פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
ברית משה/לא תעשה/ד
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== ג == וכל הנ"ל כתבנו לפום שיטות הפ"ד והדד"ח אבל כשאני לעצמי נ"ל בס"ד דרבינו והרמב"ם לא פליגי בהקדים לברר את שיטות הרמב"ם דמה הכריחו לומר דלא תנסו הזהיר שלא לנסות את הנביא נגד פשטות הקרא דמפשטות הקרא לא תנסו את ד' נראה שלא לנסות את הקב"ה הזהיר וכ"ת המכילתא הנ"ל הא גם מהמכילתא אין אני רואה שום הכרח לשיטתו כיון דגם להמכילתא י"ל דפשטות הקרא בא להזהיר שלא לנסות את הקב"ה אלא אחר שידעינן מאזהרה זו ילפינן שגם הנביא אסור לנסות דכל המנסה את הנביא כאלו מנסה את ד' אבל זה דלא בא להזהיר רק על הנביא ולא שלא לנסות את הקב"ה דבר זה מנ"ל הלא שיטתו נגד פשטות הקרא וגם נגד פשטות הגמ' דתענית, ואי"ל כיון דכתיב לא תנסו את ד' למד ממלת את לרבות נביא כמו שדרש ר"ע את לרבות ת"ח דע"ז ג"כ קשה דנהי דיכלינן למימר דאת לרבות גם נביא אבל מנ"ל דדוקא נביא גרידא אסור לנסות, ואחר שכתבנו את זה ראיתי בספר דבר המלך ז"ל שער ב' פ' ע"ח שכ' וז"ל הדרך הפשט הוא כי את לרבות דגם נביאים לא לנסות והעיקר קאי הצווי שלא לנסות הבורא יתברך כו' עי"ש [לכאורה צ"ע דלפום איזה שיטה כתב א"ז דלהרמב"ם לא בא אזהרה זו רק על נביא ולרבינו ודעמי' לא בא רק שלא לנסות את ד' וצ"ל דכ' לפום שיטות הרמב"ן והחינוך שאכתוב לקמן בס"ד] נראה דאפילו אם נאמר דאת לרבות נביא אבל על נביא גרידא ל"ל ותו אפילו אם נדחק עצמינו לומר כן אכתי קשה הלא הרמב"ם בסה"מ שורש ב' כתב שאין ראוי למנות במנין המצות כל מה שנלמד בי"ג מדות או ברבוי ומטעם זה לא מנה מוראות ת"ח בין המצות משום דנלמד מריבוי דאת עי"ש שהאריך בשורש זה וא"כ היכי מנה שלא לנסות את הנביא. וע"כ נ"ל בס"ד דלעולם סובר הרמב"ם דאת לרבות נביא ועל קושי' הנ"ל י"ל דהיה קשה לו דאי נאמר שבא להזהיר שלא לנסות את הקב"ה קשה למה כתיב כאשר נסיתם במסה לא לכתוב אלא לא תנסו את ד' אלקיכם וממילא הוי ידעינן מזה דאסור לנסות את הקב"ה בכל נסיונות ומדכתיב כאשר נסיתם במסה ע"כ הכרח לומר דלא בא להזהיר אלא שלא לנסות את הנביא דבמסה בנביא היה הנסיון כמ"ש המכילתא הנ"ל ואי לא הוי כתיב אלא ולא תנסו את ד' אלקיכם ה"א שלא בא להזהיר אלא שלא לנסות את ד' ע"כ כתיב כאשר נסיתם במסה לפרש שהיא אזהרה שלא לנסות את הנביא' וכ"ת אי לא הוי כתיב כאשר נסיתם במסה לא הוי ידעינן שאסור לנסות את הנביא וע"כ כתיב כאשר נסיתם במסה אבל אזהרת לאו לא הוי אלא שלא לנסות את ד', דזה אא"ל כיון דאת זה שאסור לנסות את הנביא ממילא הוי ידעינן מזה גופא דכל המנסה את הנביא כאלו מנסה את הקב"ה כהמכילתא הנ"ל וא"כ למה כתיב כאשר נסיתם במסה אעכ"מ להורות דלאו זה הזהיר שלא לנסות את הנביא וממילא ל"ק קושי' הראשונה הנ"ל וגם הקושי' שניה מיושב שפיר דכיון דמכאשר נסיתם במסה ידעינן שלא לנסות את הנביא ולא מאת גרידא א"כ תו לא הוי דבר הלמד מרבוי וע"כ מנה שפיר הרמב"ם כמובן, וגם דברי הרמב"ם בחיבורו עולים בס"ד יפה בזה דלכאורה יש לדקדק דכאשר נסיתם במסה שכ' בחיבורו מיותר אבל בהנ"ל מיושב שפיר די"ל דרצה להורות דמהיכי למד את זה שבא להזהיר שלא לנסות את הנביא כמובן, וגם מגמ' דתענית ל"ק על הרמב"ם מידי כיון דמפשטות הקרא כאשר נסיתם במסה ידעינן שבא להזהיר שלא לנסות את הנביא כמו שכתבנו א"כ ממילא י"ל דהרמב"ם למד הפשט בגמ' כך דהינוקא הכי קאמר לר"י ומי שרי לנסויי להקב"ה נהי דמקרא מפורש לא ידעינן את זה והכתיב לא תנסו את ד' דגמרינן מיני' אזהרה שלא לנסות את הנביא וא"כ ממילא ידעינן מק"ו שאסור לנסות את הקב"ה כמובן, וגם י"ל דהרמב"ם סובר דעכצ"ל הפשט בגמ' דהינוקא מחמת ק"ו הקשה דלכאורה קשה על הינוקא דמדוע לא הקשה ומי שרי לנסות תיכף כשאמר לו ר"י עשר בשביל שתתעשר מדוע אמר לי' מתחלה מנא לך אבל בהנ"ל דמק"ו הקשה מיושב שפיר די"ל דכשאמר לו ר"י עשר בשביל שתתעשר הי' סובר הינוקא דאפשר דאית לי' לר"י קרא מפורש ע"ז דמותר לנסות את הקב"ה אף שאסור לנסות את הנביא או אפשר שהיה לו בקבלה דמקרא דעשר תעשר גופא גמרינן דשרי לנסות את הקב"ה וכיון דקרא מפורש עדיף מק"ו ע"כ לא הקשה ומי שרי לנסות אלא הקשה מתחלה מנא לך ובתר שאמר לי' זיל נסי וחזי הינוקא שר"י מדעת עצמו אמר ע"כ הקשה עליו שפיר ומי שרי לנסות הלא יש ק"ו מנביא שאסור, וא"כ עכ"מ דמוכרחינן לומר הפשט בגמ' דמחמת ק"ו הקשה הינוקא דאלת"ה קשה דמדוע לא הקשה תיכף כהנ"ל כמובן. וא"כ ממילא י"ל דכיון דחזינן דגם ר' יוחנן מודה להינוקא בזה דהא דאסור לנסות את הקב"ה מק"ו ידעינן דמדלא השיב ע"ז מידי ע"כ סובר הרמב"ם לענין מנין המצות למנות שלא לנסות את הנביא כיון דילפינן את זה מקרא מפורש כאשר נסיתם במסה כהנ"ל אבל שלא לנסות את הקב"ה דמק"ו ילפינן לא מנה מהכלל שכ' בשורש ב' דדבר הלמד מי"ג מדות לא נמנה בין המצות אבל באמת לדינא מודה הרמב"ם דגם לנסות את הקב"ה אסור והא דל"כ א"ז בחיבורו י"ל דסובר דממילא ידעינן מק"ו מנביא כמובן, וגם מה מאד יש להבין לפי דרכינו מ"ש הרמב"ם ברמזיו הנדפס ריש הרמב"ם דמדע רמז מל"ת ס"ד דז"ל שלא לנסות את דבר ד' שנ' לא תנסו את ד' אלקיכם די"ל דברמזיו רצה לגלות דעתו הטהורה כרבינו דגם במצות אסור לנסות את הקב"ה דגם מצות דבר ד' נקרא כמובן ועי' בסדר משנה ז"ל הל' יסוה"ת פ"י שגם הוא הראה בגודל חריפתו שהרמב"ם מודה לשיטות רבינו וא"כ ממילא יש לנו אילן גדול להשען לומר כדברינו הנ"ל: ואי תקשה דלפי דברינו הדרא הקושי' לדוכתא דל"ל כאשר נסיתם במסה כיון דסוף סוף מה"ת אסור תרתי ואי משום דאז הוי אמרינן דלא תנסו בא להזהיר שלא לנסות את הקב"ה כהנ"ל מה הוי הלא גם את זה דאסור לנסות את הנביא הוי ידעינן מהדרש של המכילתא הנ"ל וא"כ בלאו כאשר נסיתם במסה ג"כ הוי ידעינן תרתי דבשלמא כשלא גמרינן אלא חדא דאסור לנסות את הנביא וכמ"ש בשיטות הרמב"ם הפ"ד והדד"ח הנ"ל אז שפיר י"ל כתריצותינו הנ"ל אבל לפי פשטינו בהרמב"ם דבאמת תרתי אסור מה לי כשגמרינן שלא לנסות את הקב"ה מק"ו או מקרא ע"ז י"ל דאי לא הוי כתיב כאשר נסיתם במסה והוי שדינן הלאו שלא לנסות את הקב"ה אז כשמנסה את הקב"ה ע"י מעשה לוקין עליו [וכמ"ש לקמן בס"ד דלפום שיטות רבינו באמת כן היא] אבל עכשיו דכתיב כאשר נסיתם במסה ושדינן אזהרה שלא לנסות את הנביא כהנ"ל אף דידעינן מק"ו שאסור לנסות את הקב"ה אבל אינו לוקין עליו משום דאין עונשין מה"ד עי' במהרש"א ז"ל סנהדרין ס"ד ד"ה ומזרעך שכ' הטעם דאין עונשין מה"ד דמפני שזה חמור ממנו אינו מתכפר בכפרה המפורש בקל ממנו [ובמלא הרועים ח"ב אות ע' כתב בשם הליכות עולם טעם אחר לפי שק"ו ניתן לדרוש מעצמו ושמא טעה בו לכך אין עונשין וא"כ י"ל דבנידן שלפנינו גם הליכות עולם מודה להטעם של המרש"א דבק"ו זה ליכא טעות, אבל גם י"ל לאידך גיסא דלפי מ"ש החינוך ז"ל מצוה תכ"ד הטעם שאסור לנסות את הנביא וז"ל לפי שבנסיון היותר בנביא האמת ימצא הפסד כי פעמים יחלקו עליו מתוך כך בני אדם המקנאים בו והכואבים למעלתו ודבר הנבואה איננו ענין תמידי לכל נביא כי פעמים לא יתנבא כ"א מעט ואם בכל פעם ופעם נטרידהו לתת אות ומופת נאמן שהוא נביא יהי' סבה לעם שימרדו בו כו' עי"ש וזה הטעם בקב"ה באמת ליתא וא"כ י"ל דגם בנידן שלפנינו חולק הליכות עולם על הטעם של המרש"א אבל אנו הולכים בזה בעקבותיו של המרש"א] וא"כ י"ל דמשום שלא יהא לו כפרה במלקות כשמנסה את הקב"ה מחמת חומר האיסור ע"כ כתיב כאשר נסיתם במסה כדי שנגמר מהקרא שלא לנסות את הנביא ושלא לנסות את הקב"ה מק"ו כמובן. וכיון שבררנו בס"ד שהרמב"ם מודה לרבינו ממילא י"ל דגם רבינו מודה בעיקר הדין להרמב"ם אלא סובר הפשט בגמ' דתענית הנ"ל פשוט דולא תנסו בא להזהיר שלא לנסות את הקב"ה וע"כ מנה במנין המצות את זה אבל לדינא באמת מודה להרמב"ם דגם לנסות את הנביא אסור כיון דכשמנסה את הנביא הו"ל כאלו מנסה את הקב"ה כהנ"ל בשם המכילתא והא דל"כ את זה י"ל דסובר דממילא ידעינן במכ"ש ממד"כ שאסור לנסות את הקב"ה אפילו במצוה דכיון דאפילו במצוה אסור לנסות את הקב"ה מכש"כ ע"י נביא וא"כ לא נשאר תו אלא לתרץ כאשר נסיתם במסה לפום שיטות רבינו, וע"ז י"ל דסובר דלא כדי לאשמעינן איזה דין כתיב כאשר נסיתם במסה כמו שסובר הרמב"ם אלא משה רבינו ע"ה הי' מוכיח אותם במשנה תורה על כל המקומות שהכעיסו את המקום כמ"ש רש"י ריש פ' דברים ומשום דרצה להוכיח גם על מה שעשו במסה ע"כ כתיב כאשר נסיתם במסה כן נ"ל בס"ד בשיטות רבינו ודו"ק: וא"כ לפי הנ"ל הדרא הקושי' על הרמב"ם דהיכי למד מכאשר נסיתם במסה את שיטתו הלא י"ל דכתיב כמו שסובר רבינו, וע"כ נ"ל בס"ד דבזה פליגי דבספרי ריש פ' דברים איתא פלוגתא בזה דמה שהזכיר משה רבינו ע"ה כל הני מקומות במדבר בערבה מול סוף וגו' משום שרצה להוכיחן כמ"ש רש"י שם או לא ר' יהודא סובר שרצה להוכיחן ור' יוסי בן דורמסקית עשה אותן מקומות שנקראו כן כ"כ הרמב"ן ז"ל ריש פ' דברים וא"כ י"ל דרבינו סובר בגמ' דתענית כר"י דספרי וא"כ קשה הלא על מה שעברו במסה לא מצינו שום רמז תוכחה עי' רש"י ריש דברים היטב ותראה שכן היא אעכצ"ל דכאשר נסיתם במסה באמת משום תוכחה כתיב וע"כ שפיר כתב רבינו דלא תנסו בא להזהיר שלא לנסות את הקב"ה, אבל הרמב"ם י"ל דסובר בגמ' דתענית כריב"ד דספרי דלא משום תוכחה הזכיר אותן מקומות וע"כ שפיר י"ל דכאשר נסיתם במסה לא משום תוכחה כתיב אלא כהנ"ל, או י"ל דלעולם גם הרמב"ם סובר כר"י דספרי אלא בזה פליגי דתו איתא בספרי שם ר' יהודא אומר הרי הוא [כוונתו על מלת במדבר כמ"ש רש"י ריש דברים ד"ה במדבר] ויאמרו להם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ד' בארץ מצרים ד"א במדבר זה הכלל על מה שעשו במדבר כו' עי"ש וא"כ י"ל דהרמב"ם סובר בגמ' דתענית כלשון אחר דספרי וע"כ ממילא הי' בכלל התוכחה של במדבר גם מה שעשו במסה כיון דמלת במדבר קאי על כל מה שעשו במדבר וממילא ליכא תו למימר דכאשר נסיתם במסה משום תוכחה כתיב וע"כ גמר הרמב"ם שפיר את שיטתו כהנ"ל, אבל רבינו י"ל דסובר בגמ' דתענית כהדעה ראשונה של ר"י דספרי דברמז של במדבר לא הי' מוכיח אלא על מה שאמרו מי יתן מותנו וגו' וכמ"ש רש"י בדברים וא"כ לא מצינו תוכחה על מה שעשו במסה וע"כ צ"ל דכאשר נסיתם במסה כדי להוכיחן על מה שעשו במסה כתיב וע"כ גמר רבינו שפיר את שיטתו ודו"ק:
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית