פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
מראי מקומות/סוגיות/מיגו להוציא
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ראיות שמיגו להוציא אינו משום חזקת ממון== אבל במקומות רבים מאוד בדברי הראשונים והאחרונים מבואר שהחסרון במיגו להוציא אינו משום של"מ מיגו נגד חזקת ממון, או מדין המע"ה, אלא הוא דין מסוים בהלכות מיגו ששייך רק להחזיק ולא להוציא, שמיגו ל"מ לחייב ולהפסיד את חבירו. ('''והגר"ש איגר ז"ל בספר העיקרים''' (ח"ב עמ' רפ"ו) האריך להעמיד יסוד זה). ונבאר עיקרי הראיות: א. בסוגיא דשטרא זייפא נחלקו רבה ורב יוסף במוציא שטר על חבירו, ומודה שהשטר מזויף אך טוען שטרא אחרינא היה לי ואבד, אם נאמן במיגו שהיה יכול להוציא בשטר זה. ומסקנת הגמ' שבקרקע מהני ליה מיגו ובשט"ח ל"מ מיגו. '''ובטעם הדבר פי' התוס'''' (ד"ה והלכתא) שבשט"ח ל"מ משום שהוי מיגו להוציא, אבל בקרקע אי"ז מיגו להוציא כיון שהוא יושב בקרקע ויש להעמיד הקרקע בחזקתו. והנה הדין בעלמא שקרקע בחזקת בעליה עומדת, ואע"פ שהשני יושב בקרקע אינו נחשב מוחזק בקרקע אלא לעולם היא בחזקת הראשון. ומבואר בד' התוס' שאע"פ שהראשון מוחזק מ"מ אי"ז מיגו להוציא כיון שבפועל הוא יושב בקרקע והיא תח"י. ומבואר שהחסרון במיגו להוציא אינו של"מ מיגו נגד מוחזק אלא של"מ מיגו להוציא בפועל ממון מאחר. ב. וביותר איתא חידוש גדול בד' הראשונים שם שכתבו לבאר דעת רבה שס"ל שאף בשט"ח מהני מיגו ואי"ז מיגו להוציא, ובטעם הדבר של"ה מיגו להוציא כתבו '''רבינו יונה והרשב"א שם'''(בפי' הב') שכיון שמתחילה הוציא שטר הרי הוחזק בקרקע, דכל מאן דנקיט שטרא כמוחזק דמי, ועכשיו שבא לזכות במיגו חשיב מיגו להחזיק כיון שבא להעמיד את מוחזקותו ולישאר בה. וכ"כ הנמוק"י שם. והדבר תמוה מה בכך שמתחילה היה לו שטר הרי עכשיו הודה שהשטר מזויף ובטל מעיקרו וא"כ עכשיו כבר אינו מוחזק. וע"כ צ"ל שהחסרון במיגו להוציא אינו של"מ נגד מוחזק, אלא של"מ מיגו להוציא בפועל מחבירו, וכיון שמתחילה הוחזק בקרקע חשיב שבא לקיים ולהעמיד את חזקתו אינו לחדש נגד חבירו. ג. '''עוד כתבו הראשונים''' (רבינו יונה והרשב"א בפי' הא', וכ"כ הרא"ש שם) שכיון שמתחילה טען שהשטר אמת וכבר זכה בקרקע בבי"ד ונפסק שהיא שלו, חשיב הדבר מיגו להחזיק דהוא בא להעמיד ולקיים את זכייתו. ולכאו' מה מהני שהמיגו בא להעמיד זכייה, ומלבד מה שעכשיו הזכייה נתבטלה שהרי נתברר שהשטר מזויף, אך גם אם נימא שחשיב שלא נתבטלה מ"מ מה מועיל שיש לו זכייה הרי סו"ס הוי מיגו נגד חזקת ממון דהראשון הוי מוחזק. ומבואר שאין חסרון במיגו נגד מוחזק אלא החסרון של"מ מיגו לחדש נגד חבירו, והיכא שכבר זכה בממון ואינו אלא מעמיד את זכייתו אי"ז להוציא. ד. וכן מוכח '''מהחידוש שכתב הש"ך''' (סי' קל"ג סקי"ג) שהיכן שבא להוציא חפץ ולשלם דמיו (כגון מכיר כליו וספריו ביד אחר) ל"ה מיגו להוציא, כיון שמחזיר הדמים. ועיקר הסברא מבוארת כבר בתוס' בב"ב (נ"ב ב') עיי"ש. ואם החסרון במיגו להוציא הוא של"מ מיגו נגד מוחזק אין מובן כלל מה המעלה בכך שמחזיר דמים סו"ס הוא מוציא החפץ מן המוחזק. ומבואר שהחסרון במיגו להוציא הוא חסרון של"מ מיגו לחייב את חבירו, ובזה חידש הש"ך שהיכן שמחזיר דמים לא חשיב הפסד כ"כ ואי"ז נגד חבירו. ה. '''ומצינו בשו"ת הרשב"א''' (ח"ג סי' שנ"ג) שדין מיגו להוציא אינו רק בהוצאת ממון, אלא כל שהוא בא להפסיד חבירו חשיב מיגו להוציא ואף בדיני איסורין. דהרשב"א שם הקשה שהרי מקור דין מיגו למדנו מקרא דאת ביתי נתתי לאיש הזה, שנאמן לומר שקידשה לאיש הזה, והקשה הרשב"א הרי הוי מיגו להוציא דאוסר אותה על כל העולם. ותי' הרשב"א "דלאו אפוקי ממש הוא". ומבואר שדן שאפי' לאסור אשה אכו"ע הוי מיגו להוציא. וע"כ שאין החסרון משום שהוי נגד מוחזק, אלא שמיגו ל"מ להפסיד חבירו. ו. ובאמת בהרבה מקומות בד' האחרונים מצינו שדין מיגו להוציא הוא בכל מקום שבא להפסיד חבירו, ולא רק להוציא ממון ממוחזק: '''המהרי"ט''' (אהע"ז סי' כ"ח וחו"מ סי' ז')) כתב שמיגו לכוף את היבם לחלוץ הוי מיגו להוציא, כיון שמפסידין ממנו יבמתו. '''וכעי"ז כ' המהר"י בן לב''' (קונ' הענינים סי' כ"ט) שמיגו להוציא אשה מחזקתה שהיא אסורה ליבם הוי מיגו להוציא. '''ובכנסת הגדולה''' (ריש כללי מיגו) הכניס בין דיני מיגו להוציא הדין שלא אמרי' מיגו להוציא מחזקת אשת איש. (ומשמע שאי"ז רק משום מיגו נגד חזקה אלא הוא מדין מיגו להוציא). '''והגרע"א''' (תניינא קל"ח) כתב שמיגו לחייב את חבירו שבועה הוי מיגו להוציא כיון שמוציא ממנו שבועה. '''והחת"ס בב"ב''' (ל"א ב') נקט שמיגו לפסול אדם לעדות הוי מיגו להוציא כיון שמוציאין אותו מכשרותו. '''וגם הקצוה"ח עצמו''' (סי' קי"ב סק"ה) כתב בשני מלוים שיש נידון ביניהם מי קודם לגבות, ויש לא' מהם מיגו, חשיב מיגו להוציא כיון שמפסיד זכות גביה של חבירו. ושם הרי אינו נגד חזקת ממון כלל דהלוה ודאי חייב לשניהם וכל הנידון הוא איזה מהם קודם לגביה, ומבואר שכיון שמפסיד זכות גביה לחבירו חשיב מיגו להוציא. (וצ"ע בסתירת ד' הקצוה"ח). ז. '''וזכינו שהדברים מפורשים להדיא בשו"ת הרשב"א''' (שם) שכתב בביאור דין מיגו להוציא וז"ל "שאינו מן הדין שנוציא ממון מזה בטענה מפני שהיה יכול לטעון מה שהוא טען, ודי אם נאמר כן להעמיד". הרי להדיא שהחסרון במיגו להוציא הוא חסרון מסוים בהלכות מיגו, שאינו מן הדין להוציא ע"י מיגו "ודי אם נאמר כן להעמיד".
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)