא כל מפעל כל מצעד, ואז דבוק קנין האלקי בעם ישראל שהוא בן בכורו וקנה אותם לעבדים כי פרעה וכל העם מהרו לשלחם מן הארץ וחיוב כל המצות תלה השי"ת בעת הזאת, לכן אמר אל תאכלו ממנו נא פירוש מבעוד יום ג"כ [כדעת רבי סוף פרק כ"ש] וכש"כ קודם חצות לכו"ע פירוש רק בלשון בקשה שאז היה העיקר מעם ישראל שהאמינו בהשי"ת ואכלו צלי דרך שררה וחפזון ומקלם בידם, והאמינו שד' יוציאם בזרועו הנטויה. וזהו לשון אל דרך בקשה אבל אחרי חצות כאשר יהיה צעקה גדולה וישלחו אתכם ויהיו כל הבכורים מתים אז נופל לשון לא תותירו ממנו עד בוקר שהוא מורה על ציווי ופקודת מלך כי כבר יש לו התחייבות על נפשותיכם ועבדי הם ומצווים לכל אשר אני אצוום ודו"ק. '''וכן''' בפרשת בהר וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך פירוש, סדר הנהגתו ועניניו והחזקת בו שישוב על כנו ואל מקומו וכבודו, גר ותושב וחי עמך שרק להחיותו אתה מצוה לא להעשירו. אבל אני מצוך שיחיה עמך ותתן לו לחם ומים ופרנסה ובבקשה אני מאתך אל תקח נשך ותרבית שע"ז אינו נופל רק ענין בקשה שהגר אינו בן מצוה ואינו בן דת א"כ הוא יקח מאתך נשך ותרבית ואתה לא תקח ממנו הלא תתרושש ותעני רק אעפ"כ אני מבקש מאתך שאל תקח מאתו נשך ותרבית כי להחיותו הנך מצווה ובל תבזה צלם נברא בדמות, וחביב אדם שנברא בצלם אם כי לא אחיך הוא וכן חששו חכמינו שמא ילמוד ממעשיו ודילמא אתי למיסרך, ורק משום כדי חייו התירו ואמרו בסוף מכות ואת כספו לא נתן בנשך אפילו רבית דנכרי וחי אחיך עמך את כספך לא תתן בנשך בלשון ציווי ופקודת מלך כו' ועיין פרק איזהו נשך רבי אומר גר תושב האמור לענין רבית א"י וע"ד הפשט יש לנו רשות לפרש כמוש"ב. '''ועוד''' שם וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה אל תונו איש את אחיו, פירוש שזה לשון בקשה שענין אונאה שבאה שלא מדעתו של אדם וברצונו למכור או ליקח א"כ זה שטות שאם אתה תונה אותו כי תקח ממנו הוא יונה אותך כי יקח ממך וראוי מענין הנימוס והשכל שאל תונו איש אחיו ולא תונו איש את עמיתו זה אונאת דברים וע"ז יאות לשון הציווי והפקידה כי אף שיצא שם רע על חבירך אל תונה אותו ודו"ק. וכן בקדושים אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם כי על המחשבה לא יאות צווי החלטי כי מה יעשה האדם אם מהרהר, רק צריך האדם להקשיח לבבו מזה ולהדפה מקרב לבבו ולכן מצאנו אל תאמר בלבבך בהדוף כו' בצדקתי וכו' וראה דברי הראב"ע על פסוק לא תחמוד דברים מושכלים וזה צווי על המחשבה בעניני ע"ז ולכן נופל שפיר אל תפנו אבל א"מ לא תעשו נופל לשון צווי ופקודה, וכן אל תפנו אל האובות ואל הידעונים ג"כ על המחשבה וכן בפרשת מן אל יותר ממנו עד בוקר אל יוצא איש ממקומו בלשון בקשה מפני שזה פעולת הבל כי אם יותיר איש הלא ירום תולעים ויבאש לכן רק בלשון בקשה וכן ראו כי ד' נתן לכם השבת וכו' אל יצא איש ממקומו הכונה כי ד' נתן לכם לחם יומים ואם תצאו ללקט מן הלא לא יתן לכם יומים ואל תמצאו בו א"כ מי פתי יעשה זאת כי יפסיד את אשר ילקט משנה כי הלחם משנה ודאי ירום תולעים כיון שלא היה התועליות שלא נחו ולא שבתו במקומם יבטל נס של קיום הלחם ביום המחרת ולא תמצאו מאומה. ולכן אמר בלשון בקשה, וכפי הנראה שעתה בפעם ראשון מחל הש"י להם ולא הבאיש הלחם אף שיצאו ללקוט ולכן אמר עד אנה מאנתם. כי אם תמאנו עוד ותצאו ללקט ביום השבת, מלבד אשר לא תמצאו, גם הלחם משנה ירום תולעים ויבאש, כי על כן נתן לכם לחם יומים כן נ"ל בזה. '''וכן''' ראשיכם אל תפרעו, שזה לשון בקשה לעשות מעשה לגלח כדי להיות ראוי לעבודה, ובגדיכם לא תפרומו שלא לקרוע בגדים של"ת מעשה נופל ע"ז לשון צווי והבן. וזה יין ושכר אל תשת שבשעת השתיה אינו עושה איסור עדיין רק בשכבר שתה אסור ליכנס, ואם שתה הרבה שהגיע לשכרותו של לוט פטור ממלקות א"כ לא מיירי הקרא בכגון זה, אלא ששתה רביעית ונמצא דבשעת השתיה אינו עושה איסור עדיין ואם כן אינו רק בקשה שלא יביא עצמו לשכרות ולכנוס אח"ז וכמו דאמרו בהוריות דף י' נפ"מ דלפניא אחרינא לא הו"ל למישתי ודו"ק. וכן אל תחלל את בתך להזנותה דדריש בפרק הנשרפין (סנהדרין דף ע"ו) שלא ימסור בתו לזנות, דזה אינו מפעולות בעל שכל שימסור בתו לזנות או שיזנה עמה זה נגד הטבע כי יצה"ר לא מתגרי בזה וכל אדם רוצה שתהא בתו בצניעות היותר גדולה ולכן אמר אל ומפני זה לא מצאנו צווי מפורש בתורה על זנות הבת רק יליף לה מקו"ח ומכש"כ מה דפירשו המשיא בתו לזקן המשהה בתו בוגרת זה ענין בקשה שיחוס על כבוד בתו שלא תבוא לזנות עם אחרים ואינו נופל ע"ז צווי ופקודה ועיין רמב"ם סוף פ"ב מהלכות נערה. '''והנה''' רבותינו בעלי התלמוד נתעוררו בזה דאל הוא לשון בקשה שאמרו סוף פ"ק דעירובין וכי לוקין על לאו שבאל ובירושלמי פסחים פרק אלו דברים א"ל מי כתיב לא אל כתיב א"ל והכתיב אל תאכלו ממנו נא מי כתיב לא אל כתיב אעפ"כ זה עומד בשמועתו וזה עומד בשמועתו הרי דסבר למסקנא כן דאין לוקין על לאו שבאל והכלל אמת לכל מעיין ודו"ק. וכן במלכים ג' ותאמר בי והמת אל תמיתוהו ויאמר כו' והמת לא תמיתוהו שהיא בלשון בקשה והוא אמר לשון אזהרה. '''ובשל''' מבושל במים בגמרא צלאו ואח"כ בשלו מנלן כו' שאני הכא דא"ק ובשל מבושל מ"מ ועיין במכילתא לפי גירסת הגר"א הוא דבשול הוי לשון צלי כמו דכתיב ויבשלו כו' באש ויתכן עוד בזה דבחולין דף קט"ו מה ת"ל מבושל יש לך בישול אחר שהוא כזה ואיזה בשר בחלב והפירוש דהוא מבושל היתר עם היתר דהפסח בפני עצמו שרי והמים המה היתר בפ"ע והבשול אוסרן כמו כן בשר וחלב דכל חד בפני עצמו היתרא הוא. ונתבונן כ"ז שלא נצלה אסור באכילה וא"כ הבישול אינו מתירו ואינו מניחו לבוא לכלל היתר כשיצלה אותו אחר הבישול, ולא דמי לבשר וחלב שהבשר היה היתר קודם והבישול אוסרו ועל כרחין דצלאו ואח"כ בשלו אסור נמצא דדמי ממש לבשר וחלב דהבישול אוסרו אחרי שכבר הותר באכילה וילפינן תרתי מזה ונכון בס"ד. '''ויתכן''' דמשום הכי פריך הגמרא ורבנן האי בשל מבושל מאי דרשי, דלא מצי לתרץ דאתא לרבות צלי קדר דמקו"ח לא ידענא ומרבי זה מקרא כמו שכתב באמת הכס"מ אליבא הרמב"ם דהך סוגיא קאי לריש לקיש דמרבי מובשל מבושל, מבושל אחר כיוצא בו וזהו בשר בחלב דכוונת התורה דמרבי ענין שהוא על ידי תערובות וזהו תערובות בשר בחלב, שזה תערובות ע"י בישול ואם נימא דצלי קדר אסור א"כ הוי האיסור מפעולת הבישול בלא תערובות היינו שפסח אסור ע"י פעולת הבישול בלא תערובות היינו שנתבשל בשומן עצמו וזה צלי קדר א"כ אינו בדומה למכוון האיסור של התורה בבשר וחלב ששם התערובות ע"י בישול אסור לכן על כרחין לא מרבינין צלי קדר. אם תאמר דלפ"ז מאי פריך בשל מבושל מאי דרשי הא מיבעי לאסור בשר בחלב ע"י בישול כדר"ל, זה אינו דמשום זה לא הוה ליה לרחמנא למיכתב זה אצל פסח רק גבי בישול בשר בחלב להורות שם שכמו אסור בישולו כן אסור אכילתו ע"י בישול ובפרט דנאמרה זה קודם מתן תורה שעדיין לא נצטוו על בישול בשר בחלב אם לא דיש מזה ילפותא גם על מילי דפסח, לכן אמר דידענו ממה שדימה התורה אכילת פסח ע"י בישול במים לבשר בחלב שגם שצלהו ואח"כ בישלו אסור והורה לנו בזה ענין חדש גבי פסח. ומיושב לרב כהנא דאמר לר' יוסי דמצה שנתבשל אין יוצאין בו דבטל מתורת לחם כן פסח נתבטל מתורת צלי ותו לא מיבעי קרא לאסור צלאו ואח"כ בשלו וא"כ בשל מבושל מאי דרשי זה מיבעי לרבות צלי קדר ולא סבר לדריש לקיש וכן סבר הרמב"ם לכן דריש לאסור גם צלאו ואח"כ בשלו זה מסברא וצלי קדר מבשל מבושל ודו"ק היטב.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: תנ"ך ומועדים