פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
סדר משנה/שבת/ב
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== כ == '''היתה חצר שיש בה עכו"ם וכו' פירש אחד מהם לחצר אחרת וכו' מפקחין עליו וכו'.''' עכ"ל. וע"ע בהל' שלאחר זו בדין זה. ומרן ז"ל הביא שחכמי לוניל ז"ל שאלו לרבינו ז"ל דמדבריו נראה דבדאיכא רוב עכו"ם שאין מפקחין עליו את הגל. והרי בגמ' דיומא דף פ"ד ע"ב ובדף פ"ה ע"א מבואר נגד זה. דשם מבואר דאפילו בדאיכא רוב עכו"ם נמי מפקחין עליו את הגל. ''' ורבינו ''' ז"ל השיב להם דנהי דשמואל הוא דסובר כן דאפילו ברוב עכו"ם נמי מפקחין עליו את הגל. אבל ר' יוחנן הא פליג התם וסובר דאפילו בפיקו"נ גם כן הולכין אחר הרוב. וגם רב נראה שחולק על שמואל בדין זה. שהרי רב מוקי ליה התם לענין להחיותו אבל לא ליחסו. ולא מיירי כלל וכלל מענין זה של לפקח עליו את הגל. משמע מזה דרב חולק על שמואל בדינו. ואפילו תימא דמכח הך דיוקא אין הכרח עדיין דרב פליג עליה דשמואל בדין הזה. אבל הא מיהא ר' יוחנן פליג עליה בדין הזה דר' יוחנן סובר דאף בפיקו"נ הולכין אחר הרוב והרי זה כלל גדול בפסקי ההלכות דשמואל ור' יוחנן כל היכא דפליגי הל' כר' יוחנן ע"כ תשובתו של רבינו ז"ל לחכמי לוניל ז"ל. ''' וראיתי ''' לבאר בס"ד דברי רבינו ז"ל הנ"ל קצת והוא שאין ראיה מדבריו הנ"ל לומר דרבינו ז"ל סובר כדעת הסוברים דכשחולקים רב ושמואל גם שניהם על ר' יוחנן דמ"מ הלכה כר' יוחנן וכמו שראיתי יש טועים לומר כן בדברי רבינו ז"ל. דזה אינו דאפשר דגם הוא ז"ל סובר דאם רב ושמואל שניהם חולקים על ר' יוחנן דהלכה כרב ושמואל דהוי לי' ר' יוחנן יחיד נגד רבים נגד רב ושמואל וכמו שהרבה מהפוסקים ז"ל סוברים כן. אבל זה דוקא כשרב ושמואל גם שניהם פליגי בפירוש על ר' יוחנן. אבל הכא אף אם אין הכרח דרב פליג עליה דשמואל. אבל גם זה אינו מוכרח דרב ס"ל ג"כ כשמואל. ממילא אין הפלוגתא הלזו אלא ככל הפלוגתות שבש"ס של שמואל ור' יוחנן. ולא נודע בו דעת רב היאך היא דהלכה כר' יוחנן ופשוט. ''' והרמ"ה ''' ז"ל (הביאו מרן ז"ל בכ"מ פה) האריך להקשות עליו ותוכן קושיתו היא דהא אמרי' בסוגיא דהתם וז"ל לא קשיא הא דפריש כולהו והא דפריש קצתייהו וכו' יע"ש בגמ'. וא"כ הרי דשמואל ור' יוחנן לא פליגי כלל אהדדי אלא שפה אחת ודברים אחדים לשניהם. מר אמר חדא ומר חדא ולא פליגי. דר' יוחנן מיירי בפרוש כולהו ושמואל מיירי בפרוש מקצתן. ומדברי מרן ז"ל בכ"מ נראה ממה שתירצו חכמי לוניל ז"ל עבור רבינו ז"ל דרבינו ז"ל והרמ"ה ז"ל בהא פליגי דהרמ"ה ז"ל סובר דתינוק מושלך דינו כפירש מקצתו ורבינו ז"ל סובר דתינוק מושלך דינו כפירש כולהו יע"ש בכ"מ באורך תשובת חכמי לוניל ז"ל להרמ"ה ז"ל. ועי' בתוס' דכתובות דף ט"ו ע"א בד"ה דלמא אזלא איהי וכו' ובס' אסיפת זקנים שם ע"ב בד"ה הא דאמרינן לא שנו אלא להחיותו וכו' מש"כ בשם הרמב"ן ז"ל בדעת קדושים שני שרי צבאות ה' הרי"ף ורבינו ז"ל. והדבר צריך ביאור במה פליגי וביותר מה הכריחו לרבינו ז"ל ומה ראה על ככה לעשות פלוגתא בין ר' יוחנן ובין שמואל. ועי' במג"א סי' שכ"ט ס"ק ב'. ובבית שמואל סי' ד' ס"ק נ"ח ובהגהות מרן הרמ"א ז"ל שם סעי' ל"ד (ועי' בחידושי על ש"ע אה"ע). ''' וראה ''' זה כי מרן ז"ל בכ"מ הביא שחכמי לוניל ז"ל השיבו להרמ"ה ז"ל ורוצים לתרץ ולומר דרבינו ז"ל סובר דלפי מה דמסקינן בסוגיא דהתם דשמואל ממילא הדר ביה משינויא קמא ממה דמחלק בין פריש כולהו לבין פריש מקצתו יע"ש בכ"מ. ולכאורה הדבר תמוה לענ"ד דמה ראה על ככה רבינו ז"ל ומה הגיע אליו ליכנס בפרצה דחוקה כל כך ומה הכריחו לכל זה לעשות פלוגתא בין ר' יוחנן ובין שמואל חנם אין אונס ומכריח לכך. מה שהפוכו חובה עלינו זה כלל גדול בתורה למעוטי במחלוקת עדיף טפי וכך היא חובתינו למשכוני נפשן כל כמה שנוכל להשוותן ולקרב את הרחוקים בזרוע. ומש"כ מרן ז"ל בכ"מ בשם חכמי לוניל דגירסת רבינו ז"ל בגמ' היתה תיבת אל"א שהוא מורה ובא דהדר ביה עכשיו משינויא קמא. ואם כי מרן ז"ל העיד בגדלו שכן הוא במקצת נוסחאות. הן כל אלה הוא דוחק יותר. דהנה על הגמ' גופא תקשה מה דחקו להתרצן ההוא לחזור משינויא קמא ולחדש עי"כ ולומר דשמואל ור' יוחנן פליגי אהדדי. הלא טוב אמנה יותר לומר דשניהם צדקו יחדיו. ולא פליגי אהדדי ר' יוחנן ושמואל. ועי' בלח"מ מה שגם הוא הקשה על דברי הכ"מ בשם חכמי לוניל ז"ל הנ"ל. והנה הסוגיא שממנה מקור דברים אלו המצא תמצא במס' יומא בדף הנ"ל מן אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל אין הולכין בפיקו"נ אחר הרוב וכו' עד שם דף פ"ה ע"א. אידך פלגא נימא ליה אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ושקול וכו' ועי' ברש"י ובתוס' התם ובהרא"ש שם בסי' ט"ז ובהר"ן מש"כ פוק עיין בהו. ''' ואולם ''' את אשר אני אחזה לי וחלקי אמרה נפשי בס"ד בישוב דעת עליון דעת רבינו ז"ל הוא. דהוא ז"ל הכריח דע"כ צ"ל דהגמ' סובר לפי המסקנא דתינוק מושלך דינו כפירשו כולהו שאז אין כאן קביעות כלל וכפי פירושו של רבינו ז"ל וגם לפי המסקנא מוכרח הגמ' לומר דשמואל ור' יוחנן פליגי אהדדי והם חולקים בעיסתן. דשמואל ס"ל דאפילו נמי כשפירשו כולהו. אפ"ה אין הולכין בפיקו"נ אחר הרוב אפילו היכא דליכא קבוע כלל וכה"ג דאמרינן שפירשו כולהו דאז ליכא קביעות כלל. ולר' יוחנן כל דליכא קביעות כלל כגון שפירשו כולהו הולכין אחר הרוב אפי' בפיקו"נ וממילא הל' כר' יוחנן נגד שמואל וכתשובתו של רבינו ז"ל לחכמי לוניל ז"ל שהובא בכ"מ. ''' וביאור ''' דברים הדברים אלה הדברים הוא דקשיא ליה לרבינו ז"ל על המקשן התם דקא פריך וז"ל ומי אמר שמואל הכי והתנן מצא בה תינוק מושלך וכו' ואם רוב ישראל ישראל. מחצה על מחצה ישראל. ואמר רב לא שנו וכו' ושמואל אמר לפקח עליו את הגל וכו' עכ"ל הגמ'. ופירש"י ז"ל ריש דף פ"ה בד"ה ושמואל אמר וכו' וז"ל לפקח עליו את הגל דאם רוב ישראל (ר"ל הוא דדינו כישראל שמפקחין עליו את הגל) אבל במחצה ומחצה לא (ר"ל דאז אין מפקחין עליו את הגל) וכ"ש ברוב עכו"ם עכ"ל רש"י ז"ל. ''' וקשה ''' לענ"ד טובא דהאיך אסיק המקשן אדעתיה לומר דשמואל יהיה סובר או שום אחד דמחצה על מחצה אין מפקחין עליו את הגל והא תלמוד ערוך הוא בידינו זה כלל גדול דכל ספק נפשות להקל. וזה הוא מילתא דפשיטא מבלי שום חולק ואין דובר דבר נגד זה. ובא האות על זה שהרי המקשן הקודם לו הוא שהקשה שם וז"ל. אלא פלגא ופלגא ספק נפשות להקל אלא דאיכא ט' עכו"ם וישראל אחד הא נמי פשיטא דהוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וכו' יע"ש הסוגי'. הרי שלך לפניך דהי' זה מילתא דפשיטא בעיניה דאף כשהוא מחצה על מחצה דאמרינן ספק נפשות להקל. ואפי' אינו מחצה על מחצה ממש רק שדינו הוא כאילו הי' מחצה על מחצה אפ"ה אמרינן ביה בפשיטות גמור דכל ספק נפשות הוא להקל וכ"ש וק"ו בן בנו של ק"ו כל היכא דהוא מחצה על מחצה ממש דאמרינן גביה ספק נפשות להקל. והאיך עלתה על דעתו של המקשן הזה לומר דיהי' שמואל סובר דאין מפקחין עליו את הגל במחצה על מחצה. וצ"ע לכאורה. ''' והנראה ''' לענ"ד בס"ד ליישב את זה הוא דשם במס' מכשירין בהך משנה (פ"ב מ"ז) דקתני בה מצא בה תינוק מושלך אם רוב וכו' פליג ר"י שם וקא' וז"ל ר"י אומר הולכין אחר רוב המשליכין עכ"ל המשנה. דהמבואר מזה דר"י הוא דסובר דאפילו בעיר שרובה ישראל ג"כ לא מהני הרוב ההוא להחזיקו כישראל. אלא דאזלינן בתר רוב המשליכין. ורוב המשליכים ילדיהם הם עכו"ם יע"ש היטב במשנה ובפירוש רבינו שמשון ובפירוש רבינו עובדיא מברטנורא ז"ל. ''' ולכאורה ''' אפשר לומר בס"ד לענ"ד. דאף אם אמת נכון הדבר דהחכמים שם פליגי עליה דר"י וס"ל דלא אזלינן בתר רוב משליכין שהם עכו"ם אלא דאזלינן בתר רוב אנשי העיר ההיא שנמצא בה התינוק אם רובם הם ישראלים אז התינוק הנמצא בה דינו כדין תינוק ישראל. ואנן קי"ל כהנך חכמים דרבים הם נגד ר"י (דהיינו הת"ק נחשב בכל מקום כרבים). היינו משום דהת"ק סובר דהך רובא דרוב אנשי העיר הם ישראלים עדיף ואלים טפי מהך רובא של רוב משליכין עכו"ם הם. ואמינא בה טעמא בס"ד והוא. דהא הך רובא דרוב בני העיר הם ישראלים הוא רובא דאיתא קמן. אבל הך רובא של רוב המשליכין הם עכו"ם הוא רק רובא דליתא קמן. והרי בכל מקום אלים ועדיף טובא רובא דאיתא קמן מרובא דליתא קמן ולפיכך סובר הת"ק דאזלינן בתר רוב בני העיר. ולא אזלינן בתר רוב המשליכים. ''' (ודע ''' דלכאו' לולי דברי כל הפוסקים ז"ל כבר הי' עולה על דעתי דעת פעוטות לומר בס"ד דהת"ק ור"י בהא פליגי דכל חד וחד לשיטתיה הוא דשייט ואזיל. והוא דהא ידוע דסתם ת"ק דר"י הוא ר"מ. ור"מ לשיטתיה הא לא אזיל בתר רובא דליתא קמן כלל דהוא חייש למיעוטא. אבל ברובא דאיתא קמן הא ליכא מ"ד דלא אזלינן אבתריה דכ"ע מודים דלא חיישינן למיעוט וכדמוכח מהסוגיא דחולין דף י"א ע"א בסוגיא דאזלינן בתר רובא יע"ש בגמ'. וכ"כ להדי' התוס' ביבמות דף ס"ז ריש ע"ב בד"ה אין חוששין למיעוט וכו' וביתר מקומות בש"ס. ולפיכך שפיר פסק הת"ק שהוא ר"מ דאזלינן בתר רוב בני העיר שהוא רובא דאיתא קמן לא בתר רוב המשליכין שהוא רק רובא דליתא קמן דלא אזלינן אבתריה. משא"כ ר"י לשיטתיה דהוא ס"ל אזלינן בתר רובא אפי' דליתא קמן ולא חיישינן למיעוט. ממילא לדידיה לא עדיף הך רובא דאיתא קמן מהך רובא דליתא קמן. לזה שפיר קאמר דבתינוק המושלך לא אזלינן בתר רוב בני העיר אף שהוא רובא דאיתא קמן אלא אזלינן בתר רובא דליתא קמן דהיינו רוב המשליכין. דהא איכא נמי רובא דעלמא דמסייע לרוב המשליכין ורובא דעלמא הם עכו"ם. ואף אם מיירי ביושבת בין ההרים דלא שייך רובא דעלמא. עי' בב"ב דף כ"ג ע"ב. אבל נהי דביושבת בין ההרים ליכא רובא דעלמא ברם הא מיעוט מיהא איכא דאיכא מיעוט אינשי מעלמא שהולכים אף בין ההרים. וא"כ אותו המיעוט מסייע לרוב המשליכין. אלא דלפי זה הי' ראוי לפסוק כר"י דאמר דאזלינן בתר רוב משליכין ושלא לפסוק כהת"ק דאמר דאזלינן בתר רוב בני העיר שהרי אנן קי"ל דאזלינן בתר רובא בכל מקום ולא חיישינן למיעוטא כר"מ וכריהטא דכולהו תלמודא. והנה כל הפוסקים שפה אחת ודברים אחדים כולם פסקו בהך משנה דמס' מכשירין הנ"ל כהת"ק ולא כר"י. מוכח מזה דכל הפוסקי' ז"ל לא פירשו להך משנה האמורה כפירושינו האמור. ובטלה דעתי דעת קלישתא נגד דעתם דעת קדושים ודוק). ''' ואחרי ''' כי כן סובר המקשן דמקשה ומי אמר שמואל הכי והתנן מצא בה תינוק מושלך וכו' דבמחצה על מחצה היינו טעמא דשמואל דסובר דאין מפקחין עליו את הגל. ואף דבכל מקום קי"ל ספק נפשות להקל. שאני הכא דאיכא טעמא להחמיר. והוא כיון דליכא כאן רובא דאיתא קמן. דהא אנן קאמינן השתא היכא דליכא רוב בני העיר ישראלים אלא שהם רק מחצה על מחצה. א"כ לפחות ראוי לנו למיזל ולילך אחר רובא דליתא קמן שהם רוב המשליכים ילדיהם שהם עכו"ם. ולפיכך סובר שמואל לפי דעת המקשן הנ"ל דאין מפקחין עליו את הגל במחצה על מחצה. אמנם זה ניחא אם נאמר דאזלינן בתר רובא אף בנפשות. אבל אם נאמר דאין הולכין בנפשות אחר הרוב ליתא לדבר האמור דהי' ראוי לנו לומר אף במחצה על מחצה דמפקחין עליו את הגל והנה כל מן דין שפיר הק' המקשן דקשיא דברי שמואל אהדדי. דלעיל אמר שמואל דאין הולכין בפיקו"נ אחר הרוב. והכא אמר דבמחצה על מחצה דאין מפקחין עליו את הגל מכח מה דאזלינן בתר רובא של רוב המשליכין וכאמור ודוק. ''' ברם ''' לפי זה לכאו' יקשה למה זה הוצרך הגמ' לדחוק ולשנויי ביומא בסוגי' דהתם בשינויא דחיקא וז"ל כי איתמר דשמואל ארישא איתמר אם רוב עכו"ם עכו"ם אמר שמואל לענין פיקו"נ אינו כן וכו' יע"ש הסוגיא. דהוצרך לשנות לישנא דאיתמר משמיה דשמואל התם ראשון תחלה. דהיינו דבתחלה נאמר משמיה דשמואל שהי' אומר וז"ל ושמואל אמר לפקח עליו את הגל וכו' יע"ש בהסוגיא. ואח"כ שינה לשונו ואמר וז"ל אמר שמואל ולענין פיקו"נ אינו כן וכו' וכנ"ל. ולמה לא שני ליה שינויא רוויחא להניח נוסחת מימרא דשמואל כמו שנאמרה ראשון תחלה לפקח עליו את הגל. רק דהי' לו לשנויי דהא דקאמר שמואל דמפקחין עליו את הגל לא קאי על הרישא לחוד מה דקתני בה אם רוב ישראל ישראל. אלא דהך מימרא דשמואל קאי גם על הך בבא של מחצה על מחצה וכו'. ושם ג"כ שפיר מפקחין עליו את הגל. אע"ג דאיכא רובא רוב משליכים שהם עכו"ם וליכא נגדו רוב בני עיר ישראלים וכאמור לעיל מ"מ שמואל לשיטתיה הוא דשייט דהוא סובר דגבי פיקו"נ אין הולכין אחר הרוב ולית מאן דמשגח ביה. (כיון דהנה זה בא מכח קבע לפי שיטתו של רבינו ז"ל דאיהו קאי בשיטתו של הרא"ש ז"ל). ''' וליכא ''' למימר דעדיין תקשה עליה דשמואל מהרישא דבבא דקתני בה דרוב עכו"ם עכו"ם ובודאי אין מפקחין עליו את הגל. ותקשה מזה עליה דשמואל. דלדידיה למה באמת לא יפקחו עליו את הגל. דהא הוא סובר דאין הולכין בפיקו"נ אחר הרוב. דזה אינו קו' דדלמא סובר שמואל דדוקא בשביל רוב אחד הוא דאין הולכין בפיקו"נ אבתריה. אבל לא כן היכא דאיכא תרי רובי דאז הוי המיעוט כעין מיעוטא דמיעוטא דלא חייש ליה אפי' ר"מ וסייעתו דחיישי למיעוטא בכל מקום אבל במיעוטא דמיעוטא לית מאן דחייש ליה. (אע"ג שאינו דומה לגמרי למיעוטא דמיעוטא). אע"פ דהכא הוא קבוע אבל כיון דהך קבוע אינו קבוע גמור ואמיתי אלא שהחכמים הם עשאו כעין קבוע. וכמ"ש כן הרב המגיד ז"ל פה לחלק בין הך דהכא לבין מה שהוא קביעות גמור יע"ש. בהא מודה שמואל דאפי' בפקו"נ ג"כ אזלינן לפחות כל היכא דאיכא תרי רובא. ומשום הכי כשהם רוב בני העיר עכו"ם דכאן נמצא וכאן הי' תרי רובא רוב בני העיר עכו"ם ורוב המשליכין הם עכו"ם. איפו זאת שפיר אזלינן בתרייהו אפי' גבי פיקו"נ ואין מפקחין עליו את הגל. ''' וסברא ''' זו לחלק בין חד רובא לבין תרי רובא בדבר שאינו קבוע גמור. דבחד רובא הוא דאמרינן כמחצה על מחצה דמיא אפי' בדבר שאינו קבוע גמור. אבל בדאיכא תרי רובא אפי' כשהוא קבוע אם רק אינו קבוע גמור שוב לא הוה כמחצה על מחצה. לא מלבי עניתי כן סברא זו לחלק יצאת. אלא און מצאתי לי בס"ד מדברי גדול ליהודים הרשב"א ז"ל. והוא דבגיטין דף ס"ד ע"א אמרינן וז"ל א"ר יצחק האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם ומת שלוחו אסור בכל הנשים שבעולם חזקה שליח עושה שליחותו וכו' יע"ש בגמרא. והתוס' שם בד"ה אסור בכל הנשים וכו' הק' דלפי הך חששא שהשליח קידש אחת לזה המשלח אם כן מאז והלאה יהיה אסור לכל העולם לקדש שום אשה שבעולם. פן האשה ההיא שהוא רוצה לקדש עתה היא האשה אשר נתקדשה ע"י השליח שמת להמשלח וא"כ הרי היא אשת איש. ותירצו התוס' דכיון דקבוע זה אינו קבוע גמור מדאורי' היה מותר אף להמשלח בכל הנשים שבעולם. רק דרבנן עשאוהו כאילו הוא קבוע קבע גמור וקנסוהו לאסור להמשלח הזה בכל הנשים שבעולם הנה לא קנסוהו אלא להאיש הזה המשלח שהוא עשה שלא כהוגן שצוה להשליח לקדש לו אשה סתם ולא הזכיר לו שם האשה מי ומי שיקדש עבורו אבל לא כן כ"ע שהם לא עשו שלא כהוגן כי מה הי' להם לעשות להם לא קנסו רבנן ולא עשאוהו לקביעות אלא הניחו אותו על דין תורה ומדאורי' אין כאן קביעות ומותר לכל אדם לקדש לכל אשה דאזלינן בתר רובא שלא נתקדשו יע"ש בתוס'. ''' וראה ''' זה הרשב"א ז"ל בחידושיו למס' גיטין שם ובס' אסיפת זקנים למס' נזיר דף י"ב ע"א תירצו לקושיתם של התוס' הנ"ל באופן אחר והוא דלכ"ע שריא כל אשה ואשה לקדשה מכח חזקת פנויה מה שיש לכל אשה ואשה ואוקמינן לה אחזקתה שעדיין היא פנויה ולא נתקדשה עדיין ע"י השליח ההוא שמת. משא"כ לגבי זה שאמר לשלוחו צא וקדש לי אשה לא מהני הך חזקה. דנהי דיציבא מילתא שזאת האשה שהוא רוצה לקדש עתה מוקמינן לה אחזקת פנויה שלה שעדיין היא פנויה ולא נתקדשה מהשליח ההוא שמת. אבל הא מיהא כבר אפשר הדבר שהיא קרובה של המקודשת לו ע"י השליח שקידש אשה אחת בודאי מכח החזקה דשליח עושה שליחותו וכאמור וא"כ היא אסורה לו מכח קרובת מקודשתו יע"ש היטב בחידושי הרשב"א ז"ל ובס' אסיפת זקנים. ''' ולכאורה ''' הדברים הללו של הרשב"א ז"ל וס' אס"ז הנ"ל צריכים ביאור. דהא אינהו לא רצו לתרץ כתירוצם של התוס' דגיטין הנ"ל שאינו אסור אלא רק מדרבנן ולגבי דידיה זה המשלח הוא דאסרוהו משום קנס אבל לכ"ע שלא פשעו לא קנסוהו אלא הם רוצים לתרץ באופן אחר להיות שהם סוברים דדינא קאמר הגמ' לא קנס דמצד הדין אסיר המשלח ההוא בכל הנשים שבעולם. וא"כ תקשה דעדיין מה יושיענו תירוצם זה שתי' הרשב"א ז"ל וס' אס"ז הנ"ל דעדיין ק' גם לפי תירוצם הנ"ל שיהיה גם המשלח ההוא מותר לקדש לו אשה איזהו שירצה. אף דלגבי דידיה לא מהני ולא מידי הך חזקת פנויה שיש לכל אשה ואשה וכדברי הרשב"א ז"ל וס' אס"ז הנ"ל. אבל מ"מ יהיה מותר לו לקדשה מכח רובא דהא רוב נשים לא נתקדשו וגם אינן קרובות האשה ההיא שנתקדשה ע"י שליח. והרי רובא וחזקה רובא עדיף. וא"כ אם אנו מתירין לכל בני העולם לישא נשים מכל אשר בחרו מכח החזקה של חזקת פנויה שיש לכל אשה ואשה וכדבר שנאמר לעיל. מכ"ש שראוי לנו להתיר לישא אשה לזה שאמר לשלוחו צא וקדש לי אשה. מכח רובא דהוא עדיף טפי וכאמור וצ"ע לכאורה לענ"ד. ''' וצריכין ''' לומר ע"כ לענ"ד בס"ד בכוונת הרשב"א ז"ל וס' אס"ז הנ"ל. דכוונתם הוא כך. דהא גם גבי כ"ע איכא נמי הך היתירא לישא אשה מכח מה דאזלינן בתר רובא דרוב נשים לא נתקדשו ע"י השליח ההוא שמת וכמ"ש כן התוס' דגיטין הנ"ל ובזה לא פליגי הרשב"א ז"ל וס' אס"ז הנ"ל על התוס' אלא גם הם מודים לזה. והא דנקטו הם בלשון תירוצם טעם ההיתר מכח מה דאזלינן בתר חזקה וכדלעיל ולא קאמרי' מטעם רובא. היינו משום דהרשב"א ז"ל וס' אס"ז הנ"ל ס"ל דמכח רובא לחוד לא היינו מתירים לשום אדם לקדש אשה. כיון דהוא קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואין כאן רוב. אעפ"י שהקבוע הזה אינו קביעות גמור. מ"מ כיון שהחכמים חששו לחומר איסור א"א ואיסור ממזרות ועשאוהו מדרבנן לקביעות גמור כבר הי' אסור לכל אדם לקדש אשה. דהיינו אומרים לפחות מדרבנן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואין כאן רוב. ומכח חזקה לחוד ג"כ לא היינו מתירין לשום אדם לישא אשה. מכח כ"ש מרובא לחוד. דלא מהני להתיר לישא אשה אע"ג דרובא עדיף מחזקה. וא"כ החמירו החכמים נגד רובא שלא לילך אחריו לחומר איסור א"א ואיסור ממזרות. מכ"ש שהחמירו החכמים מכח הנך טעמים שלא לילך בתר חזקה. רק השתא דאיכא גבי כ"ע שניהם יחד רובא וחזקה בהדי הדדי. הנה בהצטרפות שניהם יחד הוא דמתירין לכ"ע לישא אשה. ומה שנקטו הרשב"א ז"ל וס' אס"ז הנ"ל בלשון תירוצם טעם ההיתר לכ"ע מכח חזקה. היינו משום דרובא דשייך בה לא איצטרכו למימר ולאשמעינן דהוא דבר מבואר בעצמו. דאשה אחת שנתקדשה ע"י השליח ההוא שמת נגד כל הנשים הוא רק מיעוט ואינך נשים הן הרוב. משא"כ לענין חזקה דאשמעינן דהך חזקת פנויה היא חזקה ולא אמרינן דהא איכא אשה אחת בעולם דאיתרע בה הך חזקה שהיתה פנויה ועכשיו היא מקודשת שנתקדשה ע"י השליח ההוא שמת אלא אמרינן דכל אשה ואשה הבאה לפנינו והיא אומרת לא נתקדשתי מוקמינן לה אחזקתה חזקת פנויה שלה שחזקת פנויה של הך אשה הנצבת עמנו לא איתרע. ועוד דהתוס' בכתובות דף ע"ה ע"ב בסוף ד"ה אבל היכא דליכא חזקה דממונא וכו' כתבו בשם הרשב"א ז"ל דחזקת פנויה אינה חזקה חשובה כל כך כמו חזקת הגוף יע"ש בתוס' ובס' אס"ז שם קרוב לסוף ד"ה לא תימא ר' יהושע לא אזיל וכו' יהבי ביה טעם וז"ל ותירצו בתוס' דחזקת פנויה חשיבא כמאן דליתא כלל לגבי חזקת הגוף משום שעומדת לינשא וכו' וחזקת פנויה נמי לא חשיבא כלל אפי' שלא כנגד חזקת הגוף כיון דעומדת לינשא וכו' עכ"ל ס' אס"ז. וא"כ אפשר דהרשב"א ז"ל בחידושיו הנ"ל סובר ג"כ כהרשב"א בעל התוס' ז"ל הנ"ל וכן נמי סובר ס' אס"ז בנזיר שם ושפיר הוי אמינא דלא תהני גם בהך דהכא חזקת פנויה גבי האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה וכו' לזה קמ"ל הרשב"א ז"ל בחידושיו וס' אס"ז הנ"ל דאזלינן בתר חזקת פנויה אם ליכא חזקה כנגדה. ולפיכך גבי דידיה דהיינו גבי זה שאמר לשלוחו צא וקדש לי אשה דלא מהני ליה ולא מידי הך חזקת פנויה להתירו לישא אשה דאף שהיא פנויה אבל דלמא היא קרובתה והיא אסורה עליו משום איסור ערוה וכדבר שנאמר לעיל בשם הרשב"א ז"ל וס' אס"ז. רק רובא לחוד הוא דאיכא. ממילא מכח הרוב לחוד אין אנו מתירין גבי קבוע אעפ"י שאינו קבוע גמור. זה הוא הנראה בס"ד לענ"ד בכוונת הרשב"א ז"ל וס' אס"ז הנ"ל ודוק. ''' ומעתה ''' צא ולמד אם התירו הרשב"א ז"ל וספר אסיפת זקנים הנ"ל בדבר שאינו קבוע גמור ע"י רובא וחזקה לא כ"ש דנתיר לפחות היכא דליכא קבוע גמור ע"י תרי רובא דהא רובא עדיף מחזקה. וא"כ שפיר קשיא קושיתינו שהקשינו לעיל והוא דמאי פריך הגמרא עליה דשמואל דדלמא היינו טעמא דהמשנה דקתני בה אם רוב עכו"ם עכו"ם דאין מפקחין עליו את הגל הוא משום דאיכא תרי רובא שלא לפקח עליו את הגל רוב בני העיר עכו"ם. וגם רוב המשליכין הילדים הם עכו"ם וכאמור לעיל וצ"ע לכאורה לענ"ד. ''' אמנם ''' זה אינו דהתרצן שתירץ כי איתמר דשמואל ארישא איתמר וכו' הי' סובר לסברא. דהך דתינוק מושלך בשוק הוא כמו פירשו כולהו וכמו שהוא כן באמת דעת רבינו ז"ל ודלא כדעת הרמ"ה ז"ל החולק עליו. וא"כ היאך אפשר לומר דשמואל סובר דבמחצה על מחצה נמי מפקחין עליו את הגל דתקשה מאי טעמא דשמואל דסובר הכי. דהא הכא הוא פירשו כולהו וכאמור וליכא כאן קבוע כלל. והרי לפחות איכא כאן נמצא וכאן היה חד רובא שלא לפקח עליו את הגל. דהיינו רוב משליכים הם עכו"ם. ונגד הך רובא הא ליכא שום דבר המנגדו וא"כ שוב אין מפקחין עליו את הגל. דמהיכי תיתי לומר לחלל עליו את השבת דניזל בתר הך רובא דרוב משליכים ילדיהם הם העכו"ם. כיון דליכא כאן קבוע כלל וכלל. דהא הוא נקרא פירשו כולהו. וכמו שסובר כן ר' יוחנן דבכזה אין מחללין עליו את השבת. ''' ודבר ''' זה ליכא למימר. דבאמת שמואל פליג עליה דר' יוחנן דשמואל ס"ל דאף דליכא כאן קבוע כלל דהיינו שפירשו כולהו. אפ"ה לא אזלינן בתר רובא בפיקוח נפש ודלא כר' יוחנן דתקשה עליה דשמואל א"כ מאי טעמא דהרישא דהמשנה מה דקתני בה דרובא עכו"ם הרי הוא עכו"ם והיינו דאין מפקחין עליו את הגל. דלמה זה לא יפקחו עליו את הגל. דנהי דאיכא כאן רוב בני העיר עכו"ם הא שמואל ס"ל דאין הולכין בפיק"נ אחר הרוב. וליכא למימר כשנויי דשנינן לעיל. והוא דבקביעות גרוע כזה שאינו קביעות גמור אפי' שמואל מודה ואזיל דלפחות היכא דאיכא תרי רובא שלא לפקח עליו את הגל דאזלינן אבתרייהו דהנך תרי רובא רוב בני העיר עכו"ם ורוב משליכים הם עכו"ם וכמו שכתבנו בס"ד לעיל בזה. דדבר זה לא שייך למימר אלא כי איכא כאן לפחות מקצת קביעות הוא דשייך לחלק בין דאיכא כאן רק חד רובא לבין דאיכא כאן תרי רובא דלגבי חד רובא מיקרי לי' קבוע והוי כמע"מ מה שא"כ היכא דאיכא תרי רובא דאז לא מיקרי קבוע כלל אפי' קביעות שאינו גמור דהיינו שאינו קביעות אפי' מדרבנן אבל לא כן כל היכא דליכא קבוע כלל מ"ל חד רובא ומ"ל תרי רובא כך לי תרי רובא כמו חדא רובא אם לא אזלי' לגבי פיקו"נ בתר חד רובא והיינו משום דכתיב וחי בהם וכו' ודרשינן מיניה שלא יבא לידי מיתה בשום אופן כלל וכמו שכתבו כן התוספות שם בדף פ"ה ריש ע"א בד"ה ולפקח הגל אינו כן וכו' הוא הדין נמי לענין תרי רובא דדרשינן כן ולא אזלינן אבתרייהו דתרי רובא להמית נפשות אשר לא תמותנה. ואם נאמר דלא דרשינן להך קרא של וחי בהם וכו' לדרשא של התוספות הנ"ל ממילא נמי אזלינן אף גם בתר חד רובא וכמו שהולכין בכל דיני התורה אפי' בתר חד רובא. ולפיכך לא היה הגמרא יכול לשנויי כן והוכרח לשנויי כדשני כי איתמר דשמואל ארישא איתמר וכו'. וסוף סוף כבר מוכח מזה דהתרצן סובר דהך דתינוק מושלך בשוק נקרא פירשו כולהו כדעת רבינו ז"ל הנ"ל. ''' ולפום ''' דין קשה קושיא אחריתי והוא דהיאך משני התרצן וז"ל כי איתמר דשמואל ארישא איתמר אם רוב עכו"ם אמר שמואל ולענין פיקו"נ אינו כן וכו' יע"ש בגמרא ריש דף פ"ה. דהיינו דאפי' בדאיכא רוב בני העיר עכו"ם אפ"ה מפקחין עליו את הגל. ואעפ"י שאין כאן קבוע כלל דהיינו פירשו כולהו אפ"ה ס"ל לשמואל דגם פיקו"נ לא אזלינן בתר רובא דכתיב וחי בהם וכו' וכדרשתן של התוספות האמור לעיל מזה. והרי הוא חולק בדבר זה על ר' יוחנן. דהא כל היכא דפירשו כולהו בודאי הא סובר ר' יוחנן דאזלינן בתר רובא כיון דליכא כאן שום קביעות כלל אפי' קביעות שאינו קביעות גמור והא עד השתא קאי הגמרא דלא פליגי שמואל ור' יוחנן אהדדי. ''' אלא ''' ודאי צריכין לומר כדברי רבינו וסיעת מרחמוהי חכמי לוניל ז"ל וכגירסתם האמור לעיל דגרסינן בגמ' תיבת אל"א דהיינו דגרסי' בגמ' אלא כי איתמר דשמואל ארישא איתמר כו' דהיינו דלפי הך מסקנא דהגמרא אמרינן דבאמת פליגי אהדדי ר' יוחנן ושמואל זה או' בכה וזה או' בכה דשמואל הוא דסובר דאפי' בשפירשו כולהו דאין כאן קביעות כלל אפילו קביעות שאינו קביעות גמור. אפ"ה לא אזלינן גבי פיקו"נ בתר רובא דהוא דרש להך קרא של וחי בהם וכו' לכדדריש להו בתוספות בד"ה ולפקח הגל וכו' האמור לעיל. ולפיכך שמואל לשיטתיה שפיר מותר לפקח עליו את הגל אפי' היכא דרוב בני העיר הם עכו"ם. ור' יוחנן ס"ל דכל היכא דליכא קביעות כלל אפי' קביעות כזה שאינו קביעות גמור. אז אפי' בפיקו"נ הולכין ג"כ אחר הרוב. וממילא דאסור לפקח עליו את הגל כשרוב בני העיר הם עכו"ם דהוא לא דריש להך קרא של וחי בהם וכו' כדדרשי להו התוספות הנ"ל אליבא דשמואל. וכיון שכן דפליגי אהדדי שמואל ור' יוחנן בהך דינא האמור ממילא הדרינן לכללן דשמואל ור' יוחנן הלכה כר"י (ומכ"ש הכא דאפשר דגם רב ס"ל כר' יוחנן וכנ"ל) וכדברי רבינו ז"ל בתשובתו לחכמי לוניל ז"ל האמור לעיל ריש הדיבור הזה ודו"ק היטב).
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם