פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
שרשי הים/אישות/ה
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== טו == '''המקדש בהנאת מלוה ה"ז מקודשת וכו' ואסור לעשות כן מפני שהיא כרבית כו'.''' ע"כ. מימרא דאביי בפ"ק דקדושין ד"ו ע"ב המקד' בהנאת מלוה מקודשת ופריך בגמ' האי הנאת מלוה היכי דמי אילימא דאזקפה לה ד' בה' האי רבית מעלייתא היא כו' כתוב בחידושי הריטב"א פי' לישנא בעלמא קמקשה היכי קרי לה הערמת רבית אבל ודאי אפילו ברבית גמורה אם כבר פרעתו לו וחזר וקדשה בו מקודשת דמעות דרביתא שפרעם לוה למלוה קנאו לגמרי וממונו גמור הוא אלא שיש עליו חובה להחזירו וב"ד מוציאין ממנו ואם מת אין בניו חייבים להחזיר אלא בדבר מסויים משום כבו' אביהם ולא עו' אלא שאפילו בחזרה לא מתקן לאויה כדמתקין לאו דגזל וכדפרישית בפרק אז"ן פי' מרווח עכ"ל ודבריו בפ' אז"ן הם בדס"ה ע"א עלה דאמרינן התם האי מאן דמסיק זוזי דרביתא בחבריה כי מפקינן מיניה ה' מפקינן מיניה הובאו דבריו בש"מ.<br>''' ועיין ''' להרב מח"א בה' מלוה ולוה סימן ב' דפ"ה ע"ב שעל דבריו הללו שכתב בשמעתין כתב עליו וז"ל ודברים אלו קשים לע"ד שאפילו אם נודה לדבריו במ"ש דזוזי דרביתא אחר שבאו ליד המלוה קנאם ואם קדש בהם את האשה מקו' מ"מ כשעדיין לא באו לידו אין סברא שיוכל לקדש בהם את האשה דכיון דרבית קצוצה יוצאה בדיינין לאו מידי קא יהיב לה וכ"ן מדלא נקט אביי למילתיה במקדש בהנאת מלוה אפי' בכה"ג דהוי רבית קצוצה עכ"ל, ותמוהים דבריו לע"ד דהיכן ראה הרב בדברי הריטב"א דס"ל שאפי' בשלא הגיעו ליד המלוה מעות של רבית שיכול לקדש בהם את האשה ודבריו ברור מללו דוקא כשפרעם ובאו ליד המלוה הוא דמצי לקדש בהם את האשה ומ"ש בפי' השמועה דלישנא בעלמא הוא דמקשה דמשמע שהאשה מקו' אע"ג דהכא מיירינן כשלא באו ליד המלוה כוונתו רצויה דלמאי דלא אקשי אכתי תלמו' ועו' היינו מלוה משמע דבעי להקשו' דאפי' כשיגיעו המעות ליד המלוה לא תהא מקו' משום דרבית מעלייתא הוא והדר פריך ועוד היינו מלוה כלומר דהכא בלא"ה מיירינן בשלא הגיעו ליד המלוה והיינו מלוה וכו' וע"ז כתב הריטב"א דמאי דאקשי תחי' רבית מעלייתא הוא ואפי' בשהגיעו ליד המלוה לאו בענין שלא תהא מקו' אלא לישנא בעלמא קמקשה אמאי קרי ליה הערמת רבית ולא רבית מעלייתא אבל ודאי כשהגיעו המעות ליד המלוה היא מקו' בהם שהרי קנאם כן נרא' לי ברור בהבנת דברי הריטב"א וההכרח הזה שהכריח הרב מדלא נקיט אביי למילתיה אפי' בכה"ג דהוי רבית קצוצה ש"מ דכל שלא באו ליד המלוה אינה מקו' בהם מפני שעדיין לא קנאם אינו מובן לע"ד דאפי' אם נאמר שקנאם אכתי מלוה נינהו גבה והמקדש במלוה אינה מקו' והיכי מצי נקיט לה אביי למלתיה בכה"ג אבל נר' שכונתו לומר אמאי לא אשמועינן לה אביי בקדשה בהנאת מחילת מעות של רבית אלא ש"מ שעדיין לא קנאם כיון שלא באו לידו ועדיין אין זה הכרח לע"ד דאביי לאו להכי אתא אלא לענין קדושין ומה לו השתא לאשמועינן מילתא דלא שייך בקדושין ומ"מ האמת יורה דרכו בדעת הריטב"א דודאי כל שלא הגיעו המעות ליד המלוה שלא קנאם המלוה כיון דעתידין להיות יוצאין בדיינין מהיכא תיתי שכל שלא באו לידו שיהיה קונה אותם וכ"כ בהדייא בספ' בית שמואל בסי' כ"ח ס"ק י"ו בדברי הריטב"א ז"ל ודוק.<br>''' איברא ''' שמדברי הרשב"א שכתב הוא ז"ל בסוף דבריו נראה לע"ד דאפי' לא באו לידו של מלוה קנאם שהרי הוא ז"ל כתב דאם הלוה לחבירו ע"מ שידור בביתו חינם או שישתמש במשכונה התנאי קיים והרי החצר קנוי למלוה לדור ואע"פ שהתנה באיסו' והביא ראיה מההיא דאז"ן דהוה מסיק זוזי דרביתא בחבריה ומכר לו החפץ בעדם דהמקח קיים והרי התם דהחצר והמשכונה לא יצאו מרשות הלוה ליד המלוה דהיכא דאיתיה ברשות הלוה איתיה ואפי"ה בשביל התנאי שהתנ' עמו נתחייב הלוה ומיד נכנסו ברשו' המלו' ה"נ בענין הדמי' שנתחייב ליתן הרי קנאם המלוה אלא דאיתנהו לגבי לוה כמלוה וכחוב בעלמא וכל שקדש בהנאת מחילת חוב זה תהיה מקודשת מיהו אף שמדברי הרשב"א נוכל לדקדק כן מדברי הריטב"א הללו דשמעתין לא משמע הכי וצריך להתיישב בזה ועיין למרן החביב בסי' כ"ח הג"הט אות נ"ו יע"ש.<br>''' עוד ''' כתב הרב מח"א שם שנ"ל דזוזי דרביתא אפי' אחר שבאו ליד המלוה לא קנאם וצריך הוא להחזיר הדמים עצמן או אותו החפץ שלקח ברבית והביא ראיה מההיא דריש הגוזל בתרא דאמר רמי בר חמא זאת אומרת רשות יורש כרשות לוקח דמי כו' ועמ"ש התוס' שם יע"ש ויש לדחות דהריטב"א לא כ"כ אלא למאי דקי"ל כרבא דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי וטעמא דהיורשי' פטורים משום דדוקא גבי אביהן חייב מקרא דוחי אחיך אהדר ליה כי היכי דנחיה לדידיה קמזהר רחמנא ולא לבניו ומשמע ליה דטעמא ודאי לאו משום דגזרת הכתוב הוא אלא משום דרבית לא הוי כגזל דהא מדעתו של לוה באו לידו וכן מוכח לשון הריטב"א שבפ' אז"ן דמדפטרינהו רחמנא ליורשין שמעינן דרבית ממון גמור הוא והיינו ודאי כרבא דיליף הכי מקרא דוחי אחיך ודלא כרמי בר חמא ודברי התוס' דר"פ הגוזל עצים לרמי בר חמא נינהו, גם מה שהקשה עוד לדברי הריטב"א מההיא דר"פ קמא דתמורה דלא קאמר איכא בינייהו דרבא ואביי לענין רבית אי קנינהו מלוה או לא אינה קושייא כלל דכיון דגלי קרא דהיורשים פטורים לא מצי למימר לרבא דלא קנינהו מלוה דא"כ הוי כגזל והיורשים חייבים ומדפטרינהו רחמנא ליורשים ש"מ שהמלוה קנאן דלאו כגזל דמו וממון גמור הוא באופן שאין מכל ראיותיו הכרח לדחות דברי הריטב"א וכ"ש שכבר מצינו לו חבר להרשב"א כמ"ש הוא ז"ל שם וגם עיקר דברי הריטב"א הם משם הרמב"ן ומצינו שלושת הרועים בסברא זו ועיין להרב עצמות יוסף שכתב שרי"ו חולק בסברא זו יע"ש ועיין להרב מש"ל בפ"ד מהלכו' מלוה ולוה הל' ג' וד' כי שם הביא דברי הריטב"א הללו ויישב ההיא דרמי ב"ח כאשר כתבנו ועיין עוד שם שהבי' מחלו' בדבר שהרב החינוך ור"יו ס"ל דרבית וגזל כי הדדי נינהו וצריך להחזיר הכל בעין יע"ש ועיין בפ"ח דט"ל כי שם כתב בפשיטות דהנותן חפץ ברבית צריך להחזיר החפץ עצמו ולא זכר ש'ר דברי הרשב"א והריטב"א דהכא וצ"ע.<br>''' והנה ''' התוס' בפ"ק דקידושין ד"ו ע"ב ד"ה דארווח לה זימנא כתבו וז"ל פי' רש"י שהייתה חייבת לו ונתן לה זמן כו' עיין בחי' הריטב"א שכתב דלא חשיב רבית במה שמתנה עצמה מפני שבזה אדרבא קונה אדון לעצמו כלומר שהוא מתחייב עכשיו בשאר כסות ועונה ואין זה רבית שכל הנאה של מעות דרבית למלוה וכעין זה כתב הרשב"א ז"ל ועיין להרב לח"מ בפ"א מה' אישות בדין זה דהמקדש במלוה יע"ש ועיין להרב מח"א ה' מלוה ולוה סי' ט' הביא דברי הריטב"א ושקיל וטרי בהו ע"ש ובספר מוצל מאש שבס"ס רב יוסף סי' ט"ו הביא דברי הריטב"א ז"ל אלו וכתב וז"ל הנה מכאן ראיה למ"ש במקום אחר לענין אתנן דהצריכו חז"ל משיכה לשיהיה לו דין אתנן דהכי הקשו בפ"ב דע"ז והא מחסרא משיכה ותרצו דקאי בחצרה וק' לן דכיון דמן התורה מעות קונות הוייא לה אתנן ומ"ש ממ"ש הרמב"ם בספ"ט מה' תרומות שאם מכר כהן פרתו לישראל ולקח הדמים אף על פי שלא משך הרי זה אסור להאכילה תרומה דמן התורה מעות קונות וניחא לי דהביאה לא מקרייא מעות לענין זה אעפ"י שהיא יוצאה בדיינים דלא אמרינן מעות קונות אלא מעות בעין, ועתה נלע"ד ראיה גדולה מדברי הריטב"א ז"ל הללו דלא מיקרי ממון מה שנקנית האשה וכל שכן דהביאה לא מקרייא ממון לקנות הטלה מדין מעו' קונות עכ"ל, והדברים תמוהים עד מאד דמלבד דאין מדברי הריטב"א הללו ראיה כלל דאין כונ' הריטב"א לומ' דהביאה מקרייא מעות אלא כונתו לומר דאין זה רבית כיון דהוא ג"כ מתחייב בשאר כסות ועונה ואין כל הנאה של המלוה ואדרבא מגרעות נתן בקניה זו דהוא קונה אדון לעצמו ואם היא נותנת לעצמו הוא ג"כ מתחייב בעשרה דברים מה שא"כ כשנותן לה טלה באתננה דהביאה קרויה ממון ולפי דעתו דהביאה אינה קרויה מעות יש לתמוה מה תרצו בגמ' לקושיית והא מחסרה משיכה בזונה נכרית דלא קנייא במשיכה יע"ש, מוכח בהדייא דהביאה קרויה מעות ולהכי בזונה נכרית דלא קנייא במשיכ' אלא במעות קנייא היא לאותו טלה בביאה ולהכי אסיר ועיק' קושייתו מההיא דתרומה לא קשייא כלל עפ"י מ"ש התוס' ז"ל שם ד"ה והא מחסרא משיכה כו' שכתבו ולא דמייא לההי' דפ' הזהב נתנה לסיטון מעל שקניית הכסף מועיל דכיון דמעל מן התורה מי יפקיע המעילה ממעות הקדש עכ"ל וביאור דבריהם עיין להרב לח"מ בריש פרק ג' מהלכות מכירה יע"ש.<br>''' עוד ''' כתבו התוס' בקדושין בא"ד וכ"ש אם קדשה בהנאת מחילת מלוה ולזה הסכים הרא"ש והריטב"א ושאר הפוסקים אבל הר"ן ז"ל כתב דאפש' דכל שמחל המלוה עצמה אפי' אמר לה בההיא הנאה דעתה אזוזי ומש"ה נקט לה בארווח לה זימנא דליכא אלא הנאה גרידא יע"ש, וכעין זה כתבו התוס' בפ' הגוזל עצים דצ"ט ע"א ד"ה אלא במאי מקדשה כו' וז"ל ואומר ר"י דסברא הוא כו' שאינה מקודשת במה שמוחל לו שכרו אפי' לא יהא אלא מלוה והוא מוחל לה אינה מקו' שאין דעתה להתקדש עד שיבואו הנזמים לידה, ולכאורה קשה בדברי הר"ן והתוס' הללו דהא קי"ל כרבא דהמקד' במלוה ופרוטה שהיא מקודשת משום דדעתה אפרוטה ולא אמלו' כמו שהביאה הר"ן ז"ל לזו סמוך ונראה בסוגיין וא"כ ה"נ דהנאת מחילת מלוה חשיבה כפרוטה למה לא תהא מקודשת ולמה אמרו שדעתה אמלוה, וי"ל דשנייא היא היכא דיהיב בידה פרוטה מיהא בעין להיכא דמקדש לה בהנאת מחילת מלוה דלא יהיב לה מידי וברור ועיין מ"ש בתוס' רי"ד לקמן דמ"ח גבי עשה לי שיריים ונזמים ובס' פרישה בא"ה סי' כ"ח יע"ש, ומדברי התוס' שם בא"ד הכריח הרב מח"א בה' קנין מעות סי' ג' די"ג ע"א דלא אמרינן דהמקדש בהנאת מחילת מלוה דמקודשת אלא בשהגיע זמן המלוה ליפרע אבל קודם לכן אינה מקודשת יע"ש, עוד כתבו התוס' בא"ד לכן פי' ר"ת כו' וא"ת אמאי אסור כו' וי"ל היינו כשאין הלוה נותן כלום לנותן אבל אם היה נותן היה נראה כשלוחו ואסור עכ"ל הדבר מבואר דאסור זה משום דנראה כשלוחו אינו אלא מדרבנן כדמוכח בגמ' דאמר ואסור לעשות כן מפני הערמ' רבית ועיין להר"ב גד"ת בדר"ם ע"ב שכתב עמ"ש מרן ב"י ז"ל שהרוצה לסמוך על דברי המתירים בזה רשאי כיון דמידי דרבנן הוא כו' כתב וז"ל ויש לגמגם על פסק זה דכיון דפלוגתא דהני רבוותא הוא אי הוי כשלוחו או לא הא אי הוי כשלוחו הרי הוא כמותו ואסור מן התורה כו' יע"ש ואין ספק דאשתמיט מיניה דברי התוס' הללו דמוכיחים דבריהם דליכא איסורא אלא מדרבנן וברור.<br>''' ודע ''' שעיקר דברי ר"ת ז"ל הללו הביאן שם הר"ב התרומות והוסיף עוד וז"ל גם הראב"ד ז"ל כתב דדוקא בשלא דבר הלוה עם המלוה בשום רבית אבל אם דבר עמו ואמר לו אני לא אתן לך רבית אבל פלוני אהובי יתן לך לאהבתי אסור מפני שהוא כשלוחו וכ"ש אם יפייס אותו שיתן עכ"ל, והרב גד"ת ז"ל כתב וז"ל נראה מדברי רבינו מדעירב דברי ר"ת עם דברי הראב"ד דכולם אמרו דבר אחד ומה שיסבור מר יסבור מר ואין זה מוכרח דנהי דהראב"ד ז"ל יסכים לדברי ר"ת דלדידיה אפי' פיוס אסור אע"ג דלא פרע מידי כ"ש כשמחזיר לו מעות מ"מ ר"ת ז"ל יסבור דדוקא כשמחזיר המעות הוא דהוי כשלוחו אבל פיוס דברים בעלמא לאו כלום הוא תדע דהרמב"ן סובר כן עכ"ל, ולדידי מאי דמפשט פשי' ליה להרב ז"ל דהראב"ד מודה לר"ת ספוקי מספ"ל טובא דאפשר לומר דפיוס דברים לנותן מחזי כשלוחו טפי מחזר' המעות לנותן משום דבפיוס דברים עינינו הרואות שקבל מלוה מעות הרבית ע"פ דבורו ופיוסו של לוה והו"ל כאלו באו מידו של לוה משא"כ כשהנותן נתן שלא מדעת הלוה אעפ"י שחזר ופרען איכא למימר שכר טרחו הוא שנותן לו ולא מעות של רבית ובשיטה מקובצת לבבא מציעא בפרק אז"ן כתוב ע"ש הריטב"א שאפי' פייסו הלוה לנותן שיתן משלו למלוה כדי שילוה לו ואח"כ חזר ופרע לו אין בכך כלום דכיון דמדינא אינו חייב הלוה לשלם לנותן שכר טורחו הוא דיהיב ליה מנפשיה עכ"ל יע"ש, ועיין במ"ש הריטב"א בחי' למסכת קדושין שהסכים לדברי התוס' דכל שחזר המעות לנותן אסור וזה הפך דבריו הללו שבפ' א"ן ויש ליישב שלא הסכים לדברי התוס' אלא לפי' השמועה ובענין שהאשה אמר' לו כן מעיקרא שיתן למלוה בעבורה והיא יתקדש לו וכל כה"ג ודאי אסיר ועיין בדברי הר"ן בשמעתין.<br>''' אבל ''' יש לתמוה על מ"ש עוד לקמן עלה דאמר רבא תן מנה לפ' ואקדש אני לך מקו' מדין ערב וצ"ע ואלו היה רואה הרב גד"ת דברי הריטב"א הללו אפשר דהוה מספ"ל בדעת הראב"ד ז"ל אם הוא מודה לר"ת דהא איכא טעמא רבה למילתא דפיוס דברים מחזי כשלוחו טפי גם מ"ש עוד הרב ז"ל דלדעת הרמב"ן והרשב"א כל דאיכא שתיהן פיוס דברים וחזרת המעות לכ"ע אסור לפי מ"ש ע"ש הריטב"א אפשר דאף הרמב"ן והרשב"א מודו בה דאל"כ לא היה מחליט הדבר הריטב"א ז"ל וכל כי האי הול"ל דאין הרמב"ן והרשב"א מודו בדבר גם מה שנסתפק עו' שם הרב אם בחזרת המעות לנותן בלי פיוס מודו הרמב"ן והרשב"א לפי מ"ש ע"ש הריטב"א דאפילו בדאיכא שתיהן שרי כ"ש חדא מינייהו דשרי ועיין להרמ"ל בפ"ו מה' מלוה ולוה הל' יו'ד ד"ה כתב הטור דפשיטא ליה בדעת הרשב"א דבחזרת המעות אסור מכח אותה תשובה שהביא מרן ב"י ע"ש, והוא ז"ל עלה ונסתפק היכא שלא פייס ולא נתן אלא שדבר עם המלוה פ' יתן לאהבתי אם יודו הרמב"ן והרשב"א ז"ל להראב"ד דאסיר יע"ש והוא תימא מה מקום יש בזה לבא לידי ספק דמדברי הראב"ד שהביא הר"ב התרומות משמע דטפי מחזי כשלוחו במפייס הלוה לנותן שיתן למלוה משלו מהיכא שדבר עם המלוה פ' יתן לאהבתי דאחר שכתב הראב"ד שלא ידבר הלוה עם המלוה פ' יתן לאהבתי סיים וכ"ש אם פייס את הנותן שיתן ומבואר מדברי מרן ב"י דהאי וכ"ש חלוקה בפני עצמה היא וכן נראה מדברי הרב גד"ת יע"ש וכיון דבחלוקה זו דפיוס הלוה חלקו עליו הרמב"ן והרשב"א דמשמע להו דשרי כ"ש בחלוקה ראשונה דפ' יתן לאהבתי דודאי לדידהו ז"ל שרי במכ"ש ואפי' כשתירצה לומר דהאי וכ"ש שכתב הראב"ד אינה חלוקה אחרת אלא סיום חלוקה הראשו' וכונתו לומר וכ"ש בדאיכא שתיהן הנה הרמב"ן והרשב"א עליו דהראב"ד אתו וחלקו עליו כמו שתראה בסדור הלשון המובא בשיטה מקו' לבב"מ פ' א"ן יע"ש ונמצא שהם ז"ל התירו בשתיהן בדאיכא פיוס של הלוה לנותן וגם הלוה עם המלוה וא"ל פ' יתן לאהבתי באופן שאין מקום להסתפק בדעתן אי שרו לומר פ' יתן לאהבתי ולענין הלכה במקדש לה בהנאת הרוחת זמן עיין למהר"ש יונה בסי' ס"ב אסף וקבץ סברות כל הפוסקים בזה ונשא ונתן לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא יע"ש.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם