פתיחת התפריט הראשי
דף הבית
אקראי
כניסה לחשבון
הגדרות
אודות אוצר הספרים היהודי השיתופי
הבהרות משפטיות
אוצר הספרים היהודי השיתופי
חיפוש
עריכת הדף "
שער אפרים/קונטרס אחרון מבן המחבר
" (פסקה)
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
==ד== '''ב[[שער אפרים/ד|שאלה ד]]:'''{{ש}} תשו' זו נשלחה אלי מק"ק פראג מאוהבי הרב המופלג כמהר"ר אליה שפירא בעל המחבר אלי' זוטא ואלי' רבא. וז"ל בפניא די"ט ומעלי שבתא. ורב חדותא. לרב באורייתא. נהירין ליה שמעתתא. מוהר"ר יהודא ליב כ"ץ יצ"ו יסגא אחריתו מראשיתו. האלוף כהר"ר וואלף בן אחותו נתן לי קונטרוס א' וביקש ממני לעיין בה הואיל שאני עוסק עתה בהלכות פסח ועיינתי במה שנתקשה מכ"ת על פסק של מר אביו ותשו' מ"ב בא' שנזכר אחר שש שלא מכר יי"ש ופסקו לשפוך היי"ש וכן לאחר פסח אסור] אף בהפסד מרובה ולמען אהבתו וחבתו עלי אשיב לו על ראשון ראשון ובקצרה. מה שהקשה על תוס' ד"ה ודעתו עלוי' כו' דף ו' יעיין מר במהרש"א וימצא נחת. ומה שתמה על הב"ח סימן תל"ד שפי' דברי רש"י שם שמא ימצא גלוסקא יפה בתוך הפסח א"כ מאי פריך הש"ס וכי משכחת לה לבטלה הא איירי תוך הפסח ומתוך כך פי' מר פי' אחר ואינו נ"ל עיקר שאין הלשון בפרש"י סובלו כלל למעיין וכדברי הב"ח מבואר בר"ן ריש פסחים גם קשיא על פי' מכ"ת מתוספות ר"פ כל שעה ד"ה ואי כו' דדייקי מדפריך וכי משכחת ליבטלה משמע דכל שלא משכחת אינו עובר אלמא דמקשן היה ידע דמיירי תוך הפסח. ועל קושית מכ"ת י"ל דפריך משום דלא ידע דא"א לבטל תוך הפסח ומשני ליה התרצן דאמר ר"א שני דברים כו' גם אשתמיט למר דברי הב"ח גופי' סי' תל"א דף רס"ט ע"א דמשמע הכי להדיא ע"ש. ובאמת אי לאו דברי התוס' והר"ן שהבאתי הייתי מפרש דברי רש"י דפי' הכי למסקנא דש"ס דמשני דלמא משכחת לה לבתר איסור דאכתי קשה ביטול למה לי כשישכח יבערנו אלא צ"ל נמי משום דדעתיה עלוי' וחס לשרוף ודו"ק שהוא נכון. ומה שידיו רב לו דשקיל וטרי בתוס' ד"ה ואם כו' דף י"א במה שהקשה על רש"י במאי דשינה ולא נקט בזמן הביעור והקשה מכ"ת משום דר"י דקאמר בשעת הביעור מיירי בתחלת שש דוקא דהוא זמן שרפה ולכך שינו חכמים ואמרו בתוך המועד נלע"ד תוס' הוכיח דמיירי ר"י בכל שעה ששית דהא טעמא דר"י דאינו בודק אח"כ מגזרה דלמא אתי למיכל מיניה ושעה ששית מותר מדאורייתא לאכול רק מדרבנן דגזרי דלמא טעי בשביעית כדפי' רש"י במתני' דתולין ודאי לא יגזור אפי' על בדיקה והא דקאמר שורפין בתחלת שש היינו מדרבנן ור"י הכא שעת הביעור דאורייתא קאמר וכן משמע בר"ן דאף לפי' רש"י דמותר לר"י כל שעה ששית: גם מה שכתב מכ"ת דמוכח מדברי תוס' הנז' אליבא דרש"י שאינם עוברים על בל יראה עד שתחשך ואין אסור בהנאה והעמיד מכ"ת יסוד גדול לדינא על זה יפרוש לי מר דבריו ושיחותיו שהם תמוהים מאד בעיני ומ"ש תוס' דרש"י לא רצה לפרש כן מפני שפי' במשנה דבודקין שלא יעבור בבל יראה כו' ע"כ פירושו דלכך לא פירש"י לאחר המועד על אחר הפסח דאחר הפסח ליכא בבל יראה אבל באמת ע"פ משש עד שתתשך ודאי אסור בבל יראה וגם אסור בהנאה והא דמותר לבדוק עד שתחשך כתב הר"ן הטעם דחכמים לא גזרו דלמא אתי למיכל אלא היכא דאיכא כרת ודו"ק: גם מ"ש מכ"ת שכן מצא בהדיא ברש"י דף כ"ח גבי חמץ לפני זמנו שפי' לפני זמנו משש עד שתחשך עכ"ל והיינו שרש"י אזיל לטעמו שאין עוברים בבל יראה עד שתחשך עכ"ד תמיה לי דאף הרמב"ם וסיעתו שפסקו דאסור בהנאה משש עד שתחשך פי' נמי הכי לפני זמנו משש עד שתחשך אלא דס"ל דהלכה כר"י דעובר עליו וכמ"ש ב"י בסי' תמ"ג וכן נראין דברי רש"י כדמשמע בב"י שם סוף דבר איני רואה כלל בדברי רש"י שיתיר משש עד שתחשך אלא ס"ל כמו דקי"ל עיקר כרמב"ם וסיעתו ודעה אחרת דפסקו כר"ש בטלה לגמרי נגד הרמב"ם וגאונים וכמ"ש המגיד. וגם מ"ש מכ"ת על ראיה שהביא בתשו' מ"ב ממתני' דיבדוק לאחר מועד דמתני' מיירי שלא בטלו אבל אנן דבטלינן מותר בהנאה ושכן מצא בב"ח סי' תמ"א עכ"ד באמת שכן כתב הב"ח לחד תירוצא והיינו לבעל העיטור דמתיר חמץ אחר פסח בהנאה אבל להטור דקי"ל כוותיה דאסור בהנאה מיירי אף שביטלו גם ק"ק על הב"ח שסמך על סי' תל"ה בסי' תמ"ח ושם מוקי רישא דמתני' דיבדוק תוך המועד אף שביטלו א"כ סיפא דומיא דרישא וכן משמע פשטא דמתני' ואי קשיא על מ"ב הא קשיא הא פירשו תוס' על מתני' דיבדוק לאחר מועד כדי שלא יתערב חמץ של איסור בהיתר ויאכלנו ע"כ א"כ י"ל דבהנאה מותר ובזה נמי קשה על הב"ח סי' תמ"ח מאי פריך על בעל העיטור מיהו בר"ן וברטנורה ראיתי שלא יתערב חמץ שאסור בהנאה כו' מ"מ אין ראיה ממתני' כלל די"ל דמשום איסור אכילה צריך לבדוק ומכ"ש שאין קושיא כלל ממתני' על בעל העיטור גם נ"ל דאף להר"ן וברטנורה י"ל דמתני' מיירי בין בביטלו בין לא ביטלו ובביטלו בעינן בדיקה אחר הפסח רק משום איסור אכילה ובלא ביטלו משום איסור הנאה נמי. גם קשה לי על ראיה שנית שהביא מ"ב מהא דאמר רב המוצא חמץ בי"ט יכפה עליו כלי וכתב הר"ן דשורפו לאחר י"ט וזה ודאי מיירי בביטלו ע"כ דלמא מיירי הר"ן בי"ט ראשון דצריך לשורפו בח"ה וכן מצאתי להדיא בתשו' מהרי"ו סי' קצ"ג וז"ל המוצא חמץ בי"ט יכפה עליו כלי עד חוש"מ וישרפנו ומ"מ אף שדחיתי ראיותיו מ"מ אין לנו ראיה להיתר ואדרבה מצינו שהטור סי' תמ"ח אוסרו ומה שכתב מכ"ת דירושלמי שהביא הטור סי' תמ"ח מיירי בזמנו שהיה מבטלין בלב הוא דחש לאסור בהנאה אחר הפסח אף שביטלו דשמא שכח לבטלי ויערים לומר שביטל אבל אנו שנוהגין לומר כל חמירא כו' בפה תכף אחר הבדיקה אין חשש ספק שבוודאי בטלו עכ"ד באמת ששמעתי לכמה לומדים שמקשים זה על תשו' מ"ב ובונים יסוד גדול על זה להקל ולענ"ד ודאי זה ליתא דא"כ תקשי על ב"י סי' תל"ד שכתב דלירושלמי צריך לומר דוקא בפה מדכתב ויאמר כל חמירא כו' דיהא דברי הירושלמי סותרין ועוד דאף לטור שכתב דסגי בלב מ"מ הא כתב בסי' תל"ו שנוהגין לומר בפה משום ע"ה שלא ישכחו וכיון שהיו נוהגין בדורו כן איך החמיר עלינו כל כך לאסור כדברי ירושלמי לאסור בהנאה גם הש"ע ולבוש שהיו בזמנינו פסקו הכי בסי' תמ"ח אלא ודאי חכמים החמירו בגזרתם שלא יבאו להקל בחמץ בפסח וחששו שמא ישכח אדם לבטלו ויאמר שבטלו ובודאי שכיחי כמה ע"ה ששוכחים לבטל וכי אכשר דרי ואף שידע שזה ביטל ויש לו עדים מ"מ לא פלוג רבנן בגזרתם וחששו שמא פעם אחרת יתירו למערים לומר שביטלו כדמשמע בירושלמי. גם נ"ל דכיון שעיקר ביטול בלב הוא לא מהני אמירה בלא מחשבת הלב שמכוין ממש לבטל כהפקר וכמה ע"ה שמהגים כל אמירת כו' ואינם יודעים מה מהגים וביטול כזה אינו מועיל לענ"ד דהא כתב הטור סי' תל"ו דעיקר הביטול שמחשב בלבו לבטלו רק שנוהגין לדבר משום ע"ה וא"כ יהא תקנתו קלקלתו אלא דלא מהני ואף דרמ"א כתב בש"ע סי' תל"ד ז"ל ויאמר הביטול בלשון שמבין ואם אמרו בלשון הקודש יצא ופי' בע"ח דאפי' אינו מבין יצא ע"כ זה צריכה עיונא שעיינתי בכל ספרי ש"ע ישנים וחדשים ולא כתב כלל תיבת יצא רק ז"ל ואם אמרו בל' הקודש כל חמירא כולל חמץ כו' משמע דקאי למטה על כל חמירא שכולל הכל וכן ראיתי מבואר בלבוש: גם עיינתי במקור דין זה שהוציאו רמ"א מתשו' מהרי"ו סי' קצ"ג ז"ל עמי הארצות ונשים יבטלו בלשון אשכנז ע"כ ולא כתב מידי מהך דיעבד ואף דבסימני מהר"ם רבקש וע"ת ונ"ץ מציין מהר"י ברין טעות הוא בידם שהיה כתוב מהרי"ו וטעה הסופר לכתוב מהרי"ב וסברי שהוא מהר"י ברין וזה פשוט. ואין ספק אלי שאיזה תלמיד טועה הכניס בדברי רמ"א תיבת יצא שהיה קשה לו לשון רמ"א שכתב ואם אמר בלשון הקודש כל חמירא כו' דקשה הא כל חמירא אינו לשון הקודש אלא לשון תרגום ולכן חשב שיש ס"ס ברמ"א וצ"ל בלשון הקודש יצא. ולענ"ד אין זה קושיא דקרי לשון הש"ס לשון הקודש דהא בתרגום אין נכלל בחמירא שאור וחמץ כמ"ש בלבוש. ועוד נ"ל דאף אם נאמר דרמ"א כתב ואם אמרו בלשון הקודש יצא היינו שיודע בלבו שמבטל ומפקיר באמירה זו אלא דאין מבין לשון הקודש ומ"מ יודע שמבטל בזה ולכך יצא דלא גרע מביטול לחוד אבל בשאינו יודע כלל שמפקיר ומבטל בזה רק אמרו כעוף המצפצף כמו שישנו הרבה ע"ה אינם יוצאים כלל העולה דאין יוצא בשאינו מבין וא"כ נשאר החשש במקומו שמא יערים ויאמר שהבין וידע וגדולה מזו ראיתי בר"ן ריש פסחים דטעמא דבדיקה דחששו לבני אדם שלא יבטלוהו במחשבתן לגמרי. ועוד נ"ל דעכשיו שתיקנו דבלילה אומרים דלא חזיתי' וביום אומרי' נמי דחזיתי' כדאיתא סי' תל"ז א"כ אין הכוונה כלל לבטל בלילה היין שרף ושאר חמץ שבביתו ואין מבטל אלא דלא חזיתי' וא"כ עיקר הביטול ביום וביום ודאי הרבה אנשים בעלי עסקים שוכחים לבטל בזמנו ובר מן דין יש לדמותו להא דאמרי' בש"ס ביצה דף ה' דמה שאסרו חכמי הש"ס אף דאין הטעם שייך האידנא אין להתיר וכן מבואר בטור י"ד סי' קט"ו גבי גבינה וק"ו שאין כח לדידן להתיר. גם מ"ש מכ"ת לחלק דדוקא אחר הפסח שיטנו לבו לומר שבטלו אבל לא בנדון זה שמצא בע"פ אחר שש ואומר שמבטלו עכ"ד ודאי קושטא קאמר אבל אין כדאי בסברא זו להתיר איסור ועוד הא אמרינן בשבת אדם בהול על ממונו ואי לא שרית ליה אתא לכבויי'. גם נ"ל דהנזכר אחר שש או תוך הפסח גרע יותר דמצוה דרבנן לשורפו אף שביטלו כדמוכח בש"ס דכופה עליו כלי דלעיל ואם עבר ולא שרפו ודאי אסור בהנאה אחר פסח וגם הירושלמי לא הוצרך לאסור אלא במצא חמץ בביתו אחר פסח שלא ידע ממנו תוך הפסח ואף שכשנזכר בתוך שעה ששית דעתי נוטה לאסור דהא מדרבנן אסור בהנאה ועוד הא בתשו' מ"ב שם כתב עוד טעם שאין הביטול מועיל ליי"ש זה כיון שדעתי' עילוי' ודואג עליו ועובר על בל יראה עד שיבערנו מן העולם: סוף דבר חלילה להקל ולהתיר בהנאה בחמץ גמור אחר פסח בין שנזכר אחר שש ובין אחר פסח ויפה הורו הראשונים ויען שהוא סמוך לחג הסוכות וטרידנא בטירדא דמצוה סוכה ולולב והסופר צריך להעתיקו לכן קצרתי ועכ"ת ישיב לי תשובה נכונה ואם הוטב בעיניו אזי אפשר לו להדפיסו בתוך תשובותיו: שוב בא לידי ס' שיירי כ"ג וראיתי שכ' סי' תמ"ח דירושלמי מיירי שלא הפקיר לפני עדים אבל הפקיר לפני עדים או לפני ב"ד מותר אפי' באכילה והביא ראיה מדקאמר התם בנפלה עליו מפולת לית כאן הערמה ע"כ ולענ"ד אין ראיה דשם ליכא חשד כלל אבל בהפקיר ובטול לא פלוג רבנן כדפירשתי לעיל וכן משמע בטור ואחרונים אף שמביא שם ראיה מפסקי רקנטי סי' קנ"ז מ"מ כל הפוסקים חולקים עליו כדפרישית ועוד הא רקנטי מתיר שם אף לכתחלה וזה לכ"ע אסור ועוד נ"ל דרקנטי מיירי במפקיר ממש ומוציאו לחוץ דרך הפקר גמור דבזה לא תקנו חכמים שישרפנו כיון שהיה מפקירו כדין הפקר גמור וצ"ע. ויותר תימא על ע"ת ס"ס תמ"ז שהשיג על שכ"ג ומתיר אף בהפקיר בינו לבין עצמו והביא ראיה מא"ח סי' רמ"ו בשבת דלא דק דבזה גרע בחמץ בפסח דחיישינן להערמה וכמ"ש בס' מטה משה סי' תקמ"ד להדיא ומשמע נמי שם דאף ביטל בפני עדים לא מהני. ובעיקר התשובה ממר אביו באם עבר ומכרו לעכו"ם דשקיל וטרי ומדמה לדין חליפין דמותר לאחרי' וה"ה דמותר היין שרף לאחרים וכתב אף שיש לחלק דהכא היין שרף עצמו הוא בעין כו' עכ"ד תמוה בעיני דפשוט וברור דאף דחליפי חמץ מותר מ"מ החמץ עצמו אסור אף אחר פסח וראייה מהג"ה מיימוני שהביא הב"י ס"ס תמ"ז אם נתערבו חיטי חמץ בחטים כשרים ולא נודע עד אחר פסח אף דקניס ר"ש מ"מ די שיוליך הנאה לים המלח ויזהר שלא יחזור עכו"ם וימכרנו לישראל אחר ע"כ הרי דאף דהוליך הנאה לים ומכרו לעכו"ם אפ"ה יזהר שלא ימכרו עכו"ם לישראל. ובזה שלום אהו' כנפשו הצעיר אליה שפירא: [[קטגוריה:רבי אליה שפירא מפראג]] '''וזו היא תשובתי:''' שר התורה. ארי שבחבורה. מנורה טהורה. חיית"י דכתר"י כתר שם טוב וכתר מלכות וכתר תורה. אבע"א גמ' אבע"א פלפול וסברה. סיני ועוקר הרים ומשברה. ה"ה אהובי נאמן בבריתי דיתיב בתוואני דלבאי. הרב המופלג כמהר"ר אליה שפירא נר"ו יאיר בתדירה. בריש כל מראי"ן אנא תמ"ה על ידיעות התמיהו"ת דבי אלי"ה תנא. עלי היו כולנה. לרב חסד"א ורב חינ"א. שעבר עיונו בשכלו הרמה בדעת ותבונה. אע"פ שזה סותר וזה בונה. מ"מ את וה"ב בסופה באמת ואמונה. וארימית ידי בצלו ובתחינה. להשוכן מעונה. קדם אלהא דמאי"ר עיינ"א. ינהיר לן עיינין מדאורייתא קדישא ומכסופא ישזבינא יהא רעוא דלא נכסיף לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי קדמנא. בפני מרנא ורבנא. מה טוב ומה נעים אמר נעים זמירות שגיאות מי יבינה. ואל אלהי אשים דברתי ואשיב לו על ראשון כו' בתשובה נכונה. לפי קט שכלי ובינה. וזה יצא ראשונה. ראשון לציו"ן הנה. פתח דבריו יאיר שאעיין ברש"א ואמצא נחת. את חטא"י אני מזכיר היום ואש בקרבי קודחת. כבשר בקלחת. דגברא ערטילאי אנא וספרי ואור עיני אין אתי חרות על הלוחת. מיום שיצאתי מביתי בית מלא ספרי' ונלקתי בעו"ה במכה משולחת. אל ארץ אחרת כיום הזה ואת כל ותוכחת. מכת המדינה בפח ופחת ושמוני כעיר הנדחת. לא מצאתי נחת ולעיין בו אם הלכה זו מקופחת לטעום טעם כבדבש הצפיחת. דאין אומן בלא כלי מצלחת. ובקצת ספרים הנמצאים אתי עמי במחיצתי לע"ע אני משתעשע בהם אחת לאחת. ובזה אין הלכה זו מרווחת ואין הקומץ משביע את האר"י להשיב על אמרותיו טהורות בתשובה נצחת הנה מ"ש מכ"ת שפירושי בלשון רש"י אינו סובלו למעיין לא ידעתי למה אי משום דאומר אפי' ברגע א' דשפת יתר הוא פשיטא דעובר כשמשהא ברגע בתר איסורא כי ה"פ ע"י שחס עלה לשורפה ומשהא כי חושב מחשבות איך להצילה וביני ביני יעבור הזמן ברגע א' ומסייע לן נמי פירש"י בריש דף ז' ד"ה כיון דאיסורא דרבנן הוא כו' ולא מצי מבטל לה בלבו וכיון דחס עלה ומשהא לה פורתא עבר עליה עכ"ל ואיכא למידק מאי בעי רש"י הלא כבר מלתא דא אמורה לעיל ונראה דה"פ דפריך ונבטלי' בשית כיון דזמן ביעורא הוא ולא פשע ומשני כיון דאסורא כו' ולא מצי מבטל לה בלבו וא"ת לבטלה בשריפה כיון דזמן ביעורא הוא ולז"א כיון דחס עלה פי' לשורפה ומשהי ליה פורתא עבר עליה וכמ"ש לעיל כי על הביטול בלב אינו חס כמו על השריפה דבידים הוא מאבדה וכמ"ש בהג"ה בשאלה ד' ע"ש דבזה מתורץ נמי קושית התוס' לשם. וליכא למימר דכוונת רש"י הוא בזה לומר על שמא ימצא תוך הפסח וכמ"ש מכ"ת וכו' הא כבר פירש"י זה לעיל ומאי דפריך ונבטלי' בשית קאי על הא דמשני דלמא פשע כו' ותו שהרי לרש"י אסור לשרוף בי"ט ואיך נוכל לומר דרש"י איירי ביו"ט וחס עלה לשורפה דאפי' אינו חס עלה אסור לשורפה מטעם הבערה שלא לצורך וכמו שאבאר בסמוך: ומ"ש מכ"ת גם קשה על פי' מכ"ת מתוס' ר"פ כל שעה ד"ה ואי כו' עכ"ל ולענ"ד אין כאן סתירה כלל כי התוס' אזלי לשיטתם בסוגיא זו כמ"ש בפ"ק דף ו' ד"ה ודעתי' עילוויה והקשו על פירש"י שם כי דרך אחר היה להם בסוגיא זו דפריך וכי משכחת לה לבטלה כלומר בין ע"י ביטול בלב בין ע"י ביטול שריפה וכמ"ש הב"ח בסי' תל"א ע"ש ודין גרמא דהקשו על רש"י שם (אמנם לפי מ"ש בהג"ה שם דפריך על הביטול בלב דוקא ובפרט לפי מ"ש הרקנטי בתשו' דיוכל לבטל ע"מ לזכות בה אחר הפסח בודאי דברי רש"י נכונים) וכוונת התוס' בפ' כל שעה הכי הוא שכתבו דכל כמה דלא משכחת לה לא עבר בבל יראה מדפריך וכי משכחת לה לבטלה כלומר אי משכח לה מקמי איסורא לבטלה בלב ואי משכח לה בתר איסורא היינו משש עד שתחשך לבטלה בשריפה ותיפוק ליה דכבר עבר בבל יראה ומהא הוכיחו דכל שאינו יודע היכן הוא אינו עובר עלה ולעולם דהמקשן ידע דבתר איסורא לא מהני ביטול וכמ"ש לעיל בהג"ה ולא כמ"ש הב"ח בסי' תל"א ובודאי לא אישתמיט ממני כי רמזתיו בתשו' שם שכתבתי ולא כמ"ש הב"ח ולא כתבתי הנ"ל כי נשמט מן הדפוס (בסי' תל"א ע"ש) וליכא לאקשויי א"כ מאי משני דלמא כו' ולא מצי מבטל דאר"א כו' הא גם המקשן ידע דין זה די"ל דהתרצן סבר דפריך על קודם איסורא ולא ידע דפריך נמי על בתר איסורא משש עד שתחשך דיבטלנה בשריפה ואי תקשי וניחוש דלמא משכחת לה ביו"ט אפשר דלא חשו לזה לפי שהגלוסקא היא דבר חשוב ודעתיה עלויה אי חסרה ובי"ד מכבדין כל המקומות שבבית ובודאי אי לא מצאה בי"ד תו ליכא למיחש לשמא ימצא ביו"ט משא"כ בפירורי חמץ כך נ"ל לפרש כוונת התוס' הנ"ל אך תמיהתי קיימת לפי פי' הב"ח מאי משני דלמא משכחת לבתר איסורא הא כבר תירצו דמחשש שמא ימצא גלוסקא יפה בתר איסורא תיקנו הביטול בלילה ומאי דילמא כו' והל"ל לבתר איסורא לא מצי מבטל כו': ומ"ש מכ"ת דפי' הכי למסקנא דש"ס כו' דאכתי קשה ביטול ל"ל כשמשכח יבערנו אלא צ"ל כו' ודו"ק שהוא נכון עכ"ל ולענ"ד אינו נכון דלפי פירושו קשה דשמא ימצא הגלוסקא ביו"ט ואסור לשרוף ביו"ט וכמ"ש לעיל וכמבואר במימרא דרב יהודא אמר רב בדין המוצא חמץ ביו"ט כו' וזה אינו תלוי אם חס עלה דנאסרה עליו לשורפה מגזרת חכמים ואין לומר דרש"י סובר היכא דלא ביטלו מותר לשורפו ביו"ט וכמו שנראה מדברי הב"י בסי' תמ"ו ברם הא ליתא דהא להדיא מבואר ברש"י בפ' כל שעה דף ל"ו בר"ה אין לשין העיסה כו' דאסור לשרוף ביו"ט ובלא ביטלו איירי וכן כתב הב"ח ריש סי' תמ"ו ומביאו דברי רש"י הנז' דסבר דאסור לשרוף ביו"ט אם לא ביטלו אלא ישליכנו בנהר. ומ"ש הב"י וכן נראה מדברי רש"י אינו קאי על השריפה דהא לרש"י בתר איסורא השבתתו בכל דבר והבערה שלא לצורך היא אלא דקאי על אם לא ביטלו דמותר לטלטלו ביו"ט וישרפנו דקאמר לאו דוקא אלא ישליכנו בנהר דא"כ יהיו דברי רש"י סותרים זא"ז ודו"ק: וראיתי שכתב מכ"ת בקונטרוס השני וז"ל כתב מכ"ת שאינו נכון דבי"ט אסור לשרוף כו' תמיהני עליו דבהדיא כתב הב"י סי' תמ"ו דרש"י ס"ל היכא דלא ביטלו מותר לשורפו ביו"ט וא"ל דמש"ה תקנו הביטול כדי שלא יבא לשורפו ביו"ט דז"א מן הסברא דהא שריפה ביו"ט אינו אלא איסור דרבנן ואי קשה קושיא זו קשה על מכ"ת שפי' דתוס' ס"ל דהמקשן פריך אי משכח לה לבתר איסורא לשרפינהו מאי פריך דלמא משכח לה ביו"ט ותוס' ס"ל דאסור לשרוף ביו"ט אף בלא ביטלו עכ"ל ולפי מ"ש לק"מ מדברי הב"י הנז' כי אדרבה רש"י סובר דאסור לשרוף ביו"ט אף בלא ביטלו וכמ"ש נמי הב"ח הנז' ולפ"ז בודאי קשה על מכ"ת שמחזיק נמי פי' של הב"ח ברש"י דשמא ימצא גלוסקא יפה וחס עלה לשורפה איירי ביו"ט שהרי לפי סברת רש"י אסור לשרוף ביו"ט ותו קשה שהרי לפי סברתו שכתבתי לעיל איכא נמי למיחש שמא ימצא ביו"ט שחל להיות בשבת דלכ"ע אסור: גם מ"ש מכ"ת דז"א מן הסבר' דשמא ימצא ביו"ט דהא שריפה כו' עכ"ל אפשר דחכמי' ראו לעשות סייג שלא לעבור אפי' אאיסור דרבנן אמנם מה"ט נראה דאינו סברא דמשני בגמ' שמא ימצא גלוסקא יפה כו' לישני שמא ימצא חמץ ביו"ט ויבא לשרוף ועל פירושי בתוס' נמי לק"מ חדא דכבר כתבתי דפריך על משש עד שתחשך ואי משכח לה נמי ביו"ט אסור לשורפו ביו"ט אלא דלא איירי בהכי מטעם שכתבתי דמלתא דלא שכיחא היא ואפ"ה אינו עובר עליה במזיד וכמ"ש בנ"ץ בסי' תמ"ו וע"ש מה שמביא נמי בשם הגאון מהר"ם מלובלין בתשו' סי' כ': ומ"ש מכ"ת וז"ל תוס' הוכיחו דמיירי ר"י בכל שעה ששית כו' ודאי לא יגזור אפי' על בדיקה עכ"ל הנה מ"ש שם בהג"ה לא באתי להכריע ח"ו בין רש"י ותוס' אלא לישב קושיתם על רש"י ומאי דפשיטא ליה למר קמבעיא לי טובא דהא חזינן זולת זה דמחמיר ר"י טפי מר"מ במתני' דשורפין וה"ה דמחמיר בבדיקה מטעם דאיכא למיחש דלמא אתי למיכל מיניה באיסורא דרבנן דקיל ואתי לזלזולי וטפי איכא למגזר היכא דקיל וכדאמרי' בריש ביצה י"ט דקיל ואתי לזלזולי סתם לן תנא כר"י דמחמיר ע"ש ואין זה גזרה לגזרה דהא כולה חדא גזרה היא מטעם דלמא אתי למיכל ותו שהרי חמץ לאחר הפסח דלא מתסר אלא מדרבנן ואפ"ה הצריכו חכמים בר פלוגתי' דר"י בדיקה לאחר הפסח מטעם דעשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וכמ"ש הר"ן ומביאו הב"י בסי' תל"ה ה"ה ר"י אף דבחמש אינו אלא מדרבנן עשה חיזוק לדבריו כשל תורה דאסור למבדק תוך שש וסוף שש מטעם דלמא אתי למיכל ואף דמצינו לר"י בגיטין דף נ"ג דלא ס"ל כך היינו דוקא התם מטעם דמבדל בדילי ובלא"ה אית ליה חיזוק ומשא"כ הכא איפכא הוא דמחמץ לא בדיל ולכך עשה נמי חיזוק לדבריו כשל תורה ועיין ביבמות דף ל"ו בתוס' ד"ה חיזוק וכו': ומ"ש מכ"ת ור"י הכא שעת הביעור דאורייתא קאמר וכן משמע בר'ן וכו' עכ"ל הנה כבר אמרתי שאין הר"ן בביתי אבל תמהני פה קדוש יאמר זה דהא שעת הביעור דאורייתא אינו אלא בשבע ורש"י פי' במתני' בשעה ששית שהוא מועד הביעור וע"כ בשעת ביעור דרבנן מיירי דומיא דשורפין בתחלת שש. ובקונטרוס השני ראיתי שכתב וז"ל ומה שכתבתי ור"י דהכא שעת הביעור דאורייתא קאמר פי' כל זמן דמותר לאכול מדאורייתא וזהו הוי שעת הביעור עכ"ל לא הבנתיו וצריך פי' לפירושו שעת היתר אכילה מדאורייתא מאן דכר שמיה במתני' דהא שעת הביעור קאמר ושעת הביעור דר"י הוא תחלת שש: ומ"ש מכ"ת בהא דתוס' אליבא דרש"י כו' שאפרש שיחתי כו' עכ"ד דבריי פשוטים הם לפי דברי התוס' דרש"י לא רצה לפרש דקאי אלאחר הפסח לפי שפי' במשנה קמא הטעם דבודקין שלא יעבור בבל יראה ולאחר הפסח מה לו לבדוק ואינו מתקן בכך ומאי דהוי הוי ומשא"כ עד שתחשך דעדיין לא עבר ויש בידו לתקן כי אינם עוברים עד שתחשך. ובקונטרוס השני ראיתי שכתב וז"ל דאף שעובר בבל יראה מ"מ אינו עובר עד שימצא כמ"ש התוספות ר"פ כל שעה וא"כ מה לי כשעובר בבל יראה עכ"ל הנה קושיא זו יקשה על הרא"ש בפ' כל שעה שכתב ישראל שמצא חמץ בביתו אחר הפסח מן הדין הוא מותר דכיון דבטלו לא עבר על בל יראה וליכא למקנסי' עכ"ל וקשה ל"ל למימר הטעם משום דביטלו אפי' לא ביטלו מ"מ אינו עובר עד שימצא וכן בהגמי"י בפ"א והב"י מביאו סוף סי' תמ"ז וז"ל אם נתערבו חטים חמץ בשאר חטים כשרים ולא נודע עד לאחר הפסח אע"ג דקנסא קניס ר"ש מ"מ כו' עכ"ל וקשה שהרי מאי דקניס ר"ש משום דעבר בבל יראה וכשלא ידע עד לאחר הפסח אינו עובר עלה וליכא למיקנסי' אלא ודאי סברת התוס' יחידאי היא. ומ"ש מכ"ת בשם הר"ן אינו בביתי אבל ראיתי בתיו"ט שהביאו וכתב זה בלשון אפשר ולא בהחלט ואפשר נמי מה"ט דהוקשה לו מגמ' דפסחים שם דף י"א דפריך ר"י אר"י ממתני' דשבת לא יקוב כו' ור"י מתיר ומשני משום חומרא דשבת מבדל בדילי כו' ע"ש הרי להדיא אפי' אליבא דר"י דגזר בחמץ למיבדק מטעם דלמא אתי למיכל לא גזר היכא דאיכא חומרא ומכ"ש רבנן דלא גזרי דלמא אתי למיכל מטעם דמחזיר עליו לשורפו מכ"ש דלא גזרו משתחשך עד לאחר הפסח דאיכא תרתי לטיבותא חומרא דענוש כרת ומחזיר עליו לשורפו ובודאי מבדל בדילי דומיא דשבת אליבא דר"י ואף דסקילה חמורה. מכרת מ"מ שהרי יש לחמץ חומרא טפי הן בעונש הן לאינשי משתחשך ולמעלה מן לאחר שש עד שתחשך ובודאי קשה על רש"י למה מפרש עד שתחשך אף דאיכא הטעם דמחזיר עליו לשורפו אלא ודאי כמ"ש התוס' אליבא דרש"י סוברים דאינו עוברים בבל יראה עד שתחשך ולכך כתב הר"ן בלשון אפשר ומהא חזינן נמי ומסייע לן למ"ש לעיל דר"י מחמיר בבדיקת חמץ טובא אף דאיכא חומרא מה שלא גזר כן בשבת. ובקונטרוס השני ראיתי שכתב וז"ל דה"פ דשבת חמירי לאינשי וכה"ג אמרי' בהניזקין שביעית חמירא להו עכ"ל נראה כוונתו משא"כ חמץ דלא חמירי לאינשי שהרי המעיין בגיטין שם דף נ"ד משמע דבאתרי' דר"י שביעית חמירא לה משבת ותו אפי' דשבת חמירא לכל העולם אלא דזמנין בדילי מקילתי' טפי מחמירתא וזמנין איפכא וכמ"ש התוס' בפ"ק דסוטה דף ז' ד"ה א"ל ק"ו כו' ע"ש מ"מ גבי חמץ בודאי חמיר טפי הן לאינשי הן בעונש משתחשך מלאחר שש עד שתחשך וכמ"ש לעיל דהא לסברת בעל המאור מותר אפי' באכילה עד שתחשך וכמבואר ברא"ש פ' כל שעה והטור מביאו בסי' תמ"נ ע"ש אבל משתחשך אסור לכ"ע. ומ"ש מרש"י דפ' כל שעה דף כ"ח על זה קורא אני עלי שגיאות מי יבין ומזקנים אתבונן יהוד"ה הודה ולא בוש ומי לנו גדול מרבא ורבה דמצינו בב"ב ובגיטין הדר אוקים אמורא עליה כו'. ומה שהקשה על המ"ב ומביא ראיה מתשו' מהרי"ו סי' קצ"ג אפשר זו היא ראיית המ"ב דלמה כתב הר"ן לשון לאחר יו"ט ולא קאמר בחש"מ אלא ודאי לאחר יו"ט ממש קאמר וצר לי מאד שאין לי ספרי' אלו בביתי לע"ע להשתעשע בהם: ומה שכתב מכ"ת וז"ל ולענ"ד בודאי זה ליתא דא"כ תקשי על הב"י כו' עכ"ל ולענד"ן דלק"מ כי י"ל משנה זו קודם תקנה נשנית והתקנה דיאמרו בפה נתקנה בסוף זמן ר' יוחנן שסידר התלמוד ירושלמי וכה"ג מצינו נמי בכמה מקומות בש"ס דמשני כאן קודם תקנה כאן לאחר תקנה כאן קודם גזרה כו' בחולין דף ל"ב ובשבת דף ל"א ובב"ק דף צ"ד ע"ש עי"ל אפשר דמעיקרא בזמן הירושלמי היו נוהגים לאומרו בפה מצד המנהג והמנהג לא נתפשט עדיין כי לא נעשה המנהג מתיקון חכמים והקילו בו ואיכא למיחש שמא יערים מאחר שלא נתפשט המנהג משא"כ בזמן הזה אף שלא נעשה מתקנת חכמים אלא מצד המנהג וכמ"ש הטור בסי' תל"ו מ"מ כבר נתפשט המנהג וכמ"ש בב"ח בסוף סי' תמ"ו וז"ל דבזמן הזה הכל מבטלין כ"ע מודים דמהני ובזה מיושב נמי תמיהת הב"י בסי' תל"ד על הטור הנז' ודו"ק והפוסקים שהיו אחר הירושלמי שהחמירו י"ל מה"ט אפשר דחשו שלא יבדקו כלל ויקילו באיסור חמץ ויסמכו על הביטול וכמו שמקשי' התוס' בריש פסחים על שהצריכו בדיקה דלכן החמירו אף שאומר שביטל שמא יערים והיינו דוקא היכא דלא ידעי' בבירור שלא בדק אף שביטל או שבדק אלא שלא ביטל ומערים אבל היכא דידעינן דבדק וביטל וכמו שאנו נוהגין בזמנינו דאהני ואהני וכמ"ש לעיל בשם הב"ח שהיה אחרון שבאחרונים ובכה"ג בודאי לא החמירו האחרונים עלינו אלא דהם נמי מיירי מזמן הירושלמי כמ"ש לעיל: ומ"ש מכ"ת וביטול כזה אינו מועיל לענ"ד דהא כתב הטור כו' וא"כ יהא תקנתו קלקלתו אלא דלא מהני כו' עכ"ל ועתה אני אומר יקשה מכ"ת לנפשי' וכי יתקנו חכמים מידי דאתי לידי תקלה דודאי לתקנה עשו ולא לתקלה וכה"ג כתבו התוס' בגיטין דף ל"ג ע"א ע"ש וליכא למימר שתקנתם היה להני אינשי שמבינים וידעי מאי קאמרי רבנן הרי מ"מ תקלה הוא דע"י הני אינשי שאינם מבינים יכשלו הרבה בני אדם בחמצם אחר הפסח והלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות אלא ודאי דחכמים סמכו על הא דישראל קדושים הן ודעת כל אדם לבטל בלב שלם דודאי לא שבקי היתירא ואכלי איסורא וכמבואר נמי בגיטין דף ל"ז ע"ב וכתבו שם התוס' ד"ה לא שביק כו' אר"ת דמה"ט נאמן אפי' בלא שבועה עכ"ל ע"ש וכ"כ הרא"ש ובנו בטח"מ סי' ס"ז מביאו ע"ש וכמו דסמכי' אה"ט להוצי' ממון באיסור שביעית דאורייתא מכ"ש דנסמוך אה"ט להחזיק ממונו בידו באיסור חמץ דרבנן מקנס' בעלמא וביותר דהשמטת כספים בזמן הזה דרבנן ואיכא למיחש דאתי לזלזולי ביה ולא היה לו פרוזבול מעולם ואפ"ה נאמן להוציא מכ"ש באיסור חמץ דאוריית' דלא אתי לזלזולי ביה דנאמין לו בזמן הזה להחזיק בממונו וכמבואר בריש ביצה י"ט דקיל כו' וכמ"ש לעיל: ואף שכתב שם הטור בשם אביו הרא"ש בתשו' וז"ל האמת שכתבו רבותינו שנאמן אפי' בלא שבועה ואני מעולם לא סמכתי על זה כו' עכ"ל היינו דוקא מטעם שכתב שם דלא שכיחי האידנא כותבי פרוזבול וגם אין איסור לשמיטת כספים ידוע להמון עם ולא מחזיקין ליה באיסור' ולאהדורי בתר היתירא כו' ע"ש ומשא"כ בנ"ד דבזמנינו הכל מבטלין וכמ"ש לעיל וגם האיסור חמץ ידוע להמון עם דבודאי לא שבקי היתירא ואכלי איסור' ועל זה סמכו חכמינו ותיקנו לומר בפה מטעם שלא ישכחו אבל מטעם שלא יבינו די בזה שבדעתם לבטל בלב שלם ורחמנ' לבא בעי. ומ"ש מכ"ת כלל העולה דאינו יוצא כשאינו מבין וא"כ נשאר החשש במקומו שמא יערים ויאמר שהבין וידע עכ"ל ולענ"ד הא ליתא דאם הוא יודע להערים בדין ביטול יודע נמי שבאמירה זו מבטלים ואם אינו יודע הך הא נמי אינו יודע והרי זה מוטל על השופט אשר יהיה בימים ההם ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות וכמו שעשה הרא"ש בפרוזבול וכמ"ש בנו הריב"ה בשמו שהיה שואלו מהו פרוזבול ולמה כתבת אותו כו' עד שהיה נתפס בשקרו ע"ש וה"ה בנ"ד אם הוא בר הכי דלא ידע מאי קאמרי רבנן ואמר שביטל ויש להסתפק בו יכולין לשאלו מהו הביטול ואיך מבטלין כו'. ובקונטרוס השני כתב מכ"ת וז"ל גם מ"ש דלא שביק היתירא כו' כמו בפרוזבול כו' יקשה זה על הירושלמי וכל הפוסקים דחיישינן שמא יערים אלא דהתם שאני דיש סברא דנזהר ליקח פרוזבול שלא יפסיד ממונו גם אינו ענין לחמץ אחר פסח כלל דטעמא משום קנסא והחמירו עכ"ל הנה על הירושלמי לק"מ שהרי כבר כתבתי דהירושלמי והפוסקים אחרונים מיירי מזמן הירושלמי שהי' עיקר הבטול בלב ובודאי לא שבקי היתירא כו' אלא דבשכחה תליא מלתא ושר של שכחה שכיח וכמ"ש בתשובת הרשב"א ומביאו הב"י לח"מ בסי' ע"ט לכן אינו נאמן מה"ט דלבו אנסיה דסבר שביטל ולא ביטל ומשא"כ בפרוזבול: ומ"ש מכ"ת אלא דהתם שאני דיש סברא כו' הנה אם נלך אחר הסברות יש כמה סברות להיפך שבודאי לא היה לו פרוזבול אי לאו ה"ט דלא שבקי היתירא כו' לפי שיש לו טירחא לילך לב"ד ולסופר וחסרון כיס פשיטי דספרי לכתוב הפרוזבול זולת שאר סברות ומשא"כ בחמץ אין לו טירחא ולא חסרון כיס ולא שום חשש ואיכא למימר דבודאי בטלו זולת מחשש שמא יערים ששכח אם ביטל ובזמנינו לא שייך זה וכמ"ש לעיל: ומ"ש מכ"ת ולענ"ד אין זה קושיא דקרי לשון הש"ס לשון הקודש כו' עכ"ל לא הבנתיו דודאי לשון הש"ס אינו קרוי לשון הקודש וכן מוכח בב"י סי' תל"ד שכתב וגם אינו בלשון הקודש כו' וזולת זה איך מפרש דברי הרב בעל המפה בהג"ה שם ואם אמרו בלשון הקודש כל חמירא כו' אבל בשאר לשונות כו' ובודאי בתוך שאר לשונות כו' דקאמר נכלל גם לשון הקודש דקרא לפי שחמץ ושאור תרתי מילי נינהו וא"כ איך יקרא הל' ש"ס לשון הקודש ולשון הקודש ממש יקרא שאר לשונות וזהו דוחק גדול אלא הכוונה כמ"ש בע"ת אפי' שאינו מבין יצא דומיא דבהמ"ז וכמבואר בסי' קצ"ג וע"ש בע"ח ס"ק ב' וכן ראיה ממגילה דפריך בגמ' שם דף ח"י והא לא ידע מאי קאמרי כו' ע"ש ומשמע דכ"ע מודו היכא דקרא הוא בלשון הקודש אפי' שאינו מבין יצא וליכא למימר דלא דמי לביטול חמץ דבעינן דין הפקר שיחשוב בלבו שהרי אין זה תלוי בהבנת לשון הקודש דאפי' אם מבין ואינו חושב בלבו לבטלה בלב שלם לא מהני וכי גרע כשאומר בפה כל חמירא אפילו שאינו מבין ומבטלו בלבו משלא אמר בפה כלל רק בלב מבטל דהא עכ"פ לא פשע באמירה זו דעי"כ יזכור לבטלו בלב דמה"ט נהגו לומר כל חמירא וכמ"ש נמי מכ"ת אך מה שסיים מכ"ת וז"ל כלל העולה דאינו יוצא כשאינו מבין תמוה בעיני שהרי לפי מ"ש מקודם דלא גרע מביטול בלב לחוד ובודאי יוצא כשאינו מבין ואפשר דכוונתו להני אינשי שאינם יודעים לבטל ועלה קאי: ומ"ש מכ"ת ועוד נ"ל דעכשיו שתקנו כו' אין הכוונה לבטל בלילה היי"ש ושאר חמץ כו' עכ"ל שהרי כתב הב"ח בסי' חל"ד דלא חזיתי' ר"ל בין החמץ שלא ראה אותו בשעת הבדיקה ולא אסיק אדעתי' לבערו עכ"ל ע"ש. ומ"ש מכ"ת ובר מן דין יש לדמותו להא דאמרי' בש"ס כו' ובי"ד סי' קט"ו כו' וק"ו שאין כח לדידן להתיר עכ"ל הנה בענין אם הטעם בטל דישתנה הדין מבואר בכמה מקומות בפוסקי' בתשובת הרשב"א סי' רמ"ח וכן בכתבי מהרא"י סי' ק"ח ובתשובת הריב"ש סי' ל"ד ובב"י לא"ח סי' קכ"ד ס"ה ע"ש אמנם אינו דומה לנ"ד כלל כי שם איירי בשעה שגזרו על הדבר לא היה להם פוצה פה ומצפצף נגדם ולחלוק עליהם כלל ולכך אפי' שישתנה הטעם הדין קיים משא"כ בנ"ד בחמץ לאחר הפסח גם באותו מנין שגזרו ואסרו אליבא דר"י חלק עליו ר"ל ואמר דלא חייש להערמה. וכה"ג איכא לשנויי בתוס' פ"ק דמגילה דף ה' ע"ב ד"ה ובקשו לעקור כו' דהקשו היכי ס"ד דהאי תנא היה רוצה לעקור תשעה באב והא אין ב"ד יכול לבטל כו' ותירצו וי"ל דרצה לעוקרו מתשיעי לעשירי כדאר"י אלו הואי התם עכ"ל ואיכא למידק הא דפריך הגמ' בריש פרקין דאי ס"ד אנשי כ"הג וט"ו תיקון אתי רבנן ועקרי תקנתא כו' והתנן אין ב"ד כו' מאי הלא לפי פי' התוס' דכשאין עוקרין לגמרי ליכא ביטול תקנתא ונלע"ד דזה הוקשה להתוס' ולכך כתבו כדאר"י אלו כו' כלומר היכא אמרי' דאין ב"ד יכולין לבטל היינו כשלא היה באותו מנין שום פוצה פה משא"כ בט' באב גם באותו שעה לא הסכים ר"י לקובעו בט' לכן יש כח ביד ב"ד אחר לבטל משא"כ במגילה ובהיותי במחנכם קדוש הקשיתי קושי' זו למר אביו הרב המופלג והמופלא נר"ו וכמדומה לי שגם הוא השיב לי כנז' ויש עוד דרך אחר לישב קושיא זו ודו"ק: ומה שהשיג מכ"ת על השיירי כנסת הגדולה ולענד"ן דבריו נכוני' דזיל בתר טעמא דאסרו בירושלמי החמץ אחר הפסח דחיישינן להערמה דיאמר הפקרתיו ולא הפקיר וכשהפקיר בפני עדים או ב"ד ליכא למיחש להערמה דהא איכא סהדי דמסהדי דבאנפייהו הפקיר ולא גרע ממעשר דחיישינן נמי להערמה ואפ"ה כ"ע מודו אם הפקיר בפני עדים או ביד ליכא הערמה כלל וכמבואר בס"פ אין בין המודר וע"ש בפי' הרא"ש והר"ן ואף שכתב הרב בעל מטה משה סי' תקמ"ד וז"ל שמא גבי חמץ החמירו הערמה כו' וכה"ג אוסר ר"י בירושלמי כו' אע"ג דבשאר דיני הפקר לא החמירו כגון לפוטרו מן המעשר ודוגמא זו באיסור שביתת בהמתו כו' עכ"ל ע"ש ומשמע לכאורה שאפי' בעדים וב"ד החמירו בחמץ טפי ממעשר ברם אחר העיון קצת נלע"ד דגם המטה משה סובר דבפני ב"ד ליכא למיחש להערמה גבי חמץ וכמ"ש הרב בעל שכ"ג הנז' דאיכא למידק שכתב וכה"ג אוסר ר"י בירושלמי למה דייק ר"י אלא דהוקשה לו אהני תרי פיסקי דסתרי אהדדי דלגבי חמץ קי"ל כר"י דחייש להערמה ומשמע הא בפני שלשה דליכא למיחש להערמה כלל והוי הפקר וכמ"ש לעיל בשם שכ"ג ובשילהי אין בין המודר איפסק' הלכת' כריב"ל נגד ר"י דהוי הפקר מן התורה אפי' באחד ואפי' בינו לבין עצמו ולזה בא לתרץ וכתב וז"ל אלא משום דגבי חמץ איכא למיחש רמאות טפי פי' דלכך החמירו בחמץ להפקיר דוקא בפני ב"ד משא"כ במעשר ושבת ומאי דכתב וכה"ג אסר ר"י קאי על דחיישינן להערמה ודוק. והא דל"ק שם דיפקירם בפני ב"ד ושמא דהאי תקנתא דיטחנו בטיט הוא יותר טוב ע"ש. אמנם אי קשיא לי הא קשיא על הרב בעל שכ"ג הנז' שכתב דירושלמי מיירי שלא הפקירו בפני עדים כו' שהרי זהו סברת ר"י ור"י סבר במעשר שאפי' הפקיר בפני שנים אינו הפקר וצריך ג' דוקא ומכ"ש בחמץ דהחמירו טפי וכמ"ש לעיל ורציתי לומר אפשר דסבר דבמעשר אמר משמיה דרבי' וליה לא סביר' ליה שהרי כתבו כל הפוסקים דהלכתא כריב"ל לגבי ר"י ומשמע דר"י נמי ס"ל הכי וגם מ"ש מהר"ם מרקנטי בתשו' סי' קנ"ז נמי יש לפרש הכי דאיירי שהפקיר בפני ג' ולא כמ"ש בעולת שבת סוף סי' תמ"ז. ובקונטרוס השני כתב מכ"ת וז"ל דאף שבתשובתי הנחתי פי' רקנטי בצ"ע ועכשיו אני מחזיקו דמיירי בהפקר גמור וכן משמע מע"ת דאל"כ יפסוק ע"ת נגד הש"ע וכל הפוסקים בסי' תמ"ת עכ"ל. הנה אף שנאמר שכוונת הרקנטי כן אבל מע"ת לא ראיתי שום משמעות בדבריו ולא דמי להירושלמי בסי' תמ"ח כי שם איכא למיחש להערמה מאחר שלא ידע קודם הפסח מזה החמץ אמרי' אפשר דלא אסיק אדעתי' ושכח להפקירו ומערים ומשא"כ בנדון דהרקנטי החמץ לפניו קודם שש ומפקירו בפי'. כך י"ל כוונת הע"ת אמנם זולת זה ליתא וכמו שכתבתי וכמ"ש נמי מכ"ת: ומ"ש מכ"ת ובעיקר התשו' כו' וראייתו מהגמ"יי שמביא הב"י בסוף סי' תמ"ז סהדי במרומים גם אני הייתי נבוך בזה בהיותי מעתיקו להביאו לחיבור הדפוס ויראתי לשלוח ידי בעטי מאחר שלא סיים תשובתו וכמ"ש בהקדמתי להספר ומה גם שכתב ואף שיש לחלק ולא כתב ואין לחלק כו' כי גם לו הוקשה זה אלא שלא סיים תשובתו כדרכו בתשובותיו הארוכים דשקיל וטרי ומראה פנים לכל צד. אמנם מ"מ רציתי לומר אפשר דלמד מ"ש בהגמ"יי ויזהר שלא יחזור העכו"ם וימכרנו לישראל אחר היינו מטעם שאח"כ הישראל אחר יחזור וימכרנה לאותו ישראל ולעולם לישראל אחר היכא דליכא למיחש להאי חששא י"ל דשריא אבל דבר זה צריך ראיה: איברא דברי הב"י שם תמוהים בעיני שכתב ולא ידעתי למה ולענד"ן דראייתו מגמ' דפסחים בעובדא דההוא ארבא כו' דהדר רבא מקמייתא מדאיתותב עלה רבה בר ליואי מדין כלאים ואמר דלזבינהו קבא קבא כו' קשה למה הדר מקמייתא הל"ל שיוליכו הנאה לים המלח ומהא הוכיח אפי' בהולכת הנאה לים המלח לא מהניא להתיר באכילה אלא בהנאה ודו"ק ומ"ש מכ"ת סוף דבר חלילה להקל כו' עכ"ל תמהני על מכ"ת דמי לא ידע בכל אלה שהרי גם אנכי לא כתבתי שם בהג"ה למעשה אלא דרך פלפולא בעלמא וחלילה לי מעשות זאת ואפי' שהיה אמ"ו הגאון זצוק"ל מיקל היה לי לעשות כדבריו וכ"ש עתה שהוא מחמיר עאכ"ו שראוי לי להחמיר כמ"ש הר"מ מרוטנבורק ומביאו טא"ח בסי' תקנ"ד על כן אל יאשימוני מכ"ת וסיעת מרחמוהי שעלה על לבי להקל ח"ו אלא אמרתי אולי איזה חכם שדעתו רחבה ימצא סעד וסמך לדברי וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ח"ו אפי' בראיה ברורה לא הייתי מכניס עצמי להקל במקום שהוא מחמיר אלא דרך משא ומתן בעלמא כתבתי ואל דעות אלקים הוא יודע דטרידנא טובא ופניתי מסדר למודי מרוב חביבותי' דמר עלי ואם שגיתי אתי תלין. ומן השמים יורני ובדרך ישרה ידריכני ומשגגה יצילני. ובזה ישא ברכה חיים ושלום והצלחה. מאלקי המערכה. וכסא כבוד תורתו יגדיל יאדיר שליח חדות מעוזו נוצר תאנה יאכל פרי' על ככה כ"ע אהובו כנפשו הדורש בשלום תורתו ומשנתו שמורה וערוכה ותהלתו תמיד בפי הצעיר הטרוד ודואג ארי"הודה ליב מבית אהרן בהגאון הרב המחבר זצוק"ל הנודד כצפור מקנו ומצפה לרחמי שמים. להסתפח בנחלת י"י לחזור ולעלות לעה"ק ירושלם. תוב"ב אמן: [[קטגוריה:רבי אליה שפירא מפראג: תשובות אליו]]
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)