פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
מראי מקומות/במדבר/כב
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
=== פסוק כב === '''ויחר אף אלקים כי הולך הוא.''' על פניו יש לתמוה, שכן תחילה אכן אמר לו ה' "לא תלך עמהם" {{ממ|[[תנ"ך/{{כאן}}#יב|פסוק יב]]}}, אך בלילה השני נאמר {{ממ|[[תנ"ך/{{כאן}}#כ|פסוק כ]]}} "ויבא אלקים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרוא לך באנו האנשים קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה". זאת ועוד, בלעם אף אינו מנסה לסתור קביעה זו, ואדרבה הוא מבהיר אותה היטב באזני שרי בלק והוא אומר {{ממ|[[תנ"ך/{{כאן}}#יח|פסוק יח]]}} "אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' אלקי לעשות קטנה או גדולה". מהי אם כן התביעה הגדולה על בלעם, ומהו חרון אף אלוקים שיצא עליו, והיכן רשעותו. בקונטרס דברי סופרים {{ממ|קובץ שיעורים ח"ב, סימן א אותיות יד-כד}} מבאר זאת הגר"א וסרמן זצ"ל הי"ד, כשהוא מקדים ומביא את מחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בגדר חיוב קיום מצוות דרבנן, אשר לדעת הרמב"ם שורש דאורייתא להם מהכתוב 'ועשית ככל אשר יורוך' ו'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל', ואילו לדעת הרמב"ן פסוקים אלו אינם אלא על תורה שבעל פה אך לא על דינים דרבנן. יתירה מזאת, מדקדק הגרא"ו שלדעת הרמב"ן הדינים מדרבנן אין עליהם כל ציווי דאורייתא, כי אילו גם לדעת הרמב"ן נצטוונו מהתורה לקיים את דברי חכמים וכל מחלוקתו עם הרמב"ם היא ביחס לפסוקים הנזכרים, אזי קושיית הרמב"ן על הרמב"ם מדוע חמורים דברי תורה מדברי סופרים, תקשה גם על שיטתו הוא. וכי מה הנפקא מינה אם החיוב לשמוע בקול חכמים הוא מ'לא תסור' או מפסוק אחר או הלכה למשה מסיני. אלא על כרחך למדים אנו שלדעת הרמב"ן לא נצטוינו כלל מן התורה לשמוע לדברי חכמים. אלא שלפי זה הרי מתעוררת תמיהה רבה וכפי שהעמידה הגרא"ו בדבריו: ותימה גדולה לומר כן, דאם כן מאיזה טעם אנו חייבין לשמוע להן, ושלא לעבור על דבריהן, אחרי שאין לנו שום ציווי בתורה על זה, לא מקרא ולא מהלכה ולא מסברא [דאם נאמר שהסברא נותנת כן, הדר הוה ליה דאורייתא, כדאמרינן בכל דוכתי 'הא למה לי קרא סברא היא', אלמא דסברא וקרא חד דינא להן]. כדי לבאר זאת מקדים הגרא"ו ומביא את דברי הגמרא ביבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/סב/א|סב.]]}} תניא, שלשה דברים עשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת המקום, פירש מן האשה ושיבר הלוחות והוסיף יום אחד. והגמרא מפרשת בכל אחד מהדברים מה דרש משה, אם קרא או ק"ו. וכתבו התוספות {{ממ|[[תוספות/יבמות/סב/א#מדעתיה|ד"ה מדעתיה]]}} אע"ג דקל וחומר קאמר, אין זה ק"ו גמור וכו', והתוספות מבארים מדוע אין הק"ו שדרש משה ק"ו מוחלט, יעויין שם. ולכאורה צ"ב, אם אכן אין זה ק"ו בכל גדרי ק"ו – וכפי שהכריחו התוספות, שאילו היה זה ק"ו לא היה זה 'מדעתו' – אם כן חזרה שאלת הגמרא מנין דרש כן משה, ומהו עניינו של לימוד ק"ו ש"אינו ק"ו גמור". אלא, מבאר הגרא"ו, הוספת יום אחד על ידי משה היתה רק מדרבנן, אלא שמכל מקום הסכימה דעתו לדעת המקום – שכן היה גם רצון השם יתברך, אלא שלא ציווהו על זה בציווי מפורש. ומשה למד מק"ו זה שאכן כך רצון ה' ואף שלא היה ק"ו זה בגדרי ק"ו ואינו מדין תורה אלא רק מדברי סופרים. עפ"ז מבאר הגרא"ו את תוקפם של כל דברי חז"ל: יש לומר שהוא הדין בכל המצוות ואיסורין של דבריהן, הסכימה דעתן לדעת המקום. ולדוגמא, כשאסרו שניות לעריות, גם רצון השם יתברך היה שנגזור על עצמנו שניות, אלא שלא ציוה על זה בתורה מפורש. ועפ"ז מדוקדק מאד עוונו של בלעם הרשע, אמת שהכריז ואמר כי 'לא אוכל לעבור את פי ה' אלקי לעשות קטנה או גדולה', אך העמיד את כל דבריו על היוצא מ'פי ה' אלקי', כי רק מה שנצטווה מפורש אותו שמר לעשות, אבל רצון ה' לא היה חשוב בעיניו לעשותו – וזו היא רשעותו.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)