פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
יצחק ירנן/שבת/א
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ו == '''אבל עשה מעשה וכו'.''' וכתב (מרן) [המגיד משנה] זה מבואר וכו' ובפ' הבונה דף ק"ג מודה ר' שמעון בפסיק רישיה ולא ימות ויש מי שכתב שאם לא [היה] נהנה וכו' שרי וזה דעת בעל הערוך וכו' עכ"ל ודברי הערוך אלו הביאום התוס' והרא"ש שם ומכלל ראית הערוך הביא ראיה מההיא דשילהי כל התדיר בזבחים דאמר שמואל המתנדב יין מביאו ומזלפו על גבי האישים ופריך והא קמכבה ומוקי לה כר"ש דאמר דבר שאינו מתכוין מותר ואע"ג דהוי פסיק רישיה דאי אפשר לזלף על האישים שלא יכבה ומתיר ר"ש לכתחילה מאחר שאינו נהנה ודחה הרא"ש לזה וז"ל ויש לדחות דאפשר שיפול על עצי המערכה או על האברים עכ"ל ובפ' שמונה שרצים כתב הרא"ש וז"ל והיכא דשתי סמא לרפואה ומיעקר אסור אפי' לר"ש דמודה ר"ש בפסיק רישיה ולא שייכי כאן דברי בעל הערוך דאמר לא אסר ר"ש פסיק רישיה אלא היכא דניחא ליה דהיינו דוקא לענין שבת דבעינן מלאכת מחשבת אבל בשאר איסורין לא בעינן דניחא ליה מדפריך הש"ס פ' כל התדיר גבי המתנדב יין מזלפו ע"ג האישים והא קא מכבה אע"ג דלא ניחא ליה כיבוי עכ"ל.<br>''' והקשה''' הרב ברכת הזבח דס"ב שהקשה לו בשם הרב הגדול מהר"ר ליווא ז"ל הביאה מהר"מ גלאנטי בס' זבח השלמים סי' ל"ו וז"ל והם דברים תמוהים דמאי מייתי הרא"ש ראיה מדברי המקשן הלא למאי דמסיק שם בגמ' דמאי דמתיר שמואל הוא משום דס"ל כר"ש משמע דאפי' דפסיק רישיה מותר משום דלא ניחא ליה א"כ הרי דבשאר איסורין כשהוא פסיק רישיה דלא ניחא ליה שרי ואדרבא הרא"ש עצמו מביא דברי הערוך בפ' הבונה דמייתי ראיה ממסקנת סוגיא זאת וכו' עכת"ד והרב מהרמ"ג מתרץ לה עפ"י מאי דאיתא במנחות דף ע"ד על מתני' שאמרו מנחת כהנים וכו' בזה יפה כח המזבח ואמרו מאי בזה ותירצו לאפוקי מדשמואל דס"ל דהמתנדב יין מזלפו ע"ג המזבח ע"כ והשתא קשה דמהך סתמא דמנחות משמע דלאו הלכתא כשמואל דס"ל כר"ש וכמו דמסיק בזבחים דשמואל כר"ש ואנן קי"ל כר"ש והרמב"ם פסק כר"ש וכו'. ולישב זה נראה דס"ל כסברת בעל הערוך במקצת דהיינו דע"כ לא אסר ר"ש אלא בפסיק רישיה דניחא ליה וכו' ברם אין זה אלא בענייני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה ברם בשאר איסורין אף דלא ניחא ליה אוסר ר"ש ולכן בההיא דשמואל לאו הלכתא כוותיה ואפילו דלא ניחא ליה אסור כיון דהוי בשאר איסורין א"כ כונת הרא"ש דאפי' מאן דס"ל כסברת הערוך דיש לחלק בין פסיק רישיה דניחא ליה להיכא דלא ניחא ליה עם כל זה בשאר איסורין לא יודו ליה להרב הערוך לפי שהוא מביא ראיה לדינו מהאי סוגיא דכל התדיר ולא השגיח מסוגיית מנחות דמשם מוכרח דלית הלכתא כשמואל בהאי דינא וזה הוא כונת הרא"ש שהביא ראיה מדברי המקשה לפי ראיתו דמשמע ליה כך מכח סוגייא דמנחות וכו' דאפי' מאן דסבר כהערוך לא יודה לו בכל סברתו דהן אמת דהוא הביא מהמסקנה אבל אנן קי"ל כסברת המקשה מכח סוגייא דמנחות זה תוכן דבריו בקיצור.<br>''' ואחרי''' נשיקת ידיו ורגליו עייל פילא בקופא דמחטא חדא דלפי דרכו דברי הרא"ש לאו אבעל הערוך קאי כי אם למאן דס"ל כותיה במקצת וחוץ דלא מצינו מי שסובר כן ואף רבינו דס"ל הכי לאו בפירושא איתמר כי אין זה אלא לדרכו ואפי' שיהיה מוכרח מ"מ הו"ל להרא"ש לכתוב ולא שייך בזה דברי רבינו ועוד דלשון ולא שייך בזה דברי הערוך לא משמע כן ועוד דלפי דרכו מביא ראיה מס"ד דגמ' וסומך על המסקנא דגמ' דמנחות אחר דכל חיליה אינו אלא ממנחות דאי מהס"ד דכל התדיר לא אזלינן בתר הס"ד ועוד דבפ' הבונה כשדוחה סברת הערוך הו"ל להביא ראיה מהך סוגייא דמנחות נגד הערוך דומייא דדחיות שמביא אחר שסיים דברי הערוך ודחאם שהביא ההיא דמפיס מורסא וכו' יעו"ש והו"ל להביא הך דמנחות ודוק.<br>''' ובינותי''' בספרים וראיתי להרב זרע אברהם חלק אבן העזר סי' א' הביא קושיא זאת ממהר"ר ליווא ז"ל וכתב דלא קשה מידי ותוכן דבריו דהרא"ש אזיל לשיטתיה שכתב בפ' הבונה לדחות ראית הערוך דההיא דמזלף לא הוי פסיק רישיה ונמצא בין לפי המקשן בין לפי התרצן בשאר איסורין אע"ג דלא ניחא ליה אסור דהא פריך והא קמכבה אע"ג דלא ניחא ליה והתרצן לא דחה דבריו אלא משום דלא הוי פסיק רישיה א"כ מוכרח דמודה ר"ש דבשאר איסורין אסור אי הוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה וכו' עכ"ל.<br>''' ואחרי''' נשיקת ידיו ורגליו עדיין ארוכה לא עלתה דכל קושית הגאון על הרא"ש הוא דאחר דהערוך הביא ראיה מהך דכל התדיר מהמסקנא איך הוא דוחה דבריו מהס"ד והן אמת שהוא דחה ראיתו מהמסקנא ונשאר הס"ד כדקאי והוי היפך הערוך מ"מ נמצא הכל תלוי בפירוש המסקנא וכיון דהערוך מפרש המסקנא הכי מאי קא קשיא ליה על הערוך בשלמא לדחות ראיתו במ"ש בפ' הבונה ניחא ליה אבל להקשות לו בהיפך זו לא אמרה אדם מעולם ועוד אי חיליה מהמסקנא לפי פירושו כאן הו"ל לפרש פירושו ולא להניחו בעל פה ולסמוך על מ"ש שם ועוד דכיון דכל חיליה מהמסקנא מה לו עם הס"ד ואם נאמר בכוונתו לפשוט מהס"ד למסקנא דכי היכי דלס"ד פסיק רישיה אף דלא ניחא ליה אסור הכי נמי למסקנא אלא דחדית ליה דלא הוי פסיק רישיה גם הערוך יאמר דמהס"ד נילף למסקנא דכי היכי דלס"ד הוי פסיק רישיה גם למסקנא אלא דחדית דאין פסיק רישיה זה אסור דהוי כר"ש דכיון דלא ניחא ליה שרי משא"כ לר"י דאפילו הכי אסור דס"ל דבר שאינו מתכוין אסור ואתי שפיר דלא מיפלגי בין ס"ד למסקנא אי הוי פסיק רישיה או לא באופן שחזרה קושית הגאון למקומה.<br>''' וראיתי''' להרב ברכת הזבח שתירץ וז"ל ונ"ל שכונת הרא"ש היא להוכיח מדפריך והא קא מכבה ומשני כיבוי במקצת לא שמה כיבוי ואיבעית אימא כיבוי דמצוה שאני ופריך והאמר ר' עקיבא וכו' ומשני הא ר' יהודה והא ר' שמעון ועל כרחך הא דפריך והא קמכבה וכו' פריך לכו"ע ואף לר"ש מדלא משני תכף דשמואל ס"ל כר"ש אלא שמע מינה דס"ל למקשה כיון דמכבה בודאי כיבוי גמור אם כן אף לר"ש הוי פסיק רישיה ואסור וכו' וע"ז תירץ דשרי לר"ע או משום דכיבוי במקצת או דמצוה ואהא פריך דברייתא תני לאיסורא ש"מ דהוי כבוי ומסיק דלר"י הוי כיבוי ולר"ש לא מכח תירוצי דלעיל או דמקצת או דמצוה ולהכי לא קאמר אלא וכו' דאכתי צרכינן תירוצא דלעיל זו היא ראיתו.<br>''' ומצאתי''' להרב צאן קדשים שכתב על תירוץ זה ובמחילה מכבודו אם כדבריו דמשו"ה מתיר שמואל בדבר שאינו מתכוין כר"ש אע"פ שהוי פסיק רישיה או דכיבוי במקצת הוא או דמצוה הוא מאי פריך למימרא וכו' דילמא מדמי להדדי והכא שאני משום דהוי כיבוי במקצת ודמצוה ואין מתכוין ומשו"ה פוטר שמואל עכ"ל. ואחרי נשיקת ידיו ורגליו אי מהא לא קשיא משום דא"כ עוד היום תקשי מאי מקשה בגמ' בדבר שאינו מתכוין סבר לה כר"ש במלאכה שאין צריכה לגופה סבר לה כר"י וכדתירצו בגמ' מי לא ידעינן דחמיר משאצל"ג מאין מתכוין אלא דהמקשן לא ס"ל לחלק דס"ל כותיה במקצת ופליג עליה במקצת ומשו"ה מקשה ואהא מתרץ ליה דס"ל כותיה בחדא ופליג עליה בחדא אף שהוא דוחק א"כ הוא הדין לדרך הרב ברכת הזבח דלא ירד המקשן לחלק בהכי דבכבוי דמצוה או דמקצת ס"ל כר"ש ובזולתו לא ס"ל הכי והתרצן אין הכי נמי דהוה מצי לתרץ הכי וחדא מינייהו נקט אך קשה על תירוץ זה מה שהקשה הרב זרע אברהם שם ועוד שאם כדבריו כשדחה ראית הערוך שם בפרק הבונה אמאי לא דחה בהכי דתירוץ הגמ' הכא הוא בסיוע דכבוי במקצת או דמצוה ולא לומר דלא הוי פסיק רישיה נגד הסברא ועוד אדרבא הו"ל להביא לנגדו וכמ"ש לדרך מהרמ"ג לעיל ומה שהביא ראיה דלא אמר אלא אינו הכרח כיון שלא נזכר שם אמורא וכדכתב הרב בצלאל בשיטת מציעא.<br>''' במ"ש''' לתרץ הרב ברכת הזבח בתירוץ ב' דהרא"ש סובר כפירוש התוס' בשבת דף מ"א ד"ה מיחם וכו' דדבר שאין מתכוין לר' יהודה אסור מדרבנן וכשהוא פסיק רישיה אסור מדאורייתא ולפ"ז הא דמשני ר' שמעון פירוש דס"ל דדבר שאין מתכוין [מותר] אפילו מדרבנן ובפסיק רישיה ואין מתכוין הוי איסורא דרבנן ובמזבח לא גזרינן עכת"ד ותמה עליו בספר צאן קדשים הנזכר וז"ל ותמיה נשגבה בעיני דאשתמיטתיה מיניה שיטה שלאחריה מ"ש התוס' שם דבשאר איסורים ס"ל לר"י דדבר שאינו מתכוין אסור מן התורה חוץ מגבי שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה ולפי זה על כרחך לר"ש דבר שאינו מתכוין כשאר איסורין מדרבנן ובפסיק רישיה מדאורייתא דאל"כ הוי פלוגתא רחוקה בין ר"י לר"ש דלר"י אפילו דבר שאינו מתכוין מדאורייתא ומכל שכן בפסיק רישיה ולר"ש אפי' בפסיק רישיה אינה אלא מדרבנן ובדבר שאינו [מתכוין] מותר לגמרי עכ"ל וחוץ מקושיא זו עליו לא ימלט גם לדרך זה ממה שהקשה להדרכים הנזכרים לעיל.<br>''' והרב''' צאן קדשים בחר לו דרך לעצמו וז"ל וי"ל דמדברי המקשן מוכח שפיר דעל כרחך ידע דהוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה בההיא כבוי ואפ"ה פריך ועל כרחך דס"ל דדוקא לענין שבת שייך להתיר בפסיק רישיה דלא ניחא ליה דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל לא כן בשאר איסורין ואליבא דמסקנא נמי מוכח דיש חילוק בין שבת לשאר איסורין מדקא משני הא ר"י והא ר"ש והוי שינויי דחיקי דמצינו לר' עקיבא בהיפך וכמ"ש התוס' והוה מצי לשנויי בין שמואל בין ר' עקיבא כר"ש ס"ל ובהא פליגי דשמואל ס"ל כיון דלא ניחא ליה בההיא כיבוי שרי כמו בשבת אע"ג דהוי פסיק רישיה ור' עקיבא ס"ל דלא דמו לשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל בשאר איסורים אע"ג דלא ניחא ליה אסור כיון דהוי פסיק רישיה אלא על כרחך אפי' אליבא דמסקנא נמי מוכח דכו"ע ס"ל דיש חילוק בין שבת לשאר איסורין ומשו"ה משני הא ר"ש דהיינו דהוי דבר שאינו מתכוין ולא פסיק רישיה וכמו שדחה הרא"ש גופיה בפ' הבונה וכו' עכ"ל וגם בזו לא נח נפשי חדא במה שהניח דס"ל להמקשן דיש לחלק בפסיק רישיה דניחא ליה בין שאר איסורין לשבת ולא כתב ראיה לזה ועוד במ"ש דהוה מצי לשנוי דבהא פליגי שמואל ורע"ק וכו'. ודבריו תמוהים דוכי שמואל תנא הוא דפליג עם רע"ק ואי נוכל לומר דפליגי מאי מקשה בגמ' מברייתא דרע"ק נימא דפליגי וגם התרצן יתרץ הכי אלא דזו לא אמרה אדם מעולם ונמצא כל הדרכים בחזקת סכנה ועוד הקשה הרב זרע אברהם ז"ל על דברי הרא"ש אלו דמה הכריח מהמקשן הא המקשן חיליה הוא דאי אפשר לומר דשמואל כר"ש וכמו שמקשה אח"כ למימרא וכו' ונמצא א"כ דליכא לחלק בין ניחא ליה ללא ניחא ליה.<br>''' וראיתי''' להר"ן פ' שמונה שרצים שכתב כדברי הרא"ש עצמם וסיים ומשו"ה מקשינן בגמ' להדייא ומי שרייא והא קא מכבה ואפי' לר"ש אסור כיון דהוי פסיק רישיה עכ"ל כנראה שרוצה להבין דהקושיא הא' הוא דלא אתי אפי' לר"ש והשתא אי כדברי הערוך הא מצי אתי שפיר כר"ש ואף דהוי פסיק רישיה כיון דלא ניחא ליה שרי וזו היא ראייתם מס"ד דגמ' ברם תמיהת מור"א יצחקי יפה קיימת דכיון דחזינן להמקשן דמותיב למימרא אח"כ נימא דכל חיליה הוא דאי אפשר לומר דאתי כר"ש דא"כ קשה דידיה אדידיה וכמ"ש אח"כ וז"ל למימרא והאמר שמואל מכבין וכו' ודוק ועיין בזה במה שכתבתי גבי שאלה להלכות קטנות ח"ב סי' רנ"ח והיא בספרי אגורה באהלך.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם