פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
מעשה רקח/שבת/ב
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
== כג == '''ובעיר הסמוכה לספר וכו'.''' [ונ"א מצאתי בכ"י וכפר הסמוכה] בגמרא דעירובין דף מ"ה אמרינן אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ובבל כעיר הסמוכה לספר דמיא ותרגומא נהרדעא ופי' רש"י תרגומא איזו היא עיר בבבל דהויא סמוכה לספר נהרדעא שהיתה סמוכה לגוים מצד אחד ולעירות שיושבים בהם בני גולה מצד שני ע"כ. ולכאורה קשה דאם כן מאי קמ"ל הרי כבר תני בברייתא דלעיל דבעיר הסמוכה לספר אפילו לא באו אלא על עסקי תבן וקש וכו' והדבר פשוט דרש"י ז"ל כוונתו לומר דאף דלא מקרי סמוכה לספר ממש ר"ל מצד המלכיות כי הכל הוא ממלך אחד שהרי בבני גולה קאמר ודין הברייתא הוא בספר שהוא עיר המבדלת בין גבול ישראל לגבול האומות אפילו הכי מכיון שבמקצת אותו מלכות יש באיזה עיירות מצד אחד כולם ישראל או שאותה העיר היא סוף ישיבת ישראל הרי נדון כספר לענין זה וכן נראה גם כן ממ"ש בפרק מרובה דף פ"ג גבי ההיא דלא יגדל אדם את הכלב וכו' ובעיר הסמוכה לספר שרי וקאמר התם נמי דבבל כעיר הסמוכה לספר דמי תרגמא נהרדעא ופי' רש"י בבל שם המדינה ועיר אחת שבה נקראת נהרדעא ואותה העיר סמוכה לספר ואשמועינן רב נחמן דהואיל ויש בבבל ישוב קבוע וישראל הרבה מותר לגדל כלבים בעיר הסמוכה לספר כאילו היא מארץ ישראל ע"כ. הרי שכוונתו דאף שאינה מארץ ישראל כלומר שהוא חוצה לארץ ואינו ארצינו אלא ממלכות האומות אפי' הכי כיון שיש בהם ישוב קבוע וישראל הרבה שפיר דמי ועיין להרב תורת חיים שפירש כן אלא שהוא ז"ל נראה שלא הבין כן בדברי רש"י ז"ל והדבר מבואר שזו היא כוונתו כמ"ש. מעתה קצת קשה למה לא הזכירו רבינו בדין זה ולא בפ"ה מהלכות נזקי ממון וגם בהרי"ף והרא"ש והרב ב"י ז"ל לא מצאתיו וצריך לומר דמשום דמלתא דפשיטא היא לא הזכירוהו ודוחק. '''וכשיצילו את אחיהם וכו'.''' דין זה הוא ברייתא בעירובין דף מ"ה דפריך תלמודא אלא אי קשיא הא קשיא דתנן בראשונה לא היו זזין משם כל היום התקין רבן גמליאל הזקן שיש להם אלפים אמה לכל רוח ולא אלו בלבד אמרו אלא אפי' חכמה הבאה לילד והבא להציל מן הגייס ומן הנהר ומן המפולת ומן הדליקה הרי הם כאנשי העיר ויש להם אלפים אמה לכל רוח ותו לא והא אמרת כל היוצאין להציל חוזרין למקומם ואפילו טובא אמר רב שחוזרין בכלי זיין למקומם כדתניא בראשונה היו מניחין כלי זיינן בבית הסמוך לחומה פעם אחת הכירו בהם אויבים ורדפו אחריהם ונכנסו ליטול כלי זיינן ונכנסו אויבים אחריהם דחקו זה את זה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו אויבים באותה שעה התקינו שיהיו חוזרין למקומם בכלי זיינן רב נחמן בר יצחק אמר לא קשיא כאן שנצחו ישראל את אומות העולם כאן שנצחו אומות העולם את עצמם ע"כ. ונראה ברור דהך חוזרין בכלי זיינן למקומם ר"ל אפילו לבתיהם דלא כתירוצא קמא דרב יהודה אמר רב וכמ"ש רש"י שם וטעמו ונימוקו עמו משום דהתם קאי תלמודא בשכבר נעשה מעשה עיי"ש אמנם הכא על כרחך למקומם דקאמר ר"ל לבתיהם ממש מכח עובדא דברייתא ואם כן קשה דמה הועיל רב לקושיית מתניתין דבראשונה דלא שרי אלא אלפים אמה ותו לא ואם נאמר דההיא מתניתין מוקמינן לה בלא כלי זיין קשה תרתי חדא דלהציל מן הגייס מסתמא בעי כלי זיין ותו דאיך יתכן דבלא כלי זיין אינו יכול להלך אלא אלפים אמה ותו לא ובכלי זיין אף לביתו יכול לילך ולמעבד איסורא דאורייתא ואיסורא דרבנן לא שרינן ומלבד זה כל בתר איפכא הוא דיותר מתפחד האדם בשאין כלי זיינו עמו דאין לו במה להציל עצמו מן האויבים מכשהוא חגור בכלי זיינו דאין פחד האויב כל כך לנגד עיניו. ואפשר לומר דחז"ל לא רצו להתיר בשאין עמו כלי זיין מאידך גיסא דאפשר שאינו מתפחד כל כך דכיון שהאויבים ידעו שאין עמו כלי זיין שכבר נטלוה ממנו תו לא קפדי עליה משא"כ בשכלי זיינו עמו שיחושו שמא ירדוף עוד אחריהם ולכך התירו לו לחזור למקומו. '''והיותר ''' נראה לענ"ד עיין מ"ש רש"י ז"ל בהך ברייתא וז"ל מניחין כלי זיינן בחזירתן בבית החיצון שמוצאין חוץ לחומה ע"כ. נראה מדבריו דבראשונה נמי היו חוזרין בכלי זיינן אלא שלא היו מוליכין אותם לביתם אלא היו מניחים אותם בבית החיצון סמוך לחומה שלא לחלל שבת ואם כן צריך לומר דהך בית סמוך לחומה היה מסתמא בתוך אלפים אמה למקום שהיו עורכין שם המלחמה וכשראו בית דין שזה לא היה מספיק משום מעשה שהיה גזרו והתקינו מחדש שיהיו רשאים לחזור אפי' לביתם בכלי זיינן והשתא אתי שפיר דההיא מתניתין דולא אלו בלבד אמרו וכו' נשנית קודם הך דבראשונה וכיון שראו שגם זה לא הועיל וכו' כדי שלא תהא מכשילן לעתיד לבא התירו לגמרי לחזור בכלי זיינן והיינו טעמא שכתב רבינו ז"ל. '''אלא ''' דקשה טובא ממ"ש רבינו סוף פרק כ"ז וז"ל וכל היוצאים להציל נפשות ישראל מיד כותים או מן הנהר או מן המפולת יש להם אלפים אמה לכל רוח ממקום שהצילו בו ואם היתה יד הכותים תקיפה והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו וכו' הרי אלו חוזרין בשבת למקומם ובכלי זיינן ע"כ. והשתא קשה תרתי חדא דפסק אלפים אמה ותו לא דהיינו ההיא דולא אלו בלבד אף דלזה היה אפשר שהבין הסוגיא כתירוצא קמא שכתבנו ותו דמ"ש ואם היתה יד הכותים תקיפה והיו מפחדים וכו' משמע דדוקא ביד הכותים תקיפה הא לאו הכי אסור ובפרקין כתב שלא תהא מכשילן לעתיד לבא דמשמע דהתירו חזירתן משום הליכתן בכל גווני ובאיזה מציאות שיהיה ותו דמנא ליה לרבינו חילוק זה דיד הכותים תקיפה אי ס"ל כתירוצא דרב נחמן בר יצחק דמתרץ כאן שנצחו ישראל את אומות העולם כאן שנצחו אומות העולם את עצמם בחילוק זה לא שייך יד כותים תקיפה דרנב"י לא נחית לזה ולא חילק אלא דבנצחו אומות העולם אז באותה שעה דהיינו אותו שבת יש להם לירא שמא יחזרו לרדוף אחריהם כיון שראו שהשעה משחקת להם והשטן מרקד ביניהם לומר רדפו מהר אחריהם עוד כי תשיגום ואף שיד ישראל תקיפה ולפחות בשוים יש להם לירא מהם ואם נצחו ישראל את אומות העולם [אף את"ל שיד הכותים תקיפה] על כל פנים באותה שעה לבם נמס כדונג ולא יתנו לב לשוב עוד לרדוף כיון שראו כי קצור קצרה ידם ואין לאל ואף שיד הכותים תקיפה ויש לחוש שיתקבצו לבא על ישראל לא יהיה באותה שעה ובאותו יום לחלל שבת על זה ללא צורך ובאמת שהדבר אצלי קשה טובא דלענין לפסוק כתירוצא קמא דרב ותירוצא דרנב"י לא הוה קשה ולא מידי דדרך הפוסקים לפסוק ככל התירוצים לקולא בענין סכנת נפשות אמנם מה שכתבתי קשה. '''והנה ''' הרב המגיד שם כתב וז"ל ומ"ש ואם היתה יד כותים תקיפה וכו' שם במי שהוציאוהו משנה וגמרא מפורש כן ע"כ. ואחרי המחילה רבתי מכבוד רבנותו ז"ל לענ"ד נראה צריך פירוש לפירושו דהיכן מצינו מפורש שם דין זה של יד הכותים וכו' אלא צריכנן למשכוני נפשין דכוונתו כתירוצא דרב נחמן דמחלק בין נצחו וכו' ורבינו שכתב ואם היתה יד הכותים תקיפה כוונתו שנצחו ישראל ורוצה לומר תקיפה בשעת המלחמה והכי דייקי דבריו ז"ל שכתב והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו דמשמע בשביל שנצחו אומות העולם כאמור לעיל וצ"ל דכאן פסק כהך תירוצא דזה הוא עיקר הדין דקי"ל כרב נחמן דהוא בתרא ובפ"ב פסק כאוקמתא דרב וכפשטא דברייתא לקולא דבספק נפשות מקלינן טפי ומטעמא דלא תהא מכשילן לעתיד לבא ועיין להרב כנסת הגדולה או"ח שיישב ההיא דפרק ב' כאמור ושכן נראה ממ"ש פ"ו מהלכות מלכים עיי"ש אכן מה שהקשה למרן ז"ל שכתב שם לשון ואפשר י"ל משום דבגמ' לא התירו אלא החזרה בכלי זיין ולא הוזכר שאר התירות שכתב רבינו שם אלא שרבינו על פי דרכו דסמיך אטעמא דשלא תהא מכשילן לעתיד לבא כתב כן.
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית: רמב"ם