פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
ברכת רצ"ה/קכב
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==ד== ד) '''{{עוגן|נתקשה2|נתקשה}}''' במ"ש הב"י ז"ל בקונם פירות אלו דנראה מדברי הר"ן ז"ל דאסור בחילופיהן וגידוליהן מה"ת כחלופי וגידולי הקדש דמשנה שלימה שנינו בפ"ט דתרומות גידולי הקדש ומע"ש חולין. ולבאר הדבר צריך אני להאריך קצת ולפרש שיחתי. הנה הרשב"א ז"ל בחידושיו לנדרים דף מ"ז כתב דבקונם פירות אלו עלי אין חילופיהן איסורין רק למחליף עצמו משום דאף דהקדש תופס דמיו ז"א רק בהקדש דמים דאית לי' פדיון משא"כ בקונמות דאין לו פדיון וגדולי' אסורים אפי' בזרעו כלה בקונמות דעשאן {{עוגן|קסה־ד}}כגדולי תרומ' עיין בדבריו ז"ל. והנה לכאור' יש לעורר דהנה לפ"מ דאיתא בירושלמי ז"ל הטעם דמכרם לאיסורי הנאה וקידש בדמיהן מקודשות משום שאין זה דמיהן שאין להם שיווי ומבואר דאל"ה הי' חלופי איסורי הנאה ואסורים ועיין בפוסקים ז"ל שהביאו דברי הירושלמי הנ"ל באין חולק. ואנכי בחידושי אמרתי לישב ע"פ דברי הירושלמי הנ"ל מ"ש הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהל' בכורים ה"ד דאם מכר פטר חמור דמיו אסורים. ותמה הראב"ד ז"ל דכי מא"ה שתופסים דמים היא ולפ"ז ניחא דפטר חמור יש לו שיווי דמי בינו וביני שיכול לפדותו בשה בר דנקא וחשוב בשביל זה ממונו עיין ש"ס דבכורות דף י"א וכיון שיש לו שיווי הדמים אסורים שהר"ז דמיו וכנ"ל. ומעתה נהי דקונמות שאין לו פדיון אינו תופס דמי' מ"מ הגידולים שהמה ג"כ כחלופין שע"י האיסור באו למה לא יהי' אסורים מה"ת דל"ד לחילופי דמים שהחלופין ל"ח דמיהן משא"כ גידולים שע"כ המה דמיהם וחלופיהם וכ"ש דיקשה בהך דגידולי הקדש בדק הבית דמיהם אסורין מה"ת דהקדש ב"ה תופס דמיו וחלופין אסורים וה"ה הגידולים שבאו ע"י זרע ההקדש וזה דבר שראוי לעורר עליו: '''{{עוגן1|ולכאורה}}''' עלה על לבי לישב ע"פ דאיתא בע"ז דף ס"ב דב"ר ינאי יזפו פירות שביעית מעכו"ם ופרע להם בשמינית וא"ר יוחנן יאות הן עבדין כו' דכיון דל"ה בהאי שעתא בעיני' לאו חלופין נינהו. עיין פירש"י ותוס' שם. וא"כ הגידולין כיון שאין האיסור בעין אין עליהם דין חלופין. אמנם אחר ההתבוננות זה לא יספוק רק לישב מה שהקשיתי בהך דגידולי הקדש ב"ה דתופס דמיו וחלופי' אסורים. דגידולים דמי לחלופי'. ולפ"ז. א"ש דלא דמי רק לחלופין שלקחם אחר שכבר אינו בעולם אבל אנן לפי דברי הירושלמי קיימינן דכל איסורי הנאה אף שאין איסורן חייל על החלופין שאינם תופסין דמיהן הי' לנו לאסור משום שעם הנאת הדמים הוא נהנה מאיסור ההנאה. ורק דהטעם דמותר הוא משום שאין זה דמיו שהא"ה אין לו שיווי והגדולים א"כ דע"כ המה דמיהם הי' לנו לאסור באמת. ולזה אין לדון משום שהאיסור אינו בעולם דזה ל"ש רק לענין שאנו דנין שיתפשט האיסור על החלופין באיסורין שתפסו דמיהן ולזה שפיר אמרינן דכיון שהאיסור אינו עוד בעולם אין ממה שיתפשט ולחול ע"ז משא"כ כשאנו דנין לאסור מטעם דאף שאינו תופס דמי' מ"מ הוא נהנה מאה"נ דלזה אין שום נ"מ במה שאינו בעולם. וז"ב בסברא וא"כ הקל"ד דלמה לא יאסרו הגידולים מה"ת משום זה וכנ"ל: אשר ע"כ אמינא לדעת הרשב"א ודעמי' ז"ל דבשיטת רש"י ז"ל קאי שפי' בע"ז דף מ"ט דבנטע אגוז של ערלה אף שלא הרכיב אח"כ הפירות מותרים דהו"ל זוז"ג הזרע של איסור והקרקע של היתר עיי"ש וא"כ גם הכא הגידולים מותרים מדינא מטעם זוז"ג ולפ"ז אמינא דהסוברים בהך דקונמות דהגדולים אסורין מה"ת בשיטת התוס' אזלו דל"ח זוז"ג רק כששניהם מענין אחד אבל זרע והקרקע שהמה שני ענינים נפרדים ל"ח זוז"ג עיין בדבריהם ז"ל. וחלופיהן שכתבו שהוא מה"ת מטעם אחר קא אתי לה דס"ל דכיון דהקדש תופס דמי' קיל קונמות שהיא קדושת הגוף מקדושת בד"ה שתופס דמי'. וחילוקו של הרשב"א ז"ל דשאני קונמות שאין לו פדיון לא סבירא להו דהרי פירי שבועות אינם נתרים ע"י הפדיון ואפ"ה תופסים דמיהם שמה שנשארו באיסורן חומר הוא אצלם אבל מ"מ דמי להקדש שתופס הדמי' וה"ה א"כ בקונמות אין להקל בהם לענין הדמים. יותר מגבי הקדש דמים ורק משום דהוי קדושת הגוף חמירי ולא פקעו ע"י הפדיון ודו"ק כי זה נכון בביאור ענינים אלו: '''{{עוגן1|ועדיין}}''' נשאר לנו לבאר הא דהצריך הרשב"א ז"ל להמציא טעם חדש באיסור הגידולים בקונמות דעשאם {{עוגן|קסה.}}{{עוגן|קסה־א}}כגידולי תרומה דבלא"ה כיון דעיקר מה שאנו דנין להתיר הגידולין לדעתו ז"ל הוא משום דהוי זוז"ג והרי קונמות הו"ל דשיל"מ ובדשיל"מ דלא בטיל גם זוז"ג אסור דגם זוז"ג מטעם ביטול היא. דמהאי טעמא בהקדש גם זוז"ג אסור עיין ש"ס דפסחים דף כ"ז ע"ב ובמפורשים שם.{{תוספת|א|ואין להקשות על מ"ש מו"ח ז"ל דהגידולים חשיבי דשיל"מ הא פסק הרמ"א ביו"ד סי' ק"ב דכשלא הי' ניכר קודם שנתערב גם דבר שיל"מ בטל. דז"א שהרי הכא הי' ניכר האיסור בהעיקר קודם שנזרע וגם אח"כ קודם שנצמח ממנו הגדולים ובכה"ג לא בטיל כמ"ש הט"ז שם דבמליחה חשוב ניכר האיסור מטעם זה ע"ש. אך לכאור' יש לעורר דאדרבה אפי' באין לו מתירין למה יהי' הגדולים מותרים אי נימא דמטעם דהוי זו"ז גורם ומשום ביטול ברוב קאתי עלה הא כבר נודע מ"ש המרדכי בשם רבינו משולם הובא במל"מ פ"א מה' משכב ומושב דכל דבר שתחילת ביאתו לעולם בתערובות לא בטל ועי' כו"פ שם שכתב דאין מדברי המרדכי האלו סתירה למ"ש הרמ"א הנ"ל דכשלא הי' ניכר קיל יותר ובטל גם בדשיל"מ שהוא ג"כ לקוח מהמרדכי וא"כ לכאור' דבריו סותרים זה את זה דהתם הקרי והזיבה באין כאחד משא"כ כאן היין מערב שבת ובשבת זב לתוכו יין דענבים ונתבטל תיכף דהיתר ניכר ולא האיסור ע"ש ועי' נו"ב מהד"ת יו"ד סי' נ"ד שהגאון נ"ב עמד ג"כ בסתירת דברי המרדכי אהדדי ואמר שיש חילוק אם המבטל לא הי' ניכר מעולם בפני עצמו הורע כחו לבטל דבר המעורב בתחילת ברייתו לא כן אם המבטל כבר קנה לו הויה לעצמו והמתבטל הוא הבא אחריו ונתערב כו' אז דין הוא שיתבטל ביותר אפי' אם הוא דבר שיל"מ ע"ש ולפ"ז גבי גדולי' שההיתר לא הי' ניכר בפני עצמו מעולם צריך להיות לכאור' לפ"ז דלא בטיל כלל. וראיתי שהרב הגאון מהר"ש ז"ל שם בנו"ב סי' נ"ה הקשה על המרדכי בשם ר"מ מהך דגדולי היתר מעלין את העיקר ע"ש והנה באמת יש לתמוה הרבה על הני רבוותא וכמדומ' לי שלא עיינו בגוף דברי המרדכי בפרק הזרוע מה שכתב שם עוד להלן וראו רק מה שהביא המ"ל הנ"ל. וע"כ הנני להעתיק בזה כל דבריו וז"ל ובבפרק ב' דב"ק אמר ר' יהושע דשכבת זרע של זב מטמא במשא לפי שא"א בלא צחצוחי זיבה וכה"ג אמרינן בפ' מצות חליצה יבמה שרקקה דם חליצתה כשרה לפי שא"א בלי ציחצוחי רוק ותימא הא דתניא בזבחים פרק התערובות ר"י אומר בשם ר"ג אין דם מבטל דם ואין רוק מבטל רוק אבל משמע דדם מבטל רוק א"כ הכא נמי נימא הכי וי"ל בב"ק וביבמות איירי כגון שהיא בעין וניכר וכל דבר שהיא בעין וניכר לא בטיל אי נמי ליכא למימר בטל ברוב אלא בדבר שהי' ניכר בפני עצמו תחילה ואח"כ נתערב אבל בדבר שתחילת ביאתו לעולם מעורבת כגון בב"ק וביבמות ליכא למימר דבטיל. והא דתנן בפ' המפלת שליא בבית טמא ור"ש מטהר ומסיק טעמא דר"ש משום ביטול ברוב שנמחה ונימוח הולד ונתבטל ברוב וי"ל דהתם נמי הולד הי' ניכר קודם שנימוח עכ"ל. והנה לפי פרושם של הכו"פ והנו"ב דעיקר החסרון מה שהיתר לא הי' ניכר בפני עצמו א"כ איך כתב המרדכי לתרץ הך דשליא משום שהולד הי' ניכר הא אדרבה יותר גרע שהולד המתבטל הי' ניכר ואנן בעינן שדבר המבטל שהוא ההיתר יהי' ניכר ואי לאו הכי לא בטיל כלל וא"כ תירוץ זה של המרדכי אין לו פתרון כלל לשיטתם. אך לפע"ד נראה לפרש כונת המרדכי באופן אחר דמה שכתב בדבר שתחילת ביאתו לעולם מעורבת אין הפירוש כלל שתחילת יציאתו על פני תבל היא בתערובות אלא הפירוש של מלת לעולם כמו תמיד וכך הוא שיור דבריו דאחרי שתירץ מקודם דמיירי שהדם והרוק היה ניכר ומשו"ה לא בטל משום שכל דבר שהוא בעין וניכר לא בטל חזר וכתב דאפילו אם אינו ניכר נמי לא בטל דענין ביטול כשאין האיסור ניכר לא שייך אלא בדבר שהי' לו הויה בפני עצמו. אלא מחמת סיבה ומקרה נתערבו יחד. אבל דבר שתמיד בא בתערובות ואי אפשר לבוא באופן אחר כלל כמו דם יבמה שאי אפשר כלל לבוא בלי צחצוח רוק וכן שכבת זרע של זב שא"א בלי צחצוחי זיבה כלל חשוב ג"כ כמו ניכר האיסור אחרי שאנו יודעין בבירור שאי אפשר בתולדה להיות באופן אחר ומה לנו אם הדבר ניכר לעין רואה ומה לנו אם ניכר ע"י עין השכלי הידועה שא"א להיות באופן אחר ומשו"ה גם אם אינו ניכר חשיב כאלו הי' ניכר [אבל אין כונת המרדכי משום דכיון שבא בתערובות הורע כוחו. דאדרבה כל שבא בתערובות יותר נקל לבטל כמו שכתב בעצמו לענין דבר שיל"מ ולהכי שפיר תירץ הך דשליא בבית דהתם כיון דהי' אפשר להפרידם ומתחיל' הי' הולד ניכר ואין זה דבר בהכרח שיהי' בדם לידה מנימוק הולד ורק ע"י מקרה והזדמנות נימוק הולד ונתערב בתוך דםלידה ואלו לא הי' נימוק הי' הולד נפרד מהדם לידה להכי לא חשיב ניכר ובטל ברוב ולפ"ז אין זה ענין כלל לחלב העובר שהוציא ידו שכתבו חכמי אשכנז דבטל דהתם ג"כ אלו הי' חתכו את האבר היוצא מתחילה לא הי' שום תערובות איסור בהחלב רק ע"י מקרה נתערב האיסור בהיתר וכן הך דגיגת ענין אחר הוא שנעשה ע"י מקרה ויד אדם באמצע. ודו"ק:}} ולישב זה אמינא מלתא חדתא עפ"מ דאמרינן בש"ס דנדרים דף נ"ט דקונמות הוי דשיל"מ ולא תרומה דקונמות מצוה לאיתשולי עליהן משום דר' נתן דהנודר כו' והמקיימו כאילו הקריב עלי' קרבן. תרומה ליכא מצוה לאיתשולי עלי' דלפ"ז משכחת לה בקונמות דיועיל ביטול כגון שנתערב כל הדבר הנדור דכיון שאין עוד מהדבר הנדור בעינא ליכא תו מצוה לשאול דכבר נתקיים הנדר ואין נ"מ עוד בהשאלה [וזה אין לומר דאיכא מצוה לשאול שלא יצטרך לסמוך על הביטול דא"כ גם בתרומה נמי יחשב דשיל"מ מה"ט וכמובן] וא"כ כיון דסתמא תנן דאסור בגידוליהן אף בכה"ג דל"ח דשיל"מ וזוז"ג א"כ מותר הוצרך הרשב"א ז"ל לומר הטעם דעשאן כגדולי תרומה והבן זה: ולפ"ז לכאורה תתחזק הקושיא במשנתינו פ"ט דתרומות הנ"ל עוד ביותר דגם לדעת הרשב"א ז"ל יקשה דאף א"נ דהא דעשאן חז"ל כגדולי תרומה הוא רק בקונמות דהוי קדושת הגוף ולא בקדושת דמים מ"מ מצד אחר הגידולים אסורין מדרבנן עכ"פ בהקדש דכיון דרק מפאת זוז"ג אנו באים להתיר הגידולים וכנ"ל הנה בהקדש ב"ה דהו"ל דשיל"מ ע"י פדיון וכמו שביאר הר"ן ז"ל בנדרים דף נ"ט שם הטעם דכיון דלפדיון קיימי חשוב דשיל"מ אף דליכא מצוה זוז"ג אסור מדרבנן וכנ"ל ובמשנתינו תנן דגדולי הקדש חולין: ואשר אחזה בזה דהא דתנן גדולי הקדש חולין לאו היינו דמותרים כחולין ורק שאין עליהם דין הקדש דאף דהקדש תופס דמים והגידולין המה כחליפין לא נתפסו בקדושה כיון שההקדש ליתא עוד בעינא וכאשר בררתי למעל' מהך דר' ינאי כו' אבל מ"מ אסורים בהנאה דחשיב נהנה מא"ה דגדולין ע"כ המה דמיהן ואסורים מה"ת או מדרבנן וכמש"ל. ויען שהיא פירוש חדש חפשתי ומצאתי ברמב"ם ז"ל פ"ה מהל' מעילה הי"א שכתב וזה"ל הרי הגידולי' חולין ואין מועלי' בהן ואין משלמי' מהן קרן וחומש והרי זה כמ"ש ונתתי שבח לה' שהנחני בדרך אמת. ובגוף דברי הב"י ז"ל הנ"ל שלדעת הר"ן ז"ל חלופי וגדולי קונמות אסורים מה"ת אני תמה מדברי הר"ן ז"ל נדרים דף מ"ז שכ' אאבעי' דרמב"ח {{עוגן|קסה:}}{{עוגן|קסה־ג}}שם באוסר פירותיו על חבירו דכיון דאבעיין ל"א הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא ומבואר דס"ל דכל איסורו אינו רק מדרבנן וצע"ג: מה שתמה על המקנה ז"ל שכתב שלא מצינו במכירה ומתנה שנתן לידו שיהי' בידו לחזור תוך כדי דיבור מחו"מ סימן קצ"ה דרק אחר כדי דיבור א"י לחזור. יעיין כ"ת בט"ז ז"ל אה"ע סימן ל"ח שכתב ג"כ כדעת המקנה ז"ל עייש"ה: את זאת ראיתי להשיב לכ"ת על יקרת מדברותיו: <noinclude> ----- {{מרכז|'''[[ברכת רצ"ה#מלחמות אריה|מלחמות אריה]]'''}} ----- {{ביאורים}} {{שולי הגליון}} {{דיקטה}} {{ניווט כללי תחתון}} [[קטגוריה:מלחמות אריה]] [[קטגוריה:תשובות מתאריך ב' אלול ה'תרל"ו]]</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)